הניסוי שישנה את פני הכלכלה העולמית: טראמפ מתמרץ כלכלה בתנופה - בעולם - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
אקונומיסט

הניסוי שישנה את פני הכלכלה העולמית: טראמפ מתמרץ כלכלה בתנופה

טראמפ בחר לתמרץ את הכלכלה בדיוק כשהמצב הכלכלי של אמריקה פנטסטי - שיעור האבטלה בשפל היסטורי, שכר העובדים עולה והצמיחה גבוהה מהתחזיות ■ ואולם לטענת מגזין "אקונומיסט", איום האינפלציה אינו מפחיד כפי שחושבים המשקיעים - והעובדים ייצאו נשכרים

19תגובות
פיניקס, אריזונה בשקיעה
Getty Images ISRAEL

חדשות כלכליות טובות אינן תמיד טובות לכולם. ב–2 בפברואר התברר כי השכר השעתי הממוצע בארה"ב צמח ב–2.9% בשנה שהסתיימה בינואר. היה זה הקצב המהיר ביותר מאז סוף המיתון, ב–2009. המניות צנחו ברחבי העולם, מכיוון שהמשקיעים חוששים כי האינפלציה תתגבר, ותאלץ את הבנק הפדרלי להעלות ריבית מהר וגבוה מהצפוי. האם מדובר במהומה רבה על לא מאומה? התשובה לשאלה זו תלויה בתוצאותיו של מהלך כלכלי ניסויי שיוזם ממשל טראמפ. ארה"ב עומדת לתמרץ כלכלה שנמאצת בצמיחה חזקה, בתקופה שבה האבטלה מצויה בשפל היסטורי.

רוב התמריצים מגיעים מקיצוצי מס שהנשיא דונלד טראמפ חתם עליהם בדצמבר. הקיצוצים שקולים ל–0.7% מהתמ"ג ב–2018 ו–1.5% ב–2019. ב–7 בפברואר חברי הסנאט הציגו תקציב שמהווה הרחבה פיסקלית נוספת. הגדלה של תקציב הביטחון ב–80 מיליארד דולר בשנה, לשמחת הרפובליקאים. הדמוקרטים קיבלו בתמורה 63 מיליארד דולר בתוספת לתקציבים אחרים. סך ההגדלה הסתכמה ב–0.7% מהתמ"ג. הבית הלבן הבטיח גם לחשוף ב–12 בפברואר תוכנית השקעה בתשתיות. הגידול בהוצאות יגדיל את חובות הממשל, שייאלץ ללוות עוד טריליון דולר, או 5% מהתמ"ג, עד 2019.

הכלכלה לא נראית כמי שזקוקה לתמריץ — שיעור האבטלה הוא 4.1%; העובדים מבוקשים והשכר עולה; 3.3 מיליון אמריקאים התפטרו בדצמבר מעבודתם למען תפקיד טוב יותר; ב–2017 הכלכלה צמחה ב–2.5%, בעוד הסברה הרשמית היא שנחוצה צמיחה של 2% בלבד כדי לשמור על יציבות כלכלית לאור הזדקנות האוכלוסייה. עם כלכלה כה חזקה, ותמריצים בדרך, טבעי מאוד לחשוש מהתחממות יתר. יו"ר הבנק הפדרלי, ג'רום פאואל, נכנס עתה לתפקידו — והשווקים נלחצו עוד יותר.

תורם של בעלי ההכנסה הנמוכה

חרדה משידור חוזר של משבר הדוט.קום

הנצים, שמתנגדים להרחבת התקציב והגירעונות, מצביעים על שנות ה–60 כדוגמה לצפוי לנו. בתחילת 1966, לאחר זמן ממושך של אינפלציה נמוכה, שיעור האבטלה היה נמוך מ–4%. הנשיא ג'ון קנדי קיצץ מסים כבר ב–1964, ומחליפו לינדון ג'ונסון הגדיל את התקציבים כדי לממן את מלחמת ויאטנם ואת חזון "החברה הגדולה" שלו — תוכניות רווחה נרחבות וחדשות. הגירעון התקציבי גדל מ–0.2% מהתמ"ג ב–1965 ל–2.7% ב–1968. האינפלציה עלתה ליותר מ–3% ב–1968, וכמעט 5% ב–1969. בסוף 1969 הובילו הידוק תקציבי ומוניטרי למיתון קל.

ואולם ההשוואה בין המצב הנוכחי של הכלכלה האמריקאית לבין זו בשנות ה–60 אינה מושלמת, שכן אז היא היתה שונה בתכלית מהיום. בשנות ה–60 כמעט שליש מהעובדים היו באיגודים, ורבע מהם נהנו משכר מוצמד לאינפלציה. כיום פחות מ–11% מהעובדים האמריקאים מאוגדים והצמדת שכר לאינפלציה נדירה מאוד. התחרות הגלובלית והקמעונות המקוונת מדכאים את מחירי המוצרים. בנוסף, האינפלציה הקשה שהגיעה בשנות ה–70 נבעה מהזינוק במחירי הנפט.

עובדים יותר ומרוויחים יותר

ואולם הניסוי הנוכחי מזכיר יותר את סוף שנות ה–90. אלן גרינספאן, יו"ר הבנק הפדרלי דאז, רופף את החגורה המוניטרית כדי לדחוק מטה את האבטלה לרמה של 3.8% נכון לאפריל 2000. גרינספאן ציפה, בדצק, כי המחשוב יגביר את כושר התפוקה הכלכלי ויוריד את הלחץ האינפלציוני שנגרם מההרחבה. האינפלציה נשארה מתחת ל–2% אף שהשכר גאה. השגשוג הסתיים בגלל הבועה שפקעה במניות הטכנולוגיה — ואולי גם משום שגרינספאן לא היה ער דיו לסימנים של סכנות המיתון, כפי שהיה מודע להתקדמות הטכנולוגית.

עתה, משהשווקים צונחים שוב, ההשוואות האלה מעוררות חרדה. במשך שנים התעקשו הנצים כי מדיניות מוניטרית מרחיבה כמו זו שהיתה מאז המשבר הפיננסי תיצור עוד בועה — ועתה הם אומרים שהאוויר יוצא ממנה. ואולם בניגוד לשנות ה–90, כעת אין סוג אחד ויחיד של נכס שמעורר התרוממות רוח בלתי־רציונלית, כפי שעשו אז המניות. כיום יש סוגים רבים של נכסים שנסחרים ביוקר — ובהם אג"ח, בניינים ומניות. המחירים מוצדקים כל עוד הריבית הנמוכה גורמת לזרימת הון.

באופן תיאורטי, התמריץ התקציבי אמור לגרום לעליית הריבית — מה שמסביר את חששות המשקיעים. המודל של הבנק הפדרלי חוזה שקיצוץ מס בהיקף של 1% מהתמ"ג יגרום לעלייה של 0.4% בריבית. אם הבנק המרכזי ינסה להשאיר את הריבית הבסיסית ללא שינוי, האינפלציה תצא משליטה. ואולם יש שלוש סיבות לפקפק בכך.

סיבות לא לדאוג

דונלד טראמפ בנאום מצב האומה, הלילה
POOL/רויטרס

הסיבה הראשונה היא האפשרות של זינוק נוסף בפריון העבודה. הצמיחה של פריון העבודה היתה חלשה בכל מקום מאז המשבר הפיננסי. אך חובבי הטכנולוגיה טוענים כי מהפכה תעשייתית נוספת כבר בפתח, וכחלק ממנה למידת מכונה ובינה מלאכותית יאפשרו לחברות להפיק הרבה יותר עם פחות עובדים. בין אם הם צודקים ובין אם לאו, השכר העולה יעודד חברות להשקיע יותר בטכנולוגיות החוסכות כוח אדם. בנוסף, יש סימנים לשיפור בפריון העבודה. בכל רבעון ב–2017 היתה עלייה שנתית של יותר מ–1% — הצמיחה הרצופה הארוכה ביותר מאז 2010.

מגמה זו נמשכת השנה. לפי הערכה של הבנק הפדרלי של אטלנטה, ברבעון הראשון של 2018 קצב צמיחה היה 4%. אם המציאות קרובה להערכה זו — הרי מדובר בצמיחה חדה מאוד בפריון העבודה. ההסבר החלופי הוא עלייה חדה בתעסוקה או במספר שעות העבודה. ואולם הצמיחה בתעסוקה הואטה בשנים האחרונות. בינואר 2018 היא בקושי היתה מעל הממוצע של 2016, כשהכלכלה צמחה ב–1.8%. שעות העבודה השבועיות אפילו נסוגו מעט.

הסיבה השנייה לצפות שהאינפלציה תישאר מתונה היא המורשת המכאיבה של המשבר הפיננסי. הכלכלנים שיערו זה מכבר כי תקופות מיתון פוגעות בכושר הייצור של הכלכלה. כשאנשים יוצאים ממעגל העבודה לכמה חודשים, הכישורים שלהם מתנוונים. בהתאם לכך, ניתן לשער שבכוחה של צמיחה משמעותית לעצור ואף להפוך תהליך זה. צמיחה שכזו עשויה לעודד חברות הצמאות לכוח אדם להשקיע יותר בהכשרת עובדים חדשים, ובכך להגדיל את התפוקה ולהפחית את הלחץ האינפלציוני. ב–2016 תהתה יו"ר הבנק הפדרלי היוצאת, ג'נט ילן, האם האפשרות להרחיב את ההיצע עשויה להצדיק ניהול ״כלכלה בלחץ גבוה״ אף לאחר שהתאוששות הושלמה.

הראיות לכך שמיתון פוגע בכישורי העובדים מפוקפקות, אבל ייתכן שיש תופעה הקשורה לכך. מכיוון ששיעור האבטלה אינו כולל את מי שאינם מחפשים עבודה, ייתכן כי הוא מסווה היצע עובדים קיים. באפריל 2000 כמעט 82% מהאמריקאים בגילי 25–54 עבדו. כיום, למרות האבטלה הנמוכה, שיעור ההשתתפות בכח העבודה הוא 79% בלבד — הבדל המייצג 3.7 מיליון עובדים פוטנציאלים. יש אנשים רבים שאינם עובדים וגם אינם מחפשים עבודה.

הכלכלה אינה זקוקה לתמריצים

חזרו לעבודה

מחקר חדש של דני יגן מאוניברסיטת ברקלי משווה מקומות שבהן האבטלה זינקה במיתון, כמו פיניקס, אריזונה, לבין אלה שבהם הגידול היה פחות חמור, כמו סן אנטוניו, טקסס. הוא גילה כי עובדים רבים התייאשו כל כך לאחר פיטוריהם, עד שהם עזבו לגמרי את כוח העבודה. היונים — המצדדים בהרחבה תקציבית ומוניטרית — טוענים שככל שהאבטלה יורדת, הסיכוי להחזיר עובדים כאלה למעגל העבודה גובר. ואכן, מאז סוף 2015, עם עליית הביקוש לעובדים, שיעור הצטרפותם של עובדים בקבוצות הגילים המבוקשות לשוק העבודה עלה בחדות.

הסיבה השלישית לכך שאין סיבה לחשוש מאינפלציה היא היציבות של השכר והמחירים בשנים האחרונות. הבהלה מהשכר השעתי העולה אולי לא היתה מוצדקת, שכן השכר צומח בדיוק במהירות שלה יש לצפות. לא השכר ולא המחירים צפויים לעבור האצה פתאומית, כפי שחוזים מודלים כלכליים מסוימים, מכיוון שציפיות האינפלציה הנמוכות השתרשו באופן חזק ביותר. אוליביה בלנשרד ממכון המחקר פיטרסון, שהיה עד 2015 הכלכלן הראשי של קרן המטבע הבינלאומית, מסיק שהיחסים הנוכחיים בין תעסוקה ואבטלה "עומדים בסתירה לתיאוריית ההאצה האינפלציונית".

שכר גבוה יותר אינו מביא בהכרח למחירים גבוהים יותר.למעשה, כלכלנים לא ממש הצליחו להוכיח שיש מתאם סיבתי. אינפלציית הליבה, שאינה כוללת מחירי מזון ואנרגיה, היא 1.5%, כחצי מהגידול בשכר. מלבד פריון העבודה הגבוה יותר, דרך אחת שהכלכלה יכולה לספוג שכר גבוה יותר היא ירידה ברווחיות התאגידים. בעשורים האחרונים, רווחי התאגידים עלו לשיאים בשיעורם מהתמ"ג. בה בעת, נתח ההכנסה הלאומית שזורם לעובדים הצטמק. שוק עבודה חם משמעו הפיכה של המגמות האלה. רווחים נמוכים יותר אינם טובים לשוק המניות, אבל הם טובים לעובדים.

בלומברג

אם הכלכלה תתחמם והשכר עמה, האמריקאים אולי פחות יכעסו על הגלובליזציה. אחרי הכל, הרבה פחות מכאיב לאבד עבודה בגלל סחר גלובלי או טכנולוגיה כשיש הצעות עבודה מרובות במקומה.

משקי הבית העניים ביותר ירוויחו הכי הרבה. בין 1996 ל–1998 העובדים בעשירון התחתון של השכר נהנו מצמיחה ריאלית של 9% בשכר. זה קרה למרות הגידול בהיצע העובדים. מחקר אחר מצא כי עובדים צעירים שחורים קצרו את הפירות הגדולים ביותר מהכלכלה הדוהרת. מגמות דומות נראות עכשיו. מאז 2016 השכר השבועי צמח בקצב הגבוה ביותר בחלק התחתון של עקומת השכר. טראמפ אוהב להתפאר בשיפור מצבם הכלכלי של שחורים והיספנים, ובמקרה הזה הוא צודק.

המשך מתן התמריצים הכלכליים בשלב הזה במחזור הכלכלי אינו נטול סיכון. הכלכלה יכולה להתנהג בדרכים מוזרות כשמקבלי ההחלטות שוברים את הנורמות. החובות שיגדלו בעקבות קיצוצי המס וההוצאות המוגדלות עשויים להכביד בסופו של דבר על הצמיחה עצמה. ואולם נראה סביר כי אמריקה תוסיף לגדול תוך שהיא חומקת מזינוק אינפלציוני. לאחר עשורים של צמיחה דלה בשכר, העובדים בהחלט עשויים לתמוך בניסוי הכלכלי הזה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#