האפס הגדול - סיכום עשור של שום דבר

ההישג המרשים היחיד מהעשור הוא חוסר הנכונות ללמוד

אולי ידענו, בתת מודע, ברמה אינסטינקטיבית, שיהיה זה עידן שמוטב יהיה לשכוח. תהיה הסיבה אשר תהיה, עברנו את העשור הראשון של המילניום החדש בלי שם - שנות האלפיים, שנות האפס? לא משנה. מנקודת מבט כלכלית, אני מציע לקרוא לעשור האחרון "האפס הגדול". היה זה עשור שבו לא קרה שום דבר טוב, ואף אחד מהדברים האופטימיים שהיינו אמורים להאמין בהם, לא התממש. היה זה עשור של אפס צמיחה בשוק העבודה. אמנם התעסוקה בדצמבר 2009 תהיה גבוהה מבדצמבר 99', אולם רק במעט. התעסוקה במגזר הפרטי ירדה - העשור הראשון מעולם שבו זה קרה.

ואחרון ולא כל כך חביב, במיוחד לחשבונות הפנסיה ומגישי תוכניות טלוויזיה פיננסיות - היה זה עשור של אפס התקדמות בשוק המניות, אפילו אם לא מנכים את האינפלציה. זוכרים את ההתלהבות כשמדד דאו ג'ונס עבר לראשונה את מחסום ה-10,000 נקודות, וספרים רבי מכר כמו "דאו 36 אלף" חזו שהזמנים הטובים יימשכו? זה קרה ב-1999. בשבוע שעבר השוק נסגר ב-10,520. מה שהיה לנו זה המון כלום במונחים כלכליים, שזה כמעט מצחיק.

כשהתחיל העשור היתה תחושה אדירה של ניצחון כלכלי בקרב הממסד הפוליטי והעסקי, אמונה שאנחנו - יותר מכל אדם אחר בעולם - יודעים מה אנחנו עושים. הרשו לי לצטט מנאום שלורנס סאמרס, שהיה אז סגן שר האוצר (וכיום הכלכלן הראשי בממשל אובמה), נשא ב-99'. "אם תשאלו מדוע המערכת הפיננסית האמריקאית מצליחה, לפחות לפי הפרשנות שלי להיסטוריה, זה בגלל שאין חדשנות יותר חשובה מזו שנעשית בעקרונות החשבונאות המקובלת: משמעות הדבר היא שכל משקיע זוכה לראות את המידע מוצג על בסיס השוואתי; שיש משמעת בהנהלות החברות בדרך שבה הן מדווחות ומבקרות את פעילותן. יש תהליך שגורם לכך שהשווקים הפיננסיים מתפקדים".

מה שסאמרס וכמעט כל מי שהיה בעמדת כוח האמין בו ב-99': לאמריקה יש חשבונאות ישרה. בשל כך המשקיעים יכולים לקבל החלטות טובות ולאלץ את הנהלות הבנקים להתנהג באחריות; והתוצאה היא מערכת פיננסית יציבה ומתפקדת היטב. כמה אחוזים מזה התבררו כנכונים? אפס.

מה שהיה מרשים באמת בעשור האחרון הוא חוסר הנכונות שלנו, כאומה, ללמוד מטעויותינו. אפילו עם פקיעתה של בועת הדוט.קום, בנקאים ומשקיעים אחוזי תמהון החלו לנפח בועה חדשה בדיור. אפילו לאחר שחברות נערצות וידועות כמו וורלדקום ואנרון התגלו כתרמיות עם חזיתות שנבנו על חשבונאות יצירתית, האנליסטים והמשקיעים האמינו לבנקאים שאמרו שהבנקים שלהם יציבים ושההשקעות שהם מוכרים מובנות להם. אפילו לאחר שגרמו לקריסה כלכלית גלובלית, הבנקאים לא בזבזו זמן וחזרו לבונוסים ענקיים ומינוף מופרז.

ועוד לא דיברנו על הפוליטיקאים. אפילו עתה, קשה להביא את הדמוקרטים, כולל הנשיא אובמה, להציג כאשורם את הדברים שסיבכו אותנו. באשר לרפובליקאים, לאחר שמדיניות קיצוצי המסים והדה-רגולציה שלהם הובילה אותנו לבוץ כלכלי, הם מציעים לנו לפתור את הבעיות באמצעות קיצוצי מסים ודה-רגולציה, לא פחות.

אז ניפרד בלי געגועים מהאפס הגדול. העשור שבו השגנו ולמדנו שום דבר. האם זה הבא יהיה טוב יותר? תמשיכו לעקוב, ושנה אזרחית טובה.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