הנבואה ניתנה ניתנה לשוטים - המאה ה-20 עמוסה בשלל אמירות מביכות שיצאו מפי מומחים גדולים בתחומם - גלובל ווולסטריט - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הנבואה ניתנה ניתנה לשוטים - המאה ה-20 עמוסה בשלל אמירות מביכות שיצאו מפי מומחים גדולים בתחומם

בניגוד לתחזיות, באג 2000 לא שיחרר טיל גרעיני בערבות רוסיה ■ עדיין אין לנו מזרח תיכון חדש ■ בנק אמריקאי גדול כן קרס ■ רק מעטים הצליחו להתנבא נכון לגבי העתיד והרבה יותר הצטערו על התחזיות המופרכות שיצאו להם מהפה ■ מה שבטוח הוא שהמדען נילס בוהר צדק כשאמר: "קשה להתנבא, במיוחד לגבי העתיד" ■ מישהו בכל זאת רוצה לנסות?

"אנחנו ממליצים לאגור את הכסף המזומן בהדרגה. לאגירה בדרך הזאת יש כמה יתרונות. ראשית, לרוב האנשים קל יותר לחסוך סכומים קטנים בכל חודש. שנית, רכוש גדול, חד-פעמי, יכול לעורר תשומת לב בלתי רצויה. מהלך כזה ייראה כבלתי פטריוטי ועלול לגרום לכעס בסביבה. המלצתנו היא שאדם/משפחה ממוצעת יכינו כחודש עד שני חודשי משכורת נטו בכסף מזומן. צריך גם להביא בחשבון את האפשרות שהממשלה תבצע פיחות של השקל. לפיכך, מומלץ להחזיק חלק מן הכסף במטבע זר כגון דולרים, מארקים גרמניים ופרנקים שווייציים. את הכסף יש להחביא בכמה מקומות בדירה או במקום אחר. חשוב לציין שגנבים ושודדים מכירים את כל הטריקים הרגילים יותר מהאזרח הישר. לכן, יש להשקיע בעניין זה מאמץ מיוחד". קטע זה, הלקוח מהספר "איך לשרוד את באג 2000", הוא אחד משורה של המלצות מפורטות לציבור שכתבו מהנדסי המחשבים אבנר אנגל ואריה רוקח ב-1999. "תוך זמן קצר תופיע בעיית שנת 2000 במערכות מבוססות המחשבים", כתבו השניים במבוא לספר. "היום כבר ברור לכל מי שמתעמק בנושא, ולמי שיקרא את הספר, שלא ניתן יהיה להסב בצורה תקינה את כל המערכות במועד".

במבט לאחור, קשה שלא לגחך נוכח מבול האזהרות שהציפו את העולם המערבי בשנים שקדמו לשנת 2000: הפסקות חשמל המוניות, התנגשויות רכבות, התרסקויות מטוסים, המון שצובא על הבנקים, והגרוע מכל - טיל גרעיני שבטעות ישתחרר אי שם בערבות רוסיה. הכל בגלל תוכנות המחשבים הארורות, שלא יודעות לעבור מתאריך של שתי ספרות לארבע. אלא שב-1 בינואר 2000 הדבר היחיד שבו חשו תושבי כדור הארץ היה ההנגאובר מחגיגות ערב ראש השנה החדשה של הלילה הקודם. הנבואות התגלו כעורבא פרח גם במדינות שלא השקיעו בשדרוג מערכות המחשבים שלהן.

סך ההשקעה של ממשלות ושל חברות פרטיות בהחלפת מערכות התוכנה לקראת באג 2000 נאמד ב-600 מיליארד דולר, סכומים שתידלקו את בועת ההיי-טק העולמית שהגיעה לשיאה באותה תקופה. גם כיום יש הסבורים שגורמים אינטרסנטיים בתעשיית המחשבים הם שעמדו מאחורי התסריטים המבהילים שהופצו. פרופ' אלכס לובוצקי, ח"כ לשעבר שעמד בראש הוועדה המיוחדת לבאג 2000 שהקימה הכנסת, מסכים עם עמדה זו. "באותה תקופה הופיעו באינטרנט ידיעות שסיפרו על מקומות שבהם הריצו את השעונים קדימה וכל המערכת נפלה. אבל כשניסיתי לברר איפה בדיוק זה קרה, היה קשה לקבל כתובת מדויקת. זה עורר אצלי חשד לגבי אינטרסים כלכליים", הוא אומר. "באג 2000 נופח מעל ומעבר לבעיה האמיתית. גם לא נכון להגיד שבגלל המוכנות הרבה, הדברים לא התרחשו. בכל העולם השקיעו בזה כל כך הרבה, עד שלא יכולנו להיות בישראל במצב שאנחנו חכמים יותר מכולם". אריה רוקח, אחד משני מחברי הספר, סבור אחרת. "נכון, תעשיית המחשבים הרוויחה הרבה כסף", הוא אומר. "גם אותי שאלו אם הרווחתי מהספר, אבל לא זו השאלה. באמת ובתמים היינו מודאגים מההשלכות של באג 2000. כאיש מקצוע ידעתי שאת הבעיה הזו חייבים לפתור. בספר שלנו כתבנו שאי אפשר לדעת מה באמת יקרה. כל הספרות המקצועית דיברה על כך שבמדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר לא משקיעים בפתרונות כי אין להם כסף. לשאלה איך באג 2000 לא פרץ שם אין לי תשובה עד היום. אם מישהו יוכל לפתור את התעלומה, אני אודה לו".

ההיסטריה סביב באג 2000 היא רק דוגמה אחת לתחזיות שההיסטוריה עשתה מהם חוכא ואטלולא. באג 2000 היה אירוע נקודתי, אבל במהלך המאה ה-20 כשלו רוב הניסיונות לחזות את העתיד בתחומי המדע, הטכנולוגיה והרפואה. "זכרו את דבריי, השילוב של מטוס ומכונית כבר בדרך", הכריז הנרי פורד ב-1940. "אני חושב שיש שוק עולמי אולי לחמישה מחשבים", העריך תומס ווטסון, יו"ר חברת המחשבים יבמ ב-1943. אלה שתי דוגמאות משורה ארוכה של אמירות שיצאו מפי מומחים גדולים בתחומם, המוכיחות את האמירה שלפיה "הנבואה ניתנה לשוטים".

ובכל זאת, מאז שנות ה-60 וה-70, אולי מול הקסם שהילך פעם הביטוי "שנת 2000", התפתח באקדמיה תחום מומחיות חדש: עתידנות. אחד ממייסדי הזרם הוא אוולין טופלר, שבשנות ה-70 וה-80 חזה מגמות שמתרחשות כיום. בספרו "הגל השלישי", לדוגמה, חזה טופלר שבעשורים הבאים יעבור הכוח הכלכלי מתעשיות המזון למרכולים הגדולים. השערה זו הוכחה כנכונה בישראל רק לפני כמה שבועות: חברות גדולות כמו שטראוס, אסם וקוקה קולה פתחו במאבק נגד הרשת הקמעונית שופרסל, שביקשה לסדר בעצמה את המוצרים השונים על המדפים ובכך לדחוק את מוצרי החברות לטובת מוצרים שהרשת מייצרת בעצמה. חברות המזון אף ביקשו להכריז על שופרסל כעל מונופול.

הנימוק שנתן טופלר התגלה כנכון. הוא חזה שהמרכולים יחזיקו בידיהם מידע ממוקד ומדויק לגבי הצרכנים. "הכישרון של טופלר הוא בזיהוי מגמות. היו לו הרבה השערות מדויקות לגבי עידן עליית כוחו של הידע. במקרה הספציפי הזה, הוא ידע לזהות שבעל הידע יהיה גם בעל הכוח", אומר העתידן ד"ר אשר עידן, שחקר את כתבי טופלר. "הוא גם הצליח לזהות את שינוי המגמה של יחסי צרכן-יצרן, שבו הצרכנים נהפכים ליצרנים בעצמם. זה קיים כיום בעיקר באינטרנט - בטוקבקים, בבלוגים וברשתות חברתיות". עם זאת, גם טופלר טעה בכמה מהתחזיות שלו. הוא חזה משברים חברתיים שיבואו בעקבות השינויים המהירים בטכנולוגיה, אך העריך שמוסד המשפחה יבוטל, תחזית שלא התממשה. טופלר הוא דוגמה לאדם שהצליח להעריך, בקווים כלליים, איך ייראו החיים בעשור הראשון של שנות ה-2000. הוגה הדעות פרנסיס פוקויאמה הוא הדוגמה ההפוכה. פוקויאמה היה סובייטולוג שעבד במשרד החוץ האמריקאי והתפרסם ב-1989 בעקבות מאמר בשם "קץ ההיסטוריה?" שאותו פירסם בכתב עת מדעי. במאמר ובספר שפירסם בעקבותיו, קבע פוקויאמה שקריסת הקומוניזם מבשרת את תום המחלוקות האידיאולוגיות. פוקויאמה העריך שהאנושות הגיעה לעידן שבו המשטר הדמוקרטי-קפיטליסטי הוא הטוב האידיאלי האפשרי, משטר ליברלי שבו אין מקום לשיפורים. במצב זה, הניח, לא תקום אלטרנטיבה אידיאולוגית.

רעיונות אלה של פוקויאמה עוררו התעניינות עצומה ותפסו מקום של כבוד בזירה האינטלקטואלית הבינלאומית בשנות ה-90. אלא שהם החזיקו מעמד זמן קצר בלבד. פיגועי ה-11 ספטמבר 2001 ועליית האסלאם הקיצוני כאויב החדש של ארה"ב, הפכו את התחזית של פוקויאמה ללא יותר ממשאלה. תחזיות המוצגות כיום על ידי עתידנים מסויגות לרוב ואינן מתייחסות לזמן ספציפי.

ד"ר דוד פסיג, שפירסם ב-2008 את "צופן העתיד", משרטט את ישראל ב-2025 לפי שלושה מדרגים של סבירות - הנמוכה שביניהן בשיעור 20% והגבוהה בשיעור 70%. "הנפילות בתחזיות מתרחשות בכל התחומים - כלכלי, מדיני או טכנולוגי-מדעי - ובדרך כלל יש להן מאפיינים דומים", הוא אומר. "זה נובע מכך שאלה המפרסמים תחזיות, גם אם הם בכירים בתחומם, לא מסתמכים על מתודולוגיה שיטתית אלא על תחושות בטן". לדבריו, הטעות הנפוצה, המתרחשת באופן לא מודע, היא השימוש באקסטרפולציה ליניארית. "אנשים לוקחים נתונים מהעבר ומטילים אותם באופן ליניארי לעתיד. מחקרים שנעשו הראו שרק 20% מהתחזיות שנעשו כך אכן התממשו בסופו של דבר. קשה מאוד להסביר לאנשים, גם אם הם אישים דגולים כמו שמעון פרס המרבה בתחזיות, שבטבע אין מערכת ליניארית".

"הגיע הזמן להתרכז בצמיחה כלכלית"

העשור החולף לימד אותנו שבכל הנוגע לכלכלה, האקסטרפולציה הליניארית חיה ובועטת. בערך מאמצע העשור ואילך, התגברו התחזיות הוורודות שחזו צמיחה כלכלית שתימשך לאורך עשרות שנים. כל זה התנפץ אל קרקע המציאות כשהתמוטט בנק ההשקעות ליהמן ברדרס בספטמבר 2008, ופרץ המשבר הגלובלי. כובעים נאכלו בכל מקום חשוב בזירה הכלכלית. לדוגמה, חברות הדירוג הבינלאומיות העניקו את הדירוגים הגבוהים ביותר למכשירים הפיננסיים המורכבים - אותם נגזרים של נגזרים שנבנו כפירמידה על בסיס משכנתאות חסרות כיסוי - שהתמוטטו באחת עם פרוץ המשבר.

כמו במקרה של "קץ ההיסטוריה?", גם כאן סברו כלכלנים בכירים שהאנושות ניצבת בפני עידן חדש. הקפיטליזם, כך נטען, הגיע לשלב קץ "מחזור העסקים" אותם חילופים בלתי סדירים בין מיתון לגאות שאיפיינו כלכלות ברחבי העולם ב-200 השנה האחרונות. ב-2003 טען רוברט לוקאס, חתן פרס נובל ופרופ' לכלכלה מאוניברסיטת שיקגו, שמחזור העסקים נהפך לדבר זניח. "הבעיה המרכזית של מניעת שפל נפתרה, מכל בחינה מעשית", אמר בהרצאה שנשא בפני כלכלנים. "הגיע הזמן להתרכז בדברים כמו צמיחה כלכלית ארוכת טווח". שנה לאחר מכן טען פרופ' בן ברננקי מאוניברסיטת פרינסטון, כי המדיניות המקרו-כלכלית המודרנית הקטינה את בעיית מחזור העסקים עד לנקודה שבה היא יותר בגדר טרדה. כעבור שנתיים מונה ברננקי לתפקיד נגיד הבנק המרכזי של ארה"ב, אך גם בפוזיציה זו לא ראה את המשבר המתקרב. בקבוצת הפרופסורים האופטימים בלט פרופ' יעקב פרנקל, לשעבר נגיד בנק ישראל ועד לא מכבר סגן יו"ר חברת הביטוח AIG, שמונה החודש ליו"ר ג'יי. פי. מורגן צ'ייס אינטרנשיונל.

בכנס דאבוס 2007 התעמת פרנקל עם נוריאל רוביני, שבדיעבד התברר כי היה אחד הכלכלנים היחידים שחזה את המשבר. "צר לי, מר רוביני ידידי, אבל אני חייב לא להסכים אתך. כל ה'דובים' (ביטוי להאטה, ש"ש) שלכאורה אורבים לנו ביער, מגדלים בסופו של דבר קרניים ונהפכים ל'שוורים' (ביטוי לצמיחה ולשגשוג, ש"ש)".

בשיחות עם עיתונאים באותו כינוס שיבח פרנקל את החדשנות הפיננסית של וול סטריט, שבדיעבד התברר כי היתה אחד הגורמים למפולת. "המכשירים הפיננסיים החדשניים ממתנים ומחלישים את עוצמתן של תופעות שבעבר היו עלולות לגרום למשברים קשים", אמר פרנקל. "השווקים החזקים מעניקים לעולם הריאלי סוג של הגנה חדשה מפני מעידות במדיניות כלכלית, שהיו עולות לנו ביוקר רב בעבר. הם לוקחים את הסיכונים כסחורה, אורזים אותם, מוכרים וקונים, ובכך מנטרלים חלק מהשפעותיהם קצרות הטווח".

בדאבוס של ינואר 2008, כשהמשבר כבר החל להיראות באופק, אמר פרנקל שאין סכנה שבנק אמריקאי גדול יקרוס בגלל החובות. ואם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו באחד העם? כך כתב יובל זעירא, לשעבר מנהל מחלקת המחקר של בית ההשקעות אי.בי.אי, בסקירה על חברת אפריקה ישראל, בדצמבר 2006: "אפריקה ביצעה בשנים האחרונות השקעות ענק בארה"ב, ברוסיה, במזרח אירופה ובישראל. בשנים הקרובות היא תיהנה מהשקעות אלה וצפויה לקצור רווחים גדולים. היכולות הביצועיות והמימוניות המצויות באפריקה כיום והרוח הגבית שהיא מקבלת מהבעלים צפויים לאפשר לחברה להמשיך לצמוח בשנים הקרובות".

אפריקה ישראל, כזכור, הודיעה באוגוסט שהיא לא יכולה לעמוד בחובותיה הרבים, ונמצאת מאז בסבך משפטי שעלול להוביל לפירוק החברה. "מי שהפסיד ונותר בשוק צריך להישאר. למי שבחוץ, השווקים מזמנים הזדמנות יוצאת מן הכלל. לאחר צניחה כה חדה במדדים, השוק נהיה אטרקטיבי", כך אמר במארס 2008 תמיר פורת, סמנכ"ל ההשקעות והמחקר של כלל פיננסים, בראיון ל-TheMarker. אלה רק שתי דוגמאות מעשרות תחזיות והערכות שווי אופטימיות של אנליסטים ושל חברות מחקר בחודשים שלפני המשבר.

בניגוד לתחזיות בתחומים אחרים, לתחזיות כלכליות יש חשיבות קריטית. הן מהוות בסיס עבור מקבלי החלטות בכל הדרגים והמצבים, מבכירי משרד האוצר הדנים בהגדלת תקציב המדינה ועד לעובד השכיר, התוהה מתי כדאי לו לפדות את קרן ההשתלמות. התחזיות מבוקשות גם בשוק ההון: בין היתר, חברות מגייסות משקיעים ויוצאות להנפקה בבורסה בעקבותיהן. זאת הסיבה לכך שמאז המשבר שואלים את עצמם כלכלנים איך ייראה המקצוע בשנים הקרובות. דיון מסוג זה יתקיים בינואר הקרוב בפורום לכלכלה ולחברה במכון ון-ליר.

