תקציב האיחוד האירופי: הזירה שהופכת דיפלומטים לערפדים תאבי בצע - בעולם - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תקציב האיחוד האירופי: הזירה שהופכת דיפלומטים לערפדים תאבי בצע

האיחוד אינו צובר גירעונות או מגייס מימון בעצמו, ולכן כל משא ומתן נהפך למשחק סכום אפס בין החברות העשירות לעניות ■ המדינות שאינן מוכנות לקבל מהגרים לשטחן, או שממשלותיהן מערערות על שלטון החוק, עלולות למצוא את עצמן עם ארנק ריק

תגובות
אנשים עם דגלי בריטניה והאיחוד האירופי
PHILIPPE HUGUEN/אי־אף־פי

הו, האיחוד האירופי. מנגנון פתרון הסכסוכים הטוב ביותר שהגזע האנושי המציא. הניצחון האולטימטיבי של הביורוקרטיה על שדה הקרב. היכן עוד יכולות עשרות ממשלות בגדלים שונים ועם הון שונה לנהל את המחלוקות בצורה כה יעילה ולגבש בשקט ובסבלנות פשרות מוצלחות? מפני שכך זה עובד, הלוא כן?

לא, זה לא עובד כך. לפחות לא כשהתקציב של האיחוד האירופי מעורב. בעוד חודשים ספורים, ממשלות המועדון יפתחו בשיחות רשמיות על "המסגרת הפיננסית הרב־שנתית" (MFF) הבאה, נוסחה בלויה שמסתירה את הטינה הדיפלומטית שתעלה על פני השטח. הסכומים אינם גדולים: השנה האיחוד האירופי יוציא 145 מיליארד יורו (177 מיליארד דולר) — כ–1% מהתמ"ג שלו.

ואולם כתוצאה מהמבנה של התקציב, דם רב צפוי להישפך. בתוך המדינות יש ראשי ממשלה שיתווכו בין משרדי ממשלה החלוקים על התקציב, אך באיחוד אין "פרימוס אינטר פארס" (לטינית: ראשון בין שווים); התקציב צריך להיות מאושר פה אחד על ידי מנהיגיו.

>>>60 שנה לאיחוד: בלי שינוי, אירופה תתפרק

התקציב ייכנס לתוקף ב–2021 למשך חמש עד שבע שנים. בגלל שהאיחוד אינו צובר גירעונות או מגייס מימון משמעותי בעצמו, כל משא ומתן נהפך למשחק סכום אפס בין החברות העשירות באיחוד לחברות העניות. שגריר לשעבר באיחוד נזכר באווירה המתוחה שעטפה את המשא ומתן לגבי תקציב האיחוד. הדיפלומטים הידידותיים שהוא הכיר בדיונים על סחר וחקלאות נהפכו בן לילה לערפדים משוגעים ותאבי בצע, שרואים רק מטבעות של יורו לנגד עיניהם.

כל משא ומתן על תקציב אירופי אומלל בדרכו שלו. המשא ומתן השנה מבטיח אומללות מיוחדת במינה משלוש סיבות. הראשונה, עזיבת בריטניה — אחת התורמות הגדולות לאיחוד — תותיר חור של 12 מיליארד יורו בתקציב השנתי. את החור יהיה למלא באמצעות קיצוץ בהוצאות, דרישות גדולות יותר מהמדינות העשירות או שילוב בין השניים, כפי שהציעה הנציבות האירופית (שתגיש הצעת תקציב משלה במאי). השנייה, יהיה צורך במציאת כסף חדש עבור תחומים שבהם האיחוד רוצה להשקיע יותר, כגון הגירה וביטחון — ומשמעות הדבר עלולה להיות הפחתה בסכום שיוזרם לטובת השקעה בתשתיות במזרח אירופה. הסיבה השלישית והמורכבת מכל היא שכמה ממשלות מתרגלות לרעיון של חימוש התקציב כדי לפתור כמה מהמחלוקות העקשניות ביותר באיחוד.

קרב ענקים בפתח

בעיה אחת היא כיצד לנהל את מה שהבכירים מכנים "הממד הפנימי" של ההגירה: חלוקת הפליטים בין מדיניות האיחוד כדי להקל את המעמסה על מדינות שנמצאות בקו החזית הפיזית, כמו איטליה ויוון, ועל מדינות שמשמשות להם יעד שגרתי, כמו גרמניה ושוודיה. מדינות רבות, במיוחד מזרח אירופיות, תופשות את מכסות הפליטים כמתקפה על הזכות הריבונית שלהן להחליט מי יגור בשטחן.

