אנטי BDS: "סנקציות כלכליות יכולות להשפיע לטובה - אבל לא כשהמניע הוא שנאה" - בעולם - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אנטי BDS: "סנקציות כלכליות יכולות להשפיע לטובה - אבל לא כשהמניע הוא שנאה"

רהיל ראזה היא עיתונאית ופעילה חברתית מוסלמית שהיגרה מפקיסטן לקנדה - אך מתנגדת בתוקף לאנטישמיות בעולם המוסלמי ותומכת בהגבלת הגירה ■ תומכי תנועת החרם נגד ישראל, היא אומרת, מונעים מאנטישמיות ופעילותם לא קשורה לסכסוך הפלסטיני

תגובות
הפגנה של תומכי BDS בצרפת, ב– 2016
ג'ורג' רוברט / איי ?

"אם תנועת BDS היתה מונעת מהרצון לגרום לשינוי חיובי, הייתי תומכת בה. אמנם אני לא נמנית עם התומכים הגדולים בשימוש בחרם כדי להשיג תוצאה כלשהי - אך כפי שההיסטוריה הוכיחה, לסנקציות שהוטלו על מדינות סוררות היתה השפעה בהבאת שינוי מיוחל. אבל לא כשהמניע הוא שנאה. התומכים ב-BDS מונעים מאנטישמיות וממומנים על ידי גופי טרור ומדינות כמו סעודיה ואיראן, ולכך אני מתנגדת".

רהיל ראזה, עיתונאית מוסלמית שמתגוררת בקנדה, פעילה נגד גזענות והקצנה דתית ולמען שוויון מגדרי, היא דמות יוצאת דופן בעולם הפעילים החברתיים. במאבק ההסברה שלה בהקצנה של האסלאם, ראזה אף יוצאת בתוקף נגד האנטישמיות ברחבי העולם המוסלמי - שמונעת, לדבריה, על ידי האידיאולוגיה האסלאמית הרדיקלית, שאינה קשורה כלל לשאלה הפלסטינית.

ראזה הוזמנה לישראל בתחילת פברואר לנאום בכנס משפטנים בינלאומי ראשון מסוגו, שמטרתו להילחם ב-BDS - תנועת החרם הגלובלית נגד ישראל שקוראת להטיל חרם כלכלי, אקדמי ותרבותי על ישראל בגין מדיניותה כלפי הפלסטינים. הכנס אורגן בשיתוף עם לשכת עורכי הדין, המשרד לעניינים אסטרטגיים והפורום המשפטי הבינלאומי (ILF).

רהיל ראזה
Ms. Fayyaz

קמפיין BDS (Boycott, Divest, Sanctions) הושק ב–2005 על ידי ארגונים פלסטיניים שלא למטרות רווח, במטרה להפעיל לחץ על ישראל ולהביע תמיכה במטרה הפלסטינית. הקמפיין נועד לשחזר את הצעדים הבינלאומיים שיושמו נגד דרום אפריקה בעידן האפרטהייד. ההגדרה נרחבת דיה כדי שתכלול קבוצות בעלות יעדים שונים - מאלה שרוצות רק להחרים התנחלויות ועד אלה שרוצות להרוס את המדינה היהודית.

המחיר שמשלמת כלכלת ישראל בשל הקמפיין אינו ברור ונתון לפרשנות פוליטית. דו"ח של משרד האוצר מ–2015 חישב את ההשפעה של אמצעים שונים על היחסים הכלכליים של ישראל עם האיחוד האירופי, שותפת הסחר החשובה ביותר של ישראל. אמצעים אלה, שכוללים סימון מוצרים מהגדה המערבית גרמו לנזק שנתי של כמיליארד שקל ליצוא הישראלי. התמ"ג הישראלי ניזוק ב-500 אלף שקל.

העלויות המשפטיות למדינת ישראל במאבקה ב-BDS הסתכמו ב–1.5 מיליון שקל ב–2015–2017. עוד ב–2017 העבירה הממשלה החלטה שתאפשר הקמת גוף ממשלתי־אזרחי משותף, שיספק מענה מהיר ומתואם נגד הניסיונות להכתים את דימויה של ישראל בעולם. תקציב ההקמה של החברה לתועלת הציבור יהיה 260 מיליון שקל לפחות. במימון יתחלקו המדינה וגופים יהודיים בתפוצות.

