הון־שלטון־מנהיג עליון: האיראנים מאסו בשחיתות והעדפת המקורבים בבנקים

בשנים האחרונות קרסו בזה אחר זה כמה מהבנקים הגדולים באיראן, ומאות אלפים הפסידו את כספם אחרי שהממשלה בטהראן תלתה את האשמה בקורבנות — יצאו האיראנים למחות ברחובות, גם נגד אנשי הדת והמקורבים ששולטים במערכת הבנקאות במדינה

ניו יורק טיימס
תומס ארדברינק, דיוויד קירקפטריק ונילו טבריזי
מפגינה נגד הממשל באיראן
מפגינה נגד הממשל באיראןצילום: /אי־פי

הריבית שמשולמת על חשבון חיסכון בבנק כספיאן בטהראן — 25% — היתה תשואה טובה יותר מכפי שמהרדד עסגרי היה מרוויח בהשקעה בעסק שלו, שמשכיר ציוד בנייה. לכן, בדצמבר 2016 הוא קפץ על ההזדמנות, והפקיד 42 אלף דולר בחשבון חיסכון.

עד מהרה הפסיק כספיאן לאפשר משיכות. אחרי שלושה חודשים הפסיק הבנק לשלם ריבית, ולבסוף, במאי, הוא סגר את שעריו לנצח — והפך לאחד הגדולים בשורה של מוסדות פיננסיים שקרסו באיראן בשנים האחרונות. סגירת הבנקים מחקה את חסכונותיהם של אלפי אנשים, פגעה במערכת הבנקאות ותרמה להצתת המחאות שפרצו במדינה בסוף השנה שעברה.

ההפגנות, שדווקא התרכזו לא בטהראן אלא בערים שמרניות שרבים מתושביהן בני מעמד הפועלים, היו מפגן המחאה הרחב ביותר מאז הפגנות התנועה הירוקה ב–2009, בעקבות מערכת בחירות שנויה במחלוקת. הכעס כוון לא רק כלפי הנשיא חסן רוחאני, שנבחר לקדנציה נוספת במאי 2017 לאחר שהבטיח להחיות מחדש את הכלכלה, אלא גם כלפי המנהיג העליון, האייתוללה עלי חמנאי. אלפי אנשים נעצרו ו–25 נהרגו. חלקם, לדברי בני משפחות הקורבנות, נרצחו על ידי שוביהם.

"כעסתי וקיללתי אותם", אומר עסגרי, כשהוא מתייחס לכספיאן, ומוסיף כי הצטרף לבעלי חשבונות נוספים בהפגנות, שעליהן שמע במדיה החברתית.

כלכלנים אומרים כי קריסות הבנקים נבעו לא רק מנטילת סיכונים מופרזים, אלא גם משחיתות. מה שמכעיס עוד יותר את הלקוחות הזועמים הם בכירים באיראן, שבאחרונה השמיעו שורה של הצהרות שתלו את האשמה בקורבנות, ולדבריהם היו צריכים להיות זהירים יותר עם כספם.

הכסף בורח

הבנקים קיבלו מטריית ביטחון מהמשטר

רבים מהמוסדות, כולל אלה שהתמזגו ב–2016 ויצרו את כספיאן, הימרו בכספי פיקדונות או ניהלו הונאות פונזי במשך שנים, והצליחו לחמוק מעונש, בין היתר, משום שהיו בבעלות האליטה המקושרת: מוסדות דת, משמרות המהפכה או קרנות השקעה רשמיות למחצה.

ביג'אן ח'ג'הפור, כלכלן איראני שיושב בווינה, מעריך כי מאות אלפי אנשים הפסידו כסף בגלל קריסת מוסדות פיננסיים באיראן. לאיראנים יש כבר כינוי לקבוצת הקורבנות, שהולכת וגדלה: "מפסידי נכסים", או "מאל באאח'טגאן" בפרסית.

רבים מהמוסדות הקורסים הטביעו את הכסף בכלים ספקולטיביים בתקופה של בועת נדל"ן, הלוו לחברים או גבו ריביות מופרזות מלווים נואשים. כעת אילצו הרגולטורים רבות מהחברות להתמזג עם בנקים גדולים יותר כדי שיספגו את ההפסדים, אבל הדבר יצר בכל מערכת הבנקאות בעיה חמורה של הלוואות רעילות ונכסים בעלי שווי מנופח. כלכלנים אומרים כי 40% מההלוואות במאזני הבנקים האיראניים עלולים להיות ללא יכולת פירעון. "כל המערכת הפיננסית באיראן נמצאת במצב פגיע מאוד", אומר בורגן נרג'באד, כלכלן בוושינגטון שחקר את המערכת.

