בית תמחוי לגרמנים בלבד: "איך זה שיש עוני כזה במדינה כל כך עשירה"

החלטתו של בית תמחוי אחד להעניק ארוחות רק לגרמנים עוררה סערה, אך חשפה את האמת המרה: שכונות עניות שהשתנו ותושביהן צריכים להתחרות על דירות מסובסדות, מקומות בבתי ספר וסיוע ■ "הבושה האמיתית היא שיש עוני כזה במדינה כל כך עשירה"

לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בית תמחוי באסן, גרמניה
לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס

יורג סרטור לא אוהב לסרב לקבל לקוחות חדשים לבית התמחוי שלו — במיוחד אמהות יחידניות, כמו הסורית הצעירה ובנה בן החמש, שחיכו בחוץ מלפני עלות השחר. ואולם כללים הם כללים. ולעת עתה, הם מעניקים זכויות רק לגרמנים. סרטור נתן לילד צעצוע, אבל הורה לו ולאמו לצאת החוצה. על הדלת נכתב מבחוץ לפני שבועיים: "נאצים".

ההחלטה של בית תמחוי אחד בעיר אסן, לשעבר עיירת פחם ברצועת החלודה של גרמניה, להפסיק לקבל זרים לאחר שמהגרים נפכו בהדרגה למקבלים העיקריים של המזון שלו, עוררה סערה בכל גרמניה. אפילו הקנצלרית, אנגלה מרקל, הביעה את דעתה בנושא ואמרה: "אסור לסווג אנשים ככה".

ואולם המחלוקת הדגישה מציאות לא נוחה: שלוש שנים לאחר שגרמניה קיבלה בברכה יותר ממיליון מהגרים ופליטים, רוב הנטל של שילוב התושבים החדשים נפל על כתפי העניים ביותר, ששכונותיהם השתנו, והם צריכים להתחרות על דירות מסובסדות, מקומות בבתי ספר, ובמקרה של בית התמחוי, ארוחות חינם.

תשאלו את הגרמנים שעומדים בתור מחוץ לבית התמחוי, ששוכן בבניין שבעבר היה מגדל מים. הם קוראים לסרטור "גיבור העם". "הוא מגן עלינו", אומרת פגי לוהסה, 36, אם יחידנית לשלושה ילדים. עד לאחרונה, קבוצות של גברים צעירים, מהגרים, נדחפו לראש התור, נזכרת לוהסה. היא חזרה הביתה בידיים ריקות יותר מפעם אחת. "נשים קשישות כל כך נבהלו עד שהפסיקו לבוא בכלל", היא אומרת.

"עבדנו ושילמנו מסים במדינה הזאת, והורינו משתייכים לדור שבנה אותה", אומרת מריאנה ריימן, 62, שעומדת גם היא בתור. "כיצד ייתכן שידחו אותנו פה ויקבלו את אלה שהרגע הגיעו?"

1.2 מיליון מהגרים הגיעו לגרמניה ב–2015 ותחילת 2016, ופוזרו ברחבי המדינה במטרה לחלק את העלויות ולחזק את סיכויי השילוב שלהם. ואולם רבים עזבו את המקומות שאליהם הוקצו, ועברו למקומות שיש בהם כבר ריכוז גבוה של מהגרים.

לדברי פטר רנצל, הממונה על מדיניות חברתית בעיריית אסן, הקהילה הסורית בעיר — שבה 600 אלף תושבים — גדלה מ–1,300 ב–2015 ל–11 אלף כיום. רובם גרים בשכונות מעמד הפועלים בצפון העיר. "יש אזורים שנושאים בנטל לא פרופורציוני", אומר רנצל.

אם לא די בכך, יש גם מחסור בדירות. בתי ספר מדווחים ש–90% מהתלמידים אינם גרמנים. גרמנים ותיקים מדווחים על ניכור לנוכח מספרם הגדל של הזרים.

קרל היינץ אנדרושט, סוציאל־דמוקרט מקומי שמייצג את אלטנסן, מחוז צפוני בעיר אסן, אינו תומך במדיניות של סרטור, לאפליה על בסיס הדרכון. עם זאת, הוא מתנגד יותר לאלה שקוראים לתת למיעוטים זכויות יתר. "הקולניים ביותר הם המרוחקים ביותר מהבעיה", הוא אומר.

כשמרקל פתחה את הגבול היא אמרה, "נסתדר", אך כעת כמה עיירות מצהירות כי הן לא עומדות במסת המהגרים. קוטבוס ופרייברג במזרח ודלמנהורסט וזלצגיטר במערב נמנות עם הערים שנקטו צעדים להפסיק התיישבות של מהגרים, מכיוון שאינן יכולות להכיל יותר תושבים. בתי תמחוי ביקשו להרגיע את המתיחות באמצעות הפרדת מהגרים וגרמנים לפי ימים ושעות. יש שאסרו על גברים צעירים להצטרף לשירות.

האם הסורית שנשלחה הביתה, חביב בנבש, אמרה כי אינה שמחה להזדקק לצדקה: "הייתי מעדיפה להיות בארצי". ואולם המלחמה ניטשה בביתה שבעפרין, ואביו של בנה עזב.

תמיכה בצעדו של סרטור לא חסרה: בשבועיים האחרונים הוא קיבל תרומות בהיקף שבעבר היה מגייס בשישה חודשים, מלוות במסר "תמשיך ככה", "אלוהים יברך אותך", ועוד 2,340 מיילים שעדיין לא קרא.

יוכן ברוהל, מנכ"ל רשת בתי התמחוי שאליו משתייך סרטור, אמר כי גרמניה היא המדינה העשירה באירופה, וכי יש לה עודף תקציב של 55 מיליארד דולר. "כולם מתקוממים על בית תמחוי אחד קטן, כשהשערורייה האמיתית היא שיש עוני כזה במדינה כל כך עשירה".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker