בוטה, חצוף וחריף: מיהו לארי סאמרס, היועץ הכלכלי המשפיע ביותר בבית הלבן - גלובל ווולסטריט - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בוטה, חצוף וחריף: מיהו לארי סאמרס, היועץ הכלכלי המשפיע ביותר בבית הלבן

לארי סאמרס הצליח להרגיז רבים לאורך הקריירה שהביאה אותו מהאקדמיה לממשל והיתה רצופת שערוריות וחילוקי דעות ■ ואולם מי שחושב שהיועץ הכלכלי של הבית הלבן בדרכו החוצה - טועה טעות מרה ■ סאמרס, שהכלכלה זורמת בעורקיו, כנראה יקבל קרדיט על כך שבלם את הנפילה החופשית של הכלכלה

תגובות

רויטרס

>> בוטה, חצוף, מבריק ולעתים בעל הומור עצמי - לארי סאמרס, היועץ הכלכלי של הבית הלבן, הוא כל הדברים האלה. בקריירה שמקיפה את האקדמיה, הממשל והמגזר הפיננסי, הוא הצליח לעצבן כמה אנשים ולהרתיח אחרים. כשנשיא ארה"ב, ברק אובמה, מינה אותו ליו"ר המועצה הכלכלית הלאומית (NEC), ניתן היה לסלוח לספקנים על כך שתהו אם סאמרס יתאים לסגנון הניהול חסר הדרמות של אובמה. שנה וחצי לאחר מכן, השאלה עדיין עומדת בעינה.

ואולם ערב פסגת G20 נראה כי סאמרס חש בנוח עם תפקידו בהתמודדות עם המשברים הכלכליים המרובים של העולם. כשהוא ישוב על כורסה במשרדו הנשקף אל גן הוורדים של הבית הלבן, שר האוצר לשעבר, 55, אומר כי הוא עובד על ריכוך ההתנהגות הנוקשה שלו. הוא מודה בכך שהוא עדיין "אולי קצת יותר בוטה מכפי שהיה רצוי". אפשר להגיד שזה נכון, בלשון המעטה.

הוויכוחים בתוך הצוות הכלכלי של אובמה מזכירים לפעמים מפגני היאבקות של WWE, ליגת ההיאבקות הבידורית. בסיפורים שדלפו לעיתונות, סאמרס הואשם בכך שהרחיק מפגישות מסוימות אנשי מפתח, בהם פול וולקר, ראש מועצת היועצים הכלכליים (CEA) כריסטינה רומר, וחבר המועצה אוסטן גולסבי.

בספרו "ההבטחה: ברק אובמה, השנה הראשונה" (The Promise: President Obama, Year One), מתאר ג'ונתן אדלר חילופי דברים סוערים למדי בין סאמרס לרומר. "אל תאיימי עליי!" צעק סאמרס לרומר, שהשיבה לו: "אל תתנהג אליי בבריונות!"

דיווחים כאלה עוררו השערות שונות בנוגע להשפעת סאמרס בתוך הממשל. הכישלונות וההצלחות שלו בעבר הפכו אותו לדמות מסקרנת במיוחד במשחק הסלון האהוב בוושינגטון, של ניסיון לנחש מי בדרך למעלה ומי בדרך למטה. האם הוא צפוי לעזוב את הממשל, כפי שהציעו כמה בלוגרים, או שהוא מתכוון להישאר עוד קצת, כפי שמקורבים רבים שלו מתעקשים? האם הוא מאבד את השפעתו לטובת אנשים כמו טימותי גייתנר, שר האוצר הנוכחי, או פול וולקר, יו"ר הבנק הפדרלי לשעבר ויועצו החיצוני של אובמה?

"הדעה הרווחת היא שכוחו של סאמרס דעך מעט, בעוד שגייתנר ציחצח את תדמיתו ו-וולקר הגדיל את נוכחותו", אמר סטיבן סטנלי, כלכלן בכיר בפירפונט סקיוריטיז. "ב-2010 שמר על פרופיל נמוך יותר מאשר ב-2009".

ואולם הדעה הזו אינה מביאה בחשבון את המשקל שיש לסאמרס בתוך הבית הלבן, שלא לדבר על הזמן שהוא מבלה עם אובמה ביחידות. בשעה שהממשל נאבק בשורת סוגיות כלכליות בוערות - רפורמה פיננסית, גירעונות תופחים, אבטלה גואה, התאוששות אטית ומשבר חוב מפלצתי באירופה - השפעתו של סאמרס עודנה חזקה, לפי מקורות פנימיים.

