השור המסתער של וול סטריט ממשיך להלהיב את המעריצים - גם לאחר ביקור הדובים

הוא מבוקש לצילומי פרסומות, תיירים משפשפים את אשכיו כסגולה למזל ועכשיו הסינים רוצים אחד משלהם ■ פסל השור המסתער שהניח בחשאי ארטורו די מודיקה ליד בורסת ניו יורק באישון לילה, ממשיך להלהיב את המעריצים ■ יוצר הפסל לא תיאר שהשור ייהפך לאתר עלייה לרגל

חיים הנדוורקר | ניו יורק
חיים הנדוורקר | ניו יורק

אחד מאתרי התיירות הפופולאריים בניו יורק הוא פסל השור המסתער (Charging Bull) בדאון טאון של מנהטן. אלפים באים להצטלם עם השור, שנהפך לסמל של השוק החוגג. חלקם נוגעים בפניו ובגופו, יש המשפשפים את חוטמו של השור או את קרניו, והמהדרין אוחזים באשכיו - סגולה למזל. השור המפורסם נמצא בעמדת התקפה, עיניו רושפות, נחיריו רחבים. עוד רגע ינפץ לרסיסים את כל מה שעומד לפניו, או על פי הדימוי המקביל בשוק המניות - יזנק קדימה וימלא את כיסי המשקיעים בכסף לרוב.

כבר 20 שנה עומד הפסל הזה בפארק, לא הרחק מהבורסה של ניו יורק. הוא עשוי מברונזה, ושוקל 3.5 טונות, מתנשא לגובה של כ-3.3 מטרים ולאורך של כ-4.8 מטרים. האומן שיצר אותו, ארתורו די מודיקה, אוהב לבקר את הפסל שלו פעם או פעמיים בשבוע, כדי לראות את העוברים והשבים מתלהבים ממעשה היצירה שלו. "אני אוהב לראות את האלפים שניצבים מסביב לפסל", אומר די מודיקה. "זה עושה לי טוב ונותן לי כוח להמשיך לעבוד".

די מודיקה הצליח במקום שבו רק אמנים מעטים הצליחו. הפסל שלו נהפך לאתר עלייה לרגל. אמנם לא רבים זוכרים את שמו של היוצר, אבל רבים מכירים היטב את יצירתו. השור נהפך לאחד האייקונים הניו יורקיים המוכרים.

השור והדוב נהפכו עם השנים לסמלים של שוק המניות: הדוב מייצג ירידות, השור מייצג עליות. ההיסטוריה של שני הדימויים האלה לא ברורה. "ניו יורק טיימס" מצא בספריית הקונגרס ספר מ-1714, שבו מופיעים המושגים "שוק שורי" ו"שוק דובי". בית ההשקעות מריל לינץ' אף אימץ את השור (לא את זה של די מודיקה) כסמל המסחרי שלו, אך הדבר לא הבטיח לו הצלחה: הבנק הגיע לסף התמוטטות, ובסופו של דבר נאלץ בנק אוף אמריקה לרכוש אותו.

גם כיום, כשארה"ב עוברת את אחד המשברים הקשים בהיסטוריה שלה, מאמין די מודיקה שהפסל שלו נותן תקווה להמונים. "כשאתה רואה דבר כזה, אתה יכול לחוש את עוצמתו של השור", הוא אומר. "השור מסמל את ההצלחה של הבורסה, ולכן הוא נותן לך תקווה. יש סיבה טובה לכך שאנשים מכל העולם באים לראות את הפסל".

מתנה לעיר

השור של די מודיקה נולד מתוך משבר הבורסה של 1987. "כולם היו אז בדיכאון, ורציתי לעודד את האנשים", הוא משחזר. "האמנתי בכלכלה, האמנתי בניו יורק ובארה"ב, והחלטתי לעשות משהו שיעודד את האנשים. כך התחלתי לעבוד על הפסל הזה. עבדתי כמו משוגע במשך שנתיים. ישנתי שלוש שעות בלילה. זה לא היה פשוט, כי הסטודיו שלי לא היה גמור אז. הוצאתי מכיסי 350 אלף דולר כדי לבנות את השור.

"כשהפסל היה מוכן, היה לי ברור שלא יאפשרו לי להציב אותו במקום ציבורי, אבל רציתי לעשות מעשה סמלי. המקום הנכון מבחינתי היה מול הבורסה של ניו יורק. הלכתי לאזור הבורסה כדי ללמוד את סידורי הביטחון. גיליתי שמדי חמש דקות עובר שם סיור משטרתי, וידעתי שיש לי חלון הזדמנויות בן שלוש דקות כדי להציב את הפסל. ב-15 בדצמבר 1989 שכרתי משאית עם מנוף, והגענו למקום באחת בלילה. להפתעתי, גיליתי שם עץ גדול שהוצב לכבוד חג המולד. הייתי צריך לקבל החלטה מהירה. הורדנו את הפסל מהמשאית, והצבנו אותו ממש מתחת לעץ. נשארתי שם עם חבר ועם בקבוק שמפניה, ואז הגיעו השוטרים. הם שאלו אותי מה זה, ועניתי שזו מתנה לעיר. הם לא עשו מזה עניין ולא עצרו אותי. למחרת היה הסיפור בכל העיתונים".

