המכורים שעולים לארה"ב חצי טריליון דולר - בעולם - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

המכורים שעולים לארה"ב חצי טריליון דולר

כמו השחורים שהתמכרו לסמים קשים ולא זכו לסיוע ממשלתי, גם הלבנים בארה"ב שהתמכרו למשככי כאבים נזנחים כעת נחשף כי חמש חברות תרופות גדולות שילמו מיליוני דולרים לרופאים כדי שאלה יקדמו את השימוש בתרופות הממכרות

9תגובות
ג'ייסי מרין, איש תחזוקה מכור להירואין בביתו בניו יורק
RYAN CHRISTOPHER JONES / NYT

"אם הם לוקחים מנת יתר והורגים את עצמם, זה מוציא אותם ממאגר הגנים", אמר ב–2012 הסנאטור הרפובליקאי של מדינת מיזורי, רוב שאאף. הסנאטור מתנגד מטעמי פרטיות ליישום של תוכנית לפיקוח על תרופות במרשם במסגרת המאבק במגפת האופיואידים בארה"ב — השימוש הנפוץ להחריד בתרופות מרשם המבוססות על נגזרי אופיום וסמים לא חוקיים דומים, שגבתה מספר עצום של חיי אדם.

קורטני גריפין — אחת מאותם "מכורים שהורגים את עצמם" — רצתה לקבל עזרה. היא ארזה את חפציה, ואמה הסיעה אותה למרכז גמילה במרחק שעה מביתם שבניו המפשייר. המיטה כבר חיכתה לקורטני. למרבה הצער, שעה וחצי לאחר שהגיעה למרכז הגמילה, קורטני עדיין המתינה באולם הקבלה. חברת הביטוח שלה סירבה לכסות את הטיפול.

"לטענתם, זה לא היה מקרה של חיים או מוות", מספרת פמלה גריפין, אמה של קורטני. "אבל קורטני אמרה, 'הסם הזה יהרוג אותי'. היא כבר ידעה". ללא ביטוח, עלות הטיפול במרכז הגמילה היא 12 אלף דולר. משפחת גריפין לא יכולה היתה לשלם את הסכום הגבוה. חודשיים לאחר מכן, קורטני מתה ממנת יתר של הרואין ופנטניל — בעודה רק בת 20.

השבוע הגיש הסנאט האמריקאי דו"ח המציג חמש חברות תרופות גדולות ששילמו מיליוני דולרים לארגונים שאמורים להגן על הצרכנים, אגודות רופאים וכמה רופאים, כדי שאלה יקדמו את השימוש בתרופות אופיואידיות למניעת כאב. החברות הללו כללו את פרדיו, יצרנית אוקסיקונטין, מיילן וג'ונסון אנד ג'ונסון. בתמורה נלחמו הארגונים האלה בחוקים המבקשים להגביל את השימוש בתרופות האמורות.

באוקטובר האחרון נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, הגדיר את משבר האופיואידים "מצב חירום לבריאות הציבור" — צעד אחד לפני הכרזה על המשבר כ"משבר חירום לאומי". טראמפ הדגיש כי המאבק במגפה יתמקד בטיפול במכורים ולא בענישתם.

הציניים שבינינו אולי יחשבו שאין זו מקריות שהממשל האמריקאי החליט להביע עמדה דווקא בנוגע למגפת האופיואידים — שנחשבת ל"מגפה לבנה", שכן הסובלים ממנה באופן גורף הם אנשים לבנים. בשיח האמריקאי השולט, הלבנים הם תמיד הגיבורים. בעיותיהם, הנאותיהם וכאבם נהפכים לעיסוק העיקרי של כלל האוכלוסייה האמריקאית. נשאלת השאלה האם גם כעת הלבנים הם הגיבורים, או הפעם הם הקורבנות?

מהקל אל החזק אופיואידים לפי חוזקה

סוגיית הגזע שזורה בהיסטוריה האמריקאית באופן שאינו ניתן לניתוק, וגם הפעם היא משחקת תפקיד מרכזי. בשנות ה–80 וה–90 של המאה ה–20 מגפת הקראק־קוקאין פשטה בארה"ב, והביאה לאלפי מקרים של מוות בגין שימוש יתר בשנה ואלפי תקריות רצח שקשורות לסחר בסמים. הנפגעות העיקריות היו הקהילות השחורות במרכזי הערים הגדולות, כמו לוס אנג'לס, סן פרנסיסקו, ניו יורק, פילדלפיה, יוסטון ודטרויט.

מגפת הקראק חיסלה קהילות שלמות של מיעוטים, והתגובה המשפטית והפוליטית אליה החריפה את הטרגדיה. קראק היה הסם ששלט ברחובות הערים בתקופה שבה התושבים האמידים נמלטו לפרברים ולקהילות הסגורות, ומי שנותר להתגורר בפרויקטים ובבתים הישנים הן אוכלוסיות חלשות של בני מיעוטים, שחיו בפחד מתמיד מפני הכנופיות שסחרו בסמים.

הרשויות התמקדו בעיקר בכליאת המשתמשים והסוחרים באמצעות גזרי דין מחמירים. בתי הכלא התמלאו בשיעור לא פרופורציונלי של שחורים — שזכות ההצבעה נשללה מהם, ועמה גם הסיכוי למצוא עבודה לאחר שחרורם מהכלא. יש הסבורים כי ה–CIA סייע בהכנסת הסמים לארה"ב והעביר את הרווחים למימון המורדים במשטר הסנדיניסטי בניקרגואה (הקונטרס). מה שוודאי הוא שרעיונות גזעניים שיבשו את מדיניות הסמים בעידן רייגן.

לדברי ג'פרי פייגן, פרופסור באוניברסיטת קולומביה, התגובה לעידן הקראק נבעה מהמיתוס לגבי המשתמשים בסם והשימוש בו — שלאחר מכן הוכח כלא נכון. "טענו שהסם ממכר באופן מיידי, שהוא הופך את המשתמש ל'טורף על', במיוחד אם מדובר במשתמשת אישה. בנוסף טענו שהוא הורס את היצר האימהי", הוא אומר ל"אטלנטיק". כל זה, מוסיף פייגן, היה רק ההמשך לפעולות הענישה האלימות שהתרחשו שני עשורים קודם לכן. הרשויות האשימו את הזינוק בצריכת ההרואין בקרב השחורים בשנות ה–60 בעלייה השיעור הפשיעה, והתגובה לא איחרה לבוא.

גם השימוש הגובר בקריסטל מת' (מתאמפטמין) בארה"ב אינו זוכה להתייחסות הנדרשת מצד הממשל האמריקאי. גם במקרה הזה, רוב המכורים משתייכים לאוכלוסייה חלשה וענייה שקולה אינו נשמע.

סם הקריסטל מת', הזול במיוחד, מקושר לאזורים הכפריים המרוחקים שבהם התגוררו בעיקר פועלים לבנים בני הצווארון הכחול, שלא היו מסוגלים לשלם את המחיר היקר של קוקאין. "עליית המת' קרתה במקביל לעליית ענף השירותים, שבו המשכורות נמוכות ולא נדרשות מיומנויות מיוחדות עבורן. אנשים שעבדו בעבר במשרה אחת, מצאו את עצמם נאלצים לעבוד בכמה משרות כדי להשתכר כפי שהשתכרו לפני כן במשרה בודדת", נכתב ב"וושינגטון פוסט".

כדורי אוקסיקונטין
Toby Talbot/אי־פי

עם כניסת האינטרנט לחיינו בשנות ה–90, מתכונים לרקיחת מת' הועלו לרשת וכל אחד יכול היה לפתוח מעבדת מת' בביתו. מעבדות לרקיחת מת' התחילו לצוץ ברחבי האזורים הכפריים והעניים. הממשל הותיר לרשויות המקומיות לטפל בבעיה של הלבנים העניים — אותם אנשים שלמדינה לא אכפת אם הם חיים, מתים או גוססים במשך שנים בשל ההתמכרות.

רטוריקה אוהדת כלפי הלבנים

כיום אמריקה הלבנה היא זו שסובלת באופן לא פרופורציונלי ממגפת האופיואידים. הרטוריקה האוהדת והאמפתית להתמכרות, לעומת היחס שקיבלו המכורים השחורים, לא חמקה מעיני איש. "באותה תקופה לא היו שלטי חוצות ופרסומות ברכבת התחתית שבהם נכתב 'הצילו את האנשים בכל מחיר'", אומרת לאתר ווקס התר מקגי, נשיאת דמוס, צוות חשיבה אמריקאי ליברלי. "דעות קדומות וגזענות מעוותות את התגובה שלנו, והן אחראיות לכך שלא נבנתה תשתית מתאימה לטיפול במכורים במגפות הקודמות, והמחוקקים לא פיתחו הבנה לנושא".

זאת רק אחת מני דרכים רבות שבהן גזענות מערכתית פוגעת לא רק בקורבנות שלה, אלא בחברה כולה. שוב ושוב הפוליטיקאים משתמשים בגזענות ישירה כדי להצדיק את המדיניות שלהם. מגפת האופיואידים, משבר ההתמכרות הקטלני ביותר בהיסטוריה של ארה"ב, היא דוגמה נוספת לכך.

משבר האופיואידים התחיל בשנות ה–90, כשרופאים ברחבי ארה"ב נהפכו למודעים יותר ויותר לנטל של כאב כרוני. חברות התרופות זיהו את ההזדמנות ודחפו את הרופאים — באמצעות שיווק מטעה לגבי בטיחות ויעילות התרופות — לרשום אופיואידים לכל סוגי הכאבים. הרופאים, שעייפו מההתמודדות הקשה עם מטופלים שסובלים מכאב, וקיבלו תמריצים כלכליים, נענו לדרישה. בכמה מדינות, הם אף רשמו מספיק כדורים כדי למלא בקבוק של כדורים עבור כל תושב ותושב. התרופות האלה התחילו לשגשג, והגיעו לא רק לידי המטופלים, אלא גם לבני נוער שחיפשו במגרות של הוריהם, לבני משפחה אחרים, לחברים של המטופלים ולשוק השחור. בסופו של דבר, חלק מצרכני התרופות נגד כאבים עברו להשתמש באופיואידים אחרים, חזקים יותר — כמו הרואין, פנטאניל ודומיהם.

כבר לא מלח הארץ

על פי דו"ח של המרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב (CDC), שפורסם בדצמבר 2017, ב–2016 מתו ממנת יתר יותר מ–63.6 אלף איש בארה"ב — לעומת 52.4 אלף מיתות ב–2015. כשני שליש ממקרי המוות כתוצאה ממנת יתר — יותר מ–42 אלף איש — היו קשורים לאופיואידים. יתרה מכך, לראשונה נמצא כי האופיואיד הקטלני ביותר אינו תרופות נגד כאבים או הרואין, כי אם אופיואידים סינתטיים כמו פנטאניל, שקשור ליותר מ–19 אלף מיתות בארה"ב ב–2016. לפי כל ההערכות, המספרים האלה צפויים לגדול ב–2017, שהנתונים הרשמיים לגביה עדיין לא פורסמו.

הדו"ח גם מציין את המדינות העיקריות שנפגעו ממגפת האופיואידים. בווירג'יניה המערבית (52 מיתות לכל מאה אלף איש); ניו המפשייר (39); מחוז קולומביה (38.8); ופנסילבניה (37.9) — נרשמו שיעורי המוות כתוצאה מנטילת מנת יתר הגבוהים ביותר ב–2016.

מוות ממנת יתר על כל מאה אלף איש, ב-2016

מדינות אלה הן חלק מ"חגורת החלודה" (The Rust Belt) — אזור שהיה בעבר מרכז התעשייה הכבדה של ארה"ב. במחצית השנייה של המאה ה–20 התחילו באזור תהליכי דה־אינדסטריאליזציה בעקבות הידלדלות תעשיות הפלדה, הפחם, הברזל והרכב; אבטלה גואה; הגירה שלילית ובליה עירונית. בין הסיבות לתהליכים אלה מונים את הגלובליזציה, ליברליזציה כלכלית וחשיפת משק התעשייה לתחרות, רכישת מפעלים אמריקאיים על ידי חברות זרות, מיקור חוץ של משרות בתעשייה והוצאת מקומות עבודה אל מחוץ לארה"ב, אוטומציה שהביאה לצמצום מספר המועסקים בתעשיות הפחם והפלדה, דרישות מחמירות למיומנויות מקצועיות ועלויות שכר גבוהות.

הזוהר של מעמד הפועלים הלבן — שסימל בעבר את מלח הארץ האמריקאי — עומעם לטובת גורדי השחקים של וול סטריט והשמש הנצחית של עמק הסיליקון, וכיום הפועלים הלבנים הם אלה שנתונים במשבר. גם השיח השתנה בהתאם. סוציולוגים מכל קצוות הקשת האידיאולוגית החלו לטעון שמגמות שפשו לפני עשורים בקרב אפרו־אמריקאים, מופיעות כעת בקרב הלבנים בעלי שכר נמוך — בתחילה היו אלה השיעורים הגואים של לידות מחוץ לנישואים ואבטלה בקרב גברים. לאחר מכן החלו הסיפורים לגבי זינוק בהתמכרות לאופיואידים, לצד דיווחים על שיעור מיתות (לרבות התאבדויות) מאמיר בקרב לבנים ממעמד הביניים. ואז הגיעו הבחירות לנשיאות ארה"ב ב–2016.

