אז מה אם רפובליקאים קונים נעליים - בעולם - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אז מה אם רפובליקאים קונים נעליים

בעידן הנשיא דונלד טראמפ, לחץ של עובדים ובעלי מניות גורם למנכ"לים לנקוט עמדה ולהיות מעורבים בנושאים פוליטיים וחברתיים - בניגוד לעבר, שבו הם חששו כי עמדה פוליטית תנכר את הלקוחות והמשקיעים

תגובות
מפגינים נגד מדיניות ההגירה של טראמפ בקליפורניה, בספטמבר 2017
Mark Rightmire/אי־פי

בתחילת כהונתו של דונלד טראמפ כנשיא ארה"ב, נענו מנכ"לים רבים להזמנתו לכהן במועצות הכלכליות השונות של הממשל, בתקווה להשפיע על המדיניות לטובתם. ואולם לאחר שטראמפ הטיל איסור על כניסת אזרחי מדינות בעלות רוב מוסלמי לארה"ב, פרש מהסכם פריז למאבק בשינויי האקלים, סירב לגנות את המפגינים הגזענים בשרלוטסוויל ונקט צעדים מעוררי מחלוקת אחרים — התחילו רבים מהם למחות נגדו.

"זה לא אמריקאי", הכריז ריד הייסטינגס, מנכ"ל נטפליקס, על איסור ההגירה. סרגיי ברין, המייסד המשותף של גוגל, אמר: "אני כאן משום שאני פליט", כשהצטרף למפגינים נגד האיסור בנמל התעופה של סן פרנסיסקו. "אני חש אחריות לנקוט עמדה נגד חוסר סובלנות וקיצוניות", כתב קנת פרייז'ר, מנכ"ל חברת התרופות מרק, אחרי האירועים בשרלוטסוויל. "בודדו את אלה שמפלגים בינינו", הוסיף לויד בלנקפיין מגולדמן סאקס. אחרים הצטרפו לתביעות לשינוי מדיניותו של טראמפ וגינו את מעשיו במזכרים לעובדיהם.

זאת אינה הפעם הראשונה שבה חברות נשאבות לוויכוחים פוליטיים וחברתיים. תומכי המאבק באפרטהייד, למשל, קראו בשעתו להחרים חברות שעשו עסקים עם המשטר בדרום אפריקה. אבל כיום זה קורה לעתים קרובות יותר, ועידן טראמפ מקשה יותר על משקיעים להישאר מחוץ לזירה הפוליטית. יותר מ–1,400 חברות ומשקיעים חתמו על התחייבות לעמוד בהסכם פריז. ענקית כרטיסי האשראי ויזה וחברת התעשייה 3M היו בין החברות שהפסיקו לפרסם בברייטברט ניוז, אתר החדשות הימני שייסד סטיב בנון, יועצו לשעבר של טראמפ. משקיע סדרתי שהוא גם דירקטור בחברת טכנולוגיה סיפר כי עובדים מקשים כיום על חברות להיראות כמשתפות פעולה עם הממשל.

זהו שינוי גדול. בעבר, חברות עשו כל שביכולתן כדי להישאר א־פוליטיות. הכדורסלן מייקל ג'ורדן, סירב לנקוט עמדות פוליטיות כשאמר: "גם רפובליקאים קונים נעלי ספורט". חברות האמינו שהמטרה העיקרית שלהם היא למקסם תשואות לבעלי מניות, ולא להתערב בפוליטיקה. "האחריות החברתית של עסקים היא להגדיל רווחים", כתב הכלכלן מילטון פרידמן ב–1970. לוביסטים מנסים לשכנע את מקבלי ההחלטות להוריד מסים ולהקל רגולציות. הם לא אומרים כמעט כלום על סוגיות חברתיות.

התגובות לטראמפ מראות שהמצב השתנה. במיוחד בקרב חברות רב־לאומיות המנסות לשלב בין התמיכה שלהן בגלובליזציה לאימוץ יעדים חברתיים רחבים יותר כמו הגנה על הסביבה, גיוון אתני וזכויות הקהילה הגאה. מספר מצומצם — שגדל והולך — של חברות התחייבו ליעד תאגידי חדש כזה, והצהירו כי יש להם יעדים רחבים יותר מאשר רק רווחים. בעשור האחרון הושקו תאגידים למטרות צדקה, שעובדים כדי לעמוד ביעדים חברתיים ספציפיים, כמו גם עבור המשקיעים שלהם. יש יותר מ–2,300 חברות כאלה בעולם.

אם להניח בצד את המחלוקות הנוגעות לטראמפ, יש שתי סיבות מבניות עיקריות לתחושת השליחות החדשה של חברות. ראשית, מנכ"לים רבים מרגישים שאין להם ברירה אלא להיענות לעובדיהם, שמתבטאים יותר ויותר בנוגע לסוגיות פוליטיות ותרבותיות. שנית, בעלי המניות הגדולים של חברות — מוסדות כמו קרנות פנסיה וחברות ניהול נכסים — מקדישים בעצמם יותר תשומת לב לנושאים חברתיים.

נתחיל בעובדים. לפי דו"ח של חברת יחסי הציבור ובר שנדוויק, "CEO Activism in 2017: High Noon in the C-Suite" (אקטיביזם של מנכ"לים ב–2017: דו־קרב בצהרי היום במשרד המנכ"ל), 44% מהעובדים האמריקאים בני דור המילניום אמרו כי יהיו נאמנים יותר לחברה אם המנכ"ל ינקוט עמדה ציבורית בסוגיה חברתית, בהשוואה ל–19% שאמרו כי יהיו פחות נאמנים לה. בוובר שנדוויק מצאו כי בעולם, 63% מהמנכ"לים של חברות גדולות חשים צורך לנקוט עמדה בסוגיות כמו הגירה ושינויי אקלים.

מנכ"ל פייסבוק מארק צוקרברג
Steven Senne/אי־פי

בעמק הסיליקון קשה להישאר נייטרלי

העמדה הציבורית הזאת בדרך כלל, אבל לא תמיד, נוטה לשמאל. חברות גדולות עדיין מסכימות עם המפלגה הרפובליקאית בכל מה שנוגע ישירות לעסקים שלהן — רגולציה מסוימת, למשל, או הטבת מס. אבל רבות מהחברות הגדולות ביותר בארה"ב פועלות במדינות וערים שהצביעו להילרי קלינטון. עובדיהן של חברות גדולות שהשתתפו במחקר של "אקונומיסט" נטו יותר לתמיכה במועמדים דמוקרטים.

לכן לא מפתיע שחברות תומכות עכשיו יותר במטרות שמזוהות מסורתית עם הדמוקרטים, כמו נישואים חד־מיניים ואיכות הסביבה. יותר מ–80% מהחברות שמתנגדות לאיסור של טראמפ על הגירה ממדינות מוסלמיות נמצאות במדינות שהצביעו לקלינטון, וכך גם רוב החברות והמשקיעים שחתמו על התמיכה בהסכם פריז. לחברות בעמק הסיליקון קשה במיוחד להישאר נייטרליות, משום שרוב העובדים שם ליברלים.

גם חברות שנמצאות במרכז ארה"ב, הרחק מהאזורים הליברלים, נמצאות תחת לחץ להגיב לאירועים פוליטיים מסוימים או לקדם אג'נדות. דאג מקמילון, מנכ"ל וולמארט, תיאר בנובמבר 2017 את הציפיות הגוברות מהחברה שלו לקדם נושאים מסוימים כמו חינוך. ב–2015 וולמארט הביעה התנגדות לחוק "חופש הדת" במדינה שלה, ארקנסו. היא הפסיקה למכור מוצרים שעליהם דגל הקונפדרציה אחרי אירוע הירי בצ'רלסטון והפסיקה גם למכור רובי סער.

יש גם חברות שמרניות. צ'רלס קוך מקוך אינדוסטריז, החברה הפרטית השנייה בגודלה בארה"ב, תרם מאות מיליונים למטרות שמרניות. ועסקים קטנים יותר בעלי נטייה ימנית לא היססו להכנס למאבקים תרבותיים. ב–2014 בית המשפט העליון בארה"ב פסק כי עסקים פרטיים כמו רשת חנויות מלאכת היד הובי לובי יכולים להחזיק באמונה דתית, מה שפוטר אותם מחוקים מסוימים. כחברה נוצרית, הובי לובי התנגדה לחובה לשלם על ביטוח של אמצעי מניעה למקרי חירום, כפי שנדרשות חברות לעשות במסגרת חוק הבריאות של ממשל אובמה. מקרה אחר שנדון כעת בפני בית המשפט העליון — של קונדיטוריה שסירב לאפות עוגת חתונה לזוג גברים — עשוי להסתיים בפטור לעסקים מחוקים נגד אפליה במידה שהם מפרים את האמונה הרוחנית שלהם.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ
JONATHAN ERNST/רויטרס

להרגיז את האיש החזק בעולם

משקיעים מוסדיים מוסיפים ללחץ על חברות להיות מעורבות בסוגיות פוליטיות וחברתיות. ב–2006 האו"ם פירסם עקרונות להשקעה אחראית, וקרא למשקיעים להביא בחשבון גורמים סביבתיים וחברתיים. נכון ל–2015, מוסדות שניהלו נכסים בשווי 59 טריליון דולר הביעו תמיכה בעקרונות האלה. משקיעי קרנות לוקחים סוגיות חברתיות יותר ברצינות, וחברות ניהול נכסים כמו ונגארד ובלקרוק ניסו למשוך אותם באמצעות השקת קרנות ומדדים המבוססים על חברות שמתנהגות בצורה מוסרית. הנכסים שמנוהלים תחת הקריטריון הזה זינקו בשנה שעברה לשווי של 22.9 טריליון דולר לעומת 13.3 טריליון דולר ב–2012.

