לרקוד עם נתעבים: במסיבה עם הימין האלטרנטיבי של ארה"ב - בעולם - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לרקוד עם נתעבים: במסיבה עם הימין האלטרנטיבי של ארה"ב

שנה אחרי השבעת טראמפ לנשיאות, חגגו אנשי הימין הקיצוני האמריקאי "ערב למען החופש" עם ריקודים, אלכוהול, תלונות על פמיניזם והופעת אורח מפתיעה ■ לפי המשתתפים, האירוע היה מקום לדבר בו בחופשיות על העולם שבחוץ שמלא מפסידנים, פחדנים, צדקנים ורכיכות

6תגובות
משתתפים ב"ערב למען החופש""
ANDREW KELLY/רויטרס

בערב שבת אחד לקראת סוף ינואר לבשו כמה מאות אנשים שנוהגים לכנות את עצמם "נתעבים" (deplorables — על שם הכינוי שנתנה להם הילרי קלינטון למצביעי טראמפ) — אושיות אינטרנט מהימין השמרני, טרולים שנהפכו לעיתונאים וחובבי תיאוריות קשר — את מיטב בגדיהם. הם יצאו לרקוד, לשתות ולחגוג שנה לנשיאות דונלד טראמפ באירוע גאלה נוצץ שכותרתו היתה "ערב למען החופש" (A Night For Freedom).

על אף אמצעי אבטחה רבים שנועדו למנוע כניסה של עיתונאים, מפגינים או אנשים אחרים שעלולים לגרום צרות, האירוע כמעט בוטל ברגע האחרון, בעקבות מה שהמארגנים כינו "מלכודת". האולם שבו תוכנן להתקיים האירוע חזר בו מהסכמתו לארח את המסיבה יום לפני התרחשותה. המארגנים התקשו למצוא מקום חדש ל–750 האורחים. מועדון לילה בשכונת הל'ס קיטשן הסכים לבסוף לארח אותם, ככל הנראה רק לאחר שאחד המארגנים הציע לשלם לו מקדמה של 20 אלף דולר במזומן.

מחוץ למועדון, מפגינים לבושים בשחור התגרו באורחים שהגיעו, בזמן ששורה ארוכה של שוטרים עמדה בצד והשגיחה. אבל התחושה בפנים היתה של כניסה ליקום מקביל. האווירה היתה של משהו בין אירוע גיוס תרומות פוליטי לבין נשף תיכון. הרבה אדום, לבן וכחול, ברקע נשמעה מוזיקה, ובכל מקום הסתובבו גברים בעניבות אדומות כמו של טראמפ.

האורחים נראו נרגשים מעצם הנוכחות של אנשים אחרים בעלי דעות דומות לשלהם. רבים טסו לשם במיוחד, וגבר אחד סיפר לי שנהג חמש שעות כדי להשתתף במסיבה. העולם שבחוץ הוא עולם עוין של שונאים, מפסידנים, פחדנים, גלובליסטים, לוחמי צדק חברתי, צדקנים, חנונים ורכיכות — אבל האירוע היה מקום מפלט שבו אפשר לדבר בחופשיות. מעריצים הצטופפו כדי לצלם תמונות סלפי לצד כוכבי היוטיוב הימנים האהובים עליהם.

האורחת הכי פחות צפויה היתה צ'לסי מנינג, שהגיעה לזמן קצר בתחילת הערב והפתיעה את הנוכחים. מנינג העלתה מאוחר יותר לטוויטר תמונה של עצמה כשאגודליה מופנים מטה, וכתבה: "התפרצתי למסיבה של בריגדת השנאה של אנשי העליונות הלבנה/פאשיסטים", אבל אחרים הטילו ספק בנימוק שנתנה לנוכחותה שם.

"כן, לחצתי יד לצ'לסי מנינג הערב, השמאל משתגע, זה לא כזה ביג דיל", כתב מייק צ'רנוביץ', המארגן הראשי של האירוע, בטוויטר. צ'רנוביץ', עיתונאי מהימין האלטרנטיבי, אמר: "שמחתי שהיא קפצה להגיד שלום. כולם מוזמנים לחגוג איתי".

