העולם הצר של הפס הרחב: מתי יגיע האינטרנט המהיר לכל חוואי בפריפריה? - גלובל ווולסטריט - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

העולם הצר של הפס הרחב: מתי יגיע האינטרנט המהיר לכל חוואי בפריפריה?

תשתיות האינטרנט המהיר דוהרות קדימה, אך משאירות מאחור את הפריפריה, שלא משתלם לבנות אליה תשתיות חדישות ■ בישראל יכולים ללמוד מהחלטת הממשל האמריקאי לפני שנתיים להקצות 7.2 מיליארד דולר לצמצום הפער הדיגיטלי - המתחילה להניב תוצאות באמריקה הכפרית ■ האם החיבור לשאר העולם ישתלם?

ניו יורק טיימס

>> סוג הפעילויות המקוונות שרוב האמריקאים, והישראלים, לוקחים כמובן מאליו - צפייה בסרטוני וידיאו, הורדת שירים, רשתות חברתיות - נמצאות מחוץ להישג ידם של מיליוני משקי בית בארה"ב. לאנשים הללו, רבים מהם באזורים כפריים עניים, יש אינטרנט אטי בחיוג, והאינטרנט המהיר באזורם יקר מכדי שיוכלו להרשות אותו לעצמם. לעתים החיבור המהיר הקרוב ביותר הוא בספרייה המקומית, במרחק 16 קילומטר.

בתחילת 2009 עברה בקלות התוכנית הממשלתית האחרונה במסגרת חבילת התמריצים בעקבות המשבר הפיננסי של 2008, בעלות של 7.2 מיליארד דולר. במקום להמשיך לתמוך במגזר הפיננסי הנהנה ממשכורות גבוהות, הפנה הממשל את כספי התמיכה להשקעות בתשתיות תקשורת, שתפקידן לקרב את מהפכת האינטרנט המהיר לפריפריה. התוכנית יועדה להרחיב את השירות בפס רחב למה שמכונה "הקטע האמצעי" (Middle Mile), שיכול להתחבר למוסדות כמו בתי ספר ובתי חולים, ול"קטע האחרון" (Last Mile) - בתים ועסקים שספקיות האינטרנט הגדולות דילגו עליהם משום שהתשואה הצפויה נמוכה מכדי להצדיק את ההשקעות המשמעותיות שנדרשו.

סינתיה ווגנר ובעלה, בעלי חווה ועסק הרבעת סוסים במערב קנזס, יכולים עכשיו להעלות תמונה של סוס עבור קונה פוטנציאלי בתוך שניות, ולא ב-30-20 הדקות שזה לקח להם עד עכשיו בחיבור האינטרנט האטי. "אני לא יכולה אפילו להתחיל להסביר לכם כמה זה מתסכל לעבוד עם זה".

לעיירה דלתא יוקון-קוסקוקווים הנידחת שבאלסקה, שיש בה גישה מוגבלת בלבד לאינטרנט, התוכנית תביא עמה שינויים מהותיים יותר. היא תרחיב את האפשרויות בתחום הרפואה, לדוגמה, ותאפשר לרופאים באנקורג', הממוקמת במרחק 640 קילומטר מערבה, לתקשר עם מטופליהם דרך שיחת וידיאו. "זו הפעם הראשונה ב-25 שנותי בתחום הרפואה שבה לטכנולוגיה יש השפעה ישירה על עבודתי", אמר דיוויד פ' הודג'ס, מנהל מערכות מידע ראשי של תאגיד הבריאות יוקון-קוסקוקווים. "זה בהחלט נותן לך פרספקטיבה חדשה על העבודה שלך".

כמו הרחבת רשת החשמל במאה ה-20

עבור חלק מהמוטבים, משמעות התוכנית היא בידוד לעומת חיבור לשאר העולם. "אם אין לכם חיבור אינטרנט מהיר, כמעט בלתי אפשרי לעשות דברים כיום", אמר מרטין קארי, סגן נשיא לשירותי פס רחב ב-GCI Communication Corporation of Alaska, ספקית האינטרנט הגדולה במדינה.

ג'וליוס גנחובסקי, יו"ר FCC, ועדת התקשורת הפדרלית, אמר כי הרחבת שירותי הרשת היא רגע משמעותי בתקשורת. "הרחבת הפס הרחב באמריקה הכפרית חשובה לעבודה ולצמיחה במאה ה-21 באותה מידה שהרחבת רשת החשמל היתה חשובה במאה ה-20".