חוסר תפקוד והזנחה של אמריקה הלבנה

מאז שנות ה–90, רוב מדינות חגורת החלודה תמכו בדרך כלל במועמדים הדמוקרטים לנשיאות ארה"ב. ב–2016, באופן מפתיע ביותר, הן בחרו במועמד הרפובליקאי. לא פחות מפתיע ומטריד היה השינוי ברטוריקה כלפי אותו ציבור. עוינות בלתי־מרוסנת איפיינה כמעט את כל הסיקור של צרות האזרחים הלבנים.

קווין וויליאמסון, הכתב השמרני של ה"נשיונל ריוויו" כתב במארס 2017: "לא קרה להם כלום. לא קרה אסון נורא. לא היו מלחמה, רעב, מגפה או כיבוש זר. אפילו השינויים הכלכליים של העשורים האחרונים אינם יכולים להסביר את חוסר התפקוד, ההזנחה והרוע הבלתי־מוסבר של אמריקה הלבנה והענייה. אז עסקי הגבס בעיירה השכוחה אינם משגשגים כבעבר. יש בחיים עוד דברים חוץ מדיקטים וסנטימנטליות זולה למפעלים שנסגרו.

"האמת לגבי הקהילות הלא מתפקדות והנעלמות היא שהן צריכות למות. מבחינה כלכלית, הן נכס שלילי. מבחינה מוסרית, אי־אפשר לצאת להגנתן. שכחו את ברוס ספרינגסטין בג'ינס וחולצת טריקו מיוזעת; שכחו את הצדקנות שלכם לגבי עיירות המפעלים הקורסות; ושכחו את תיאוריות הקונספירציה לגבי 'הסינים שגונבים לנו את העבודה'. תת־מעמד אמריקאי לבן זה משועבד לתרבות אכזרית ואנוכית שהמוצרים העיקריים שהיא מייצרת הם אומללות ומזרקי הרואין משומשים. טראמפ גורם להם להרגיש טוב. וכך גם האוקסיקונטין".

ג'סטין לארה וזוגתו שרה, לאחר שהסגיר את עצמו כדי לקבל טיפול בהתמכרות לאופיואידים
TODD HEISLER / NYT

מהצד השמאלי של המפה נשמעו טענות קשות לא פחות. כמה ליברלים בולטים אמרו כי מה שדוחף את שיעור המוות ואת השימוש באלכוהול וסמים בקרב אמריקאים לבנים הוא הייאוש מהעובדה שהם איבדו את מקומם בהיררכיה. "הם נלחצים מהאובדן של היתרונות החברתיים והכלכליים של היותם לבנים", כתב ג'וש מרשל בבלוג שלו "Talking Points Memo" בדצמבר 2015.

"אף שללבנים עדיין יש כמה יתרונות מובנים, להיות לבן כבר אינו יתרון גדול כפי שהיה בעבר. ויש את כל הסיבות בעולם לחשוב שהיתרון הזה ימשיך להצטמצם, בדומה לשיעור הלבנים מכלל האוכלוסייה — וכולנו צריכים לשמוח על העובדה הזאת", ציין מרשל.

מה שבעצם אומרים כל אותם בעלי דעה, משני צדי הקשת, הוא שאנשים שחווים קשיים כלכליים, שכתוצאה מהם הם יכולים לאבד את ביתם, את משפחתם, את הפיכחון ואת חייהם — אינם ראויים לחמלה והבנה, ולא משנה למי הם הצביעו.

את המצב העגום שבו נמצאת כיום אוכלוסייה שלמה של אמריקאים לבנים תיארו הכלכלנים אן קייס וסר אנגוס דיטון מאוניברסיטת פרינסטון במאמר פורץ דרך מ–2015. במאמר, שפורסם בכתב העת "נשיונל אקדמי אוף סיינס", נקבע כי מגפה של מקרי מוות כתוצאה ממנת יתר, התאבדויות וצריכת אלכוהול גורמת בעשור וחצי האחרונים לזינוק בשיעור המוות בקרב אמריקאים לבנים שרמת ההשכלה המרבית שלהם היא בית ספר תיכון. גורמים אלה הפכו את הסיכוי כי אוכלוסייה זו תמות בגיל צעיר יותר מאשר שחורים או היספנים.

שני הכלכלנים טוענים כי הגורמים העמוקים לגידול במקרי המוות של הלבנים הם שינויים כלכליים ושינויים חברתיים־תרבותיים. כתוצאה מכך, לטענתם, נולדה תופעה של "נחיתות מצטברת" שהשפיעה על החיים בכל צורה — מנישואים ועד שימוש בתרופות וכאבים פיזיים מתמשכים. "זו אינה רק נחיתות שמתבטאת בשכר, אלא גם בייאוש מצטבר שחשים אנשים אלה. מעמד הפועלים הלבן בארה"ב רואה את עצמו בתחתית הסולם", אמרה קייס.

על פי שני הכלכלנים, אחד הגורמים שתורם להאצה של מקרי המוות הוא ההתמכרות לתרופות נגד כאבים במרשם ולסמים אחרים כמו הרואין — אך הוא רק הסימפטום של הבעיה. לטענתם, העלייה בשיעור המוות בקרב אוכלוסייה זו התחיל לעלות עוד לפני שנות ה–90 וכניסת התרופות במרשם לסיפור. "היה שם משהו רקוב עוד לפני שהאוקסיקונטין הופיע. אנשים רוצים להשאיר את הייאוש חי ובועט. הם יכולים לעשות זאת עם סמים, אלכוהול או אוכל", אמרה קייס.

מנת אופיואידים יומית ממוצעת למיליון איש, באלפים

הרבה דיבורים — פחות כסף

ברור לכל כי הממשלות לא עשו כמעט דבר כדי לטפל במגפת האופיואידים למרות המחיר הכבד לכלכלה. על פי הערכת המועצה לכלכלה של הנשיא, עלותה במונחים של אובדן חיים, אובדן פריון עבודה, הוצאות בריאות וטיפולים והליכים משפטיים הגיעה ב–2017 ל–504 מיליארד דולר. טראמפ אמנם הכריז על מצב חירום לבריאות הציבור — הכרזה שנעמה לאוזניהם של מצביעיו הלבנים וקורבנות המגפה הנוכחיים, אך זה לא מספיק. אם היה מכריז על מצב חירום לאומי, ניתן היה לשחרר מימון פדרלי לטיפול בבעיה בסך מיליארדי דולרים מקרן למימון מצבי חירום. ב–2017 הקציב הממשל הפדרלי מיליארד דולר לטובת המלחמה במגפת האופיואידים, אך על פי כל הערכות המומחים ואנשי בריאות הציבור, מיליארדי דולרים נדרשים רק כדי להתחיל לטפל בבעיה. טראמפ גם לא ביקש מימון נוסף מהקונגרס, אף שעוזריו אמרו שהוא מתכוון לעשות כך. הנשיא גם לא הזכיר את הצורך בהרחבה של הטיפול הרפואי שמוצע למכורים, אף שגם בממשלו טוענים כי היא הכרחית. טראמפ אמנם הקים ועדה מייעצת לטיפול במגפה, שבראשה הציב את מושל ניו ג'רזי לשעבר כריס כריסטי, אך התעלם מהמלצתו להכריז על מצב חירום לאומי.

והציבור האמריקאי? הוא ככל הנראה אינו מעוניין להפעיל לחץ על המחוקקים לעשות דבר כלשהו בנוגע למשבר הזה. כפי שכתב ניקולס קריסטוף מה"ניו יורק טיימס" , אופיואידים הם "רוצח סדרתי שאינו זוכה לתשומת הלב שלנו".

בראיון לרדיו הממלכתי (NPR) סיפרה הסופרת מרגרט טלבוט על חוויה שחוותה במהלך משחק סופטבול בווירג'יניה המערבית בשנה שעברה: "כמה ילדות ישבו על הקרקע, בכו וניחמו אחת את השנייה. שני ילדים קטנים רצו במעגל וצרחו. היו גם הרבה מבוגרים שניסו ללוות אותם הרחק מהזירה. אם ואב שהגיעו לאימון של בתם היו מסוממים וככל הנראה נטלו מנת יתר כי הם שכבו על הדשא כשהם זקוקים להחייאה. שני הילדים הקטנים שלהם, שבאו עמם, ניסו להעירם. הם קיבלו טיפול בנלוקסון, תרופה המשמשת כדי לאזן את ההשפעה של מנת יתר של אופיואידים. ואולם, הם היו זקוקים לכמה מנות של נלוקסון כדי לחזור להכרה, מפני שהם השתמשו בהרואין שהיה מעורבב עם סם חזק יותר, כנראה פנטאניל. וכך הסתיים אימון הסופטבול של ליגת הבנות באחד מערבי מארס בווירג'יניה המערבית".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#