האם ארה"ב בדרך למלחמת סחר מדממת? - בעולם - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם ארה"ב בדרך למלחמת סחר מדממת?

כבר היו תקדימים לצעדים פרוטקציוניסטיים כמו העלאת המכס על פלדה ואלומיניום, שעליה הודיע נשיא ארה"ב בסוף השבוע - אבל הרצון שלו לקרוע לגזרים את ספר הכללים מדרדר את העולם למלחמת סחר שקשה לצפות את תוצאותיה

2תגובות
מפעל פלדה בסין. התפוקה במדינה צפויה לרדת
CHINA STRINGER NETWORK/רויט?

נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, לא מיישם כל דבר שהוא מדבר או מצייץ עליו. לפעמים הוא מתעלם מהצהרות עבר, ולפעמים הוא פשוט חוזר בו. במשך זמן מה היתה תקווה כי המכסים של 25% על יבוא פלדה ו–10% על יבוא אלומיניום, שבהם איים לא יתממשו. התקווה הזאת התנפצה ביום חמישי, כשטראמפ הודיע עליהם באופן רשמי.

הצעדים אמנם אינם גורפים. הם בינתיים לא כוללים את קנדה ומקסיקו וככל הנראה מדינות נוספות יהיו פטורות, אך הם בכל זאת מדאיגים. זהו מהלך הפרוטקציוניזם הגדול ביותר של טראמפ עד היום, אבל היקפו העצום אינו הדבר המדאיג ביותר, אלא האופן שבו הוא נעשה.

להגבלות הסחר הקודמות של טראמפ, כמו המכסים על פאנלים סולאריים ומכונות הכביסה, היו תקדימים. הם מסוג הדברים שעמם מתמודד ארגון הסחר העולמי (WTO) בשגרה. ואולם הצעד האחרון נעשה בנימוק של ביטחון לאומי — מה שמקשה על מדינות אחרות להגיב עליו מבלי לחרוג מהכללים בעצמן. הוא גם מבהיר שבניגוד לנושאים רבים אחרים שבהם טראמפ טועה, סחר הוא תחום שבו הוא בור לחלוטין — אבל גם חשוב לו מאוד. נראה שהוא מאמין כי שבירת הכללים שעליהם מתבסס הסחר העולמי תחזיר את אמריקה לגדולתה, ושיהיה לו קל לנצח במלחמת הסחר הצפויה.

חברות ב–WTO משמעותה ויתור על האפשרות לדחוק יריבים זרים באמצעות הגבלות סחר. בתמורה היא מספקת גישה בטוחה לשווקים זרים, לצד פתרונות ייעודיים עבור מדינות שמרגישות שנפלו קורבן להתנהלות סחר מפוקפקת. לכל מדינה יש גם אפשרות להטיל מכסים חדשים אם היא מתמודדת עם יבוא מזנק של מוצרים מסובסדים או עם מחירים נמוכים ממחירי השוק.

יבוא לארה"ב ב-2017, במיליארדי דולרים

היסטוריה ארוכה של הגנה על הפלדה

לתעשיית הפלדה האמריקאית יש היסטוריה ארוכה של קבלת הגנה כזאת. במארס 2002, למשל, הטיל ג'ורג' וו. בוש מכס של עד 30% על פלדה. הוא אמנם חזר בו, אבל מכסי מגן עדיין תקפים ל–60% מיבוא הפלדה לארה"ב.

מה שחסר תקדים במכסים החדשים אינו המטרה שלהם או ההשפעה שלהם. מדיניותו הפרוטקציוניסטית של רונלד רייגן שיבשה את הכלכלה העולמית יותר משצעדיו של טראמפ צפויים לעשות, אומר דאגלס אירווין, מומחה סחר.

טראמפ משתמש בסעיף 232 בחוק הרחבת הסחר מ–1962, שמאפשר פעולה במקרה של איום על הביטחון הלאומי. בסעיף זה נעשה שימוש רק במקרים אחדים, בדרך כלל בהקשר של נפט. דו"ח של משרד המסחר של טראמפ טען כי ניתן להפעיל את הסעיף הזה להגבלת יבוא פלדה ואלומיניום משום שצבא ארה"ב ו"תעשיות חשובות" צריכים אספקה של פלדה מקומית, שיבוא מעמיד בסכנה.

גארי הופבאואר ממכון פטרסון לכלכלה בינלאומית אומר כי להגנה על תעשיית הפלדה אין כל קשר לשימוש של משרד ההגנה בה. לדבריו, הדו"ח מוטה. מה שמגביר את התחושה שזו הונאה היא העובדה שהמכס על אלומיניום — שבו היבוא מרוסיה ומסין חשוב יותר — הוא פחות ממחצית מהמכס שהוטל על פלדה שמיוצרת דווקא על ידי בעלות בריתה של ארה"ב.

הנשיא טראמפ בבית הלבן, שלשום
Evan Vucci/אי־פי

שותפות הסחר של ארה"ב אומרות כי המכסים האלה מפרים את כללי ה–WTO. ההליך הסטנדרטי הוא הגשת תלונה, ואם השופטים בז'נווה מוצאים שאכן היתה הפרה, המדינות שנפגעו מהמכסים יכולות לנקוט צעדי תגמול. ואולם יש סעיף באמנת ה–WTO שמאפשר למדינות להעלות מכסים אם הן רואות זאת כהגנה על הביטחון הלאומי שלהן. בסעיף הזה (21) נעשה שימוש לעתים נדירות מאוד.

