רעיון מקורי: גוגל ופייסבוק ישלמו לנו על המידע שהן אוספות עלינו - בעולם - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

רעיון מקורי: גוגל ופייסבוק ישלמו לנו על המידע שהן אוספות עלינו

דו"ח חדש מנסה למצוא את המודל המתאים ליחסים בין הצרכנים לענקיות האינטרנט, שאוגרות כמויות אדירות של מידע על התנהגות אנושית ■ כיצד אפשר לחלק את ההכנסות ממידע בצורה הוגנת יותר, וגם להפחית את הריכוזיות בתחום? ■ למחברים יש רעיון מקורי

6תגובות
קניון בדרום קוריאה. חברות יוכלו לבקש מאנשים לדווח באילו חנויות ביקרו ועל אילו פריטים הם הסתכלו בתמורה לתשלום
בלומברג

אם אתם מודעים לכך או לא — יש לכם כמה עבודות. הראשונה מתחילה מוקדם בבוקר, כשאתם מרימים את הטלפון הנייד שלכם ומתחילים לייצר מידע, שהוא למעשה המשאב החשוב ביותר של עמק הסיליקון. עבודה. זהו האופן שבו אנחנו צריכים לחשוב על התפקיד של יצירת מידע בכלכלה, לפי מאמר כלכלי חדש ומרתק.

כולנו פועלים דיגיטליים, שמעניקים לחברות כמו גוגל או פייסבוק את האפשרות לייצר הון, טוענים מחברי מאמר, ששמו "האם צריך להתייחס למידע כאל עבודה? מעבר ל'חינמיות'". כותבי המאמר טוענים כי אם נרצה שהכלכלה תתפקד כראוי בעתיד — ונרצה להימנע ממשבר של אבטלה טכנולוגית — נצטרך להביא בחשבון את העניין הזה, ולשנות את היחסים בין חברות האינטרנט הגדולות למשתמשים שלהן.

הבינה המלאכותית משתפרת כל הזמן ועתידה לשנות שורה של תעשיות, אומרים המחברים, עמנואל ארייטה איברה ודייגו חימנס הרננדס מאוניברסיטת סטנפורד, לנרד גוף מאוניברסיטת קולומביה וג'רון לנייר וגלן וייל ממיקרוסופט. עם זאת, כדי שהרובוטים ילמדו לנהוג במכונית או לזהות פנים, האלגוריתמים שמפעילים את המכונות החכמות צריכים בדרך כלל כמויות אדירות של מידע ללמוד ממנו.

חברות אינטרנט אוספות את המידע הזה ממשתמשים בכל פעם שהם מקליקים על תוצאות החיפוש של גוגל, או מבקשים מהעוזרת הקולית אלקסה לעשות משהו עבורם. הן גם מצליחות לאסוף מידע חשוב ממשתמשים באמצעות שימוש בכלים כמו reCAPTCHA, שמבקשים מהגולש להזדהות כאדם (ולא רובוט) באמצעות פעולה פשוטה. למשל, קריאת טקסט מספרים מודפסים, שאותו המכונות אינן מסוגלות לפענח. השירות אינו רק מסנן נגד בוטים זדוניים, אלא גם עוזר בביצוע דיגיטציה של ספרים.

ג'רון לנייר
בלומברג

אנשים "משלמים" עבור שירותים חינמיים בכך שהם מספקים לחברות מידע שהן רוצות. המידע הזה נהפך לחלק מההון של החברות, ומקנה להן יתרון תחרותי. סטארט־אפים לעתיד שירצו לאתגר את ענקיות האינטרנט אינם יכולים לאמן את הבינה המלאכותית שלהם ללא גישה למידע שהענקיות האלה מחזיקות. לכן, הם יכולים רק לשאוף להירכש על ידן, אף שבכך הם רק יעצימו את הבעיה, והשווקים שבהם הן פועלות ייהפכו לתחרותיים פחות.

הסיבה לכך שהבינה המלאכותית אינה תורמת כמעט לצמיחה בפריון העבודה, טוענים מחברי המאמר, קשורה בחלקה למודל המידע החינמי, שמגביל את איכות המידע שנאסף. חברות שמנסות לפתח יישומים שימושיים עבור בינה מלאכותית יכולות רק לקוות שהמידע שבידן יספק את צורכיהן. אם לא, האלטרנטיבה היא למצוא דרכים לפתות את המשתמשים למסור להן מידע חיוני ללא עלות.

ולמרות זאת, ככל שהבינה המלאכותית הולכת ומשתפרת, היקף המשרות המאוימות מטכנולוגיה גדל, וחלק גדול יותר מהערך שמיוצר בכלכלה מצטבר בחברות הרווחיות — במקום אצל העובדים. מחברי המאמר מצביעים על כך שנתח שכר העובדים מהתמ"ג — נתון שנחשב יציב בעבר — קטן בהדרגה בעשורים האחרונים.

כדי להתמודד עם הבעיות האלה, יש להם הצעה רדיקלית. במקום שיתייחסו למידע כהון (capital), צריך להתייחס אליו כעבודה (labor), וליתר דיוק, כנכס השייך ליצרני המידע — אלא אם כן הם מסכימים לספק אותו לחברות תמורת תשלום.

רוצים מידע

בעולם כזה, מידע של משתמשים יכול להימכר פעמים רבות לחברות רבות, ובכך גם לבטל במידה מסוימת את חסם הכניסה, שלא מאפשר לחברות חדשות להיכנס לתחום בגלל מחסור במידע. מתן תשלום למשתמשים עבור המידע שלהם יעזור לחלק את ההון שנוצר על ידי בינה מלאכותית. פוטנציאלית, חברות יוכלו לייצר מידע טוב יותר באמצעות תשלום למי שנותנים להם את המידע.

במקום לנחש מה מתכנן אדם לעשות בזמן שהוא משוטט במרכז קניות, למשל, חברות יוכלו לבקש מאנשים לשתף עמן את המידע — לדווח באילו חנויות ביקרו, ועל אילו פריטים הם הסתכלו — בתמורה לתשלום. זהו אולי הרעיון השאפתני ביותר בדו"ח: המחברים מעוניינים ש"עבודת מידע" תיחשב לעבודה בעלת ערך, ממש כמו עבודה רגילה בתשלום. זו יכולה להיות תופעת לוואי רצויה בעידן שהולך לקראת אוטומציה.

נדרשת פעולה קולקטיבית

הרעיונות של המחברים זקוקים להרחבה; הדו"ח שלהם, אף שהוא מעורר מחשבה, הוא בן חמישה עמודים בלבד, וחלק מהחזון נראה לא פרקטי. האם אנשים באמת יקדישו זמן לתיאור שגרת הבוקר שלהם או ההרגלים שלהם במשרד ללא תמריץ כספי משמעותי, והאם הערך של המידע שלהם ישכנע את החברות לשלם עליו מספיק כסף? האם מערכות כאלה עלולות למשוך סוחרי מידע רודפי בצע, חברות ספאם עם "מידע זבל" רק כדי לעשות כסף קל?

חנות של לואי ויטון
בלומברג

למרות זאת, הדו"ח הזה כולל תובנות מהותיות שצריכות למסגר את הדיון על תפקיד המידע בכלכלה. רבים חוששים מחוסר האיזון של יחסי הכוחות בשוק המידע. החשש נובע בחלקו מהריכוזיות של מעצמות האינטרנט, אך גם משום שמידע של אדם בודד הוא חסר חשיבות. אם משתמש פייסבוק אחד יאיים למנוע מהחברה גישה למידע האישי שלו, אין בכך איום. המסקנה היא שמשא ומתן אפקטיבי עם חברות האינטרנט ידרוש פעולה קולקטיבית, ואולי אף את הקמתו של "איגוד עובדי המידע".

עלולים להיות לכך חסרונות. איגוד עובדים עלול, למשל, לדרוש תשלום גבוה מדי עבור מידע, ובכך לפגוע בפיתוח של בינה מלאכותית מועילה. הוא יכול להפוך את המידע של כל המשתמשים לחינמי, ולקבל תשלום בכך שיתבע חלק מרווחי החברות. מודל כזה עשוי להכשיל את המודל של תשלום עבור מידע — שאותו רואים המחברים כחיוני לשיפור האיכות של המידע. עם זאת, לאיגוד כזה יש פוטנציאל לאגד את כוחם של העובדים בתקופה שבה איגודי עובדים קונבנציונליים נאבקים להישאר רלוונטיים.

והדבר החשוב ביותר: ההצעה של מחברי הדו"ח שמה במרכז את טבעו הקולקטיבי של הערך בעולם הבינה המלאכותית. כל אדם נהפך לסוג של באר נפט, שמפיקה את הדלק שגורם לכלכלה הדיגיטלית לפעול. ההגינות והיעילות מחייבות כי ההכנסות שמייצר הדלק הזה יחולקו בצורה שווה יותר, טוענים הכותבים. החלק המתעתע הוא להבין כיצד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#