גדולה, פרועה, מפלצתית - הפנטזיה של אדלסון מהמרת על כל החושים - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

גדולה, פרועה, מפלצתית - הפנטזיה של אדלסון מהמרת על כל החושים

בקזינו החדש והגרנדיוזי שהקים שלדון אדלסון בסינגפור יש הכל: מסעדות גורמה, קניון ענק, פארק, בית מלון ומועדון לילה ■ המטרה: למנוע מהמבקרים לצאת ■ אלא אם אתם תושבים מקומיים, ואז הרשויות מעדיפות שתישארו בחוץ ■ הצצה ראשונה לאחד הפרויקטים היומרניים בעולם

שעות אחר הצהרים בסינגפור, באמצע מאי. המונית שלנו יוצאת בזריזות ממרכז העיר הסואן, מותירה אחריה את מגדלי המשרדים החדישים ואת בנייני המגורים הצפופים ועולה במהירות על הגשר למרינה ביי, מרחק חמש דקות במונית, או 6 דולר סינגפורי, ממרכז העיר. ואז נחשף מולנו בשיא תפארתו הקזינו החדש בעיר. גדול, מרשים, יומרני ומפלצתי. למעשה, אפשר לראות את המבנה הענק כמעט מכל מקום בעיר, אבל מהנקודה הזו, זהו מחזה מרהיב. אתר הקזינו מרינה ביי סאנדס, האטרקציה החדשה של איש העסקים היהודי שלדון אדלסון, משתרע על שטח של כמיליון מ"ר. גובהו 200 מטר (לשם השוואה, הגבוה ממגדלי עזריאלי מגיע ל-187 מטר), הוא מורכב משלושה מגדלים עם גג בצורת ספינה, ובחזיתו שני איי זכוכית צפים ועוד מבנה ייחודי בצורת פרח הלוטוס.

מלבד הקזינו, המתחם החדש מכיל כל מה שאפשר לבקש: מרכז קניות שבו שוכנים המותגים היוקרתיים ביותר, מרכז כנסים ואירועים, מלון מפואר, פארק, גנים בוטניים, מועדוני לילה ומרכז קולינרי מוביל מסוגו. כל האטרקציות האלה נמצאות באותו מתחם, המכונה "אתר משולב". לדברי אדלסון, החתום על המצאת השילוב הזה, כך נראית תיירות העתיד.

אדלסון מקווה כי מרינה ביי סאנדס ימשוך אליו תיירים לא רק מסינגפור, אלא גם מאינדונזיה, מווייטנאם, מאוסטרליה, מיפן ומקוריאה. התיירות המקומית היא סוגיה בעייתית. הסינגפורים איפשרו אמנם לאדלסון לבנות את המתחם העצום שלו, אבל הם עדיין מפגינים רגשות מעורבים כלפי תחום ההימורים.

ב-2005 הפכה סינגפור את ההימורים לחוקיים בשטחה, במטרה להגדיל את נוכחות התיירים בה ולגוון את כלכלתה, שהתבססה עד אז על ייצור ועל פיננסים. כל אחד מבתי הקזינו הנפתחים בעיר צפוי להוסיף כ-2.7 מיליארד דולר סינגפורי (1.92 מיליארד דולר), או 0.5%-1% לתמ"ג של סינגפור עד 2015, לפי הערכת הסוכנות לקידום התיירות של סינגפור.

ראש ממשלת סינגפור לי הסיין לונג אמר באחרונה, "אנחנו שואפים ליהפך לעיר גלובלית שתמשוך כישרונות מרחבי העולם. עיר חיה, תוססת, מקום שכיף לחיות ולעבוד בו. אנחנו רוצים שלסינגפור יהיה גורם ה-X, הבאזז הזה שישנו בלונדון, פאריס או ניו יורק".

והבאזז אכן הגיע, בדמות שני בתי קזינו. הקזינו הראשון נפתח לפני כמה חודשים באי סנטוזה, בהשקעה של 4.6 מיליארד דולר, והוא כולל את עיר הסרטים הראשונה של אולפני יוניברסל באסיה, פארק שעשועים וארבעה מלונות. השני הוא המתחם המשולב של חברת לאס וגאס סאנדס שבבעלות אדלסון.

לאס וגאס סאנדס זכתה במכרז במאי 2006, ועבודות ההקמה נפתחו בתחילת 2007. החברה קיבלה זיכיון לתפעול הקזינו למשך 30 שנה. אנליסטים מעריכים שהקזינו יוכל להרוויח כ-3.4 מיליארד דולר בשנה. הממשלה הסינגפורית הטילה מס של 15% על ההכנסות.

הסינגפורים מורחקים

סינגפור רוצה אמנם להגדיל את הכנסותיה מתיירות, אבל שומרת בקנאות על ערכי המוסר של תושביה. וכך, בעוד הסינגפורים מוזמנים לערוך חתונות מפוארות במתחם, לאכול בדוכנים ובמסעדות וליהנות מהפארק, מהמלון ומהנוף - הם אמורים להתרחק מהקזינו.

שלטונות סינגפור עשו כל שביכולתם כדי למנוע מהמקומיים לבלות בקזינו. במתחם הרכבת התחתית בסינגפור פרושים שלטים המתריעים מפני הנפילה להימורים. תושב מקומי נדרש לשלם 100 דולר סינגפורי (כ-260 שקל) עבור הכניסה לקזינו. לתיירים הכניסה בחינם. על המבקרים להציג בכניסה דרכון או תעודת תושב, והמקומיים מביניהם מופנים מיד אל הקופה.

קרובים מודאגים יכולים להגן על יקיריהם משטן ההימורים ולהכניס אותם לרשימה, שלא מאפשרת כניסה לקזינו. לדוגמה, אשה שאינה מעוניינת שבעלה יסכן את ההון המשפחתי, יכולה להתקשר לקזינו ולהוסיף את שמו לרשימה השחורה. אם יגיע לקזינו, לא יוכל להיכנס אליו.

מדינות אחרות באסיה מתנגדות עדיין להכנסת הימורים לשטחן. תאילנד הבודהיסטית מתנגדת להימורים, בהונג קונג ובסין הקומוניסטית יש לובי חזק נגדם, וגם מלזיה מעדיפה לבסס את התיירות שלה על נוף טבעי ואנושי. מדינות אחרות, כמו מקאו, הפיליפינים וטייוואן, החלו בפתיחת מרכזי הימורים, וגם ביפן יש כוונה להפוך את ההימורים לחוקיים. אבל עם הימורים או בלעדיהם, מסתמן כי היעדים האסיאתיים מחדדים את האסטרטגיה שלהם, ופונים לתיירות משולבת, כמו זו שמציע אדלסון.

שלדון אדלסון (במרכז, אוחז בדגל) בטקס גזירת הסרט בפתיחה החגיגית של הקזינו. משה ספדיה עומד ראשון משמאל (תצלום: יח"צ)

כמה שבועות לפני הפתיחה הרשמית והחגיגית של מרינה ביי סאנדס ב-23 ביוני, התנועה בקזינו כבר ערה. בחלקי המתחם השונים מסתובבים בשקט בנאים בקסדות צהובות, הטורחים יומם וליל על השלמות אחרונות. אולי בגלל מחיר הכניסה הגבוה למקומיים, היה תור הכניסה של הזרים מלא, ואילו בצד שממנו אמורים להיכנס הסינגפורים, נראו השומרים די משועממים.

רוב חנויות היוקרה עדיין סגורות, אבל השלטים בחוץ כבר מזמינים את אלה שזכו בכסף רב בקזינו להגיע ולרכוש את מיטב היהלומים של לבייב, התיקים של לואי ויטון והעטים של מונבלאן. מסביב לקזינו יש מסעדות נודלס ומאכלים מקומיים אחרים, וגם במה עם מופעים ומוסיקה חיה. הורים המגיעים לביקור לא צריכים לדאוג לתעסוקה לילדים - ממש ליד הקזינו יש מתחם ענק עם מסכי פלאזמה המקרינים סרטי ילדים, וקונסולות פלייסטיישן המצוידות במיטב המשחקים.

אבל בשעה זאת, 1:00 בלילה, אין ילדים במתחם, ואולם הקזינו הומה אדם. התנועה ערה בכל ארבע הקומות שלו. בשתי הקומות העליונות מתארחים שחקני הפרימיום ואורחים מיוחדים, המוזמנים לחדרי משחק פרטיים בסכומי הימור גבוהים. בשתי הקומות התחתונות, הפתוחות לקהל הרחב, יש יותר מ-600 שולחנות משחק ועוד 1,500 מכונות מזל.

בקומה הראשונה נמצאים המעשנים, המברכים על אחד המקומות היחידים בהם מותר לעשן בחופשיות בסינגפור. אחד השחקנים, מארק, בריטי המתגורר בסינגפור, סיפר שבקזינו בסנטוזה יש מתחם קטן למעשנים, צפוף ואפוף עשן, ואילו בקזינו כאן הוא יכול לעשן בחופשיות בכל הקומה. הוא ציין לטובה גם את האלגנטיות, את מרחב התנועה ואת חוסר הצפיפות ליד שולחנות המשחק.

חלק ניכר מהאלגנטיות קורן מנברשת הקריסטל הענקית התלויה מתקרת הקזינו, בגובה 40 מטר. היא מורכבת מ-132 אלף קריסטלים של סווארובסקי, שוקלת 7.1 טונות ומפיצה אור נעים במקום, הפתוח 24 שעות.

המהמרים, רובם אסיאתים, ישובים מסביב לשולחנות הרולטה, הבלאק ג'ק, משחק הקלפים באקארה, סטאד פוקר ושאר משחקי הקלפים. עבור הקהל האסיאתי יש גם משחקים סיניים מקומיים, כמו הסיק-בו, משחק קוביות.

את שמלות הערב מהסרטים של ג'יימס בונד לא תמצאו בקזינו, לפחות לא בקומות התחתונות, אך האווירה נעימה והאנשים ישובים בשקט ובריכוז. הרעש העיקרי מגיע מהכדור המסתובב ברולטה וממכונות המזל. אלה מריצות סימנים אסיאתיים מעולם הפנג שווי. הדבר היחיד שחסר הוא צלצול המטבעות הנופלים, אך בעידן ההיי-טק נראה זרם המטבעות רק על המסך, ואת הזכייה אוספים בכרטיס מודפס וממירים לכסף בקופה הסמוכה.

המלון במרינה ביי סאנדס שוכן בתוך שלושה מגדלים ומציע 2,560 חדרים וסוויטות מפוארות, הצופות אל הנמל ואל המרינה. בחזית המגדלים, על חצי אי, הוקם מוזיאון בצורת פרח לוטוס, הנראה גם כמו כף יד המברכת לשלום את פני הבאים. את שלושת המגדלים, בגובה 200 מטר מעל הקרקע, מחבר גג בצורת ספינה, שעליו "פארק שחקים", הפארק היחיד בעולם בגובה 57 קומות.

הפארק הוא מעין גן עדן טרופי, שבתוכו בריכת שחייה באורך 150 מטר שמימיה זורמים תמיד, בזרימה קבועה ואינסופית. בנוסף יש בפארק שני תיאטראות שיכולים להכיל 4,000 צופים ועתידים להציג את מיטב המופעים מברודוויי. המחזמר הראשון שיוצג הוא "מלך האריות".

בחזית המתחם צפים שני איי זכוכית, באחד מהם תשכון חנות המותג לואי ויטון והשני יארח שני מועדוני לילה נחשבים בעולם, פנגאה ואבלון, שישקיפו על מרכז העסקים של סינגפור.

כדי לוודא שאף מהמר לא יחשוב לצאת לשופינג מחוץ לקזינו, נבנה במרינה ביי גם קניון ענק המשקיף על המפרץ ומאכלס חנויות עם מותגי היוקרה המובילים בעולם, כמו קרטייה, שאנל, גוצ'י, הרמס, פראדה, טיפאני, לואי ויטון ואפילו יהלומי לבייב, שחנותו נמצאת בתוך מבואת הכניסה, ליד המעליות למגדלי המלון.

הפרויקט כולל גם מרכז מודולרי לכנסים ולאירועים, המציע מגוון רחב של אולמות סגורים ואירועים תחת כיפת השמים המשקיפים על המפרץ.

הקשר הישראלי

פארק השעשועים החדש של אדלסון שוכן על אדמת ים מיובשת באי סינגפור, ממש מול האייקון המזוהה ביותר עם העיר, דמות ה"מרליון" - חצי אריה וחצי מפלצת, היורקת מים אל המרינה של סינגפור. כעת נותר להמתין ולראות אם יחזיר את 5.5 מיליארדי הדולרים האמריקאים שהושקעו בו. אם לשפוט לפי מספר המבקרים במקום ב-24 השעות הראשונות לאחר שנפתח - 36 אלף איש, תיירים ומקומיים - יש סיכוי לא רע להצלחה.

מי ששירטט את התוכניות ליצירה הגרנדיוזית הזאת הוא לא אחר מהאדריכל הישראלי-קנדי משה ספדיה, הקשר הישראלי הראשון, אך לא האחרון, בפרויקט העצום הזה.

ספדיה נולד בחיפה ב-1938, והיגר יחד עם הוריו לקנדה בשנות ה-50. כיום הוא מתגורר בבוסטון, שם הוא מנהל משרד אדריכלים מצליח, עם סניפים בירושלים, בטורונטו ובסינגפור. בישראל תיכנן את פרויקט ממילא בירושלים, את שדה התעופה נתב"ג 2000, את המוזיאון החדש ביד ושם ואת מצבותיהם של לאה ויצחק רבין.

ספדיה מספר כי הקשר שלו עם אדלסון החל בערב ירושלמי קריר במיוחד שבו נחנך המוזיאון ההיסטורי ביד ושם, שאותו תיכנן: "עד אז שמעתי עליו הרבה, אבל לא פגשתי אותו. אדלסון אהב את התכנון של 'יד לילד' ואת המוזיאון שהוקם לאחר מכן. הוא ניגש אלי ואמר שעשיתי עבודה טובה ושיש לו פרויקט גדול בסינגפור, ושאל אם אני רוצה לעבוד עליו. כמה שבועות לאחר מכן, כבר קיבלתי בלאס וגאס את דרישות התכנון.

"המכרז כלל בשלב הראשון עשרה יזמים. בשלב שאליו הצטרפתי עלו ארבעה יזמים ונותרו ארבעה חודשים בלבד למועד ההגשה. זו תקופה קצרה בשביל להכין פרויקט בהיקף כזה. זו היתה הזדמנות של פעם בחיים, ואדלסון נתן לי הרבה תמיכה".

היוצא דופן בפרויקט, שאותו מכנה ספדיה "מודל למרכז אורבני של העידן החדש", הוא שהעיצוב כפי שהוצע במכרז הוא גם העיצוב שנשמר לחלוטין בתהליך הבנייה. בין התכנון לביצוע של פרויקטים אדריכליים יש בדרך כלל אילוצים ושינויים רבים, ואילו בפרויקט המרינה, לדברי ספדיה, התכנון המקורי מומש בשלמותו.

לא היו תנאים מיוחדים מצד השלטונות הסינגפוריים?

"אני מכיר את סינגפור טוב כבר משנות ה-70, ועבדתי בה שנים רבות. הסינגפורים רוצים מסמך מפורט מבחינה אורבנית, הרבה יותר מקצועי בדרישותיו מבמדינות המערב. שיקולים אורבניים בקנה מידה של העיר, כמו גם התנאים הטרופיים הלא פשוטים שלה, מכתיבים מקום שעובד על פי מחזור יומי ולא עונתי. אקלים טרופי פירושו מעלות חום גבוהות וגשמים במשך היום ומזג אוויר נאה בערב. זה מצריך שילוב של שטחי חוץ וגגות, פארקים, טיילת לאורך המים וגם על הגג".

ספדיה מספר שאת הפרויקט ליווה יועץ פנג-שווי, שהתנגד לכך שהמגדלים יהיו סימטריים לחלוטין, ולכן הם נבנו בזוויות מעט שונות זה מזה.

נקודת התצפית היפה בעיר

בשל תנאי השטח המיוחדים, טוען ספדיה, היתה עבודת הבנייה מסובכת במיוחד. "המתחם נמצא על פני קרקע שעד לפני זמן לא רב היתה ים", הוא מסביר. סינגפור מרחיבה באופן קבוע את שטחי היבשה שלה בתהליך ארוך של ייבוש הים שסביבה, שבו משוקעת בים אדמה שמיובאת ממלזיה. התהליך נקרא 'land reclaim'. "האתגר הגדול ביותר בפרויקט היה לחצוב לעומק של חמש קומות מתחת לים באדמת חימר לא יציבה", אומר ספדיה, "ולשם כך הובאו 50 מנופים שהוציאו את הבוץ. רק אחרי שמונה חודשים הצלחנו לעבור דרך השכבה הבלתי חדירה. זה היה מבצע אדיר. 13 אלף איש עבדו שבעה ימים בשבוע, שלוש משמרות ביום".

תוך כדי תכנון הפרויקט, מספר ספדיה, עלה הרעיון לקשר בין שלושת המגדלים באמצעות בריכת שחייה, כיאה לאתר נופש ופנאי. לצורך כך נבנתה פלטפורמה מיוחדת שהונפה באוויר. לצורך הבנייה נדרשו 7,000 טון של פלדה, שהונפו אל על במבצע מיוחד שלו היו שותפות שלוש חברות גדולות - יפנית, קוריאנית ושווייצית. התוצאה, אומר ספדיה, היא נקודת התצפית היפה ביותר על סינגפור, שנותנת מבט של 360 מעלות על העיר.

בריכת השחייה בנויה בתוך מבנה מיוחד, שמונע מהמים להישפך בשל התנודות הטבעיות של המגדלים. אורך הגג, שצורתו ספינה ובתוכו שוכנים הבריכה ופארק השחקים, הוא כגובהו של מגדל אייפל. הפארק עצמו הוא כגודלם של שלושה מגרשי כדורגל.

חלק מהמבנים הוקמו על פי דרישות ממשלת סינגפור. לדוגמה, מוזיאון הלוטוס שבחזית המתחם. "ביקשו פרויקט תרבותי שיהיה הסמל של סינגפור. זה לא היה קל לביצוע", אומר ספדיה. "הצעתי שזה יהיה מקום לאמנות ולמדע. כשמסתובבים סביב המפרץ המבנה נראה דומיננטי, והוא ייהפך לסמל הפרויקט, אם כי גם הפארק המרחף ייהפך לסמל לא פחות.

"הפרויקט נועד לשרת את אוכלוסיית סינגפור, ומצד שני זהו מיזם תיירותי שנועד למשוך תיירות משפחות או כנסים. השילוב הזה של התיירותי והמקומי מביא את כולם למקום אחד ויוצר אינטראקציה. ראיתי את האינטראקציה הזאת גם בירושלים, בפרויקט ממילא, שאליו מגיעים אנשים מכל שכבות האוכלוסיה - יהודים, ערבים, דתיים, חילונים ותיירים".

האם אפשר לבנות פרויקט כזה בישראל?

"לכל מקום הייחוד שלו. זה לא פרויקט בקנה מידה ישראלי. אני לא יודע מה המדיניות של ממשלת ישראל לגבי קזינו והימורים. בישראל אין לנו מרכז כנסים בינלאומי. יש בגני התערוכה מרכז ירידים, אבל לא מרכז לכנסים בינלאומיים. עם זאת, השילוב של מלונאות, בידור וכנסים, גם בלי קזינו, בהחלט יכול לעבוד בישראל. בבנייני האומה יש פוטנציאל של משהו בסדר גודל של שליש מהפרויקט הזה.

"אני עובד כעת עם חברת אלביט הדמיה על פרויקט בילויים בשם Dream Island בהונגריה, על אי בין בודה לפשט. יש בו אלמנטים דומים ובמחצית העלות. זהו פרויקט שמתאים יותר לישראל, עם או בלי קזינו".


הקיסר הסיני מגיע לאכול

האחראי על תחום המזון והמשקאות במרינה ביי סאנדס, הישראלי תמיר שנל, מבטיח גן עדן קולינרי

עם לוקיישן עוצר נשימה ומבנה ארכיטקטוני מרשים ומיוחד, כל שנשאר הוא לצקת תוכן לחוויית הבילוי בקזינו, כמו ריקודים עד אור הבוקר על אי צף, שחייה בבריכה מתחת לעננים - ואוכל, כמובן. התחום הקולינרי במרינה ביי סאנדס מעניין במיוחד, בעיקר בגלל שמות השפים הסלבריטאים שהוזכרו כמי שאמורים לענג את חכיהם של המבקרים במקום. קשה לחדש בתחום הזה בסינגפור, שממילא נחשבת לבירת הקולינריה של אסיה.

מי שאמור להמציא מחדש את גלגל מסעדות היוקרה בסינגפור הוא תמיר שנל, מנהל תחום המזון והמשקאות של פרויקט מרינה ביי סאנדס, גם הוא יליד ישראל, כמו האדריכל משה ספדיה. תמיר וצוותו החלו לפני כמה שבועות תקופת הכשרה אינטנסיבית, והצטרפתי אליהם לסיור מאחורי הקלעים של כל מערך ההסעדה בפרויקט, המונה בימים רגילים 1,600 עובדים קבועים - ובתקופות לחוצות יותר, עד 2,000 עובדים.

באחד האולמות דימה צוות העובדים סועדים באירוע. השולחנות נערכו לפי מיטב כללי הטקס, והמנות עוצבו כאילו הקיסר הסיני בכבודו ובעצמו מגיע לאכול. כשמכינים חתונה לקהל אסיאתי, הסביר לי שנל, מדובר בארוחות המיועדות ליותר מ-1,000 מוזמנים. "זה צריך להיות טעים כמובן, וגם מעוצב בשלמות", מדגיש שנל.

שנל נולד בחיפה, גדל ברמת השרון ואחרי שהשתחרר מהצבא החליט לפתוח בהרפתקה הבינלאומית שלו בתחום המלונאות. הוא למד מינהל בתי מלון בתדמור וקיבל מלגה לשנה בבריטניה. כששב לישראל, ליווה את תהליך הקמת מלון ימית וניהל אותו במשך ארבע שנים. אז קיבל הצעה לעבור למלון ארבע העונות שבטורונטו, קנדה. לאחר 16 שנה ברשת ארבע העונות בקנדה ובארה"ב, הוצע לו לפני חמש שנים לנהל את תחום המזון והמשקאות במלון "ונישיאן" של שלדון אדלסון בלאס וגאס. לפני שנה הגיע לסינגפור עם אשתו ושלוש בנותיו, והחל בבניית המערך ובהכשרת הצוותים לקראת פתיחת המתחם.

לשנל ולחברת לאס וגאס סאנדס של אדלסון יש מטרה מוגדרת וברורה, וללא ספק שאפתנית ביותר: לבנות במרינה ביי סאנדס את הליבה הקולינרית של העולם. "מה שיש לנו פה מבחינת הבסיס והתשתית, אין בשום מקום אחר בעולם", מסביר שנל, "יש לנו כאן לוקיישן מדהים ומרחב, בבניין לא יאומן מבחינת תכנון. יש לנו פארק שחקים ייחודי, חומרי גלם מעולים וכישרונות גדולים. עכשיו זה תלוי בנו. גם בלאס וגאס יש מסעדות טובות, אבל עם המיקום והמתחם שלנו, יש לנו סיכוי טוב להיות מספר אחת בעולם".

במרינה ביי סאנדס בחרו בקפידה את רשימת השפים שיאכלסו את המתחם. ברשימה מופיעים השף הצרפתי הידוע גי סבואה, בעל מסעדות שלושה כוכבי מישלן בצרפת ומסעדה מובילה בלאס וגאס; טטצויה ווקודה, שף ממוצא יפני בעל אחת המסעדות הטובות באוסטרליה - שפותח את המסעדה השנייה שלו בסינגפור, והטיס לשם כך טפניאקי גריל מיוחד עם כיסוי קרמי ששוקל 300 קילו; סאנטי סנטה-מריה, שף קטלאני ספרדי שמציע פרשנות מודרנית למטבח הקטלאני המסורתי, גם הוא בעל מסעדה שזכתה בשלושה כוכבי מישלן. בנוסף, ייפתחו במרינה ביי סאנדס ביסטרו של השף האיטלקי הנודע מריו בטאלי, בעל מסעדת "באבו" בניו יורק, ושל השף האמריקאי דניאל בולו, וכן סטייק האוס של השף הידוע וולפגנג פק.

טווח המחירים במסעדות היוקרה ינוע בין 250-400 דולר סינגפורי (כ-1,100-680 שקל), ובמסעדות הביסטרו הזולות מעט יותר, אפשר יהיה לסעוד החל ב-100 דולר סינגפורי. גם על פשוטי העם חשבו במרינה ביי סאנדס, ומלבד מסעדות הפאר, יציע המתחם גם "הוקר סנטר" - מרכז של דוכני אוכל המתמחים במטבחים אסיאתיים, שיציעו אוכל סיני, מלזי, יפני, אינדונזי ותאילנדי במחירים נמוכים.

משה ספדיה אדריכל ישראלי-קנדי גיל: 72 מצב משפחתי: נשוי + 4 מקום מגורים: בוסטון עבודות קודמות: מוזיאון יד ושם, פרויקט ממילא, הספרייה המרכזית בוונקובר, נתב"ג 2000 עוד משהו: עיצב את מצבותיהם של לאה ויצחק רבין

תמיר שנל סגן נשיא למזון ולמשקאות במרינה ביי סאנדס גיל: 53 מצב משפחתי: נשוי + 3 מגורים: סינגפור תפקידים קודמים: מנהל מלון ימית בישראל, מנהל תחום המזון והמשקאות במלון "ארבע העונות" בלאס וגאס, מנהל תחום המזון והמשקאות במלון "ונישיאן" של אדלסון בלאס וגאס עוד משהו: אוהב לעשות סקי, לרכוב על אופניים ולשחק שבץ נא עם בנותיו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#