הוא עורך תדרוך כלכלי יומי לנשיא במרבית הבקרים, ומייעץ לו במגוון נושאים - החל בכלכלה עולמית ורגולציה פיננסית וכלה במערכת הבריאות ומדיניות אנרגיה. עם זאת, בתפקידו ב-NEC הוא נמצא הרבה יותר מאחורי הקלעים מאשר בעבודתו הקודמת בראש משרד האוצר. הוא נהיה בררן בהופעותיו הפומביות. כשהוא מעניק ראיונות או נושא נאומים, הוא בוחר את מלותיו בקפידה, לאחר שנכווה בתקריות מביכות קודמות. ממשל אובמה משתדל לשמור את תפקיד הדובר הכלכלי לגייתנר, וסאמרס אינו מתנגד.

מקורב מדי לוול סטריט?

כדמות בכירה במשרד האוצר בשמונה שנותיו של ממשל קלינטון, מיוחסות לסאמרס הרבה החלטות שסייעו לעורר את השגשוג הכלכלי של שנות ה-90 והביאו לעודף שיא בתקציב. כשעבד בצמוד לשר האוצר לשעבר רוברט רובין, רבים ראו את סאמרס ככוח המניע מאחורי ההתערבות שסייעה לדכא כמה משברים כלכליים, בהם במקסיקו, רוסיה, אסיה והתמוטטות קרן הגידור הענקית לונג טרם קפיטל מנג'מנט.

ב-1999 תפקידו כמכבה השריפות הפיננסי עזר לו להגיע לשער המגזין "טיים", שם הוא זכה לשבחים, ביחד עם רובין ויו"ר הבנק הפדרלי לשעבר אלן גרינספאן, כחלק מה"ועדה להצלת העולם". ואולם לסאמרס, שלבסוף החליף את רובין כשר האוצר, יש גם קשר הדוק לדה-רגולציה הפיננסית שהתחוללה בזמן הכהונה שלו. כתוצאה מכך, גורמים רבים בשמאל מחשיבים אותו כמקורב מדי לוול סטריט.

ואז הגיעה תקופה סוערת של חמש שנים כנשיא אוניברסיטת הרווארד. הוא נקלע לחילוקי דעות עם כמה חברי פקולטה ועורר סערה, לאחר שהעלה את השאלה האם לכישורים יש קשר למספרן הנמוך של נשים בעמדות בכירות בתחומי המדע וההנדסה. הפרשה הובילה להתפטרותו ב-2006. מאוחר יותר שכרה קרן הגידור D.E שו את שירותיו והוא החל לכתוב טור ב"פייננשל טיימס", והמשיך ללמד בהרווארד.

הסיפור על כיצד הגיע סאמרס לעבוד אצל אובמה החל בסוף 2008, כשהשווקים הפיננסיים כבר היו מכוסים בענני סערה, פחות מחודשיים לפני שליהמן ברדרס קרס. לאחר שזכה במועמדות מטעם הדמוקרטים, בעקבות קרב קשה מול הילארי קלינטון, אובמה חזר מנסיעה של שבוע למזרח התיכון ולאירופה. מודאג מהבהלה בענקיות המשכנתאות פאני מיי ופרדי מאק, צוות היועצים הכלכליים הקטן של אובמה ביקש להרחיב את המעגל.

רובין, וולקר והמשקיע וורן באפט השתתפו בפגישה שנערכה במלון אומני שורהם בוושינגטון, ביחד עם סאמרס. סאמרס, שבטור שלו ב"פייננשל טיימס" ובכמה נאומים הזהיר מפני הסכנות של משבר בשוק הנדל"ן, הותיר רושם על אובמה ביכולתו לזקק את ההערות שנזרקו מסביב לשולחן ולהכניס את הסוגיות למסגרת.

אנשי הקמפיין של אובמה פנו לסאמרס וביקשו ממנו להשתתף בסדרת שיחות ועידה שהתרחשו כמעט מדי יום לאחר קריסת ליהמן, ולעתים קרובות הוא התבקש לפתוח את השיחות. כשהמשבר בשווקים החריף, הוא ניהל שיחות עם שר האוצר דאז, הנרי פולסון, וייעץ לקמפיין להציע גמישות במבנה חבילת החילוץ למגזר הפיננסי, שהחלה להתעצב.

