לגברים שמפחדים מהמהפכה: בקושי התחלנו - בעולם - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לגברים שמפחדים מהמהפכה: בקושי התחלנו

אחרי שרואים מיליארדרים שהטרידו עובדים במשך שנים מתפטרים, ופוליטיקאים שמשתתפים במסיבות אלימות מתנצלים - אפשר להתחיל להאמין כי הקמפיינים של החודשים האחרונים עוד יגרמו לשינוי חברתי עמוק

22תגובות
צעדת נשים בארה"ב
ANDREW CABALLERO-REYNOLDS/אי־

ייתכן כי מעולם לא היה האשטאג מדויק יותר מ–timesup. זה המסר שיצא בסוף השבוע האחרון משני מקומות מרוחקים זה מזה בעולם. Your time is up (זמנכם עבר) הוא משפט שמתחיל להיאמר, ומעורר חלחלה וטינה בקרב רבים — בהם, באופן מפתיע, גם לא מעט נשים.

בלאס וגאס, בירת ההימורים של ארה"ב, נפל דבר במטה חברת בתי הקזינו וין ריזורטס. המייסד, הבעלים והמנכ"ל של החברה, סטיב וין, התפטר לאחר שעשרות אנשים האשימו אותו בתקיפות מיניות והטרדה. בשלל דיווחים, ביניהם אחד מפורט של "וול סטריט ג'ורנל", העידו עובדים על עשרות שנים שבהן התנהג וין בן ה–76 — שהונו מסתכם ב–2.4 מיליארד דולר — באלימות מינית כלפי אנשים הכפופים לו, כולל יחסי מין בכפייה. תלונות הוגשו למחלקת כוח האדם בחברה, ויושבו באמצעות דמי שתיקה — פיצויים כספיים בתמורה לאי־הגשת תלונה. הנפגעים העיקריים של וין היו עובדות בסלוני יופי במלונות שלו — מניקוריסטיות ומסג'יסטיות.

וין הכחיש את הטענות ואמר: "מדובר בעבודה של אשתי לשעבר, איליין וין, שאתה אני מנהל תביעה משפטית נוראית ונבזית לגבי הסדר הגירושין". החברה הודיעה כי תקים ועדה עצמאית לבדיקת ההאשמות. מאות עובדים ש"וול סטריט ג'ורנל" פנה אליהם אמרו כי הם חוששים לפרנסתם. למרות ההכחשות, התפטר וין; זמנו תם.

מעבר לאוקיינוס האטלנטי, בלונדון, שערורייה פוליטית־חברתית אחרת התפוצצה: בנשף צדקה נחשב, שאליו הוזמנו גברים בלבד — כולם חברי האליטה העסקית והפוליטית של בריטניה — הוטרדו העובדות שנשכרו כמלצריות ומארחות. אחרי שנים שבהן הטקס המלבב התקיים תחת מעטה סודיות, חשף העיתון "פייננשל טיימס" את המתרחש בעזרת תחקירניות שהתגייסו לעבוד בארוע: נגיעות, הצעות מגונות ואורח אחד שחשף עצמו בפני אחת מהן. בתגובה, התפטר בכיר במפלגת הלייבור, הלורד מנדלסון, שכיהן בממשלת הצללים (המקבילה של האופוזיציה לתפקידים בקבינט) כדובר לעסקים ומסחר בינלאומיים, וכך גם בכיר במשרד החינוך; שר בממשלה, שרצה לחלץ את עורו, הסביר כי יצא מוקדם מהארוע; ונותני החסות מיהרו להרחיק את עצמם. המוסד כולו בוטל לאחר הפרסום. "מועדון הנשיאים" לא ימשיך להתקיים; זמנו תם.

לשני הארועים יש מן המשותף: בשניהם מעורבים אנשים בעלי כסף, עוצמה ומעמד. בשניהם תופעה שנמשכה שנים ללא הפרעה, אף שברור היה לצדדים המשתתפים שהם אינם תקינים, מוסריים וכנראה אינם חוקיים — וין שילם דמי השתקה, ו"מועדון הנשיאים" החתים משתתפים על הסכמי סודיות. בשני המקרים היה ידוע לרבים, לא רק למשתתפים, אלא גם לנפגעים ולעדים מהצד, מה מתרחש.

האירועים מסייעים להעמיד בפרופורציות נכונות את תגובת הנגד ההיסטרית לתנועת #metoo ו–#timesup, בין היתר מצד נשים. הם גם עוזרים להבין עד כמה תגובה זו היא אחת העדויות המהותיות לחשיבותם של התהליכים שמתרחשים בימים אלה.

זכותם של המתנגדים להביע את דעתם. ואולם חלק גדול מתגובת הנגד ההיסטרית נובע מאינטרסים — קבוצה באוכלוסייה שמגיבה על אובדן כוחה, וחלק ניכר מהחסינות החברתית ואפילו המשפטית שלהם זכתה. אפשר להבין גם את אלה שחוששים כי תינוק הרומנטיקה יושלך עם מי האמבטיה המסריחים של הנורמות החברתיות, שאיפשרו לגברים לנהוג באלימות ובטרור כלפי נשים במשך אלפי שנים. הרבה אנשים עדיין מבלבלים בין רומנטיקה ליחסי כוח. ויש את אלה שמבלבלים בין תקינות פוליטית לנימוסים ותרבות של הגינות אנושית בסיסית. הם מתגאים באי־קינות פוליטית, אך בפועל פשוט רוצים רישיון להתנהג בבהמיות.

ואולם עתה, במהלך כמה חודשים, הקדישו לא מעט אנשים אנרגיות עצומות לגנות ולהילחם במהפכה, שמטרתה להפוך את העולם לבטוח יותר לנשים ולקבוצות שנמצאות בעמדות עם פחות כוח — עובדים זוטרים, טרנסג'נדרים, אנשים עניים, ילדות ספורטאיות — בגלל סיבות היסטוריות עמוקות והמבנה החברתי של המין האנושי. לו היתה אנרגיה יוקדת שכזאת מוקדשת במשך העשורים הקודמים לעצירת אנשים כמו הארווי ויינשטין או וין, לגינויים, לפרסום מעשיהם, לטיפוח תרבות חברתית שבה יש קצת יותר סולידריות בין המינים — ייתכן שלא היינו נזקקים למהפכה שמתרחשת בימים אלה.

עם זאת, יש משהו מעודד בתגובת הנגד, ואפילו מזאת שמגיעה ממקומות לא־צפויים — מפמיניסטיות כמו ג'רמין גריר, מעיתונאיות או מקבוצות צרפתיות בעולם המדיה והבידור — היא מראה את העוצמה של המהפכה, ואת העובדה שהסובלנות כלפי אלימות נגמרה. היא מראה שהמניאקים משקשקים, ושהאמת המרה לא נעימה אפילו למי שלא נמצא בצד הפוגע.

יהיה נזק צדדי, צפויות תקלות וטעויות, אך האם אפשר להשוות אותם לעוצמת הנזק והיקפו, למיליונים על מיליונים שנפגעו בצורה כזאת או אחרת? כף המאזניים מתחילה לנטות, והיא עושה זאת לאט. היא עדיין רחוקה מאיזון. timesup בקושי התחיל, גבירותי ורבותי, ועד שהוא יבוא לידי מיצוי, העולם יהיה מקום טוב יותר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#