מה המשמעות לחברות? חברות שעושות מעט מדי מסתכנות. קל לחשוף הבטחות חלולות לגבי אחריות חברתית. עובדים ומשקיעים יכולים לחייב חברות לתת דין וחשבון באמצעות שימוש בנתונים או בגופי מעקב חיצוניים כמו ארגון Human Rights Campaign, שבודק איך חברות מתייחסות לעובדים להט"בים, או World Wildlife Fund, שעוקב אחר העבודה של חברות בתחום איכות הסביבה.

סכנה נוספת היא הרתעת אנשים שמתנגדים לעמדת החברה באותה סוגיה — וטראמפ עלול להיות אחד מהם. חברות שמתנגדות לעמדות טראמפ מסתכנות בכך שיסמן אותן. באוגוסט ציוץ בודד שבו התלונן טראמפ על ההשפעה של אמזון על קמעונאיות מסורתיות מחק 6 מיליארד דולר משווי השוק שלה.

חברות עלולות גם להרגיז לקוחות, שיכולים בקלות להתלונן או לארגן חרם צרכנים בעזרת המדיה החברתית. ב–2015 סטארבקס עודדה את עובדיה לנהל שיחות בנושא גזע עם לקוחות, ניסיון שספג הרבה לעג. לאחרונה יצרנית הקפה קויריג גרין מאונטיין הפסיקה לפרסם בתוכנית מסוימת בפוקס ניוז אחרי שהמגיש שלה סירב לגנות את רוי מור, המועמד לסנאט שהואשם בתקיפת נערות. תומכיו של מור העלו לרשת בתגובה סרטונים שבהם נראו מנפצים מכשירים של החברה.

סומכים על מנכ"לים - ופחות על פוליטיקאים

ואולם הסיכונים לא תמיד חמורים כפי שהם נראים. ואפילו ההשפעה של כעסו של טראמפ, האיש החזק בעולם כיום, היא קצרת טווח בלבד. מניית אמזון התאוששה והמשיכה לעלות בחדות מאז הציוץ ההוא בקיץ. כשטראמפ מתח ביקורת על רשת חנויות הכלבו נורדסטרום, מנייתה עלתה.

האקטיביזם החדש של חברות כנראה לא ידעך. התעלמות מהסוגיות שתרמו מלכתחילה לעלייתו של טראמפ היא כבר לא משהו שמנכ"לים יכולים להרשות לעצמם. אחרי המשבר הכלכלי העולמי, היו אלה הבנקאים שאליהם הופנה זעם הציבור. הציבור עדיין סומך על מנכ"לים יותר מאשר על פוליטיקאים, לפי מדד האמון של חברת יחסי הציבור אדלמן — אבל האמון הזה נשחק במהירות.

תאגידי ענק רב־לאומיים כמו אפל נמצאים תחת לחץ לבצע תמרונים מורכבים שמפחיתים את המסים שעליהם לשלם. שכר בכירים גבוה הוא נושא אחר שמעורר את כעס הציבור. חברות גם צריכות להתמודד עם השאלה של איך לסייע לעובדים שמאוימים על ידי התפשטות הטכנולוגיה. מנכ"ל פייסבוק מארק צוקרברג היה בין אלה שהציעו את הרעיון של הכנסה בסיסית אוניברסלית — תשלום ללא תנאים לכל האזרחים — כדי להתמודד עם הקיפאון בשכר ועם האוטומציה. מבקרי הרעיון אומרים שהוא עלול לדחוק עוד יותר לשוליים את בעלי הכישורים הנמוכים.

לחברות יש דרכים שונות להשפיע כעת על סדר היום. מנכ"לים תורמים כבר שנים ארוכות כסף למועמדים. החברות עצמן יוכלו כעת לקחת חלק פעיל יותר בפוליטיקה, הודות להחלטת בית המשפט העליון בארה"ב, שלפיה עסקים יכולים להוציא סכומי כסף ללא הגבלה במערכות בחירות (כל עוד הם לא תורמים אותם ישירות למועמד). הן גם יכולות לשנות את מאמצי הלובינג שלהן.

אפל, גוגל ואמזון, שעשו מאמצים רבים כאלה בשנה שעברה, הגדילו כל אחת יותר מפי 4 את הוצאות הלובינג שלהן מאז 2007. אבל רוב המזומנים הלכו לסוגיות עסקיות כמו ניטרליות רשת, קניין רוחני ופרטיות. ארון צ'טרג'י מאוניברסיטת דיוק סבור שהלחץ יגבר מצד עובדים וצרכנים על חברות במגזרים רבים להתחיל להפעיל את הלובינג שלהן בוושינגטון גם בסוגיות חברתיות.

צוקרברג נקט גישה ישירה יותר. הוא סיים אחרונה מסע ב–30 מדינות בארה"ב שבו ניסה ליצור קשר עם אמריקאים מכל שכבות האוכלוסייה. אלכסיס דה טוקוויל כתב ברשמיו ממסעו באמריקה במאה ה–19 על הרעיון שלפיו תשומת הלב של כל אחד לטובת הכלל משרתת גם את טובתו שלו. נראה שחברות שנחושות להגן על האינטרסים שלהן לוקחות את המסקנה הזאת לתשומת לבן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#