כאשר אובמה נבחר והתכונן לבחור את שר האוצר, סאמרס נראה כמועמד המוביל. במקום זאת, התפקיד ניתן לבן חסותו, גייתנר, שהיה אז נשיא הבנק הפדרלי של ניו יורק. לסאמרס הוצעה ראשות NEC במקום. חברים של השניים מספרים כי המינוי הוביל בתחילה למבוכה מסוימת ביחסים ביניהם, אבל מאז נראה כי התגברו עליה.

בחזרה למחלוקת

סאמרס אינו האישיות החזקה היחידה בצוות הכלכלי של אובמה, ובין בכירי הבית הלבן. רומר, גולסבי, גייתנר, וולקר והממונה על התקציב בבית הלבן פיטר אורסזג אינם מתביישים גם הם להביע את דעותיהם בפגישות בדלתיים סגורות. אף אחד מהם אינו מהסס גם לחלוק על סאמרס אם הוא אינו מסכים איתו. בצד הפוליטי, רם עמנואל מכונה "רמבו", בשל סגנונו הקשוח. יועצו הבכיר של אובמה, דיוויד אקסלרוד, הוא בעל סגנון שקט יותר אך גם הוא דעתן.

בקרוב צפויים כמה שינויים בצוות הכלכלי. מהרבה בחינות אין להם קשר לחילוקי הדעות, אלא לחילופים שמתרחשים בממשל לאחר שחולפת תקופה של שנתיים. אורסזג מתכנן לעזוב ביולי ועלולות להיות עזיבות נוספות. ואולם בניגוד לכמה דיווחים, סאמרס לא הולך לשום מקום - כך טוענים מקורביו.

ג'ראד ברנסטיין, שמשתתף בתדרוכים כלכליים כיועץ כלכלי בכיר לסגן הנשיא ג'וזף ביידן, אומר כי אובמה לא רק חש בנוח עם חילוקי הדעות הסוערים בצוות הכלכלי, אלא "הוא די מתעקש עליהם. מה שאובמה לא אוהב זה כשהוא חש שהוא אינו מקבל את התמונה הכוללת ואת כל הצדדים בדיון".

ואולם סאמרס בולט בין כולם. כמו הרבה אנשי אקדמיה, הוא ציפור לילה. הוא מאחר לעתים קרובות, ומגיע לישיבות אצל רם עמנואל, המתחילות ב-7:30 בבוקר, ב-8:00. במשרדו יש מקרר עם פחיות דיאט קולה, שאותן הוא שותה במהלך היום. בכמה מקרים הוא נראה מנמנם במהלך ישיבות.

במהלך שנות ה-90 נהגו עיתונאים לכתוב על הניגוד בין סאמרס כבד הגוף והמרושל קמעה, לבין רובין המטופח שנמצא בכושר. ניגוד דומה קיים כיום בין אובמה, שקם בכל בוקר ב-6:00 כדי להתאמן; לבין סאמרס, שבתחביבו, טניס, יכול להיות תחרותי מאוד, אך בו בזמן מתבדח על כך שהמשחק שלו טוב למדי בהתחשב במידותיו הלא מבוטלות.

אובמה וסאמרס שניהם בוגרי אוניברסיטאות עלית, מחושבים ונוטים לרעיונות הבוחנים את התמונה הגדולה, ויש ביניהם כבוד הדדי. סאמרס מציג בפני אובמה תרחישים שונים - מספרת סגנית מנהל התקשורת של הבית הלבן, ג'ן פסקי. אובמה אוהב להסתכל על הסוגיות מכל הזוויות, ובמהלך פגישות הוא נוהג לפנות לאדם שדיבר הכי פחות במהלך הדיון, כדי לשמוע מגוון פרספקטיבות.

אנשים שעבדו עם סאמרס מספרים כי הוא מנהל פגישות באותו אופן, ומבקש לפעמים דווקא את דעותיהם של חברי הצוות הזוטרים ביותר. מזכיר המדינה לשעבר הנרי קיסינג'ר אמר פעם כי יש לתת לסאמרס משרה קבועה בבית הלבן, כדי שיירט רעיונות גרועים.

