האפס הגדול - סיכום עשור של שום דבר - גלובל ווולסטריט - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האפס הגדול - סיכום עשור של שום דבר

ההישג המרשים היחיד מהעשור הוא חוסר הנכונות ללמוד

תגובות

אולי ידענו, בתת מודע, ברמה אינסטינקטיבית, שיהיה זה עידן שמוטב יהיה לשכוח. תהיה הסיבה אשר תהיה, עברנו את העשור הראשון של המילניום החדש בלי שם - שנות האלפיים, שנות האפס? לא משנה. מנקודת מבט כלכלית, אני מציע לקרוא לעשור האחרון "האפס הגדול". היה זה עשור שבו לא קרה שום דבר טוב, ואף אחד מהדברים האופטימיים שהיינו אמורים להאמין בהם, לא התממש. היה זה עשור של אפס צמיחה בשוק העבודה. אמנם התעסוקה בדצמבר 2009 תהיה גבוהה מבדצמבר 99', אולם רק במעט. התעסוקה במגזר הפרטי ירדה - העשור הראשון מעולם שבו זה קרה.

היה זה עשור של אפס התקדמות כלכלית עבור המשפחה הממוצעת. אפילו בשיא הפריחה של עידן בוש, ב-2007 ההכנסה החציונית של משקי הבית בניכוי אינפלציה היתה נמוכה מההכנסה ב-99', ואתם יודעים מה קרה אחרי 2007.

היה זה עשור של אפס התקדמות כלכלית לבעלי בתים, אפילו לאלה שקנו מוקדם. מחירי הבתים כעת, בניכוי אינפלציה, חזרו לרמתם בתחילת העשור, בערך. ועבור אלה שקנו בית באמצע העשור - כשכולם לעגו לאזהרות שמחירי הבתים אינם הגיוניים ושאנחנו באמצע בועה ענקית - אני משתתף בצערכם. כמעט רבע מכל המשכנתאות באמריקה, ו-45% מכל המשכנתאות בפלורידה, הן "מתחת למים" - כלומר שבעלי הבתים חייבים יותר ממה שבתיהם שווים.

ואחרון ולא כל כך חביב, במיוחד לחשבונות הפנסיה ומגישי תוכניות טלוויזיה פיננסיות - היה זה עשור של אפס התקדמות בשוק המניות, אפילו אם לא מנכים את האינפלציה. זוכרים את ההתלהבות כשמדד דאו ג'ונס עבר לראשונה את מחסום ה-10,000 נקודות, וספרים רבי מכר כמו "דאו 36 אלף" חזו שהזמנים הטובים יימשכו? זה קרה ב-1999. בשבוע שעבר השוק נסגר ב-10,520. מה שהיה לנו זה המון כלום במונחים כלכליים, שזה כמעט מצחיק.

כשהתחיל העשור היתה תחושה אדירה של ניצחון כלכלי בקרב הממסד הפוליטי והעסקי, אמונה שאנחנו - יותר מכל אדם אחר בעולם - יודעים מה אנחנו עושים. הרשו לי לצטט מנאום שלורנס סאמרס, שהיה אז סגן שר האוצר (וכיום הכלכלן הראשי בממשל אובמה), נשא ב-99'. "אם תשאלו מדוע המערכת הפיננסית האמריקאית מצליחה, לפחות לפי הפרשנות שלי להיסטוריה, זה בגלל שאין חדשנות יותר חשובה מזו שנעשית בעקרונות החשבונאות המקובלת: משמעות הדבר היא שכל משקיע זוכה לראות את המידע מוצג על בסיס השוואתי; שיש משמעת בהנהלות החברות בדרך שבה הן מדווחות ומבקרות את פעילותן. יש תהליך שגורם לכך שהשווקים הפיננסיים מתפקדים".

מה שסאמרס וכמעט כל מי שהיה בעמדת כוח האמין בו ב-99': לאמריקה יש חשבונאות ישרה. בשל כך המשקיעים יכולים לקבל החלטות טובות ולאלץ את הנהלות הבנקים להתנהג באחריות; והתוצאה היא מערכת פיננסית יציבה ומתפקדת היטב. כמה אחוזים מזה התבררו כנכונים? אפס.

מה שהיה מרשים באמת בעשור האחרון הוא חוסר הנכונות שלנו, כאומה, ללמוד מטעויותינו. אפילו עם פקיעתה של בועת הדוט.קום, בנקאים ומשקיעים אחוזי תמהון החלו לנפח בועה חדשה בדיור. אפילו לאחר שחברות נערצות וידועות כמו וורלדקום ואנרון התגלו כתרמיות עם חזיתות שנבנו על חשבונאות יצירתית, האנליסטים והמשקיעים האמינו לבנקאים שאמרו שהבנקים שלהם יציבים ושההשקעות שהם מוכרים מובנות להם. אפילו לאחר שגרמו לקריסה כלכלית גלובלית, הבנקאים לא בזבזו זמן וחזרו לבונוסים ענקיים ומינוף מופרז.

ועוד לא דיברנו על הפוליטיקאים. אפילו עתה, קשה להביא את הדמוקרטים, כולל הנשיא אובמה, להציג כאשורם את הדברים שסיבכו אותנו. באשר לרפובליקאים, לאחר שמדיניות קיצוצי המסים והדה-רגולציה שלהם הובילה אותנו לבוץ כלכלי, הם מציעים לנו לפתור את הבעיות באמצעות קיצוצי מסים ודה-רגולציה, לא פחות.

אז ניפרד בלי געגועים מהאפס הגדול. העשור שבו השגנו ולמדנו שום דבר. האם זה הבא יהיה טוב יותר? תמשיכו לעקוב, ושנה אזרחית טובה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#