"לסוגיית התחזיות השגויות יש שורשים עמוקים מאוד", אומר פרופ' אריה ארנון, העומד בראש הפורום. "מאז המשבר של 1929, כלכלנים חזרו וכתבו שמשבר מסדר הגודל הזה לא יתרחש שוב. בין היתר, זה נבע מהאמונה שהשווקים יעילים ושמי שגורם למשברים זו הממשלה, שמתערבת בהם. בנקודה הזו טעו הרבה מאוד כלכלנים, ובגדול". למרות זאת, סבור ארנון שגם בעתיד ימשיכו תחזיות כלכליות להתפרסם. "עד המשבר הבא, אנשים פשוט ישכחו. אחרי שנה או שנתיים כולם יחשבו שהסיבות למשבר הובנו ופשוט ימשיכו הלאה".

מחשב בבית? קשה להאמין

"אין סיבה שמישהו ירצה מחשב בביתו", אמר ב-1977 קן אולסן, היו"ר והמייסד של חברת "Digital Equipment Corp". כעבור ארבע שנים טען ביל גייטס, מייסד אימפריית המחשבים מיקרוסופט, שמשתמשי המחשבים יסתפקו ב-640 קילו-בייט ללקוח. כיום, לשם המחשה, נמכרים מחשבים אישיים עם זיכרון של לפחות 500 מגה-בייט, כמעט פי 1,000 מתחזיתו של גייטס.

המשותף לאמירות אלו הוא חוסר היכולת לחזות את אופן השימוש של האדם בטכנולוגיה. מצד אחד, המצאות טכנולוגיות רבות כלל לא נצפו לפני כמה עשורים. האינטרנט הוא דוגמה בולטת לכך. מצד שני, תחזיות טכנולוגיות שבהן תלו תקוות במשך שנים, נתקלו בחוסר התלהבות מצד ציבור הצרכנים דווקא ברגע שבו נהפך הרעיון למוצר ממשי. "מתן תחזיות הוא דבר קשה מאוד - ומי שהכי פחות טוב בזה הם הממציאים עצמם, אלה העוסקים ביצירת החידושים", אומר פרופ' שיזף רפאלי, ראש בית הספר לניהול באוניברסיטת חיפה. "הם מומחים בתחום המסוים שאותו פיתחו, אבל הם לא מומחים למודלים עסקיים ולהתנהגות אנושית. הפער הזה עשוי להסביר את ההצלחה או את אי ההצלחה של ההמצאה". ריי קורצוויל הוא אולי העתידן החשוב ביותר החי כיום. הוא קנה את פרסומו בעקבות חיזויים בתחומים זיהוי קול, זיהוי כתב ובינה מלאכותית. בספרו "עידן המכונות החושבות" שפירסם ב-1999, חזה קורצוויל כמה פיתוחים טכנולוגיים שיהיו בשימוש ב-2009. לצד תחזיות שהתגשמו, כמו השימוש הנפוץ במחשבים ניידים קלים והשימוש הגובר בתקשורת אלחוטית, הרי שהוא נכשל בתחזיות אחרות. לדוגמה, קורצוויל כתב שב-2009 יהיו מערכות הממירות דיבור לטקסט. כיום, למרות שיפורים בטכנולוגיית ההכתבה למחשב, בקושי נעשה שימוש בטכנולוגיה זו. בנוסף, קורצוויל חזה טכנולוגיה לתרגום שיחות טלפון. לדוגמה, בשיחה שבה אדם ידבר בצרפתית, יוכל המאזין לשמוע מהצד השני של הטלפון את דברי המשוחח בעברית. קורצוויל צפה שתוכנה זו תימצא בשימוש רחב בכמה שפות, אך היא עדיין לא הגיעה לכלל אפשרות של יישום מעשי כיום.

אחת הדוגמאות הבולטות לטכנולוגיה קיימת שלא עמדה בציפיות היא הווידאו-פון. טכנולוגיה זו הוצגה לראשונה כבר בשנות ה-30, בתערוכה עולמית לחדשנות שנערכה בניו יורק. היא נראתה מאז בסרטי מדע בדיוני רבים, אך עדיין לא נכנסה לשגרת היום-יום. זאת, מלבד לצורך שיחות ועידה עסקיות, שיחות טרנס-אטלנטיות עם קרובי משפחה באמצעות התוכנה סקייפ ובשירות פנסיונרים שרוצים לצפות בנכד העושה את צעדיו הראשונים.

דומה שהפספוס הגדול ביותר של הווידאו-פון נוגע לטלפון הנייד. שיחות הווידאו היו אמורות להיות ההבטחה הגדולה של הדור השלישי במכשירים הניידים שנכנסו לשימוש בעשור האחרון. על סמך הבטחה זו הושקעו מאות מיליוני דולרים, בתקווה שייעשה שימוש המוני באפליקציות שיגדילו את רווחי החברות.

מבין שלוש החברות הסלולריות בישראל, שמה חברת פרטנר את הווידאו-פון במרכז הבמה כשהשיקה את מכשירי הדור השלישי שלה ב-2004. מנגד, מתחרתה פלאפון הנמיכה פרופיל, אולי בשל תחזיות ספקניות שנשמעו כבר אז בנוגע להיענות הצרכנים. סלקום בחרה בשביל הביניים הבטוח: לא הדגישה את הווידאו-פון, אך טרחה לשדר פרסומות שבהן הועברה לידה באמצעות הטכנולוגיה החדשה. כיום היישום מוצע בשלוש החברות, אך בקושי נעשה בו שימוש. כמו במקרה של הטלפונים הביתיים, נראה שאנשים מעדיפים לשמור על הפרטיות שלהם בעת שיחת הטלפון - וכך נותרו הכנסות המפעילות הסלולריות מהדור השלישי מהורדת שירים וסרטים בלבד.

תאי דלק מימניים הם הבטחה טכנולוגית נוספת שאיכזבה בעשור האחרון. מדובר במתקן המפיק זרם חשמלי הנוצר מתגובה כימית בין שני חומרים שונים. פליטת המזהמים בתהליך זה היא אפסית. התחזיות משנות ה-90 ומתחילת העשור דיברו על כך שב-2010 כבר יהיו מכוניות שייסעו באמצעות טכנולוגיה של תאי דלק, ובמקביל להן יוכלו לפעול באמצעות טכנולוגיה דומה גם מכשירי חשמל ביתיים, כגון סוללות לפלאפון או למחשב הנייד. אלא שמסיבות שונות, לא הצליחה טכנולוגיה זו לחדור לשימוש עד כה.

אנרגיה היא תחום שתמיד העסיק את העוסקים בטכנולוגיות העתיד, כפי שמדגים המקרה של שי אגסי, שצופה כי חזון המכונית החשמלית שלו יתממש בעשור הקרוב. אגסי הוא יזם רציני שגם אם לא יצליח, כבר תרם תרומה משמעותית בכל הנוגע לסוגיות של חיסכון באנרגיה. ההיסטוריה בישראל הוכיחה לפחות במקרה אחד שסוגיית האנרגיה עלולה לגרום לאנשים מכובדים לאבד את הראש. כך היה במקרה של הנורה שהיתה אמורה להאיר את כל רמת גן. ביוני 1981, קצת לפני הבחירות, הודיע יעקב מרידור, איש עסקים מוותיקי האצ"ל ומועמד מטעם מפלגת הליכוד לכנסת, שהוא מכיר מדען העובד על פיתוח מתקן שייצר אנרגיה על בסיס תהליך כימי, ביעילות ובתפוקה שיביאו למהפכת אנרגיה בקנה מידה עולמי. "זה כאילו שניקח נורה רגילה ונאיר עיר שלמה כמו רמת גן", אמר בראיון ל"קול ישראל". מרידור השווה את הגילוי להמצאת הגלגל וצפה שכלכלת ישראל תיהפך לבעלת המטבע החזק בעולם. כעבור כמה חודשים, כשכיהן כשר כלכלה בממשלת בגין, חזר מרידור על פרטי ההמצאה החדשה בשידור טלוויזיה. ואולם אז התברר שהמדען בעל ההמצאה הוא נוכל מורשע, ומאז מזוהה שמו של מרידור עם הפיאסקו הגדול ביותר בכל הנוגע לתחזיות ולהבטחות של פוליטיקאים ישראלים.

המזרח התיכון החדש עדיין בגדר חלום

מרידור דיבר על הנורה בתקופה שבה פוליטיקאים נהגו לפרסם ברבים, גם באמצעות ספרים, את חזונם לגבי העתיד, עניין שנהפך לנפוץ פחות כיום. מי שעסק בכך מצעירותו וממשיך בכך עד היום הוא נשיא המדינה שמעון פרס. "פרס הוא באמת תופעה בעניין הזה", אומר הפרשן הפוליטי חנן קריסטל. "לאורך כל הקריירה הוא דיבר על העתיד באופן עקבי. הוא עשה את זה גם כי הוא ראה את עצמו כמדינאי-על, כיורשו של בן גוריון. הרי בן גוריון אמר עוד בשנות ה-50 שסין תהיה מעצמה, ודיבר גם על התפרקות הגוש הקומוניסטי". אך פרס, שידע לחזות מגמות בנוגע למקומה של הטכנולוגיה בישראל, רשם לא מעט כישלונות בתחומים אחרים. הדוגמה הבולטת ביותר היא ספרו "המזרח התיכון החדש", שכתב ב-1993. לפי הספר, המזרח התיכון היה אמור להיות כיום מערכת כלכלית אזורית אחת, בדומה לאירופה, עם מערכות כבישים משוכללות ביותר. בחזונו של פרס אפשר היה לצאת עם המכונית מתל אביב, להתחבר לאוטוסטראדה שמקורה במצרים ולנסוע לאירופה דרך לבנון, סוריה וטורקיה. כביש אחר אמור היה לחבר את מצרים וישראל לעירק ולמפרץ הפרסי, וכבישים אחרים נועדו לחיבור בין ירושלים לעמאן ובין דמשק לחיפה.

התסריטים ששירטט פרס לא נגעו רק לתחום המדיני. ב-1983, כשהיה יו"ר האופוזיציה, העניק ראיון לעיתונאי יצחק לבני ב"קול ישראל". במשדר דיבר על הפיכת ישראל ל"דמוקרטיה קהילתית" של מחוזות. "מחוז יהיה רפובליקה דמוקרטית קטנה שעוסקת בכל, פרט לביטחון, ליחסי חוץ ולמטבע", אמר פרס. "במחוז הזה ייוצגו העובדים, הממשלה, בעלי בתי החרושת, המורים, המנהלים - והם יהיו אחראים על תכנון ועל החיים המחוזיים מאלף ועד תו".

"אתה באמת חושב שישראל, עם הבעיות הביטחוניות שלה, תהיה מסוגלת לעשות דברים באופן קונקרטי בעניין הזה, בזמן הקרוב?", הקשה המראיין לבני, "אני חושב שכן", ענה פרס על מה שמעולם לא מומש עד כה. את התוכנית הזו, שאותה כינה פרס "המהפכה הפדרלית הסמויה", הוא פירט בראשונה בספרו "כעת-מחר" שהוציא בינואר 1978, כמה חודשים לאחר שמפלגת המערך הפסידה בבחירות 1977. גם בספר זה ניפק פרס כמה תחזיות שנשמעות מביכות במיוחד כיום. לדוגמה, כותב פרס לגבי התלות של העולם המערבי בנפט: "ייתכן מאוד שבתוך עשר-עשרים שנה תקטן התלות הזאת ותהיה גורם שולי שאפשר בלעדיו. אם בגלל תוחלת החיים של בארות הנפט עצמן (25-30 שנה) ואם בגלל תוחלת תלותו של המערב בנפט, עם פיתוח מקורות אלטרנטיביים וחיסכון (10-15 שנה)".

32 שנה לאחר שניתנה תחזית זו, ממשיכות בארות הנפט בעולם הערבי להפיק את הזהב השחור. פיתוח מקורות אלטרנטיביים וחיסכון, שכבר היה אמור להתרחש, נמצא עדיין בחיתוליו. פרס בהחלט לא היה הפוליטיקאי היחיד ששגה בתחזיותיו. לובה אליאב, בן דורו של פרס במפלגת העבודה, פירסם ב-1972 את ספרו "ארץ הצבי", שנחשב לאחד הספרים החשובים של התקופה. כמו ספרים אחרים שכתבו פוליטיקאים, גם ספר זה שילב בין חזון לבין הניסיון לשרטט את העתיד. כך, לצד הצלחתו של אליאב לחזות את הסכנה שישראל תיהפך למדינה דו-לאומית עקב הכיבוש בשטחים, הוא נכשל בכמה תחזיות מפורשות שאותן הוא מספק בתחום הכלכלי. בספר דיבר אליאב על "שוני מהפכני של המבנה הענפי בכלכלת ישראל ועתידה".