אלא שהאופטימיות היתה מוקדמת. "הלכתי לאכול ארוחת צהריים - וכשחזרתי, הפסל נעלם. המשטרה הסבירה שהפסל פגע בסדר הציבורי ובתנועה. מתברר שריצ'ארד גראסו, שהיה אז נשיא הבורסה, לא אהב את הפסל. הוא חשב שאם מעצבים פסל של שור, חשוב ליצור גם פסל של דוב, לצורך האיזון. לא חשבתי שיש מקום לדוב, כי רציתי להביע תקווה. השוטרים לקחו את השור, ולא ידעתי איפה הוא נמצא. גיליתי שהעבירו אותו למחסן של המשטרה בקווינס".

לעזרתו של די מודיקה נחלץ הנרי סטרן, שהיה האחראי על הפארקים בעיריית ניו יורק. סטרן הסכים להעמיד את השור בפארק אחר בדרום מנהטן, לא הרחק מהבורסה, למשך שישה חודשים. לאחר שהם הסתיימו, הסכים סטרן לתת לפסל ארכה, שנהפכה לקבועה. "אנשים משוגעים על השור הזה", אמר עליו סטרן. "הוא מצית את הדמיון שלהם".

ב-2004 החליט די מודיקה למכור את הפסל, והציב תנאי אחד: שהשור לא יועבר ממקומו. לבסוף רכש אותו מיליארדר, שלדברי די מודיקה ועורך דינו ג'ואל ברנסטין נמצא ברשימת 500 האנשים העשירים של מגזין "פורצ'ן".

כמה שילם המיליארדר? "זה סוד", אומר די מודיקה. "זה חלק מהסכם הסודיות עם הרוכש". הפסל הוצע במקור במחיר מינימום של 5 מיליון דולר, ודי מודיקה מוכן להגיד רק שהוא נמכר לבסוף תמורת יותר ממיליון דולר.

אוהב פסלים גדולים

די מודיקה, 68, מתמחה בעיצוב פסלים גדולים, שמשקלם נע בין שתי טונות לתשע. "אני חושב שכך אני מבטא את עצמי הכי טוב", הוא מסביר. "הייחוד שלי הוא השילוב בין החומרים. בדרך כלל אמנים יוצרים מחומר אחד, ואני משלב בעבודות פלדה, ברונזה ושיש".

הוא נולד בסיציליה, ולימים למד פיסול בפירנצה. הוא לא הסתדר עם המורים שלו, והם הציעו לו לעזוב את הלימודים ולפתוח גלריה משלו. הוא החליט לעבור לניו יורק, התחתן עם אמריקאית ממוצא יהודי והתגרש ממנה. כיום הוא נשוי בשנית, לאשה סיציליאנית, ויש לו בת מכל אחד מנישואיו.

ב-1978 הוא רכש סטודיו ב-45 אלף דולר ברחוב קרוסבי בדאון טאון מנהטן, שהיה אז אזור שומם. "בניתי את הסטודיו הזה בידיים, עם עזרה של חברים. הרחוב היה כל כך שומם, עד שיכולתי להציב פסלים ענקיים במרכזו. הימים האלה חלפו וכיום האזור פופולארי מאוד. לפני שלוש שנים מכרתי את הסטודיו תמורת 4 מיליון דולר, וכעת יש לי סטודיו באזור אחר בדאון טאון מנהטן".

די מודיקה מודה שלא העלה על דעתו שפסל השור ייהפך להצלחה גדולה כל כך. חברות פונות אליו ומבקשות ממנו לצלם את השור לפרסומות. חלק מהן מבקשות לשנות את גופו בפרסומת, אך די מודיקה מסרב. באחרונה פירסמה הוצאת הספרים רנדום האוס ספר על נפילת בית ההשקעות ליהמן ברדרס, שעל כריכתו מופיע תצלום של השור. "הם לא ביקשו ממני אישור. זאת ממש חוצפה", הוא אומר. הוא הגיש תביעה נגד הוצאת הספרים באמצעות משרד עורכי הדין פרל כהן צדק לצר, שנוסד בישראל ופתח סניפים בניו יורק ובבוסטון.

לי גולדברג, שותף בסניף הניו יורקי של פרל כהן צדק לצר, אומר כי די מודיקה ימשיך להגן בנחישות על זכויות היוצרים שלו. "רנדום האוס השתמשה בשור המסתער לעטיפת הספר, ללא אישורו של די מודיקה, והיא צריכה לשלם על שימוש אסור זה", אומר גולדברג. זאב פרל, שותף מנהל בפרל כהן צדק לצר, מוסיף: "פעמים רבות אנו מוצאים את עצמנו מגנים על בעלי קניין רוחני מפני הפרות של חברות גדולות. באנלוגיה לסיפור דוד וגולית - אנחנו מזוהים בדרך כלל עם דוד". דובר מטעם רנדום האוס סירב להגיב.

