לאחר עזיבת האיחוד: כך תהפוך בריטניה ל"קנדה של אירופה"

הקווים האדומים שקבעה בריטניה – בלי רגולציה, בלי תנועה חופשית ובלי סמכות לביהמ"ש לצדק – מצביעים על פתרון אחד בלבד: הסכם סחר כמו שיש לאיחוד עם קנדה

פייננשל טיימס
מרטין וולף
ברקזיט
תומכי הברקזיט מפגינים, בריטניהצילום: TOBY MELVILLE/רויטרס
פייננשל טיימס
מרטין וולף

מה יקרה לבריטניה לאחר שהאבק של יציאתה מהאיחוד האירופי ישקע?

היא תיהפך לקנדה. היא תהיה קשורה לאיחוד האירופי באותו סוג של מערכת יחסים שיש לקנדה עם ארה"ב. היא תישאר דמוקרטיה מתונה כמו קנדה, ולא תיהפף, כמו שחושש דיוויד דיוויס, שר הברקזיט, ל"דיסטופיה של מקס הלוחם בדרכים" עם מרוץ רגולטורי לתחתית.

כמו קנדה, היא יכולה להשיג השפעה גלובלית חיובית מתונה.

מישל ברנייה, נציג האיחוד האירופי למו"מ עם בריטניה, הסביר מדוע עתיד הסחר של בריטניה עם האיחוד יהיה דומה לזה שיש לאיחוד עם קנדה, תחת הסכם הסחר Ceta. ההסכם מאפשר לשני הצדדים להיכנס להסכמי סחר נפרדים עם שותפות אחרות. במסגרתו, קנדה אינה חלק מאיחוד המכסים של האיחוד האירופי או השוק המשותף. בהסכם זה יש הטבות מוגבלות לספקיות שירותים.

ברנייה ציין כי הקווים האדומים של בריטניה מונעים חברות של בריטניה באזור הכלכלי האירופי:

- ללא סמכות לביהמ"ש לצדק של אירופה

- ללא תנועה חופשית

- ללא תשלום "לקופה" משמעותי

- מדיניות סחר ורגולציה אוטונומית

כמו כן מנעו קווים אדומים אלה הסכם דומה לזה שיש לאיחוד עם שוויץ, או אוקראינה, או הסכם איחוד מכסים כמו זה שיש עם טורקיה. כשפוסלים את כל האפשרויות האחרות, מקבלים הסכם דומה לזה שיש לאיחוד עם קנדה.

הסחר עם האיחוד

ברניה עשוי להתברר כפוסק נכונה, כפי שקרה איתו רבות בעבר. הקווים האדומים טבועים עמוק בבריטניה. ללא השתתפות בקביעת הרגולציה האירופית, בריטניה תסרב להיות כפופה לרגולציה.

מודל Ceta יהיה בעל עלויות כלכליות של ממש. בפרט, יצרניות בריטיות של מוצרים יצטרכו לעמוד בדרישות של האיחוד האירופי להשתמש ברכיבים מקומיים, וספקיות שירותים יאבדו את הגישה הנוחה שיש להן כעת. כדי להימנע מתוצאות אלו, בריטניה תצטרך להזיז את הקווים אדומים או לשכנע את האיחוד לשנות את גישתו לדברים מהותיים אלה. שניהם לא סבירים.

הייצוא הבריטי לאיחוד

יש בריטים שחושבים שתעשיית השירותים הפיננסיים של בריטניה מעניקה לאיחוד יתרונות כה גדולים שמנהיגיו יצאו מגדרם כדי לשמור את בריטניה בשוק האחיד. אולם לאחר המשבר הפיננסי קשה לטעון זאת. יתר על כן, לאירופים עדיין תישאר גישה לשוק הפיננסי הסיטוני.

לאחרונה הודלף ניתוח של ממשלת בריטניה שמסיק כי תחת הסכם דומה להסכם עם קנדה, התמ"ג של בריטניה יהיה תוך 15 שנים נמוך ב-5% מזה שהיה ללא שינוי הסכמי הסחר. זהו הפסד של חמישית מהגידול הפוטנציאלי בתפוקה הכלכלית בתקופת הזמן האמורה. במובן זה, בריטניה מפסידה לעומת קנדה. הסכם Ceta מיטיב עם קנדה, בעוד שהסכם דומה לבריטניה יפגע בה כלכלית, אבל זו התוצאה הישירה של ההחלטה לעזוב.

מה יקרה כשבריטניה תהיה כבר כמו קנדה לאירופה

מחוץ לאיחוד האירופי, כמו לקנדה, לבריטניה תהיה חירות גדולה יותר לקבוע רגולציות. אולם קל לחזות כי לא צפויה מדורה שבה יישרפו כל התחייבויותיה הרגולטוריות, התחייבויות המס והתחייבויות התקציב של בריטניה. בבריטניה, כמו בקנדה, אין תמיכה כמעט לרעיונות רדיקליים כאלה.

כמו קנדה, בריטניה תצטרך לחתום על הסכמי סחר חדשים – להצטרף להסכמי סחר חופשי קיימים, וליצור חדשים. קושי כאן שהסכמים חשובים, כמו אלה עם ארה"ב, סין או הודו – יהיו קשים לחתימה. הסכמים קלים, עם אוסטרליה או קנדה, למשל, יהיו זניחים בחשיבותם.

חוק הברזל של הסחר פועל כאן: ככל שהמרחק גדל, הסחר יורד. זה מסביר מדוע בריטניה היא שותפת סחר חשובה לאיחוד כמו ארה"ב, ומדוע האיחוד, בתורו, הוא השותף הגדול של בריטניה. הסכמי סחר חדשים לא יקזזו את ההפסדים מול האיחוד.

בניגוד לדעות שמקודמות על ידי מכון לגטום בלונדון, בריטניה לא תהיה מנהיגה חדשה של ליברליזציה גלובלית. היא לא מספיק גדולה בשביל זה.

בריטניה תצטרך מערכת יחסים פוריה עם האיחוד האירופי. כוחה ביחס לאיחוד יהיה גדול מכוחה של קנדה ביחס לארה"ב, כי היא כלכלה גדולה יותר מקנדה (פי שניים בערך) וגם בגלל שהאיחוד איננו מדינה פדרלית עם צבא ענקי.

אולם בריטניה תמיד תחוש תסכול ומועקה כלפי שכנתה המאוחת. המחיר של להיות אאוטסיידרית יהיה מוחשי וקבוע. להחלטות גדולות יש השלכות גדולות.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