אפילו מלחמות הסחר של טראמפ לא מערערות את האופוריה הכלכלית - בעולם - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אפילו מלחמות הסחר של טראמפ לא מערערות את האופוריה הכלכלית

ב–2008 היו 26 חברות אמריקאיות ששוויין עלה על 100 מיליארד דולר. כיום, זהו מספר החברות ששוויין מעל 200 מיליארד דולר ■ ברור, אם כן, מדוע מנכ"לי העולם מפגינים אופטימיות שיא - למרות נשיא שמתרברב בגודל הכפתור הגרעיני שלו ומטיל מכסי יבוא

נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ
Michael Conroy/אי־פי

שנה אחת. שנה אחת בלבד היתה הזמן שנדרש למנהיגים העסקיים הגדולים ביותר בעולם להפוך את עורם, ומפסימיות קיצונית לעבור לאופטימיות קיצונית. יש שקוראים לזה ראלי טראמפ, ומציינים כי הנשיא של הכלכלה הגדולה בעולם מצטייר כפרו־עסקי, עם הורדת מסים והסרת רגולציה. אחרים טוענים שבאקלים של ריבית אפסית, אין ברירה לכסף אלא להיכנס לאפיקי השקעה באשר יהיו, עיין ערך קדחת הקריפטו.

אפשרויות אחרות וסבירות יותר: בהינתן מצב חיובי, הנטייה היא לצפות שהוא יימשך — הכלכלה העולמית צומחת בקצב נאה, סין מתאוששת מהאטה, ארה"ב בתעסוקת שיא, והשווקים עולים ועולים. אז למה שהמנכ"לים לא יהיו מרוצים?

הם בהחלט מרוצים. בסקר שערכה PwC לקראת פסגת דאבוס, הכנס השנתי של הפורום הכלכלי העולמי, שבו משתתפים מנהיגי העולם ומנהיגי עולם העסקים, אמרו 57% מהמנכ"לים כי הם מאמינים שהכלכלה העולמית תשתפר בשנה הקרובה. רק 29% מהם היו אופטימיים שנה קודם לכן. בצפון אמריקה האופטימיות גדולה עוד יותר: 63% אופטימיים, לעומת 26% בלבד בשנה שעברה. 53% מהמנכ"לים האמריקאים חושבים שהכנסות החברות שלהם יגדלו בשנה הקרובה, לעומת 43% לפני שנה.

מה קרה בדיוק שנה קודם לכן? דונלד טראמפ נכנס לתפקיד, לאחר שנבחר במערכת הבחירות הסוערת והמוזרה ביותר זה עשרות שנים. הוא הבטיח להטיל מכסים, להעניש את סין ולייבש את הביצה של ההון־שלטון בוושינגטון.

קפיצה אדירה בשווי החברות

ומה קרה בדיוק שנה לאחר מכן? טראמפ הטיל מכסים, רב בטוויטר עם מנהיג צפון קוריאה על השאלה למי יש כפתור גדול יותר לנשק גרעיני, הוריד מסים, בעיקר לעסקים ולעשירים, והצליח להיות הנשיא הכי פחות פופולרי בהיסטוריה של ארה"ב, בארצו ובעולם.

הציוץ של טראמפ נגד צפון קוריאה - דלג

הסנטימנט העסקי גועש משמחה

עניין המכסים והמסים הוא אולי הרלוונטי ביותר להבנת הסנטימנט העסקי הגועש משמחה. את הטמפרמנט הסוער והבלתי־ממלכתי בעליל של טראמפ מוכנים המשקיעים ומנהלי התאגידים לספוג. מה מפריע למנכ"ל אמזון, ג'ף בזוס, שטראמפ משמיץ אותו ואת החברה שלו בטוויטר, כשאותה חברה מתקרבת לשווי שוק של 700 מיליארד דולר, והשווי הפרטי של המנכ"ל המושמץ הוא כ–113 מיליארד דולר?

המריבות עם צפון קוריאה ואיומים ביטחוניים רבים, כמו העובדה שאדם בעל התנהגות אימפולסיבית וחוסר ריסון מופגן הוא המפקד העליון של הכוח הצבאי החזק בעולם, אינם נתפשים בכלל בעיני המשקיעים כהפרעה של ממש. זוהי נטייה רבת שנים ואוניברסלית. אולי היא נובעת מכך שגם מסכסוכים צבאיים יש למגזר העסקי מה להרוויח, או מנטייה אנושית פשוטה לסרב להאמין בהיתכנותם של אסונות בעולם שבע ועשיר.

נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ
Evan Vucci/אי־פי

מה שנשאר הוא כמה הסברים רציונליים, וכמה הסברים קצת יותר רגשיים. טראמפ כבר הצליח להעביר רפורמת מס שמעניקה לתאגידים ולאנשים בעלי נכסים בארה"ב הנחות ניכרות בהוצאות המס לשנים הבאות. אין ספק שהציפייה ליישום הרפורמה תורמת לסנטימנט. יש כאן מעין פרדוקס. מצד אחד, הנתונים של השנה שעברה מעידים שהמנכ"לים היו לחוצים עד אימה מעלייתו של טראמפ, וחששו שמעלליו יפגעו בסחר העולמי וביכולת להמשיך להפיק רווחים מהגלובליזציה, בין היתר. מצד שני, אותם מנכ"לים ועשירים ציפו ממנו להוריד מסים ולהסיר רגולציה. העובדה שהצליח להגשים את הציפייה הזאת משחררת את הלחץ במידה ניכרת.

אגב, את מה שטראמפ הבטיח במפורש — להקל על מעמד העובדים ועל מעמד הביניים — הוא לא קיים אלא באופן חלקי וזמני בלבד. בתחום הרגולציה טראמפ עדיין לא עשה הרבה, אבל תנו לו לסיים את הכהונה שלו ונראה איפה יחגגו הפיננסיירים בעוד שלוש שנים.

שיכורים מאוויר פסגות המדדים בבורסות

הפרדוקס הניכר ביותר לעין שמייצגת האופטימיות בעידן טראמפ טמון באירוע שחל בדיוק בשבוע שבו מתקיים הכנס השנתי בדאבוס: טראמפ הכריז על הטלת מכסים על יבוא מכונות כביסה ופאנלים סולאריים. המטרה המוצהרת היא לעודד את התעשייה המקומית, האמריקאית, שמייצרת את המוצרים האלה.

דאבוס 2018
DENIS BALIBOUSE/רויטרס

העובדות מספרות סיפור קצת שונה: בארה"ב כבר לא נשארו כמעט יצרנים של פאנלים סולאריים. 95% מהפאנלים שמשמשים בארה"ב מיובאים ממדינות כמו מלזיה ודרום קוריאה. אז בשם העידוד של קומץ החברות שנשארו בארה"ב, יצטרכו מיליוני צרכנים ויצרני אנרגיה קטנים — בעיקר חוות שעשו הסבה מגידול ירקות ושאר תוצרת חקלאית לייצור חשמל — לשלם הרבה יותר. זה גם לא יעזור לתעסוקה בתחום: בייצור פאנלים סולאריים בארה"ב עובדים כיום פחות מ–2,000 עובדים, לפי נתוני איגוד תעשיות הפאנלים הסולאריים. מאות אלפי אנשים בארה"ב, לעומת זאת, מועסקים בייצור אנרגיה סולארית בתחומי ייצור האנרגיה ואחרים.

