באיטליה נלחמים על עקרונות, בישראל האדישות שולטת - וול-סטריט וגלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

באיטליה נלחמים על עקרונות, בישראל האדישות שולטת

הישראלים מנחמים עצמם שיש להם מדינה דמוקרטית

2תגובות

>> ההחלטה השבוע להעמיד לדין את ראש ממשלת איטליה, סילביו ברלוסקוני, על קיום יחסי מין בתשלום עם קטינה ושימוש לרעה בסמכותו להשפיע על קציני משטרה, היתה עשויה לעורר סוג של שביעות רצון עצמית, אם לא שמחה לאיד.

הנה, ישראל הקטנה אינה המדינה המושחתת בעולם. באיטליה, מדינה מערבית מפותחת, אחת משבע המתועשות הגדולות בעולם, ראש הממשלה הנבחר עוסק באורגיות עם קטינות, מחלק שוחד, משפיע על התקשורת ומטריד מינית פקחיות חניה לעיני המצלמות.

הסיפור של ברלוסקוני מעורר תגובות חזקות מכמה סיבות. הפרופיל התקשורתי של הסולטן ממילאנו (עיר הולדתו) נבנה על נוסחת סקס, שלטון ורוקנרול. מגזין "רולינג סטון" האיטלקי הכתיר אותו ב-2009 לכוכב הרוק הגדול ביותר של השנה. ברלוסקוני כיהן כראש ממשלה באיטליה בתשע מתוך 17 השנים האחרונות, ובין לבין כיהן כשר בממשלה. יש לו את הוותק הרב ביותר בין כל ראשי מדינות G8 (שמונה המדינות המתועשות), והוא מדורג במקום 74 ברשימת האנשים העשירים בעולם, עם הון של 9 מיליארד דולר.

ברלוסקוני גם נחקר, הואשם, הועמד לדין, הורשע, נשפט למאסר וזוכה עשרות פעמים מפשעי שחיתות, שוחד וזיוף. הוא חמק כמה פעמים מעונש כאשר סידר לעצמו חוקי התיישנות וחשבונאות נוחים שנתפרו למידות פשעיו. בתוך כך, בחודשים האחרונים נחשפו מעללים מעוררים קבס של שחיתות מינית ואישית בניצוחו ותחת קורת גגו.

ברלוסקוני אינו ראש המדינה הראשון שיועמד לדין, אבל הוא בהחלט אחד הבולטים שבהם. הצטלבות המחאה האדירה באיטליה נגדו בסוף השבוע שעבר - מיליון נשים שיצאו לרחובות להפגין נגד הפגיעה הקשה במעמדן שנוצרה בתקופת שלטונו - עם המחאות במצרים ובמדינות ערב, היא חומר למחשבה.

הנה, סביבנו במזרח התיכון מתפורר הסדר הישן של שליטים אוטוקרטיים; העם קם להיאבק נגד מדכאיו - שברוב המקרים גזלו מפיו גם את מקור לחמו וריפדו את כיסיהם. גם באיטליה, עם בחירות דמוקרטיות, נחשף השליט כמושחת וכמי שדיכא את עמו.

איטליה, לא במקרה, נמצאת במקום גרוע בדירוג השחיתות העולמית (מקום 63 - מתחת לטורקיה, מלזיה, ירדן ובחריין) במדדי השוויון והתפלגות ההכנסות. היא לא בדיוק הדוגמה שאנחנו צריכים לראות לנגד עינינו כשאנו צועדים לעתיד כאשר ישראל מתויגת על ידי גופים בינלאומיים (OECD, MSCI) בתור כלכלה מפותחת, ונהנית לפחות מהילת הדמוקרטיה הראשונה (בקרוב, נקווה, לא היחידה) במזרח התיכון.

אנחנו מנחמים את עצמנו שבגלל המשטר הדמוקרטי שלנו, אין לנו סיבה טובה לצאת לרחובות להפגין (לא, כמה אגורות במחיר הדלק אינן סיבה טובה). אבל אולי אנחנו צריכים לקחת דוגמה ממיליון הנשים שיצאו להפגנות נגד ברלוסקוני בשמו של עיקרון מוסרי, כדי להילחם בכרסום המתמיד בשאיפה להשתפר, להגיע לשוויון, לצדק וחופש. חשיפת שחיתויות שלטוניות ואישיות בישראל מעוררת תחושה של ניצחון הצדק. צריך לחתור לכך שניצחונות נקודתיים אלה ישמשו תקדימים ויובילו מגמה, ולא ישמשו כעלה תאנה למגמה של הידרדרות גוברת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#