תוכנית מרשל של המאה ה–21: "חגורה ודרך" - דרך המשי החדשה של סין - בעולם - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תוכנית מרשל של המאה ה–21: "חגורה ודרך" - דרך המשי החדשה של סין

ההשקעות שיוזרמו ליוזמה הסינית "חגורה ודרך", שתקדם שיתוף פעולה עם 70 מדינות, יהיו גדולות בהרבה מאלה שהושקעו בתוכנית האמריקאית לשיקום אירופה אחרי מלחמת העולם השנייה ■ ואולם בניגוד לתוכנית מרשל, סין לא מתכננת לתמוך במדיניות שוק חופשי במדינות שתסייע להן

תגובות
עובדים בדרך המשי בהאריפור, פקיסטן
Aqeel Ahmed/אי־פי

לפני 70 שנה חוקקה אמריקה את חוק שיתוף הפעולה הכלכלי, הידוע יותר בשם "תוכנית מרשל". ההשראה הגיעה מנאום באוניברסיטת הרווארד שנשא ג'ורג' מרשל, מזכיר המדינה האמריקאי דאז. החוק נועד להחיות את הכלכלות של אירופה שספגו מהלומות כבדות במלחמת העולם השנייה. לפני כחמש שנים, נשיא סין, שי ג'ינפינג, הציג את חזונו לכלכלה המבוססת על עקרון ההטבה באוניברסיטת נזרבייב שבקזחסטן. יוזמת דרך המשי החדשה, "החגורה והדרך" (The Belt and Road Initiative), מתעתדת להשקיע בתשתיות, בסחר ובקידום שיתוף הפעולה ביותר מ-70 מדינות, מהים הבלטי ועד לאוקיינוס השקט.

היוזמה של שי, שגם מציבה יעדים גיאופוליטיים, מזכירה את מאמצי הפיתוח של ארה"ב באמצע המאה העשרים. יש הסבורים כי התוכנית הסינית תהיה גדולה בהרבה. האם זאת הנחה מבוססת? תוכנית מרשל, אחרי הכל, הפכה שם נרדף למנהיגות, חזון וחיוניות. על פי יורשו של מרשל, דין אצ'סון, וינסטון צ'רצ'יל תיאר את אספקת המזון, חומרי הגלם והציוד של הממשלה האמריקאית כ"מהלך הטהור ביותר בהיסטוריה". בזמן שמרשל נשא את נאומו בהרווארד, אירופה היתה על סף כאוס כלכלי. כשתוכנית מרשל הושלמה, היבשת היתה על ספו של נס כלכלי. נראה בלתי־סביר שסין תצליח להתחרות בהישג כזה.

ואולם בפועל, בניגוד לסברה הרווחת, תוכנית מרשל היתה מפתיעה בצניעותה, כפי שאומרים היסטוריונים של כלכלה כמו אלן מילוורד, בראד דה־לונג ובארי אייכנגרין. עלותה הסתכמה ב-13 מיליארד דולר בין אפריל 1948 לקיץ 1951 - סכום השווה כיום ל-130 מיליארד דולר, בחישוב אינפלציה המבוססת על המחירים לצרכן, או פחות מ-110 מיליארד דולר בחישוב מדד נרחב יותר של עליית המחירים. בחלוקה ל-16 מדינות, הסכום היווה פחות מ-2.5% מהתמ"ג של מקבלות הסיוע.

באמצעות הזרמת השקעות גדולות יותר ומוצרי יבוא, אירופה החלה להתאושש, אך לא בהרבה. אייכנגרין חישב את ההשפעה הישירה של התוכנית כעלייה בקצב הצמיחה של 0.3% בלבד בתקופה שבה הופעלה התוכנית. זה גם לא היה "המהלך הטהור ביותר בהיסטוריה". צ'רצ'יל לא שיבח את תוכנית מרשל אם כי את מדיניות "השאל־החכר" של ארה"ב, שסייעה לבעלות הברית ב–1941–1945.

ההשקעה בתוכנית - טריליון דולר

תוכנית מרשל
ASSOCIATED PRESS

כיצד תוכנית מרשל דומה לתוכנית הסינית? ההשוואה בין השתיים בעייתית, משום שאיש אינו יודע כמה גדולה תהיה היוזמה הסינית. על פי נתונים רשמיים, ההשקעה הישירה של סין במדינות הכלולות ביוזמה (למעט במגזר הפיננסי) הסתכמה ב-56 מיליארד דולר בלבד בין 2014 ל-2017. על פי חישוב של דרק סיזורס מהמכון ליוזמה אמריקאית (AEI), הסכום הוא 118 מיליארד דולר. אך שני הסכומים אינם כוללים הלוואות מבנקים סיניים, לרבות בנקים ממשלתיים כמו הבנק הסיני לפיתוח (שטוען כי עד סוף 2017 הלווה כבר 180 מיליארד דולר) או הבנק הסיני ליצוא ויבוא (110 מיליארד דולר עד סוף 2016).