כך, טראמפ פותח במלחמת סחר סמלית נגד אסיה, לא עושה הרבה עבור עובדי ייצור אמריקאים, ובה בעת מייקר את האנרגיה הנקייה הכי פחות שנויה במחלוקת בעולם. זה עולה בקנה אחד עם תמיכתו במגזרי האנרגיה המסורתיים, פחם, נפט ושאר דלקים פחמימניים, ועם התנגדותו העקרונית להכרה בהשפעת תעשיות אלה על השינוי האקלימי. מבחינת טראמפ, הטלת המכסים היא התנהגות עקבית וקוהרנטית.

אך האם היא כך מבחינת המנכ"לים שיושבים בכנס בדאבוס? האם האדישות שבה קיבלו השווקים את הצעדים האחרונים של טראמפ מוצדקת? לנוכח ביצועי השווקים בשנים האחרונות אפשר להסתכן בניחוש שיותר משהם שיכורים מהאוויר הדליל בפסגות האלפים השווייציים, המנכ"לים שיכורים מאוויר פסגות המדדים בבורסות העולם.

העולם השתנה באופן שלפני שנים ספורות בלבד היה בלתי־נתפש. ב–2008 היו בארה"ב 26 חברות אמריקאיות ששוויין הוא יותר מ–100 מיליארד דולר בבורסה. כיום יש מספר כזה של חברות ששוויין מעל 200 מיליארד דולר, ויש 42 חברות ששוויין גבוה מ–100 מיליארד דולר.

כנס דאבוס 2018
DENIS BALIBOUSE/רויטרס

ב–2008 היה שווי כל החברות הנסחרות בבורסות בעולם 31 טריליון דולר. התמ"ג העולמי באותה שנה הסתכם ב–63 טריליון דולר, יותר מכפול. בסוף 2017 שוויין של כל החברות הנסחרות היה 86 טריליון דולר, והתמ"ג העולמי הגיע ל–78 טריליון דולר, לפי הערכות של הבנק העולמי — כלומר, שווי התאגידים הנסחרים גדול ב–10% מהתוצר הכלכלי שמפיק העולם בשנה נתונה.

מחקר שהתפרסם בסוף 2017 על ידי הלשכה הלאומית למחקר כלכלי בארה"ב (NBER) הראה חד־משמעית כי תשואות מהשקעות במניות, אג"ח ונדל"ן לאורך 150 שנה היו בממוצע כפולות בגודלן מהצמיחה של הכלכלה עצמה. בארבעת העשורים האחרונים הפערים האלה התעצמו עוד יותר. משמעות הדבר היא לא רק שהפערים הכלכליים גדלים יותר, אלא שמי שיש בידו עושר מסוים בזמן נתון, סיכוייו להיות הרבה־הרבה יותר עשיר — אם יהיה משקיע פרטי, בעל נכסים או תאגיד — גדולים בהרבה משל העובדים, שמסתמכים על הכנסות משכר עבודתם כדי להתקיים.

לכל המנכ"לים שחשים מאושרים ואופטימיים יש סיבות טובות לכך. רבות מהחברות שהם מנהלים תורמות לקדמה האנושית, אבל היכולת של העושר שהן מייצרות לחלחל לכל שכבות החברה התגלתה כמוגבלת מאוד שוב ושוב במרוצת ההיסטוריה.

אולי כדאי להזכיר להם את דבריה של סופרת המדע בדיוני המהוללת אורסולה לה גוין, שהלכה לעולמה ביום שלישי השבוע. לה גוין, בת 88, עטורת פרסים, שכתבה פנטזיות על העתיד, וביניהן את הספר "מעבר לעלטה" ואת סדרת "הקוסם מארץ ים", אמרה ב–2014, בעת שקיבלה את פרס הספר הלאומי בארה"ב: "אנו חיים תחת הקפיטליזם. נדמה שכוחו אינו בן חלוף. אבל כך חשבו גם על זכותם האלוהית של מלכים. כל כוח אנושי ניתן לשינוי באמצעות בני אדם והתנגדות. ההתנגדות והשינוי מתחילים לעתים קרובות באמנות, ולעתים קרובות מאוד באמנות שלנו, אמנות המלים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#