פליטים בגבול יוון. באיחוד מתקשים לנהל את ההגירה הפנימית
אי־אף־פי

הסוגיה המייגעת הזאת מכרסמת באיחוד האירופי כבר יותר משנתיים. כתוצאה ממנה, נפתחו הליכים משפטיים, נעשה כיוונון בלתי־פוסק של חישוב המכסות והתקיימו שורה של מפגשי פסגה מתוחים (האחרון שבהם נערך בדצמבר). ואולם דבר לא עזר. האיום להפסיק את הענקת ההטבות למדינות שמסרבות לקבל אליהן פליטים מרחף מאז 2015, וכעת חשוף לכל. ההסכם הקואליציוני ההולנדי, שנחתם באוקטובר, מחייב את הממשלה החדשה במפורש לקלוט פליטים.

קושי שני קשור לשלטון החוק. מתקפות על מערכת המשפט ועל מוסדות עצמאיים אחרים, בעיקר בפולין ובהונגריה, אילצו את האיחוד האירופי להתמודד עם השאלה הבלתי־אפשרית כיצד להתנהל מול ממשלות שמפירות את הבטחותיהן במסגרת אמנת האיחוד — לשמור על העצמאות של המוסדות האלה.

ורשה, פולין
Getty Images IL

הנציבות, במסגרת תפקידה כשומרת על אמנות האיחוד, פתחה בהליכים נגד הממשלה הפולנית לפי סעיף 7 של אמנת ליסבון. במקרה הקיצוני, הממשלות האחרות יכולות לשלול את זכויות ההצבעה של פולין. המכשולים הפוליטיים והמשפטיים בדרך לשלילה כזאת נראים בלתי־אפשריים לפתרון. ואולם פולין מקבלת יותר תמיכה פיננסית מכל חברה אחרת באיחוד. למה לא לפגוע בכיס שלה?

שתי הסוגיות האלה מדאיגות, אך השנייה מעלה שאלה קשה עוד יותר. מחלוקת ההגירה היא מורשת של המשבר ב–2015–2016, ריב על מספר קטן יחסית של פליטים שהממשלות עדיין לא פתרו. השאלות בנוגע לשלטון החוק מסובכות יותר. לממשלות צרפת וגרמניה יש חזון שונה מהחזון של האיחוד, אך כשמדובר ב"ערכים", השתיים מתנהלות כאחת: המחויבות לשלטון החוק אינה פתוחה למשא ומתן.

נשיא צרפת, עמנואל מקרון, חלק את חזונו לאירופה בנאום שנשא בספטמבר. מאז, הוא תקף מדינות שהשתמשו בהטבות של האיחוד כדי לממן קיצוצי מס (המטרה שלו, ככל הנראה, היתה הונגריה). גרמניה נזהרת יותר כשמדובר בפולין, אך בשבוע שעבר הסכם קואליציוני ראשוני בין שתי המפלגות הגדולות בגרמניה קבע כי שלטון החוק בתוך האיחוד האירופי צריך להיאכף "בצורה עקבית יותר מכפי שהיה עד עתה".

נשיא צרפת, עמנואל מקרון
PHILIPPE WOJAZER/רויטרס

כמה נציבים אירופים, ובהם גינטר אוטינגר, שמפקח על ה–MFF, הציעו לקשור בין מימון לשלטון החוק. הרעיון נדון בערי בירה ברחבי האיחוד, לרבות ברלין. יש הטוענים כי למנוע מימון ממדינות בעלות מערכת משפטית מפוקפקת או ממשלים מושחתים אינו עונש, אלא בסך הכל ניהול זהיר של כספי משלמי המסים.

תזה זו לא תתקבל באותן מדינות שעומדות לאבד הכל. אף אחת אינה רוצה למצוא עצמה הבאה בתור בקו האש. לא ברור כיצד סנקציות תקציביות כאלה ייושמו, ומי יאכוף אותן, וברגעים נדירים של כנות, יש בכירים שמציינים כי לכסף יש דרך משלו להגיע למקומות שאליהם הלחץ הפוליטי או האיומים המשפטיים אינם מגיעים. כך או כך, הבמה מוכנה לקרב ענקים.

בשבוע שעבר, זיגמר גבריאל, שר החוץ הגרמני, אמר כי אין כאן מנצחים או מפסידים, רק "מוטבים". כשאמירה כזאת יוצאת מהמדינה שתורמת הכי הרבה לתקציב האיחוד, זה ראוי לשבח. הדיון הקרב יוכיח כי זוהי אמירה שטותית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#