אובמה עצמאי

סאמרס אמר בעבר בראיון כי גישתו נובעת מהאמונה כי "לפני שאתה עושה מעשה בעל השלכות, עליך לחשוב עליו שוב ושוב, ולהיות הכי זהיר שאפשר. לא כל ההמלצות שלנו יהיו נכונות, ולא כל ההחלטות שלנו יהיו נכונות. המתכון הבטוח לכישלון הוא אם נקבל החלטה או מדיניות מסוימת, ואז משהו יקרה או שתעלה סוגיה שלא צפינו בדיונים שלנו". כשמישהו ממליץ על אופן פעולה כלשהו, סאמרס לעתים נדירות שואל מדוע הוא תומך בדרך זו. במקום זה הוא ישאל: מהן שלוש הסיבות הטובות ביותר לא לעשות זאת?

יש מי שמוצאים את הסגנון של סאמרס מאיים. עבור חלקם, ישירותו של סאמרס הפכה אותו לבחירה מוזרה ל-NEC - תפקיד הכולל תיאום בין העצות הכלכליות לנשיא. כשסאמרס מונה לתפקיד, שנוצר בתקופת קלינטון עבור רובין, לא היתה שום ציפייה שינקוט גישה נייטרלית כפי שעשה רובין לפניו. הוא אינו חושש להציע את המלצותיו, אך הוא מסנתז לאובמה את הטיעונים המרכזיים - גם טיעונים של רפובליקאים או של כלכלנים כמו ג'וזף שטיגליץ או פול קרוגמן, שמתחו לא פעם ביקורת על מדיניות הממשל.

רומר אומרת שסאמרס הוא בהחלט "מודל שונה" מכמה מראשי NEC הקודמים. "הנשיא ידע מה הוא מקבל", היא אומרת. "הוא ידע שלארי הוא כלכלן מבריק ויביא רעיונות לשולחן. לארי באמת עובד קשה כדי שקולותיהם של כולם יישמעו".

כשאקסלרוד נשאל מיהו אדריכל המדיניות הכלכלית של אובמה, הוא עונה כי "התשובה האמיתית היא שאובמה עצמאי מאוד, והוא משלב בין דברים שהוא קורא, דברים שהוא שומע ודברים שהוא למד עם הזמן. הוא פיתח השקפת עולם משלו. המדיניות הכלכלית לפיה אנו פועלים משקפת את דעתו של אובמה, לא של לארי או של טים או של אף אחד אחר".

אחיין של שני חתני פרס נובל

אפילו בתוך ממשל אובמה אופף את סאמרס מיסתורין. כשאובמה החליט להאיץ את הרפורמה במערכת הבריאות, נוצר ויכוח אם לכלול את ההוצאות המלאות של התוכנית במסמכי התקציב. היו שטענו כי לסאמרס, שתמך בשקיפות, יש מניע נסתר, וכי בפרסום הנתונים הוא בעצם מעוניין לחסל את הרפורמה. ואולם התברר כי סאמרס באמת תמך ברפורמה ואף מילא חלק חשוב ביצירתה - לדברי נירה טנדן, יועצת מדיניות לשעבר לאובמה.

הכלכלה זורמת בעורקיו של סאמרס. שניים מדודיו, פול סמואלסון וקנת ארו, זכו בפרס נובל לכלכלה. את מרבית ילדותו הוא בילה בפן ואלי, פנסילווניה, פרבר של פילדלפיה. הוריו, שהיו שניהם כלכלנים ולימדו באוניברסיטת פנסילווניה, נהגו לתת לו לפתור בעיות מתמטיות כשיצאו לבלות. סאמרס נכנס ל-MIT כשהיה בן 16 ואת התארים המתקדמים שלו עשה בהרווארד. בגיל 28 הוא נהפך לאחר מהפרופסורים הצעירים ביותר אי פעם שקיבלו קביעות.