התחייבויות אלה כבר עולות על המיליארדרים שהושקעו בתוכנית מרשל, והיוזמה עוד בתחילת דרכה. פורום בחסות הממשל הסיני, שהתכנס במאי 2017, העריך כי סין תשקיע עד 150 מיליארד דולר בחמש השנים הבאות. הסכום הכולל שיושקע עד סיום התוכנית אינו ידוע, אף שבכירים סינים נוטים להעריך כי הוא יגיע לטריליון דולר בערך (לסכום של 8 טריליון דולר, שעלה מדי פעם בדיווחים על התוכנית, אין כל בסיס. אולם אולי הוא נובע מההערכה שנתן ב-2009 הבנק האסיאתי לפיתוח של ההשקעה הדרושה בתשתיות בעשורים הבאים).

סכום של טריליון דולר יגמד את תוכנית מרשל מבחינת ההשקעה, אך לאו דווקא מבחינת הנדיבות. יותר מ-90% מהכסף שהושקע בתוכנית מרשל גויס מתרומות ולא מהלוואות, וכל הכסף הגיע מממשלת ארה"ב. לעומת זאת, ההשקעות ביוזמה הסינית מגיעות ממגוון מקורות, כולל מגופים פרטיים, והן אמורות להחזיר תשואה למשקיעים. המימון למיזמים האטרקטיביים ביותר היה נמצא ככל הנראה גם ללא חזונו של נשיא סין.

ההשקעות של סין במיזם החגורה והדרך
רכישות במדינות הנכללות בפרויקט, לפי מגזר, 2015-2006 ,
במיליארדי דולרים

מדד טוב יותר לנדיבות לבה של סין הוא הפער בין התשואה שהיא מרוויחה על המיזמים לשיעור הגבוה יותר שהשוק דורש. חלק מכך משקף הקרבה פיננסית אמיתית מצדה של סין, אך חלק מכך משקף גם סיכון נמוך יותר לחדלות פירעון, משום שעבור לווים רבים, אי־החזרת הלוואות לגופים ממשלתיים מפחידה הרבה יותר מאשר אי־פירעון חוב לבנקים מסחריים.

בדומה לאופן שבו הסכומים הנקובים בדולרים מפריזים בתרומה של היוזמה הסינית, כך הם גם ממעיטים בהשפעה של תוכנית מרשל. על פי דה־לונג ואייכנגרין, המשמעות האמיתית של התוכנית האמריקאית נטועה לא במזומן שהיא סיפקה, אלא במדיניות השוק החופשי שהיא עודדה. כדי לקבל סיוע, הממשלות האירופיות היו צריכות להתחייב כי ישיבו את היציבות הפיננסית ויסירו מגבלות על הסחר. בנוסף, היה עליהן להשוות את הדולרים שהושקעו בתוכנית מרשל בכסף שלהן, שאותו אפשר היה להוציא רק באישורה של ארה"ב.

שי ג'ינגפינג
בלומברג

האמריקאים לא תמיד קיבלו את מה שרצו. אך הסיוע של תוכנית מרשל עודד את האירופים לרסן את האינפלציה ולצמצם את הגירעונות, כדי שבסופו של דבר יוכלו לבטל את המגבלות שהוטלו על המחירים ועל היבוא. לרפורמות אלה היו יתרונות רבים. לפני 1948, החשש מפני האינפלציה והמיסוי גרם לחוואים הגרמנים להאכיל את עדריהם בתבואה שהם עצמם ייצרו, במקום למכור אותה בערים בעבור כסף שיילקח על ידי הממשלה או יהפוך לחסר ערך בגלל האינפלציה. על פי הכלכלן הנרי וואליץ', המפעלים שילמו לעובדים בהתאם - בנורות חשמל, בנעליים מפסי הייצור, או בפחם לחימום הבית. ברגע שהאמון חזר למטבע, החוואים ועובדי המפעלים יכלו לשוב לעבוד עבור כסף, ולהחיות בכך את הייצור.

ההשפעה של היוזמה הסינית תהיה שונה. סין עדיין חוששת מפני מעורבות בכלכלות של מדינות אחרות (אלא אם כן האינטרסים הבסיסיים שלה מאוימים). מרבית הכלכלות הכלולות ביוזמה הסינית כבר נהנות מחירות כלכלית גדולה יותר מאשר סין עצמה. תוכנית מרשל הצליחה משום שהיא העניקה לשווקים תפקיד מכריע בחלוקת המשאבים. יוזמת דרך המשי החדשה לא תנסה לייצא מדיניות דומה למדינות אחרות. אחרי הכל, אפילו המדינה התומכת ביוזמה עדיין לא אימצה מדיניות כזאת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#