המערב טעה בהבנת סין - וכעת הוא ישלם את המחיר - בעולם - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המערב טעה בהבנת סין - וכעת הוא ישלם את המחיר

המערב חשב שההיפתחות של סין תגרום לה לאמץ את ערכי הדמוקרטיה והחופש ■ לאור התעצמותה הצבאית וצעדיה הפיננסיים השרירותיים, מנהיגים פוליטיים ומומחים לסין בכל העולם מבינים בהדרגה שהם שגו בתחזיות שלהם

36תגובות
מפגן ראווה של צבא סין
בלומברג

במארס 2000 ביל קלינטון, נשיא ארה"ב דאז, פילג את היחס כלפי סין לשני מחנות: המחנה האופטימי שמביט קדימה וסבור כי סין תיהפך "לנמר הקפיטליסטי הגדול הבא, עם השוק הגדול בעולם"; והמחנה השני, שהיה שייך לנצים ולפסימיים שנתקעו בעבר והאמינו כי סין תישאר "הדרקון הקומוניסטי הגדול האחרון של העולם ואיום ליציבות באסיה". דור לאחר מכן, המלים אלה נשמעות כיום כמסר מעולם אבוד.

בדומה לרבים אחרים, סין היא שילוב של תפישות שני המחנות. סין של הנשיא שי ג'ינפינג היא דרקון מרקנטליסטי גדול שמשתמש בשווקיו העצומים כדי לשתף פעולה עם יריבות קפיטליסטיות או כדי להפחידן, וכדי לשבור את הסדר העולמי ואת החוקים הקיימים ולדחוף את ארה"ב לשוליים.

סין בטוחה בעוצמתה מאז שהמשבר הפיננסי של 2008 הצדיק את טענתה שקפיטליזם בהכוונת המדינה מתעלה על השוק החופשי — וכעת היא מוכנה לחשוף את שיניה באמצעות כוח צבאי כדי לשרטט מחדש את הגבולות בים סין הדרומי. היא מענישה עסקים זרים על צעדים שנוקטות הממשלות שלהם, ומכתרת את אירו־אסיה עם חוזים וחוקים חדשים, לצד כבישים, מסילות רכבת וסיבים אופטיים שמוקמים במסגרת יוזמת דרך המשי (One Belt One Road) שנועדה לקדם את הסחר עם אסיה, אירופה ואפריקה.

דבר זה הוביל למהפך הקודר ביותר בגיאו־פוליטיקה המודרנית. מנהיגים פוליטיים ומומחים לסין במערב — מרביתם בארה"ב, אך גם באירופה, באוסטרליה וביפן — הבינו בהדרגה שהם טעו לגבי עלייתה של סין. קולות שטענו בעבר כי מעמד הביניים הגדל ידחוף את סין לאימוץ ערכים מערביים השתתקו. התקוות לרפורמה נכזבו קשות כשהמפלגה הקומוניסטית הודיעה כי היא מבטלת את הגבלת הכהונה של הנשיא, ואיפשרה בכך לשי להמשיך לכהן כראש המדינה לזמן בלתי־מוגבל.

תקוות שווא

כיום, הדיון סובב סביב אלה שחושבים כי היה זה נאיבי לנסות להידבר עם סין על בסיס אופטימיות, ואלה שסבורים כי המאמץ היה הכרחי בכל מקרה. המגנים על הידברות אינם טועים בהכרח. סין החליטה להצטרף מחדש לעולם לאחר עשורים של בדלנות. ארה"ב היתה ספקנית והעדיפה לשלב הידברות עם "הצורך לאזן" את התעצמותה של סין. היא הציבה כוחות אמריקאיים באסיה ובאוקייאנוס השקט והעמיקה את הבריתות הקיימות שלה בתחומי הסחר והביטחון. היתרונות נראו לעין פרוטקציוניזם חד־צדדי שפוגע לא רק במשרות — אלא במערכת החוקים שמאפשרת את פעילותה של הכלכלה הגלובלית — הצרכנים האמריקאים עטו על המוצרים הזולים שהגיעו מהמזרח, וחברות אמריקאיות גרפו הצלחה בסין.

מנגד, גם מטילי הספקות בסין לא טעו. המערב היה שאנן מדי ובטוח מדי בהנחה שסין משגשגת תראה בסופו של דבר את האור של מודל הדמוקרטיה הליברלית. במבט לאחור, תחזיות חכמות לגבי סין נראות כיום כתקוות שווא.

אין שום דבר חלומי באסטרטגיית הביטחון הלאומי שארה"ב פירסמה בסוף שנה שעברה, ולפיה, סין "מאתגרת את הכוח האמריקאי, את ההשפעה האמריקאית ואת האינטרסים של ארה"ב". במשך עשורים, נכתב במסמך, המדיניות האמריקאית היתה "נטועה באמונה כי הסדר הבינלאומי שיושם לאחר מלחמת העולם השנייה ישחרר את סין". אך זאת היתה טעות. "בניגוד לתקוות שלנו, סין הרחיבה את כוחה על חשבון הריבונות של אחרים", נכתב.

האסטרטגיה אינה קוראת לחזרה לעולם של מלחמה קרה, אך היא מציעה הגבלות קשות יותר על ריגול סיני ועל גניבה של קניין רוחני — במיוחד מחברות חדשניות אמריקאיות. בינואר, משלחת של אנשי עסקים אמריקאים הזהירה פקידים בכירים סינים כי יש סיכוי גבוה שארה"ב תיישם צעדי סחר אגרסיביים נגד סין. ממשל טראמפ הודיע ביום שישי על הטלת מכסים על יבוא של אלומיניום ופלדה — צעד שעלול להסתכם בנזק כלכלי בשווי טריליון דולר לסין.

סין מכוונת גבוה

אפילו תומכי הסחר החופשי חוששים כעת לגבי תוכניות שונות שסין מתפארת בהן, למשל “Made in China 2025” — אסטרטגיה טכנולוגית שמטרתה ליצור חברות סיניות מובילות בתחומים כמו רובוטיקה, ביו־רפואה ומכוניות חשמליות. רפובליקאים ודמוקרטים בסנאט מסכימים כי בשל שיקולי ביטחון, צריך להקשיח את הסינון של השקעות סיניות והשקעות זרות אחרות בארה"ב.

עד לא מזמן, מדיניות כזאת היתה מעוררת התנגדות בקרב מנכ"לים שמודאגים מפני תגובת נגד של סין כלפי החברות שלהם. אך העסקים הגדולים כבר אינם תומכים בסין כפי שתמכו בה בעבר.

אנשי עסקים זרים מדברים על "ההבטחה שחמקה", שכן השווקים הסינים נפתחו רק לאחר שלא היתה להם כל חשיבות. ההחלטה האחרונה לאפשר כניסה של כרטיסי אשראי אמריקאיים היא דוגמה לחוסר רלוונטיות — לאור קיומן של מערכות התשלומים הדיגיטליות.

בנוסף, נפוצו שמועות על פשיטות של רגולטורים סינים שלוקחים עמם מחשבים מלאים במידע יקר ערך ועל מעצרים של אנשי עסקים מערביים. צעדים שרירותיים כאלה מחייבים אפילו אנשי עסקים שגורפים רווחי ענק בסין לחשוב שוב על פיזור הסיכון שלהם.

כמה מגזרים עסקיים אמריקאיים, לרבות קמעונאיות ויצואניות של סחורות, אמנם נהנו משנה טובה מאוד ב–2017 בסין, אך הימים שבהם הדירקטוריונים היו מאשרים כל אסטרטגיה נועזת בסין חלפו. כיום, התחרות מצד חברות ממשלתיות סיניות והגישה המוגבלת לשוק מעכירות את מצב הרוח.

המערב עייף ומתוסכל

הדעיכה של האופטימיות כלפי סין מפעימה כל כך משום שעד לאחרונה, הקונצנזוס בקרב האליטה בוושינגטון היה שהעושר הגדול וניסיונות ההידברות יקרבו אותה לערכיו הליברליים של המערב.

המחנה האופטימי עשה שתי טעויות. הראשונה היתה להעריך יתר על המידה את הכוח החתרני של החידושים השונים, למשל בתקשורת ובמדיה. הם לא יכלו לדמיין לעצמם שמנהיגי סין לא יוותרו על הסמכות שלהם בעבור שום מחיר. למשל, במלחמה מול האינטרנט, סין עשתה מה שלא האמינו כי היא מסוגלת — וגייסה מאות אלפי שוטרים חשאיים שישלטו ברשת.

כשבריטניה השיבה את הונג קונג לסין ב–1997 — תחת הסכם שלפיו הונג קונג תוכל לשמור על חופש הביטוי, שווקים חופשיים, שלטון החוק ודמוקרטיה מוגבלת — כותב טורים ב"ניו יורק טיימס" תהה אם אין זה "הסוס הטרויאני הגדול מכולם". כיום, בני טאיי, פרופסור למשפטים ופעיל חברתי, אינו צופה כי הונג קונג תסיים את האודיסיאה שלה לחופש בהצלחה. לדעתו, התקווה היחידה של הונג קונג טמונה בתנועה דמוקרטית שתעלה בסין עצמה.

הטעות השנייה של המחנה האופטימי היתה לדמיין כי הממשלות והארגונים המערביים יוכלו להסביר למנהיגים הסינים מהם האינטרסים של סין. ההיסטוריה המודרנית של הידברות זרה עם סין מלאה בניסיונות מתנשאים דומים. ממשלות מערביות ששיתפו פעולה עם בכירים תומכי רפורמה בסין קידמו את הרעיון שסין תוכל להרוויח משלטון החוק, גם אם לא תאמץ את שאר ערכי המערב. הם אירגנו סמינרים והעניקו מלגות לשופטים ולעורכי דין ללמוד בחו"ל, בטענה שאם הם ייחשפו לזכויות אזרחים בדמוקרטיה ליברלית זה יקדם את החברה כולה. אך כמה עורכי דין רפורמיסטים נכלאו ורבים הושתקו, ושי מתנגד לכל הפרדה של החוק מהמפלגה הקומוניסטית.

האכזבה העמיקה לאור חוסר הרצון של סין להטיל סנקציות נוקשות יותר על קוריאה הצפונית לבקשת המערב, וזאת מאחר והמנהיגים הסינים חוששים יותר מנפילת משטר קים ג'ונג און מאשר מהעוצמה הגרעינית שלו.

כיום, המערב נמצא בבעיה. הגיע הזמן לחשיבה רצינית לגבי הדרך היעילה ביותר לשמור על האיזון עם סין, באמצעות חזית מערבית מאוחדת שאינה מוותרת על העוצמה שטמונה בממשל דמוקרטי ואחראי, בעיתונות חופשית ובבתי משפט עצמאיים. במקום, המערב חש עייפות, פחד ותסכול. מוושינגטון לבירות אירופה, האוויר מלא בקריאות ל"הדדיות" בעסקים עם סין — מסינון אגרסיבי יותר של השקעות ועד הצעות לשלול את הוויזה של אקדמאים סינים, אם עמיתיהם המערביים אינם מקבלים גישה לסין. שקיפות גדולה יותר נדרשת כשמדובר בכסף סיני. עם זאת, רק מעטים ירוויחו מגישה זאת של "עין תחת עין".

פוליטיקאים מערביים השקיעו שנים בהסברים מדוע הם נסוגו פעמים רבות מול הלחץ הסיני. המערב איבד תקווה שהוא יכול לגרום לסין לאמץ את הערכים האוניברסליים — אך זהו תירוץ עלוב לכך שהמערב יבגוד באותם ערכים בתגובה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#