סאמרס השחיז את הסגנון האנליטי שלו ב-MIT, שם נהפך לכוכב במועדון הוויכוחים. סימון ג'ונסון, לשעבר הכלכלן הראשי של קרן המטבע הבינלאומית (IMF), הוא אחד ממבקריו החריפים של סאמרס משמאל. למרות זאת הוא מחשיב אותו להוגה ברמה גבוהה. "הוא וכחן מצוין - אחד הטובים בשירות הציבורי, ולכן הוא יריב קשה. אנו היריבים שלו בהרבה דיונים", אמר ג'ונסון, כיום פרופסור ב-MIT. "התלונה העיקרית שלי היא שהוא מקורב מדי לוול סטריט ושהוא חולק את נקודת המבט של הבנקים הגדולים, ולכן הוא וטים גייתנר לא מוכנים לדבוק ברפורמה פיננסית רצינית".

נחוש ליישם את מה שלמד בעולם האמיתי, סאמרס נחשף לראשונה לקביעת מדיניות במהלך תקופה קצרה שבה עבד במועצת היועצים הכלכליים, עבור מרטין פלדסטין, יועצו לשעבר של הנשיא רונלד רייגן. פלדסטין הנחה את סאמרס בעבודת הדוקטורט שלו והיה אחד המורים הרוחניים הראשונים שלו.

כשהיה בן 29, זמן קצר לאחר שקיבל קביעות בהרווארד, אובחן סאמרס כחולה בסרטן מסוג הודג'קינס. לאחר כמעט שנה של טיפולים הוא הבריא לחלוטין מסרטן, ומאז המחלה לא חזרה. כשהיה עדיין בהרווארד, סאמרס שימש יועץ למועמד הדמוקרטי לנשיאות מייקל דוקאקיס, ועבד לצד רובין וכלכלנים אחרים, שמאוחר יותר עבדו בממשל קלינטון.

ב-1991 הוא החל לעבוד בבנק העולמי, שם עורר מחלוקת לאחר שחתם על מזכר שכתב עובד שלו, ושהיה אמור להיות סאטירי. המזכר, שבו נטען כי שפיכת פסולת רעילה במדינות לא מפותחות היתה רעיון "מושלם", דלף ועורר סערה בקרב תומכי איכות הסביבה. הוא גם עלה לסאמרס בתפקיד שרצה בתחילה לקבל בממשל קלינטון - יו"ר מועצת היועצים הכלכליים, והוא מונה לסגן שר האוצר לעניינים בינלאומיים.

סאמרס הבשיל בתפקיד זה, מספר מרווין קינג, נגיד הבנק המרכזי של בריטניה, שמכיר אותו 30 שנה. במצבי משבר, אמר קינג, "לא מספיק להיות מנומסים זה לזה. צריך למעשה לבחור לפעמים בין שתי טענות ושתי עמדות".

הגישה של סאמרס לכיבוי האש הכלכלי מושווית לפעמים לדוקטרינת שר ההגנה לשעבר, קולין פאוול. זה הרעיון לפיו כשהשווקים הפיננסיים מגיבים בצורה מוגזמת, קובעי המדיניות צריכים לפעול גם הם באופן מוגזם. "לארי היה באופן כללי בצד שהתנגד להגדלת הגירעון וטען כי יש לשמור מספיק משאבים למדינה, ולהבטיח שהם ינוצלו בתוכנית נוקשה", אמר סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל.

בחזרה לושינגטון

בסוף 2008, כשאובמה התכונן להיכנס לתפקיד, היתה הסכמה רחבה בצוות הכלכלי שהמשבר הפיננסי דרש פעולה אגרסיבית. זה מה שהניע את ההחלטה לתמוך בחבילת החילוץ למגזר הפיננסי בסך 700 מיליארד דולר, הידועה בשם TARP, ולחבילת התמריצים של השנה שעברה, בסך 862 מיליארד דולר. ממשל אובמה טען כי נקט פעולות אלה כדי להימנע מהגעה לשפל הגדול.

גורמים בימין תייגו את חבילת התמריצים כדוגמה לחוסר אחריות תקציבית, וטענו כי היא זרעה את הזרעים לבעיות תקציביות בעתיד. שטיגליץ וקרוגמן, מצד שני, טענו כי הממשל היה צריך להקדיש תמריצים גדולים יותר מאלה של השנה שעברה. ואולם ויליאם גלסטון, יועץ מדיניות פנים לשעבר של ביל קלינטון, אמר כי כשתיכתב ההיסטוריה של ממשל אובמה, סאמרס ועמיתיו יקבלו קרדיט על כך שבלמו את הנפילה החופשית של הכלכלה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#