ANDREW KELLY/רויטרס

מייקל מליס, דמות בולטת בחוגי המדיה האלטרנטיבית, נאם בפני הקהל המריע: "לפני עשרים שנה הרעיון שכל אחד יכול לפתוח חשבון משלו במדיה החברתית ולהטריל ישירות כל סנאטור היה נשמע מגוחך", אמר. "שומרי הסף ששולטים במידע שלנו נופלים. אי־אפשר יותר להשתיק אנשים".

בנשף של השנה שעברה, (הוא מכונה “DeploraBall”, שילוב של "נתעבים" ו"נשף" באנגלית), חגגו חברי התנועה האנטי־ממסדית, שאז היו ידועים בשם "אלט־רייט", את השבעתו של דונלד טראמפ, שאותו הובילו, לפי דעתם, לבית הלבן על אפה ועל חמתה של האליטה הפוליטית והתקשורתית העוינת. גם אז, כמעט אף אחד בארה"ב עדיין לא שמע את המונח "אלט-רייט", והממסד הפוליטי גילה באיחור את ההשפעה של רשת גופי המדיה האלטרנטיביים באינטרנט ואושיות המדיה החברתית של הימין.

הרבה יכול לקרות בשנה. כיום, לתנועה כבר יש עמותת־על לגיוס תרומות (Super PAC). הבלוג הימני הקיצוני שספג ביקורת על כך שהפיץ דיווחים שקריים, Gateway Pundit קיבל את אישור קציני העיתונות של הבית הלבן להיכנס לתדריכים.

עם יציאתם מהפינות האפלות של האינטרנט למסדרונות המוארים של וושינגטון וניו יורק, נאלצו הפרובוקטורים תומכי טראמפ, שידועים בשנאה שלהם כלפי תקינות פוליטית, להתאים את עצמם לפוליטיקה המכובדת. הם רואים את עצמם כפופוליסטים ולאומנים, ולא כגזענים. כפי שהם רואים את הדברים, אדם יכול לתמוך, למשל, במדיניות הגירה מחמירה גם מבלי להיות גזען. גאווין מקינס, אחד המייסדים של Vice ומייסד Proud Boys, ארגון "שוביניסטי מערבי" ואנטי־פמיניסטי, הסביר בשנה שעברה לאנדרו מרנץ מ"ניו יורקר": "להם (הלאומנים הלבנים) חשוב הגזע הלבן. לנו חשובים הערכים המערביים".

"אין לנו שום עניין בסיקור תקשורתי"

באימיילים ששלח לאורחים לקראת האירוע, פירט צ'רנוביץ' כללי נימוסים, קוד לבוש ואבטחה. "בעצם ההשתתפות באירוע, אתם נהפכים לשגרירים של מותג", כתב. "האם אתם רוצים לגרום לנו להיראות מקצועיים, או רשלנים?'"

כל עיתונאי שהיה מבקש אישור כניסה היה נענה בשלילה. "אין לי שום עניין בסיקור תקשורתי", כתב צ'רנוביץ'. הוא ציין כי צוות אבטחה סמוי יסתובב באירוע כדי לאתר "אנשים שליליים או רעילים".

"ערב למען החופש" היה הזדמנות להפגין את האלטרנטיבה הממותגת מחדש והיותר מיינסטרימית של הימין, אבל הוא גם היה תזכורת לכך ש"מיינסטרים" הוא עניין יחסי. אף שה"אלט־לייט" (הימין האלטרנטיבי המתון יותר) אולי הצליח להרחיק את עצמו מהקיצוניים הגרועים ביותר, נראה לפעמים שלא ברור עד כמה התנועה החדשה היא באמת "לייט".