כעת המדינות שרוצות להגיב על צעדי טראמפ נמצאות בבעיה. אם לא יפנו ל–WTO אך יגיבו בכל מקרה, הן מוותרות על הדרך האצילית יותר ומסתכנות בהחרפת המצב. אם לא יגיבו, טראמפ יטען לניצחון ויקבל חיזוק לצעדים נוספים. במעט המקרים שבהם הופעל סעיף 21, הסוגיה נפתרה עוד לפני שהגיעה לבית משפט. כשטראמפ משתמש בנימוק של ביטחון לאומי, הוא חוסם את המנגנון שנועד למנוע התלקחות סכסוכי סחר — וזה קובע תקדים מסוכן.

כל זה מתרחש בשעה שמערכת הסחר העולמית בקיפאון ובמצב פגיע. ה–WTO זקוק לכללים חדשים ואינו מסוגל לקבוע אותם. סחר דיגיטלי, למשל, נמצא מחוץ לתחומי הפעילות שלו.

אבל המגרעות של ה–WTO אינן תירוץ טוב למכסים של טראמפ. צעדים שונים כבר חסמו את היבוא של רוב הפלדה הסינית לארה"ב, ומכסים אלה רק ירחיקו חברות אחרות ב–WTO, שלהן ולארה"ב אינטרסים משותפים.

האיחוד האירופי יוצא למאבק

עד כמה המצב גרוע? אירווין אומר כי כשרייגן השתמש בכוחה של ארה"ב כדי להגביל את שותפות הסחר שלה בעזרת ניצול פרצות ברגולציות הבינלאומיות, רבים חששו כי העולם עובר למערכת סחר שמבוססת על כוח ברוטלי ולא על הסכמים רב צדדיים. אבל לדברי אירווין, רייגן תמיד האמין במערכת, והיה מתוסכל מהחולשה שלה. ואולם טראמפ אינו מאמין בה.

דוגמה טובה יותר אפשר למצוא בסוף שנות ה–20, כשהבית הלבן אישר את החלק הראשון במה שנהפך לחוק המכס הידוע לשמצה. זה היה ב–1929, כשהכלכלה האמריקאית צמחה והאבטלה היתה נמוכה. כשהנשיא הרברט הובר חתם על החוק ב–1930, העולם כבר היה במיתון, ומלחמת הסחר שהגיעה בעקבותיו רק החריפה את המצב.

הפלדה המיובאת לארה"ב מהווה כשליש מהשימוש של המדינה בפלדה, וכ–7% מהסחר העולמי במתכת. לפי משרד המסחר האמריקאי, מכס של 24% היה מספיק כדי להפחית את היבוא בשליש ב–2017.

ככל הנראה העלויות הישירות של המכסים לכלכלה האמריקאית יהיו קטנות, ולא תהיה להן השפעה על הצמיחה. הסכנה האמיתית לארה"ב תהיה השפעות הסבב השני ואפילו השלישי.

האיחוד האירופי — שמייצא לארה"ב יותר פלדה, במונחי שווי, מכל מדינה אחרת — התחייב לפתוח במאבק רשמי במסגרת ה–WTO ופירסם רשימה של מוצרים המיוצאים מארה"ב שעליהם יוטל מכס של 25%.

טראמפ סובל משתי חולשות (מלבד בורותו): התנגדות חריפה בקרב בכירי הרפובליקאים בקונגרס, שרוצים סחר חופשי; ושוקי המניות, שכבר חוו ירידות בשבוע האחרון — אם כי נסגרו ביום שישי בעליות בעקבות דו"ח תעסוקה חיובי — ועלולים להיות עצבניים יותר אם מלחמת הסחר תחריף.

התגובה של האיחוד האירופי היתה יכולה להציל את המצב עוד לפני ההתלקחות, אך האסטרטגיה הזאת עדיין לא נבחנה, ונראה שטראמפ לא יקבל יפה אפילו צעדי תגמול פרופורציונליים. הוא כבר אמר כי יגיב על צעדי תגמול במכסים על מכוניות. בהתחשב בכך שארה"ב ייבאה מהאיחוד האירופי מכוניות בשווי 38 מיליארד יורו ב–2016, זו תהיה החרפה קשה.

לטראמפ יש חופש פעולה גדול יחסית בסוגיות אלה. החוקה האמריקאית נותנת לקונגרס את הסמכות בענייני סחר, אבל חלק ממנה עברה עם הזמן לנשיא, בין היתר משום שאיש לא חשב אי פעם שהנשיא יהיה פרוטקציוניסט גדול יותר מהקונגרס.

סעיף 301 בחוק הסחר מ–1974 נותן לנשיא סמכות לצעדי תגמול אם שותפת סחר מפלה את ארה"ב לרעה. טראמפ יכול להשתמש בו נגד המכוניות האירופיות. הממשל גם שוקל להשתמש בסעיף 301 בטענה כי חברות טכנולוגיה סיניות גנבו טריליון דולר או יותר מארה"ב. אם זה יקרה, תיפתח חזית שנייה וגדולה יותר במלחמת הסחר. אם טראמפ יחליט ללכת על כל הקופה, הוא יוכל להשתמש בחוק מ–1977 שמאפשר לו להכריז על מצב חירום לאומי ולהטיל הגבלות על כל צורות הסחר הבינלאומי.

אם הגרוע מכל יקרה, וארה"ב תצא מארגון הסחר העולמי, 163 החברות האחרות בארגון לא יילכו בעקבותיה. המערכת רחוקה מלהיות מושלמת, ויש הרבה תסכולים, אבל יש לה הרבה יתרונות, כמו גישה בטוחה לשווקים וחופש מאפליית סחר, ואפשר לראות את העלייה בסחר העולמי ב–50 השנים האחרונות כעדות לכך. מדינות כמו הודו, דרום אפריקה וסין מותחות לפעמים את הגבולות בספר החוקים של ה–WTO. אבל רק אדם אחד רוצה לקרוע אותו לגזרים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#