"המערב הוא קורבן של התקינות הפוליטית"

ראזה כבר ביקרה בישראל כעשר פעמים, ועל תמיכתה במדינה היא משלמת מחיר אישי כבד. "ישראל היא הדמוקרטיה היחידה באזור, והחלטתי מזמן שאני רוצה לראות בעצמי את המדינה שרבים כה משמיצים. בגלל תמיכתי בישראל 'זכיתי' שיוציאו עלי פתווה (פסק הלכה דתי מוסלמי שקיצוניים דתיים נוטים לפרשו כרשות לחיסולו של נשוא הצו; ט"ג), ואני מקבלת מכתבי נאצה ואיומים על חיי באופן קבוע. כשהגעתי לישראל לראשונה הופתעתי לגלות שחיילים עם נשק לא מסתובבים פה ברחובות. כאישה מוסלמית הרגשתי בטוחה לטייל בה, ואפילו התפללתי במסגד אל אקצה. אפילו בארץ מולדתי לא חשתי כה בטוחה", מספרת ראזה.

לדבריה, אותם אנשים המעודדים את BDS במוסדות חינוך הם חלק מהשמאל שהצטרף לאסלמיסטים. "הליברלים הלבנים כל כך חוששים שיכנו אותם גזענים", היא אומרת. "המערב הוא למעשה קורבן של התקינות הפוליטית בשיאה, והתקינות הפוליטית הזאת לא פסחה גם על המנהיגים. נשיא ארה"ב הקודם, ברק אובמה, בקושי היה מסוגל להגות את המלה 'מוסלמי' במהלך כהונתו", היא אומרת.

ראזה היא מייסדת ונשיאת ארגון Council for Muslims Facing Tomorrow, שמקדם ערכים של דמוקרטיה, שוויון וחופש בקרב מוסלמים ומתנגד לאלימות, קיצוניות ופנאטיות בשם הדת. היא התארחה ארבע פעמים ב"ועידת הנשיא: פונים אל המחר" בהנחיית שמעון פרס, ומודה כי קיבלה השראה משם הוועידה ואימצה אותו לארגון שלה - בשינויים קלים.

גם עמדתה של ראזה כלפי הגירה קשורה למאבקה בהקצנה האסלמיסטית. ב-2014, לאחר מתקפת טרור בהשראת דאעש בעיר קוויבק שבקנדה, פירסמה ראזה מכתב פתוח לאזרחי המדינה בבלוג שלה, שבו הציעה להשהות את "ההגירה לקנדה ממדינות מוסלמיות לתקופה מסוימת". באותו פוסט היא הציעה גם שקנדה "תסגור את כל המסגדים לשלושה חודשים, כדי להגן על המדינה". כשנשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, הכריז על איסור של כניסת מוסלמים לארה"ב בינואר 2017, היא תמכה במדיניותו.

עמדתה מעניינת במיוחד, מאחר שהיא עצמה היגרה לקנדה מפקיסטן, ונאלצה להסתדר במדינה מערבית כאישה מוסלמית דתייה. "מה שאני עושה כיום בקנדה היה בלתי־אפשרי לעשות בפקיסטן", היא אומרת. "הפטריארכיה החזקה והערכים השבטיים השולטים בעולם הערבי אינם מאפשרים לאישה לכהן בתפקיד מנהיגותי, או באופן כללי לפצות פה. הם מעוניינים להשאיר את הכוח בידיהם. כולנו זוכרים מה קרה לבנזיר בהוטו, ראשת ממשלת פקיסטן שנרצחה ב-2007. זאת אחת הסיבות שבעלי ואני החלטנו לעזוב את המדינה".

חתונה המונית בפאקיסטן. פברואר 2018
Muhammad Sajjad/אי־פי

מצדדת במדיניות הגירה נוקשה יותר

ואולם ראזה מספרת כי לא תמיד פקיסטן היתה כה מגבילה. "בצעירותי זאת היתה מדינה פלורליסטית. הייתי בקשר עם אנשים מכל הדתות, ולמדתי במנזר קתולי. האסלאם שבצלו גדלתי היה רחום וסובלני". 1977 היתה נקודת המפנה. "פקיסטן השתנתה עם ההקצנה עקב האידאולוגיה הווהאבית שהובאה מסעודיה. הדת שלי נגנבה והוחלפה באידיאולוגיה מרושעת ואלימה - שאותה אנחנו רואים ברחבי העולם המוסלמי כיום".