עד עכשיו, זכו יותר מ-200 פרויקטים בכ-3 מיליארד דולר במענקים ובהלוואות ממנהלי התוכנית - מחלקת החקלאות והמסחר - בעיקר ספקיות קטנות. חוק התמריצים דורש שכל הכסף בתוכנית יחולק עד 30 בספטמבר. למרות זאת, בתים נידחים רבים עדיין לא יקבלו גישה לאינטרנט מהיר.

בקרב אלה שכן יחוברו, יש רגשות מעורבים. בעוד הרוב נראים קצרי רוח לקבל את הגישה הטובה יותר לאינטרנט ועסקים רבים משתוקקים למשוך לקוחות חדשים, חלק מודאגים מהתוצאות הבלתי ידועות של החיבורים החדשים שלהם.

לדוגמה, ג'יימס רוו, הבעלים של חווה אורגנית וחנות אוכל טבעי לא רחוק ממשפחת ווגנר בנורטון, קנזס, חושש שהאינטרנט יגזול ממנו לקוחות. "אפשר למצוא הנחות גדולות למדי באינטרנט", הוא אמר. "בעיירה הזאת יש רק 3,000 אנשים. כשאתה מתחיל לאבד אנשים לטובת האינטרנט, יש לזה השפעה ישירה על הרווחים שלך".

לא רק ילדים שצופים ביוטיוב

אפילו החברות הקטנות שזכו במענקים ובהלוואות להרחבת הפס הרחב ולבניית התשתיות הדרושות, מודעות לכך שברגע שהן יסיימו את כל העבודה ויתחילו להחתים לקוחות, הספקיות הגדולות עשויות להיכנס במחירים נמוכים יותר ולפתות את לקוחותיהן לעבור.

"בדרך כלל כשאנחנו נכנסים לעיירה, המתחרים שלנו מיד נושפים בעורפנו", אמר ה' ראסטי ארבין, מנכ"ל StratusWave Communications, ספקית קטנה בווילינג שבווירג'יניה המערבית. "ורייזון וקומקאסט עשויים לשים להן למטרה פרישה באזור הזה".

החברה זכתה בהלוואה של 1.5 מיליון דולר ובמענק של 1.4 מיליון דולר כדי לספק שירות אינטרנט אלחוטי לשלושה מחוזות של וירג'יניה המערבית באזור האפלצ'ים הכפרי.

ביורן ג'ונס, ספרן בסאלינאס, קליפורניה, שנמצאת שעה דרומית מעמק הסיליקון, אמר שבעוד הרשת מציעה גישה למבחר אינסופי כמעט של משאבים לימודיים, היא גם מקור לבידור. "בהקשר של ספרייה, חיבור בפס רחב יוצר הזדמנויות לימודיות", הוא אמר, "אך ללא תוכנית מסודרת, זה יהיה פשוט ילדים שצופים ביוטיוב".

לעמק סאלינאס הגדול, שתושביו הם בעיקר מהגרים היספאנים עובדי חוות, יש גישה מוגבלת לרשת בעיקר בגלל ההוצאה על הנחת סיבים אופטיים. ההרים והחוף המקיפים את העמק הופכים את הנחת הקווים לקשה במיוחד עבור מחוז סנטה קרוז השכן. פקידים אומרים שהם הבינו את הצורך בסיבים אופטיים נוספים באפריל 2009 כשהמחוז כולו, כולל שירותי החירום שלו, איבד קשר לרשת למשך 21 שעות, לאחר שוונדליסטים חתכו כבלים במרחק קילומטרים רבים משם.

הבקשה המשותפת של המחוז, יחד עם המחוזות סנטה קרוז, מונטריי וסן בניטו להרחבת הגישה, נדחתה על ידי משרד המסחר בסיבוב הראשון, ועובדי הציבור ממתינים לבשורות בסיבוב השני. הדחייה הזו אינה יוצאת דופן. המחלקה קיבלה 1,885 בקשות בסיבוב הראשון והעניקה רק 82 מענקים.

"פס רחב זה לא רק מותרות"

בעוד תוכנית התמריצים תגיע למאות אזורים כפריים בכל 50 מדינות ארה"ב, יש אנשים כמו ר' מארק פייר, החי בלסטר שבקרוליינה הצפונית, בהרים שנמצאים צפונית מערבית לאשוויל, שלא יקבלו כל סיוע. פייר ושכניו מנסים מאז 2006, ללא הצלחה, לשכנע את AT&T, ספקית הרשת הגדולה, להחליף את החיבור האטי שלהם בחיבור מהיר בפס רחב. "אני מתחבר לרשת כל יום כדי לקרוא מיילים", אמר פייר, מהנדס חשמל במקצועו, "עם זה אני יכול להסתדר, אבל כשמדובר בפגישות מקוונות ובהעברות קבצים, זה ממש מתסכל".

באילון שבקרוליינה הצפונית סיפר צ'אד סאוורס שהוא מיצה את אפשרויותיו לחיבור מהיר ואמין, אף שהיה מוכן לשלם אפילו 2,000 דולר עבור מטרה זו. הוא עובר ב-IT ואשתו אחות מוסמכת - שניהם זקוקים לחיבור בפס רחב עבור המשך לימודיהם. הם גם רוצים שלילדיהם, בני 9 ו-12, תהיה גישה לחומרים עבור בית הספר. "פס רחב זה כבר לא מותרות", אמר סאוורס.

קליפטון מטקאלף ג'וניור, דובר מטעם AT&T, כתב בהודעה כי "ניסינו להביא את יתרונות הפס הרחב למיקומי הלקוחות הללו בכל זאת, למשל באמצעות שירות הפס הרחב המבוסס על לוויין שלנו, שמגיע לרוב האזורים הכפריים ב-22 המדינות שבהן אנחנו פועלים".

מאחר שרבים מצרכני הפס הרחב החדשים עניים או חיים באזורים מבודדים וכפריים, FCC מציעה שכספים מקרן השירותים האוניברסליים שלה - המסבסדת שירותי טלפון לאזורים בעלות גבוהה, לצרכנים בעלי הכנסה נמוכה, לבתי ספר, לספריות ולספקי שירותי רפואה כפריים - יורחבו גם לשירותי פס רחב. הקרן מקבלת את כספה מעמלה חודשית של כ-2.78 דולרים מכל משק בית - העמלה היא חלק מחשבון הטלפון - והיא צפויה לחלק 8.7 מיליארד דולר השנה.

"האתגר הגדול ביותר הוא הפיכת קרן שממוקדת כבר שנים רבות בטלפונים לקרן הממוקדת בפס רחב בצורה המהירה והיעילה ביותר האפשרית, כדי לוודא שנוכל להרחיב את הפס הרחב לאמריקה הכפרית", אמר גנחובסקי מ-FCC.

אלסקה היא המוטבת העיקרית של סובסידיות לספקי שירותי רפואה כפריים מהקרן לשירותים אוניברסליים, ותאגיד הבריאות של יוקון-קוסקוקווים הוא המוטב הגדול ביותר במדינה, עם 1.5 מיליון דולר ב-2008.

הודג'ס, מתאגיד הבריאות, אמר כי ברבות מ-48 העיירות שהתאגיד משרת אין מים זורמים או כבישים בין הכפרים, משום שהם נמצאים על טונדרה, ערבת קרח, בלתי יציבה. "אנחנו לא יכולים להכניס פנימה קווי טלפון", הוא אמר, "ויש בעיות בנושאים סביבתיים כי אנחנו לא רוצים לפגוע בטונדרה".

הודג'ס אמר כי רשת הטלפסיכיאטריה שלו, טיפול פסיכיאטרי דרך מיקרו-גלים ולוויינים, תתרחב בזכות הכספים הפדרליים. תאגיד הבריאות, שסובל ממחסור באנשי מקצועות הבריאות, מציע שירותי בריאות התנהגותיים מפסיכיאטרים במינסוטה, בסיאטל ובאנקורג'. "אנחנו מסוגלים כעת להאריך את הזמן שאנחנו מטפלים בכל מטופל", הוא אמר. "אנחנו לא מוגבלים על ידי המחסור באור יום בחורף או זמינות המטוסים עקב מזג האוויר. הוצאנו את המגבלות הללו מהמשוואה". ווגנר, מרביעת הסוסים, אמרה כי לדעתה היא מפסידה כסף בגלל הצורך להסיע את סוסיה למכירות פומביות בכל קצוות ארה"ב כדי שקונים פוטנציאליים יראו אותם. האינטרנט יכול לשנות את זה, היא אמרה. "נשמח מאוד למכור אותם מהחווה בלי לגרור אותם לשום מקום".

ישראל: המצב טוב יותר, אך עדיין לא מזהיר

בהשוואה לארה"ב, מצב פרישת תשתיות התקשורת בישראל טוב. לאורך השנים היה קל יותר לרשת את ישראל הקטנה והצפופה, לעומת הידידה שמעבר לאוקיינוס. עד 2005 עוד היתה בזק חברה ממשלתית, ועניין הפרישה האוניברסלית טבוע היטב בקוד הגנטי של החברה, במידה רבה עד היום. ישראל חריגה גם בכך שהיא נהנית משתי תשתיות קוויות: בזק וזו של חברת הכבלים, שמ-2004 מספקת על גבי התשתית שלה גם שירותי טלפון ואינטרנט מהיר.

נתוני משרד התקשורת מראים שעל כל 100 אנשים בישראל יש 23 חיבורי אינטרנט בפס רחב - קרוב מאוד לממוצע של מדינות OECD. אם לוקחים בחשבון את האוכלוסייה החרדית, המנותקת מרצון, חדירת הפס הרחב בישראל בהחלט נמצאת במקום טוב בהשוואה בינלאומית. האוכלוסייה הערבית עדיין מופלית לרעה במידה מסוימת - בחלק מהכפרים עדיין אין תשתיות תקשורת קווית מכל סוג שהוא, והתושבים נשענים על תשתיות סלולריות.

בדומה לדיון הציבורי בארה"ב, גם בישראל מבינים כי תשתיות האינטרנט המהיר הן מפתח לקירוב הפריפריה למרכז. החזון הוא כי תשתית האינטרנט המהיר וטכנולוגיות של למידה מרחוק ושירותי רפואה מרוחקים, יאפשרו לתושבי הפריפריה לקבל שירותים ציבוריים ברמה זהה לאלה הניתנים לתושבי המרכז. תשתית האינטרנט המהיר מוזכרת כיום בנשימה אחת עם תשתיות התחבורה כגורם המצמצם פערים. ובניגוד לארה"ב, המבנה הגיאוגרפי של ישראל מאפשר רישות של הפריפריה בעלות נמוכה יחסית. ההערכות הן כי גובה ההשקעה הממוצעת להבאת סיב אופטי למשק בית בשיראל הוא פחות מ-1,000 דולר, בעוד בארה"ב הוא כ-1,500 דולר.

ואולם מצבנו פחות טוב ביחס ל-OECD אם בודקים את מהירות החיבור הממוצעת בישראל, כ-5 מגה-ביט לשנייה, למהירות הגלישה הממוצעת באירופה שהיא 20-30 מגה-ביט - ואולי מספיק להזכיר את העובדה שראש הממשלה נתניהו כינה את מהירות הגלישה בישראל אטית כמו "טרקטור סובייטי". כדי לשפר את מהירות החיבור בישראל דרושה בעיקר תחרות עם מונופול בזק, וכאן מתחילה הבעיה. בישראל אמנם יש שתי החברות - בזק ו-HOT - מחויבות על פי תנאי הרישיון שלהן בפרישה אוניברסלית אך האחרונה אינה מחברת לנקודות רבות בישראל, כמו קיבוצים, כפרים ערביים ושכונות וערים חרדיות. משרד התקשורת מעכב את הטיפול בבעיה כבר שלוש שנים בערך, ללא סיבה נראית לעין.

לאחרונה החליט משרד התקשורת להכניס תחרות לענף הדואופולי הזה. לצורך כך מקדם המשרד הענקת רישיון לחברת החשמל לפעול כחברת תקשורת. חברת החשמל עשויה להיות הראשונה שתאפשר בישראל FTTH - סיבים אופטיים עד הבית, במהירות של 1,000 מגה-ביט לשנייה (פי 40 מהמהירות הממוצעת היום). תחרות כזו תדחף גם את בזק ואת HOT לשדרוגי תשתית ומהירות. ואולם חברת החשמל נמצאת על סף חדלות פירעון - עובדה שתקשה עליה לבצע השקעות גדולות בתחום תשתיות התקשורת.

בדיונים עם הממשלה ועם הכנסת מזכירים נציגי בזק ו-HOT כי מדינות רבות מסבסדות חיבור פס רחב לתושבים בפריפריה, ובזק אף הציעה להקים מעין קרן לאומית לפרישה אוניברסלית במימון שווה של חברות התקשורת. בזק מבקשת מהמשרד גם לשחרר תדרי WiMax כדי לחבר אלחוטית יישובים מבודדים או אזורים בעייתיים לפרישה קרקעית, כמו הפזורה הבדואית בנגב.

מכרז על תדרי WiMax הוא בהחלט רעיון טוב, אך מלבד זה נראה כי מצב התחרות בישראל בתחום הפס הרחב, כולל הפתרונות הסלולריים ופעילות חברת החשמל לכשתקום, מספיק כדי להאיץ את הפרישה בישראל ואת קצבי החיבור, ולכן התערבות ממשלתית אינה נחוצה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#