"הקפיצה הגדולה ביותר תהיה בענף הבריאות והרפואה", כותב אליאב. "בהווה עוסקים בו לערך כ-4%-5% מכלל המועסקים במשקל ואילו בעתיד הוא יגדל פי שלושה עד ארבעה, יגיע ל-10%-15% ויפרנס כמיליון איש". בהמשך מפרט אליאב את תחזיותיו לשאר התחומים: מיליון איש יעסקו בתחום החינוך; מיליון איש יועסקו במינהל הממשלתי, הציבורי והמוניציפאלי; בענף הנופש והפנאי יועסקו בין 750 אלף איש למיליון; בתחום התעשייה - הכולל תעשיות מתקדמות וישנות ואת תחומי התחבורה והנדל"ן, יועסקו קרוב ל-3 מיליון. נתוני הלמ"ס של 2009 מראים כמה היה אליאב רחוק מהמציאות: בתחום הבריאות מועסקים כיום כ-275 אלף איש בלבד. במינהל הציבורי ובשירותים לקהילה מועסקים 260 אלף איש. בחינוך מועסקים 350 אלף איש. בתחום הפנאי והאירוח מועסקים רק 130 אלף איש. בתחומי התעשייה, הבנייה והתחבורה מועסקים קרוב ל-800 אלף איש. אליאב כלל לא מציין בספרו את תחומי השירותים העסקיים, הבנקאות והביטוח, שבהם מועסקים כיום קרוב ל-500 אלף איש ואת תחום המסחר שבו מועסקים קרוב ל-400 אלף איש.

פוליטיקאי נוסף שטעה במספרים הוא פרופ' יובל נאמן ז"ל, שהיה מנהיג מפלגת הימין הקיצוני "התחייה" וכיהן כשר המדע בשנות ה-80. במאמר שכתב ב-1983, ניסה נאמן לחזות את מצבה הדמוגרפי של מדינת ישראל כעבור שנות דור, אולי כדי להוכיח את צדקת דרכה של "התחייה" בנוגע לרעיון הסיפוח של הגדה המערבית לישראל. נאמן חזה שבין 1983 ל-2010 יעלו למדינת ישראל 5 מיליון יהודים, כך שכיום יחיו בה 8.5 מיליון יהודים. כמו כן, בעקבות טרנספר של פליטים מרצועת עזה (שאותו מכנה נאמן "יישוב מחדש"), חזה נאמן שכ-2.5 מיליון פלסטינאים יגורו בין הירדן לים. הנתונים העדכניים שונים לגמרי. בשנות ה-90 אמנם היה גל עלייה גדול ממדינות בריה"מ לשעבר, אך מ-1983 ועד היום הגיעו לישראל רק כ-1.3 מיליון עולים, רבע ממה שחזה נאמן בספרו. כיום, חיים בין הים לירדן 7.4 מיליון יהודים וכ-5 מיליון פלסטינאים. האם בעקבות הכישלונות יפסיקו פוליטיקאים, כלכלנים, מנהלים וממציאים לנפק תחזיות? ספק, אם כי ניתן להניח שאולי יהיו זהירים יותר, כפי שכבר קורה בשנים האחרונות, לעומת תחזיות שניתנו בעבר הרחוק יותר. "ההיסטוריה הכי מעניינת היא ההיסטוריה של העתיד", נוהג שמעון פרס לומר, דבר שמסביר מדוע תמיד יהיו אלו שיתעקשו לראות את הנולד על אף הנפילה הצפויה. אלא שההיסטוריה של התחזיות מלמדת שכמו ביחסו של האדם אל הטבע, כך ראוי אולי לנהוג לגבי העתיד: קצת יותר צניעות בהחלט יכולה לעזור.

לכתבות נוספות

הדור הבא - נוער נא להכיר: היזמים, הפרסומאים, אנשי העסקים והפוליטיקאים שיעצבו את פני העשור הבא של ישראל

הדור הבא - ספורט איך ייראו הספורטאים של 2020: חזקים יותר ומסוממים יותר

הדור הבא - רעב עולמי כך יצילו תפוחי האדמה והחומוס הישראלי את העולם מסכנת רעב

הדור הבא - רכב המהפכה האיטית: מכונית העשור הבא תהיה קטנה יותר, מעוצבת יותר, מתוחכמת יותר - ומאוד דומה למה שיש כיום

הדור הבא - סבתות מועצת החכמות של דור המייסדות: היה טוב, יהיה רע, אבל יש תקווה - "שנשאיר לנכדים יותר ממה שקיבלנו"

הדור הבא - אהבה פרויקט חדש, שאפתני במיוחד (ובתקציב צנוע) - אולי סוף סוף נגלה למה אנחנו מתאהבים

הדור הבא - אנושות העידן הזה גוזל מאיתנו את האנושיות שלנו

הדור הבא - העולם העולם בעוד 10 שנים: דומה להיום, מורכב הרבה יותר

הדור הבא - תקשורת דינוזאורים קשי תפישה: ככה תתקשרו עם הדור הבא



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#