המצב החמיר כשראזה הסונית התאהבה בבעלה השיעי. "זה היה סקנדל גדול בזמנו במשפחות שלנו, אז החלטנו לעזוב את פקיסטן. חיינו כעשור בדובאי, ואז בביקור בקנדה התאהבתי בה. בעלי ואני החלטנו לעקור לקנדה עם בנינו", היא מספרת.

ראזה, שהוציאה לאור ב-2005 את ספרה Heir Jihad - Not My Jihad! A Muslim Canadian Woman Speaks Out, שבו היא בוחנת את ההתערות של מוסלמים בחברה הצפון אמריקאית ואת האסלאם הקיצוני - חבה תודה למדינה המאמצת שלה ומהללת את הדמוקרטיה ואת חופש הדת שמתקיים בקנדה. "אני אוהבת את קנדה ובחרתי לעבור להתגורר בה. רציתי להשתלב בה, לתרום ולהרגיש חלק מהמדינה. לא הגעתי אליה כדי לשבש את החיים, אלא כדי להבטיח עתיד טוב יותר לילדי, וכך אני גם מחנכת אותם".

ראזה אינה מתנגדת להגירה, אבל היתה רוצה לראות מדיניות נוקשה יותר מצד הממשלות במערב, שתימנע כניסת טרוריסטים וקיצונים. היא משתמשת באנלוגיה הבאה: "אני שמחה להזמין אורחים לביתי, אך לפני שהם נכנסים אני צריכה לדעת אם הם מתכוונים להרוס את הרהיטים שלי. לכל מנהיג יש זכות לחזק את הגבולות של מדינתו".

לצד מאבקה בהקצנה הדתית, מקדישה ראזה את חייה גם למלחמה ביחס לנשים מוסלמיות. היא מציינת כי למרות הילדות המאושרת שחוותה, התרבות השלטת התייחסה לנשים כחפץ שאינו אמור להשמיע קול. היא מזכירה גם את "תרבות הכבוד", שכל הזמן עסקה "במה שאחרים אולי יחשבו". רק לאחר שעברה לקנדה וחוותה את החופש והשוויון שממנו נהנות נשים במערב, היא מצאה את קולה. "ומאז לא שתקתי", היא מוסיפה.

הנשים שלא שמעו על הוליווד

השיחה עוברת בטבעיות לקמפיין MeToo#, שפרץ לתודעה בשנה שעברה וכבש בסערה את גבעות הוליווד ואת ארה"ב כולה. "אני מברכת על הקמפיין", אומרת ראזה, "אבל מתייחסת אליו בזהירות. אני שמחה שהגיע הזמן שנשים יכולות לדבר בפתיחות על מה שעברו, על ההטרדות והיחס המשפיל מצד גברים. מנגד, במסגרת פעילותי למען נשים אני רואה כאלה שלא שמעו על הוליווד. אלה הנשים שעוברות מילה, שנרצחות על רקע כבוד המשפחה, שנישאות בגיל צעיר, שמשוללות רכוש וזכויות. אסור לשכוח אותן. בארגון שלי אנחנו מסייעים לארגוני נשים ממקומות כמו בנגלדש וסומליה. אמנם מדובר בכמה מאות דולרים בחודש, אבל גם זה עוזר".

לדבריה, תנועות של נשים פועלות ברחבי העולם מתחת לפני השטח. "המהפכה השקטה ממשיכה הלאה, ומביאה עמה שינוי מבפנים שאותו מניעות נשות אקדמיה ואחרות. במרוקו ובמלזיה נשים הביאו לשינוי בדיני גירושים, ובכפר קטן בהודו הנשים המוסלמיות מאסו בכך שהדת היא מעוז גברי - ובנו לעצמן מסגד. נשים בהודו התחילו גם לבצע טקסי נישואים. אני עצמי מנהלת טקסי נישואים בין מוסלמים ליהודים בטורונטו".

ראזה היתה מעורבת גם בהפקת הסרט התיעודי "Honor Diarie", שיצא ב-2013: "תמיד חשתי מחויבות לזכויות נשים ופעלתי לטובת המטרה הזאת כל חיי הבוגרים. באותם ימים פנתה אלי מפיקת הסרט והציעה לי להשתתף בהכנתו. בסרט הוצגו נשים מוסלמיות שמדברות על הנושא. הסכמתי בתנאי שהן לא יצטרכו לקרוא מתסריט. נשים מוסלמיות חיו על פי תסריט יותר מדי זמן".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#