צ'רנוביץ', שנוהג להעביר סטרימינג חי באינטרנט בו הוא תוקף את הדמוקרטים, את הממסד הרפובליקאי ואת תקשורת ה"פייק ניוז" בפני מאות אלפי עוקבים, ידוע כמי שלא היסס להאשים את יריביו בפדופיליה, והיה אחד ממי שהפיצו את פרשת "פיצהגייט", תיאוריית הקשר המופרכת לחלוטין לפיה בכירים במפלגה הדמוקרטית הפעילו רשת לסחר בילדים מאחורי פיצרייה בוושינגטון הבירה.

לצדו של צ'רנוביץ' כיכבו באירוע מקינס; כוכבת הריאליטי ותומכת טראמפ אנה ח'איט; הפעילים הפוליטיים ג'ק פוזוביאק ואלי אלכסנדר; וסטיבן מולינקס, ימני קיצוני בעל פודקאסט שתומך ב"אנרכו־קפיטליזם" ובתיאוריות לגבי קשר בין אינטליגנציה לגזע. מולינקס, שמעודד את עוקביו לנתק קשר עם בני משפחותיהם, הואשם גם בהפעלת כת של מטופלים, אישומים שהוא מכחיש.

ANDREW KELLY/רויטרס

בסדרה של פאנלים השמיעו הדוברים, שחלקם נראו מעט שתויים, הגיגים על מגוון סוגיות אהובות כמו הילרי קלינטון ("היא עוד תחטוף מה שתגיע לה, אתם תראו"), מטבעות קריפטו, הסכנות שבסוציאליזם, ג'ורג' סורוס ("ראש הנחש") והתקשורת ("מכונת התעמולה השמאלנית").

כשמאחוריו קבוצה של "בנים גאים" — אחוות גברים ימנית שהוקמה ב–2016 — לבושי חולצות טניס תואמות של המעצב פרד פרטי, טען מקינס כי נשים אמורות להיות מרוצות יותר תחת ההגבלות המגדריות המסורתיות. "למה יש לפרוגרסיבים בעיה עם אנשים שמרנים?" המשיך. "הם אלה שמגדלים חתולים וכלבים במקום ילדים". זה הוביל את מקינס לאחד הנושאים שמעסיקים אותו רבות — ילודה. הוא תיאר את הגאווה שלו כאב ועודד את הקהל ללדת הרבה ילדים. "זכרו, ילד אחד זה למפסידנים. שניים זה למתרוממים".

הערב נמשך והמשקאות זרמו בחופשיות. בשירותי הגברים גבר שיכור קיטר על צעדת הנשים, שבה השתתפו מאות אלפים באותו יום של המסיבה. "חבורה של נקבות מזדיינות. ומתרוממים. כל מה שאני יודע זה שאני לא מקבל מזה כלום!" הוא הוסיף, למקרה שמישהו תהה.

על הגג הצטופפו אנשים בקבוצות בפינת העישון. השיחות חזרו שוב ושוב להשתלטות של גורמים חתרנים כביכול על המדינה, לתנועה האנטי־פשיסטית אנטיפה והערכות מתי הילרי קלינטון תעמוד לדין על פשעיה. אחד האנשים התלונן על המפגינים בחוץ, שחלקם ככל הנראה תקפו אורחים שנכנסו לאירוע. מה אתה חושב שעומד מאחורי התנהגות כזו? שאלתי. "גירושים", הוא ענה.

בפנים, אנשים רקדו לצלילי צמד הדי.ג'יי מילק אן קוקס. על הבמה רקדו שתי רקדניות מקצועיות עם תספורות בלונדיניות קצוצות זהות ובגדי גוף עם הדפס של הדגל האמריקאי, הלוך וחזור. אנשים הציפו את רחבת הריקודים. גברים הורידו עניבות. התקליטנים השמיעו מוזיקה משנות ה–90 ותחילת ה–2000 שנעה בין להיטי מועדונים למוזיקת בר מצווה.

כשהשעה התקרבה לחצות, הגיע תורו של השיר "Chumbawamba", שמילותיו אומרות: "מפילים אותי, אבל אני קם שוב" — והקהל צעק בתחושת ניצחון: "אף פעם לא תצליחו להפיל אותי!".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#