ההתאוששות עדיין לא הגיעה לניו יורק

נראה כי הפער בין הנהנים לסובלים רק הולך ומתרחב

יוני סער
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יוני סער

את ה"רגע הרווחי" של השבוע אני כותב מניו יורק, אליה נשלחתי לרגל עבודתי. מעניין לראות כיצד אלו החיים בבירת הפיננסים של העולם, בו מתמודדים עם היציאה מהמיתון. הדברים הבאים הינם אנקדוטליים ומבוססים על תצפיות; לעיתים זו הדרך הטובה ביותר להעריך את המצב ואת הכלכלה האמיתית.

הרושם הראשוני שלי היה של עיר שעדיין עוברת תקופה כלכלית לא פשוטה. בנסיעה ברכבת, נראו לי הנוסעים מדוכדכים משהו. הפנים נראו עייפות. מלבושי החורף הכהים עדיין נלבשים מסיבה טובה. החורף הורגש במלוא העוז בשבועות האחרונים, וכמויות שיא של שלג ירדו ברחובות. הטמפרטורות עדיין נמוכות, אף כי השמש זורחת. עננה כבדה תלויה מעל ניו יורק. בשיחות עם חברים ועמיתים מתברר כי זה לא רק בגלל החורף.

בסוף השבוע האחרון היתה הכותרת הראשית ב"ניו יורק טיימס" - "למרות סימני ההתאוששות, מספר המובטלים הכרוניים עולה", ונכתב כי "המובטלים ניצבים בפני שנים של אבטלה ושל התדלדלות חסכונותיהם ודמי הרווחה שהם מקבלים". לפי הלשכה לסטטיסטיקה של משרד העבודה האמריקאי, שהוזכרה בכתבה, 6.3 מיליון אמריקאים מובטלים זה יותר מחצי שנה - המספר הגבוה ביותר מאז שהחל התיעוד. אין זה מפתיע שאנשים עדיין נראים מדוכדכים.

אנשים חשים פגועים וחבולים כלכלית, ואינם מצליחים לראות את האור בקצה המנהרה. ברחבי העיר, חנויות שנסגרו בתחילת המיתון עדיין סגורות בהיעדר שוכרים חדשים.

בעיר שנוהגת לקדם בברכה את העולם, תיירים בינלאומיים רבים חושבים פעמיים בטרם הם מגיעים לכאן, בייחוד אלו מגוש היורו. היורו נפל ב-5% מול הדולר מאז תחילת 2010. אפילו התיירים הבריטיים הנלהבים אינם מספקים הקלה. בתי המלון הזולים ותעריפי המציאה לא יצליחו לפצות על הירידה בערך הליש"ט, המיסים הגבוהים יותר בבריטניה או החשש לביטחון התעסוקתי.

המלונאי שלי אמר לי שמטרתו היתה לשמור את שיעור התפוסה במלון גבוה ככל האפשר, גם אם פירוש הדבר הורדת מחירים חדה. ינואר ופברואר הם בדרך כלל חודשים חלשים, אך השנה לדבריו העסקים מאירופה ירדו בכ-40%. רק שבוע האופנה ומספר כנסים הצילו את החודשים הללו.

חלק תוהים מתי יחל שיפור במצב, ואצל חלק השיפור כבר מורגש. הבנקאים בעיר מרגישים ללא ספק את הצד החיובי של הבורסות התנודתיות ותקופת הבונוסים. שתיתי קפה עם בנקאי זר שמבקר גם הוא בניו יורק. העסקים שלו חזרו לרמות שלפני המשבר. העסקות נחתמות, העמלות מצטברות. בסוף הפגישה הבנתי שהפער בין הנהנים ובין הסובלים הולך ומתרחב.

בדקתי את התיאוריה שלי בסבב חנויות בשדרה החמישית. בחנות הדגל של דיזל נמכרות חולצות טריקו ביותר מ-100 דולר לחולצה וסוודרים ב-150 דולר. בגדים נהדרים אך בהחלט יקרים לתקופות קשות. אולי יש כאלה שעדיין יכולים להרשות זאת לעצמם.

בביקור ב-H&M בשדרה החמישית, בה המחירים מתונים יותר, התגלתה תמונה שונה: חולצות טריקו צבעוניות ב-5 דולר, חולצות שרוול ארוך ב-19 דולר וחנות הומה אדם. נחשו היכן בזבזתי את הדולרים שהמרתי מליש"ט?

דברים אלו אינם מפתיעים איש. הכלכלה העולמית עדיין מתאוששת מניתוח החירום של 18 החודשים האחרונים. בדומה לכל חולה, גם לכלכלה דרוש זמן להתאושש. הרושם שנותר בי מהתפוח הגדול הוא שההתאוששות עדיין לא כאן. בהמשך, אבקר במטה הראשי של CNN באטלנטה. כך אוכל לשוב ולדווח האם הדכדוך של ניו יורק הוא ייחודי לעיר או שמדובר בתופעה לאומית.

עשו מה שתעשו בשבוע הקרוב, אני מקווה שזה יהיה רווחי.

הכותב הוא פרשן כלכלי ב-CNN. תוכניתו "רגע רווחי" משודרת מדי ערב בשעה 21:00 לפי שעון ישראל. הבלוג של ריצ'רד באתר CNN

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker