ההחלטה שעלולה לחסל את ועדי העובדים בארה"ב

עובד סוציאלי מאילינוי, שתובע את איגוד העובדים הגדול ביותר של עובדי ממשל בארה"ב על גביית דמי החבר, למרות שהוא אינו תומך בארגון או חבר בו, עשוי למצוא את עצמו ממלא תפקיד חשוב בהיסטוריה של העבודה המאורגנת בארה"ב

לוגו אקונומיסט
אקונומיסט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מארק ג'אנוס
מארק ג'אנוסצילום: WHITNEY CURTIS / NYT

מארק ג'אנוס עשוי לעשות היסטוריה השנה. אתמול שמע בית המשפט העליון בארה"ב את טיעוניו של העובד הסוציאלי מאילינוי, בתביעתו נגד איגוד העובדים הגדול ביותר של עובדי ממשל בארה"ב. על השופטים לפסוק אם אפשר לגבות מעובדים כמו ג'אנוס דמי חברות שמטרתם לתמוך בפעילות האיגוד, אף שג'אנוס אינו חבר בו.

העובד טוען כי חובת התשלום מפרה את התיקון הראשון לחוקה, המבטיח את הזכות לחופש הדיבור, משום שהתשלום מאלץ אותו לממן ארגון שהוא חלוק על עמדותיו. איגודים מקצועיים בארה"ב נוקטים עמדות פוליטיות, ואף תורמים לפוליטיקאים.

פסיקת בית המשפט בתיק הזה עשויה לקבוע את העתיד של העבודה המאורגנת בארה"ב. אף שתופעת ההתאגדות נמצאת בירידה כבר עשורים, המגזר הציבורי נותר מעוזה. 84% מהעובדים בארה"ב מועסקים במגזר הפרטי; ורק כ–6% מהם חברי איגוד — לעומת שליש בשנות ה–60. 16% מהעובדים בארה"ב מועסקים במגזר הציבורי, ושליש מהם עדיין חברים באיגוד.

הכוח היחסי של האיגודים במגזר הציבורי, והתמיכה המושרשת שלהם במחוקקים דמוקרטים הפכו אותם ליעד מרכזי של מושלי המדינות הרפובליקאים, בעיקר באזור המערב התיכון של ארה"ב. סקוט ווקר, מושל ויסקונסין, סיכן את הבחירות החוזרות ב–2012 (שבהן ניצח) כשקידם חוק השולל זכויות למשא ומתן קיבוצי של 175 אלף עובדי ציבור. ב–2015 אימצה ויסקונסין את חוק הזכות לעבוד, הקובע כי אי־אפשר לכפות על עובדי המגזר הפרטי להצטרף לאיגוד ולשלם את דמי החבר כתנאי להעסקה.

באותה שנה, ברוס ראונר, מושל המדינה השכנה, אילינוי, ביקש מבית המשפט הפדרלי להכריז על דמי החבר כמנוגדים לחוקה. רוברט גטלמן, שופט משיקגו, דחה את התביעה של ראונר, אבל איפשר לתביעה של ג'אנוס להמשיך. בתביעה תמכה גם העמותה להגנה משפטית על הזכות הלאומית לעבודה.

אם בית המשפט יפסוק לטובת ג'אנוס, איגודים של עובדי ציבור ברחבי ארה"ב לא יוכלו יותר לגבות דמי חבר. 28 מדינות, ובהן אינדיאנה, איווה, קנטאקי ומישיגן, אימצו את חוק הזכות לעבוד, הפוגע בזכויות ההתאגדות. כמה מדינות ביטלו את הזכות למשא ומתן קיבוצי לחלק מעובדי המגזר הציבורי. מנגד, ב–22 מדינות האיגודים עדיין גובים דמי חבר מכ–5 מיליון עובדים במגזר הציבורי. השאלה הגדולה כעת היא כמה מהם ימשיכו לשלם אם דמי החבר ייהפכו לאופציונליים?

פול סקונדה מבית הספר למשפטים באוניברסיטת מרקט שבוויסקונסין, משוכנע כי לפסיקה לטובת ג'אנוס תהיה השפעה הרסנית על האיגודים של עובדי הציבור, מפני שהיא תגרע נתח גדול מההכנסה שלהם. הצעדים בוויסקונסין הובילו לצניחה בחברות באיגודים. לפי לשכת הסטטיסטיקה של משרד העבודה האמריקאי, שיעור החברות באיגודים במדינה נפל מ–14% ב–2010 ל–8% בלבד כיום.

התומכים בתשלום דמי החבר סבורים שהאיגודים מבצעים עבור החברים שירותים הכרחיים, ובלעדיהם מצבם של העובדים היה גרוע בהרבה. לפי המכון למדיניות כלכלית, עובדים שיש להם חוזה קיבוצי מרוויחים בממוצע 13% יותר מעמיתיהם העובדים במקום עבודה שאינו מאוגד. כמו כן, ל–94% מהעובדים המאוגדים יש גישה לשירותי בריאות בתשלום המעסיק, לעומת 67% בקרב העובדים שאינם מאוגדים. עובדים מאוגדים גם מקבלים יותר ימי מחלה וימי חופשה בתשלום, והסיכוי שישתכרו פחות משכר המינימום החוקי במדינה נמוך ב–50%. בנוסף, אם שיעור העובדים המאוגדים גבוה, גם שכר העובדים שאינם מאוגדים עשוי לעלות.

תיק דומה לזה של ג'אנוס הגיע לבית המשפט ב–2016, והשופטים אז היו חלוקים (ארבעה מול ארבעה) לגבי הפסיקה. מאז השופט השמרן ביותר, אנטונין סקאליה, הלך לעולמו. מחליפו, ניל גורסאץ', צפוי לצדד בשופטים השמרנים. ג'אנוס בוודאי לא ציפה שימלא כזה תפקיד חשוב בהיסטוריה של תנועת העבודה האמריקאית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker