ההיסטוריה חוזרת? המצב בארה"ב מזכיר את 1987 - בעולם - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ההיסטוריה חוזרת? המצב בארה"ב מזכיר את 1987

כלכלה צומחת, אבטלה נמוכה, דולר חלש וזינוק עקבי בשוקי המניות - נשמע מוכר? ■ גם ב–1987, לפני קריסת המדדים, הוחלף נגיד דמוקרטי ותיק בנגיד שתומך בגישת הדה־רגולציה של הנשיא הרפובליקאי ■ ליו"ר הבנק הפדרלי החדש, ג'רום פאואל, יש בהחלט למה להתכונן

14תגובות
סוחרים בוול סטריט בעת המפולת ב–1987
AP

באוגוסט 1987 גלגלי הכלכלה האמריקאית נעו בקצב. זיכרונות ממיתון עמוק מוקדם יותר באותו עשור התחילו להתפוגג מהר. טום וולף עמד לפרסם את הספר "מדורת ההבלים", שמצליח לשקף היטב את תאוות הבצע של וול סטריט באותה תקופה.

השווקים הפיננסים יכלו להודות אז לפול וולקר (Volcker) על העלייה במחירי המניות. כיו"ר הבנק הפדרלי של ארה"ב, וולקר נתן לכלכלה האמריקאית טיפול בהלם כדי להיפטר מהאינפלציה העודפת. ריבית ברמות שיא גרמה למיתון החמור ביותר בארה"ב מאז 1930, אבל ברגע שהאינפלציה התחילה לרדת, גם הריבית ירדה והכלכלה התאוששה.

נשיא ארה"ב דאז, רונלד רייגן, הפגין הוקרת תודה מועטה בלבד לזינוק הכלכלי שעזר לו להיבחר לכהונה שנייה בניצחון מוחץ ב–1984. וולקר, שמונה על ידי קודמו של רייגן בתפקיד, הדמוקרט ג'ימי קרטר, נתפש כמי שאינו מספיק להוט להוציא לפועל את התוכניות של רייגן לדה־רגולציה בשווקים. הוא הוחלף על ידי מישהו שנראה מתאים יותר למשימה: אלן גרינספאן. חודשיים לאחר מכן, באוקטובר 1987, היתה קריסה בשווקים.

נשמע מוכר? נכון ל–1987, הכלכלה האמריקאית צמחה בקצב מהיר, האבטלה היתה נמוכה והתחילו להופיע סימנים לאינפלציה. ב–1987, הדולר היה חלש ומחירי המניות היו בדהירה עקבית כלפי מעלה. ב–1987, נשיא רפובליקאי בדיוק החליף יו"ר ותיק בבנק הפדרלי במישהו חדש. ג'נט ילן ניהלה את הישיבה האחרונה שלה כיו"ר הבנק הפדרלי באמצע השבוע שעבר, שבו היו תנודות בשוקי המניות והאג"ח. נשיא ארה"ב דונלד טראמפ נפטר מילן מאותן סיבות שרייגן נפטר מוולקר: היא היתה דמוקרטית, ולא תומכת גדולה בדה־רגולציה.

כמו ב-1987

ייתכן שילן עזבה את תפקידה בזמן, לאחר שעזרה להעניק לטראמפ תחילת כהונה מהחלומות: שנה בחדר הסגלגל כאשר ברקע צמיחה יציבה, יותר אנשים בשוק העבודה ובורסות ששוברות שיאים על בסיס קבוע. ג'רום פאואל, מחליפה בתפקיד, הוצב בראש הבנק הפדרלי כדי להמשיך את המגמה — דבר שהולך להיות הרבה יותר קשה מכפי שטראמפ כנראה מעריך.

בתור התחלה, וול סטריט מתחילה לחשוש מעליית האינפלציה. דו"ח התעסוקה משבוע שעבר הראה כי רמת האבטלה היא 4.1% — שפל של 17 שנה, והשכר השעתי עולה בשיעור שנתי של 2.9% — הגבוה ביותר זה שמונה שנים. חולשת הדולר גורמת ליבוא להיות יקר יותר, ורפורמת המס של טראמפ נכנסה לתוקף ברגע הגרוע ביותר, לקראת סופו של מחזור עליות, וכשיש סיכוי כי הכלכלה תסבול מהתחממות יתר.

עד עכשיו, הבנק הפדרלי נהג בזהירות קיצונית. הריבית הועלתה בצעדים קטנטנים, ועל רקע התראות נרחבות. וול סטריט חשבה שהאסטרטגיה של ילן נכונה. התמריצים של הבנק הפדרלי הוסרו בהדרגה כדי למנוע זינוק באינפלציה, אבל לא מהר מדי באופן שעלול לחנוק את הצמיחה.

בשבוע שעבר היו השווקים במצב רוח אחר. כעת יש חשש שהבנק הפדרלי ייאלץ לנקוט פעולה קיצונית מכפי שהשווקים ציפו לה עד כה. הסיכוי לצעדים שגויים עלה, דווקא ברגע שבו נמצא טירון בראש הבנק.

סוחרים בוול סטריט בעת המפולת ב–1987
MARIA BASTONE / AFP

העמדה הרווחת בשווקים היא שמה שמתרחש בימים אלה יתפוגג במהירות. היסודות הכלכליים טובים, נאמר, ואין איום אינפלציוני אמיתי מהעלייה ברווחי התאגידים, בתנאי שגם הצמיחה בפריון העבודה תתחיל להאיץ.

הרשויות המוניטריות יצרו לעצמן סיכון עצום

אבל התסריט האופטימלי — כלכלה לא חמה מדי, לא קרה מדי, אלא בדיוק במידה — לא באמת מסתדר. רמות ההשקעה ופריון העבודה היו נמוכות מאז המשבר הפיננסי שהתרחש לפני כעשור. חובות משקי הבית גבוהים, והצרכנים מימנו את ההוצאות שלהם באמצעות חסכונות או הלוואות נוספות.

ככל שהשנים חלפו, נהיה ברור יותר שקריסת ליהמן ברדרס בספטמבר 2008 לא היתה אירוע מטהר. משבר הסאב־פריים היה אמור להיות הבועה הגדולה מכולם, והנה עשר שנים לאחר מכן, אנו רואים סכומי כסף אדירים נכנסים ויוצאים מהביטקוין. בעוד שנתיים יצוין יום השנה ה–300 לבועת הים הדרומי שבו קרסה מניית חברת הים הדרומי הבריטית. להיסטוריה יש דרכים מוזרות לחזור על עצמה.

הספקולציות שיגשגו בשנים האחרונות משום שהבנקים המרכזיים פימפמו כסף למערכת הפיננסית באמצעות ריביות בשפל היסטורי והרחבה כמותית. הצעדים האלה מנעו מהבנקים לפשוט רגל והבטיחו כי המיתון של 2008–2009 לא יהיה חמור כמו השפל הגדול של שנות ה–30 במאה ה–20 — אבל היה לכך מחיר.

השווקים חושבים כעת כי אם ינהגו באופן לא אחראי ויגרמו לעוד מחזור ספקולטיבי של גאות ושפל, התגובה של הבנקים המרכזיים תהיה הורדת הריבית לרמה אפסית ועוד מחזור של הרחבה כמותית. הרשויות המוניטריות יצרו לעצמם סיכון מוסרי עצום.

הבנקים המרכזיים עשו מספיק ב–2008 וב–2009 כדי למנוע את התמוטטות הקפיטליזם. התקופה הקרובה תראה אם באוויר לנשימה שהם סיפקו נעשה שימוש כדי להיטיב עם החולשות המבניות שנחשפו עם המשבר: תלות בחוב, עלייה באי־שוויון, תת־השקעה. אם זה המקרה, השבוע החולף יוכיח כי אכן מדובר בעניין חולף.

אבל זה לא ממש נראה כך, וטראמפ אולי התגרה בגורל בדאבוס, בכך שהתרברב בשוקי המניות ששוברים שיאים ללא הפסקה כתוצאה מהמדיניות הכלכלית שלו. הצרות נוהגות להגיע מהר ליו"רים חדשים בבנק הפדרלי. לגרינספאן זה קרה בתוך חודשיים. במקרה של יורשו, בן ברננקי, עברו 18 חודשים עד שהשמים נפלו. לפאואל כדאי לרענן את הידוע לו באשר לשאלה איך להתמודד עם משבר כלכלי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#