קרן המטבע הבינלאומית הזהירה בדצמבר 2017 כי הבנקים באיראן "צריכים ארגון והיוון מחדש באופן דחוף", וקראה למחיקה של נכסים בעלי שווי מנופח ולמאבק בהלוואות למקורבים. הבעיה תפחה לממדים גדולים כל כך, עד שהכסף שנדרש לייצוב הבנקים "יגרום לעלייה משמעותית בחוב הממשלתי ובעלויות הריבית", לפי הקרן.

אפילו חמנאי לקח אחריות על הגידול במספר הקורבנות של "מוסדות פיננסיים בעייתיים". "צריך לטפל בתלונות האלה", אמר בינואר. "אני בעצמי אחראי; כולנו צריכים לדבוק בגישה הזאת".

השחיתות שמאחורי קריסות הבנקים היא סוד גלוי כבר זמן רב. בדצמבר פירסם חבר הפרלמנט מחמוד סדגי מסמך עם שמות 20 בעלי החוב הגדולים ביותר שלא עמדו במועדי הפירעון של בנק סרמיה, שנמצא בחלקו בבעלות קרן פנסיה למורים. ההלוואות הסתכמו ב–1.9 מיליארד דולר, ונראה שכמעט כולן ניתנו למקורבים לבנקים ולשלטון.

אחד מהם היה חוסיין הדיאטי, טייקון וחבר לשעבר במשמרות המהפכה, שעלייתו היתה מהירה כל כך עד שאתרי אינטרנט העלו הערכות לגבי מקורות העושר שלו. המסמך של סדגי הראה כי הדיאטי חייב 285 מיליון דולר, ובתוכנית טלוויזיה שדנה בנושא האשים אותו חבר פרלמנט אחר, מוחמד הסנג'אד, כי הסתתר מאחורי שורה של חברות קש. הדיאטי התקשר בזעם לתוכנית ועלה לשידור. הוא הכחיש כי לווה מהבנק ואיים "לתבוע את כולם", אך עדיין לא מימש את האיום.

הפגנה בטהראן בדצמבר 2017 . סגירת הבנקים תרמה להצתת המחאות
הפגנה בטהראן בדצמבר 2017 . סגירת הבנקים תרמה להצתת המחאותצילום: /אי־פי

אימפריית העסקים של אנשי הדת הבכירים

אחרי מהפכת 1979 הולאמו כל הבנקים באיראן ביחד עם תעשיות אחרות. בנוסף, הוקמו חברות אחזקות שנשלטו על ידי המנהיג העליון, אנשי דת בכירים או מפקדי צבא. לאורך השנים, רבות מהן התפתחו לתאגידי ענק עם השפעה גדולה, גם כשהכלכלה נהפכה לפרטית למראית עין. אנשי הדת שלטו בקרנות דתיות שרכשו חברות מסחריות. הגדולות מביניהן, שבשליטת המנהיג העליון, מהוות כיום 15%–20% מהכלכלה האיראנית, לדברי הושנג אמירהמדי, כלכלן באוניברסיטת רטגרס שמתמחה באיראן. למשמרות המהפכה יש אימפריית עסקים נפרדת.

לכל חברות האחזקות הרשמיות למחצה יש יתרון גדול על פני עסקים פרטיים בכל הנוגע לגישה להון, פטורים ממסים וקשרים פוליטיים. רובן מואשמות בחוסר יעילות וניהול כושל, בנוסף להעדפת מקורבים ושחיתות.

ממשלות רפורמטוריות נקטו צעדים לפתיחת הבנקים בסוף שנות ה–90 ותחילת ה–2000, ראשית כשאיפשרו לקרנות דתיות להקים עסקי חסכונות והלוואות, לכאורה כדי לשרת את העניים. עד מהרה נפתחו גם בנקים פרטיים ונמכרו נתחים מבנקים של המדינה.

אבל תחת הנשיא השמרן מחמוד אחמדינג'אד, שעלה לשלטון ב–2005, הגופים הנשלטים על ידי אנשי דת, משמרות מהפכה או בעלי בריתן, כבר שלטו במגזר הפיננסי הפרטי. מחקר שפורסם ב–2013 הראה כי גופים רשמיים למחצה שלטו בשבעה מתוך 17 בנקים פרטיים. מבין המוסדות הפיננסיים שלא נשלטו ישירות על ידי הגופים האלה, הגדולים ביותר נוהלו על ידי מקורבים לאליטה השלטת, מה שהפך את הפיקוח למשימה בלתי־אפשרית אפילו עבור הרגולטורים בעלי הכוונות הטובות ביותר, לדברי כלכלנים ודיפלומטים.

התשואות הגבוהות שהבטיחו הבנקים משכו הון שמוטב לו היה הולך לשימושים מועילים יותר, במיוחד לנוכח המשבר הכלכלי שנגרם, בין היתר, בשל הסנקציות הבינלאומיות שהוטלו על איראן בתגובה על תוכנית הגרעין. כלכלנים אומרים כי זה מסביר מדוע רוב המגזרים של הכלכלה האיראנית, למעט נפט, עדיין לא נהנים מהיתרונות של הסרת הסנקציות לאחר הסכם הגרעין עם המערב.

כשבנקים החלו לקרוס בשנים האחרונות, ניסו כמה מבכירי הממשל באיראן להאשים את הלווים, וציינו כי רבים מהבנקים לא היו בעלי רישיון רשמי או גיבוי מהבנק המרכזי. "כמה פעמים אפשר להינשך על ידי נחש מאותו בור?" שאל מוחמד בגר נובח'ט, דובר הממשלה, בראיון לסוכנות הידיעות ILNA. הממשלה, לדבריו, "הזהירה אנשים כמה פעמים והם עדיין השקיעו".

תגובת הממשלה לא היתה הדבר היחיד שהכעיס את הקורבנות. ב–2016, האיראנים הזדעזעו מהדלפות על שכרם הגבוה של בכירים בחברות בניהול המדינה, כולל בונוס של 50 אלף דולר ששולם לשמונה מנהלים בחברת ביטוח של הממשלה (בשעה שעובד מן השורה באיראן עשוי להשתכר 200 דולר בחודש).

על הרקע הזה התעוררו המחאות, כשפורסמה טיוטת תקציב שהציעה להגדיל את תקציב ההוצאות על פרויקטים אישיים של אנשי דת ובני משפחותיהם. במקביל, הוצע לקצץ סובסידיה חודשית של 12 דולר במזומן שניתנה ל–30 מיליון איראנים והעלאת מחירי הדלק ב–50%.

האיראנים זעמו לקרוא על 2 מיליון הדולרים שניתנו לבנו של האייתוללה המנוח שהאב א־דין מוחמד חוסיין מרסי נג'אפי לצורך שימור הספרייה של אביו, ו–15 מיליון הדולרים שניתנו לנכדו של האייתוללה רוחאללה חומייני, מייסד הרפובליקה האסלאמית, כדי לפרסם את כתביו של המנהיג המנוח.

מחאה בטלגרם

לחלק מהאיראנים פשוט נמאס. כשנאמר לעסגרי במאי 2017 כי כספיאן נסגר ללא יכולת לשלם את 42 אלף הדולרים שמגיעים לו, הוא נכנס לאפליקציית המסרים המוצפנת טלגרם, שם מצא קבוצות רבות עבור "מפסידי נכסים" שנפלו קורבן לכספיאן ובנקים אחרים. "ארגנו הפגנות מול המטה שלהם", הוא מספר. הממשלה, שנכנעה ללחץ, החזירה בסופו של דבר את רוב הסכום המקורי שהפקיד, אבל ניכתה ממנו את הריבית שאמור היה לקבל, בגובה 3% (הממשלה מאז ניסתה לחסום את השימוש בטלגרם באיראן).

אראש טג'אלו, מהנדס אזרחי מטהראן, הפקיד סכום כולל של 414 אלף דולר בכספיאן באביב 2016, כשהבנק הבטיח לו ריבית של 30% בשנה. כספיאן החל להגביל משיכות שישה חודשים לאחר מכן, ותירץ זאת בבעיות טכניות. "הם ניסו לקנות זמן, שבוע אחר שבוע", הוא אומר בראיון דרך טלגרם. הוא הגיש תביעה שנהפכה לייצוגית, הצטרף להפגנות מול הפרלמנט, ארמון הנשיאות וביתו של המנהיג העליון, והשתתף במחאה שבה ישב 33 יום מול בית המשפט העליון.

בכספיאן התחייבו להחזיר לו שמינית מהפיקדון המקורי, הוא מספר, אבל הוא עדיין לא ראה אפילו חלק מהסכום הזה. "עדיין לא קיבלנו את הפיקדונות שלנו או הריבית עליהם ל–13 חודשים", הוא אומר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker