צעירי אירופה מחפשים את עצמם בעידן הצנע - ומוצאים רק אבטלה, הגירה ואיום דמוגרפי - וול-סטריט וגלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

צעירי אירופה מחפשים את עצמם בעידן הצנע - ומוצאים רק אבטלה, הגירה ואיום דמוגרפי

האופציות מצומצמות, המצב הכלכלי מכביד, והמשרות זמניות ■ לא פשוט להיות צעיר בספרד, איטליה ויוון - בייחוד לא בעידן הנוכחי ■ המבוגרים נאחזים במקומות העבודה - ודוחקים מהם את הצעירים ■ ראש ממשלת איטליה לשעבר: "הדור המבוגר אוכל את עתידו של הדור הצעיר"

31תגובות

ניו יורק טיימס

>> פרנצ'סקה אספוזיטו, 29, משכילה להפליא, סייעה לסוכנות הממשלתית שבה עבדה לזכות במיליוני יורו בתביעות נגד דרישות נכות כוזבות ותביעות אחרות. ואולם יום אחד היא התפטרה, לאחר שהבינה כמה סוריאליסטי ועצוב להיות צעיר באיטליה כיום. מה שעיצבן אותה היה שלמרות כישוריה והעובדה שהיא דוברת חמש שפות, מציאת עבודה בשכר היתה עבורה משימה כמעט בלתי אפשרית. עבודתה ללא תשלום כמתמחה במשרד עורכי דין היתה גרועה מספיק, היא חשבה לעצמה, אך לעשות זאת עבור רשות הביטוח הלאומי של איטליה - זה כבר נראה לה מוגזם. לא רק שהיא עבדה בחינם למען המבוגרים במדינה, שדחקו את הצעירים החוצה ממעגל העבודה, אלא שמאמציה במשרה זו גם לא עזרו לה לקבל פנסיה משלה. "זה היה אבסורדי", אומרת אספוזיטו, אשה נחושה עם מידה נכונה של זעם.

זעם הצעירים התעורר בשבועות האחרונים, לעתים באופן אלים, ברחובות יוון ואיטליה, כשסטודנטים ואנרכיסטים מחו לא רק על אמצעי צנע מסוימים אלא על המציאות החדשה בדרום אירופה: יותר ויותר אנשים כמו אספוזיטו חשים שעתידם ננעל בפניהם. מומחים מזהירים מפני חוסר יציבות בתקציבי הממשלה והחברה כולה, בשעה שהדור המשכיל ביותר בהיסטוריה הים-תיכונית נפגע משוקי העבודה הגרועים אי פעם.

הפוליטיקאים מתחילים להבחין בבעיה בהדרגה. נשיא איטליה, ג'ורג'יו נפוליטנו, הקדיש את נאומו לרגל סיום השנה ביום שישי שעבר ל"מגפה המחלחלת בצעירים", שבועות לאחר שמפגינים שמחו נגד קיצוצים בתקציבי מערכת האוניברסיטאות העלו את הנושא לסדר היום.

ג'וליאנו אמאטו, כלכלן וראש ממשלת איטליה לשעבר, היה אף בוטה יותר. "כיום רק מעטים מסרבים להבין שהפגנות הצעירים הן לא מחאה נגד הרפורמה באוניברסיטאות, אלא נגד המצב הכללי שבו הדור המבוגר אכל את עתידו של הדור הצעיר", אמר לאחרונה ל"קוריירה דלה סרה", העיתון הגדול באיטליה.

יותר אנשים מתחרים על פחות מקומות

אספוזיטו, בתם של דייג ומורה בתיכון, היתה הראשונה במשפחתה שסיימה לימודים במכללה והראשונה שלמדה שפות זרות. היא מחזיקה בתואר ראשון במשפטים מאיטליה ובתואר שני מגרמניה, ועבדה כמתמחה בבית הדין האירופי לצדק בלוקסמבורג. זה לא עזר לה. "יש לי כל תעודה אפשרית", אומרת אספוזיטו ביובש. "כל תעודה אפשרית מלבד תעודת פטירה".

גם לפני שהכה המשבר הכלכלי, דרום אירופה לא היתה מקום שבו קל להתחיל קריירה. הצמיחה האטית והיעדר חמור במריטוקרטיה (שלטון בעלי הכישורים) מציבים כבר זמן רב מכשולים בפני מחפשי עבודה באיטליה, יוון, ספרד ופורטוגל. כיום, בתוספת העוקץ של הצנע, יותר אנשים מתחרים על פחות הזדמנויות. זה משחק שבאופן בלתי נמנע משאיר את העובדים הצעירים להיאבק על כניסה לשוק העבודה מול עובדים מבוגרים יותר, שכבר מחזיקים במשרות נחשקות.

כתוצאה מכך, מגפה חמורה התפשטה בקרב צעירים. חלקם לוקחים את הזעם לרחובות במחאה; אחרים מהגרים לצפון אירופה או רחוק יותר. ואולם רבים אחרים סובלים בשקט, וממשיכים להתגורר בחדרם בבית ההורים משום שהם לא יכולים להרשות לעצמם לצאת ממנו.

"הם קוראים לנו 'הדור האבוד'", אומרת קורל הררה גומז, 33, בעלת תואר דוקטור במדעי הרוח שעדיין מתגוררת בבית הוריה במדריד, משום שהיא לא מצליחה למצוא עבודה קבועה. "אני לא צעירה", היא מספרת על כוס קפה. "אך אני גם לא מבוגרת עם עבודה".

במשך שנים ניטש ויכוח בספרד בנוגע ל"מילוריסטות", כינוי לבוגרי אוניברסיטאות שהעבודה הטובה ביותר שהם רואים באופק היא בשכר חודשי של 1,000 יורו (1,300 דולר).

הררה נמצאת בקצה התחתון של הסקאלה. היא החליטה החודש לעבור לגור בקוסטה ריקה כדי ללמד שם באוניברסיטה, לאחר שנמאס לה להרוויח 600 יורו בחודש כמורה לדרמה לילדים. בשעה שהיא מדברת בבית קפה במדריד, בטלוויזיה משודרים דיווחים על יום הולדתה ה-106 של קשישה שמספרת שאכילת נקניק דם היא הסוד שלה לאריכות ימים.

הניגוד לא יכול היה להיות בולט יותר. מומחים מזהירים מאסון דמוגרפי המרחף מעל דרום אירופה, ששיעור הילודה בה הוא מהנמוכים בעולם המערבי. בתקופה שבה תוחלת החיים של הגמלאים ארוכה יותר, וצעירים נכנסים לשוק העבודה מאוחר יותר - ומשלמים פחות מסים משום שמשכורותיהם נמוכות - זה רק עניין של זמן עד שתקציבי המדינה יאזלו.

"מה שיש לנו כאן הוא הונאת פונזי", אומר לורנס ג'יי קוטליקוף, כלכלן באוניברסיטת בוסטון ומומחה למדיניות תקציב. לדבריו, ביטוח לאומי וביטוח בריאות בשיטת "Pay as you go" ימיטו אסון פיסקלי על אירופה ומחוצה לה. "אם שיעורי הילודה האלה ימשיכו לרדת, לא יהיו לנו איטלקים, ספרדים, יוונים, פורטוגזים או רוסים", הוא אומר. "אני מתאר לעצמי שהסינים פשוט יעברו לדרום אירופה".

עבודות זמניות או התמחות בחינם

ואולם הבעיה אינה רק אבטלת צעירים, שכיום שיעורה בספרד הוא 40% ובאיטליה 28%. הבעיה היא גם תת-תעסוקה. כיום, צעירים בדרום אירופה למעשה מנוצלים על ידי אותם מנגנונים שנוצרו לפני עשור כדי להפוך את שוק העבודה לגמיש יותר, כמו חוזים זמניים.

מאחר שמסי ההכנסה ועלויות הפיטורים עדיין גבוהים, חברות ברחבי דרום אירופה מסרבות לגייס עובדים חדשים במשרה מלאה - כך שליותר צעירים מוצעים התמחויות ללא תשלום או בשכר נמוך, או חוזים זמניים שלא מציעים את ההטבות והתנאים שמקבלים עובדים רגילים.

"זה הדור המשכיל ביותר בהיסטוריה של ספרד, והוא נכנס לשוק עבודה שבו הוא אינו מנוצל כראוי", אומר אינסיו פרננדס טושו, מנהיג קומיס יונס אובררס, אחד משני איגודי העובדים הגדולים בספרד. "זו טרגדיה למדינה".

ואולם בעיני צעירים רבים בדרום אירופה, מנהיגי האיגודים כמו פרננדס ומפלגות השמאל שהיו קשורות אליהם בעבר, הם חלק מהבעיה. הם רואים אותם כמי שמחריפים את המצב בכך שהם מגנים על מעמד של עובדים מבוגרים וקבועים, במקום לעזור לעובדים הצעירים שנכנסים לשוק.

ואולם ביוון, איטליה, פורטוגל וספרד, כל שינוי בחוזים הארציים כרוך במשא ומתן מורכב בין הממשלות, איגודי העובדים והחברות, שבו כל צד לוחם בכל הכוח על זכויותיו.

משום שהעובדים המבוגרים מהווים חלק גדול יותר מהבוחרים, רוב הפוליטיקאים מעדיפים לא ליזום רפורמות בשוק העבודה. כששר האוצר האיטלקי, ג'וליו טרמונטי, נשאל בנושא זה במסיבת עיתונאים בדצמבר, הוא אמר בפשטות כי "לא ניתן לבצע שינויים אלימים במערכת".

בינתיים באיטליה, אספוזיטו מסיימת את ההתמחות במשרד עורכי דין בלצ'ה. היא מקבלת משכורת נמוכה, אך המצפון שלה שקט יותר מכפי שהיה כשעבדה ללא תשלום עבור הממשלה. "אני בוגרת מכללה מלאת חרטה", היא אומרת. "אם היה עליי לעשות זאת שוב, לא הייתי הולכת ללמוד במכללה, אלא פשוט מתחילה לעבוד".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#