לעבוד בלי הטרדות? הפועלות סובלות בשקט - בעולם - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לעבוד בלי הטרדות? הפועלות סובלות בשקט

יותר מ–80 נשים שעובדות בענפי צווארון כחול - ממפעלים ועד מספנות ואתרי בנייה - סיפרו ל"ניו יורק טיימס" על הקנטה מינית במקומות העבודה, ועל ניצול מתמשך ואפילו מסוכן ■ חלק גדול מהנשים בענפים אלה פוחדות לדווח על ההטרדה, וכתוצאה מכך היא אינה מטופלת

תגובות
הפגנה נגד הטרדה מינית בארה"ב
Damian Dovarganes/אי־פי

אישה שהועסקה בתיקוני תשתיות נזנחה על ידי עמיתיה לצוות בכוונה תחילה על טורבינת רוח, בגובה 61 מטר, לאחר שנאלצה לסבול במשך חודשים מהקנטות בעלות אופי מיני. עובדת אחרת בענף התעופה זכתה לכינוי "בירד סיד" (זרעון), משום שהגברים התגודדו סביבה כפי שיונים מתגודדות סביב מזון. במקרים אחרים, גברים הפילו בכוונה כלי עבודה על עמיתותיהן שהתחילו לעבוד בפסי הייצור.

הטרדה מינית קיימת במקומות עבודה של מקצועות הצווארון הכחול, והיתה קיימת מהרגע שבו נשים התחילו להשתלב בהם - כך עולה מראיונות שערכנו עם עשרות עורכי דין בתחום דיני העבודה, אנשי אקדמיה, עובדי המועצה לשוויון הזדמנויות במקומות עבודה (EEOC), ועשרות נשים שתיארו בעצמן מקרים שונים של הטרדה. יותר מ–80 נשים שעובדות בענפי צווארון כחול סיפרו על ניצול מתמשך, ואפילו מסוכן, במקומות העבודה — החל במפעלים וכלה במספנות ואתרי בנייה.

פועלות באינדונזיה
בלומברג

כורת זהב בשם האנה הרסט אמרה כי מסכת ההטרדות שסבלה ממנה במקום העבודה היתה קשה יותר מכל מה שחוותה במהלך שירותה הצבאי בעיראק. הגברים העירו לה על החצוצרות שלה, העבירו ביניהם תמונות פורנוגרפיות, והפיצו מדבקה שעליה מצוירים גבר בכובע צילינדר העומד על ידיו ורגליו ואישה שכובה על גבה עם רגליה מפושקות. הכיתוב היה: "עבודת הכורה לעולם אינה מסתיימת".

הרסט עזבה את מקום העבודה לאחר שמישהו חיבל במקדחה ובמכשיר הקשר שלה, כך שלא יכלה עוד לעבוד או לשמוע את ההוראות — מה שסיכן את בטיחותה.

"הכרייה נכנסת לך לדם", אמרה הרסט, שכיום עובדת כמפקחת כרייה בעבור שכר נמוך בהרבה בהשוואה לשכרה ככורה. "בסופו של דבר, עזבתי. הם הפכו אותי לאומללה והייתי חייבת להתפטר".

השפלה מכוונת

טקס סיום קורס שוטרות בהאיטי
Dieu Nalio Chery/אי־פי

הסכנה הפיזית היא אחד ההבדלים הבולטים בין הטרדות מיניות במקומות עבודה של ענפי הצווארון הכחול, לבין הטרדות מיניות במקומות אחרים. איגודי העובדים, שנקרעים בין הייצוג של המתלוננות לייצוג הנאשמים, הם סוגיה נוספת.

נשים במקומות עבודה כאלה סובלות לעתים תכופות מהשפלה מכוונת, כמו היעדר שירותים באתרי בנייה. הן גם מוכנסות לעתים לרשימה שחורה בתחום הבנייה ובענפים דומים, שבהם רשת רחבה של קשרים והמלצות הכרחית כדי להתקבל לעבודה הבאה.

"ללא קשר לזהות המעסיק שלך, תמיד תיתקלי באנשים שלא ירצו לעבוד איתך מפני שדיווחת על הטרדה", כתבה קונצ'טה דפה, עובדת בתחום הבנייה מיוטה. "במרבית המקרים, פשוט לא מעסיקים יותר נשים".

המומחים בתחום סבורים כי פחד הוא אחת הסיבות שבגללה מדווחים פחות על הטרדות מיניות במקומות עבודה במקצועות הצווארון הכחול — וכתוצאה מכך התופעה אינה מטופלת כראוי. "חלק גדול מהנשים סובלות בשקט", אמרה מייגן בלוק, עורכת דין מפיטסבורג. "אין להן ברירה, אין להן כסף ואין להן זמן".

פועלות במפעל מזון
בלומברג

קייטי דגנהרט דווקא דיברה על התופעה באופן פומבי, וסבלה בשל כך. היא עבדה במפעל קטן בוויסקונסין בתור מפעילת מכונה. עמית לעבודה, שניצל את מיקום המכונות, התחיל להצמיד את איבר מינו לגב שלה בלי שאיש ישים לב. לאחר שנזפה בו, לטענתה, אותו עובד נהפך חצוף יותר, והתחיל לחבק את רגלה לפני עובד אחר, סירב לשחרר אותה בהפסקות, ניסה לנשק אותה ואף לגעת בחזה שלה.

דגנהרט דיווחה עליו לממונים, אך נענשה במקום. בסופו של דבר, היא פוטרה. EEOC הגישו תביעה בשמה, והיא זכתה בהסדר. "מדוע עלינו לסבול את כל זה כדי לשרוד ולהביא כסף הביתה למשפחה?", היא תהתה. דגנהרט ממשיכה לעבוד שעות ארוכות, כיום בניקוי אשפה בחברת סניטציה.

ג'נט אווילס עבדה במשך 20 שנה במספנה בנורפוק, וירג'יניה, וסבלה מהטרדות — עד שהיא ועוד קבוצה של נשים הגישו תביעה, שהסתיימה בשנה שעברה בהסדר פיצויים בסך 4.6 מיליון דולר. לדבריה, אחד המפקחים נכנס לחדר ההלבשה דווקא ברגע שבו החליפה בגדים. כלי העבודה שלה נגנבו, עמיתיה לעבודה סירבו לדבר אתה, והיא מצאה שוב ושוב עכבר מת במיקרוגל שבו השתמשה (אווילס סימנה את העכבר בעט שחור כדי להוכיח שאין זה מקרה).

"בנים מתנהגים כמו בנים"

פועלות במישיגן
בלומברג

להטרדות כאלה יש השלכות ארוכות טווח. הרסט אינה האישה היחידה שחשה כי דוחפים אותה החוצה. הבלוג "אפשוט", שמתפרסם ב"ניו יורק טיימס", ניתח את שיעור הנשים שעבדו בענפי צווארון כחול ב–2000–2016. מהניתוח עולה כי הייצוג הנשי בתעשיות אלה הצטמצם — בכמה מקרים ב–10% — או נותר ללא שינוי במהלך התקופה. אמנם אין ראיות לסיבות לכך, אך מרבית עורכי הדין בתחום העבודה סבורים כי הטרדות מיניות הן אחת הסיבות לכך שנשים עוזבות את מקומות העבודה האלה, או לא נכנסות אליהם מלכתחילה.

מרי מקדניאל היתה שוטרת. היא סבלה מהטרדות במשך ארבע שנים לפני שהרימה ידיים ועזבה את המשטרה. לדבריה, איגוד העובדים שלה הגן על השוטרים הגברים, אך לא הציע לנשים עזרה. "לא דיווחתי על ההטרדה משום שנשים אחרות שדיווחו כונו 'זונות', קיבלו משימות פחות רצויות, וחלק מהשוטרים סירבו להצטוות אתן", היא כתבה. "בפועל, הם סילקו אותי. זה קרה בשנות ה–80, אך המצב לא השתנה. יש לי שתי בנות עובדות, ולצערי, אחת מהן כבר חוותה הטרדה מינית במקום העבודה".

הטרדה מינית אינה משפיעה רק על המצב הרגשי, אלא גם פוגעת במוביליות הכלכלית של הנשים בטווח הארוך. "המשרות האלה הן מסלול חשוב מאוד בעבור מעמד הביניים", אמרה נורין פארל, מנכ"לית איקוול רייטס אדבוקטס, המייצגת נשים שטוענות כי הוטרדו מינית ברחבי ארה"ב.

נשים טוענות כי בהרבה מקומות עבודה של הצווארון הכחול, נאמר להן "לזרום" עם החבר'ה ולהשלים עם העובדה ש"בנים מתנהגים כמו בנים. אנחנו חזירים ואנחנו יודעים זאת", כפי שסיפרה הרסט. לטענתה, נאמר לה לענוד טבעת אירוסים מזויפת כדי להרחיק מטרידים.

פועלות במפעל אופניים
בלומברג

נשים הודו כי כדי להסתדר עם העמיתים שלהן, הן צריכות להוכיח שאין להן בעיה עם התנהגות פרועה וגסה, אך עדיין לדעת למתוח את הגבול כשמדובר בהטרדה. "סוג ההומור בענף הבנייה הוא ישיר יותר וגס יותר לעומת מקומות עבודה אחרים", אמרה סופד בנברי, עובדת מתכת בבוריאן, וושינגטון. "קשה לאזן בין הצורך לזכות באמון העובדים ובקבלה שלהם ולכבד אותם בחזרה, בלי להיתפש כתקינה פוליטית".

נשים רבות סיפרו כי הן חשות בידוד ותסכול. ואולם הן עדיין מקוות שהעניין הגובר בהטרדות מיניות אולי יביא שינוי. לדברי אישה אחת, היא הוטרדה כשעבדה במכולת, אך נאמר לה כי אי־אפשר לעשות דבר בנידון אלא אם כן היא תתלונן. היא פחדה להגיש תלונה ולא רצתה ששמה יפורסם, אך אמרה כי תשומת הלב שמקבלות כעת נשים שסבלו כמותה היא מבורכת.

"הותירו אותנו מחוץ לדיון", היא כתבה. "אין לכם מושג עד כמה זה מקל לחלוק את החוויות האלה עם מישהו שרוצה להקשיב".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#