יותר מכל, די מודיקה מתקומם כשהוא רואה העתקים מוקטנים של השור שנמכרים בדוכנים בעיר, בעיקר בצ'יינה טאון. "אלה העתקים איומים שמיוצרים בסין. גובים עבורם 20-40 דולר. בהתחלה כעסתי מאוד. ניגשתי לבעלי הדוכנים וצעקתי עליהם - אתם מבינים מה אתם עושים כאן? זה לא חוקי. זה מעשה זיוף. אין לכם רשות לעשות את זה. הבעיה היתה שרבים מהם לא הבינו בכלל על מה אני מדבר. הסינים שמוכרים בדוכנים לא תמיד מבינים אנגלית. עם השנים הבנתי שזה לא עוזר, והפסקתי".

המוכרים הסינים אמנם מכעיסים אותו, אך ייתכן שהממשלה הסינית תפצה אותו על כך בעקיפין. "הסינים משפצים את הרובע הפיננסי בשנחאי, וביקשו שאבנה להם העתק של השור מניו יורק", הוא מספר. "הסברתי להם שאני לא יכול להעתיק את הפסל, מפני שמכרתי אותו. הצעתי להם שאבנה את אחיו של השור. הוא יהיה שונה, אבל בסופו של דבר גם הוא יהיה שור מסתער, שייתן תקווה. אנחנו על סף חתימת חוזה, ואם הכל יסתדר, הפסל יהיה מוכן ב-2010".

די מודיקה שמח כשהוא רואה את הציבור הרחב מגיע במיוחד לראות את הפסל ונוגע בו. "יוצרים עבודות אמנות כדי שאנשים יוכלו לגעת בהן ולחוש אותן", הוא אומר. "המגע משפיע על השור, והאשכים שלו התחילו להבהיק בגלל המגע הרב".

די מודיקה מתנהג כפרש בודד, והוא גם מוכר את היצירות שלו בעצמו. "אני רוצה להכיר את מי שרוכש אותן ואני רוצה שהאספנים יכירו אותי באופן אישי. חשוב שהאספן יבין את מה שעושה האמן. מוזיאונים וגלריות יוצרים חיץ בין האמן לאספן. אני זקוק לקשר בלתי אמצעי".

בימים אלה בונה די מודיקה סטודיו ענק בסיציליה מולדתו, שישמש גם בית ספר לפיסול. "המצב הכלכלי לא מקל עלי, אבל אני נחוש בדעתי להתקדם. אולי נצליח לסיים את העבודה בעוד שנתיים. הייתי רוצה שהאזור כולו ייהפך מאזור חקלאי לאזור של אומנות".

עניבות של בר סטרנס, כוסות של ליהמן ברדרס ובובת מיידוף לריסוק

לא קל יהיה לשכוח את המשבר הפיננסי הנוכחי, שעדיין לא חלף לגמרי וממשיך להשפיע על השווקים. מי שבכל זאת חושש כי הזיכרון ייעלם, יכול להיעזר בכמה מזכרות מהתקופה המרתקת ביותר בעולם הפיננסים מאז השפל הגדול. בנקאים מליהמן ברדרס, שקרס בספטמבר 2008, מכרו עם התמוטטות הבנק כל מזכרת שמצאו, וכך אפשר כיום לחפש באתרי מכירות פומביות ובמקומות נוספים מזכרות כמו מחברות ותיקי מנהלים של ליהמן ברדרס. אחת המזכרות הפופולאריות מהבנק היא כוס קפה לבנה, שעליה מוטבעים לוגו הבנק והמשפט: "ליהמן ברדרס, המקום שבו נבנים חלומות".

באופן אירוני, לאחר התמוטטות הבנק האמריקאי נמכרה כמזכרת תעודה על רכישת אג"ח של ליהמן ברדרס, שהונפקה ב-1925 לחברת ווייט סטאר ליין - הבעלים של ספינת הטיטאניק.

גם עובדי בר סטרנס, שהתמוטט במארס 2008, מיהרו להיפטר ממזכרות של הבנק, ועוד באותו החודש אפשר היה למצוא באתרי המכירות הפומביות חולצות משומשות של עובדים עם לוגו תואם - אחת מהן אפילו נמכרה תמורת יותר מ-150 דולר.

באתרי המכירות הפומביות אפשר למצוא גם חוברות הסברה לעובדים החדשים בבנק, מטריות, כוסות, כרטיסי קפיטריה, כובעי מצחייה ואפילו דגם של מטה בר סטרנס במנהטן. עניבה הנושאת את לוגו הבנק גררה במארס בשנה שעברה 1,400 הצעות, ולבסוף נמכרה בעבור 150 דולר.

לולא המשבר הנוכחי, שהביא את המשקיעים למשוך כספם מקרנות, ספק אם היתה מתגלה הונאת הענק של ברני מיידוף. וכך, מזכרות הנושאות את שמו או את דמותו של מיידוף נהפכו גם הן לפופולאריות, ומציינות את אחד הסממנים המובהקים של המשבר הנוכחי: חמדנות תאגידית.

מי שמחפש נקמה לאחר שאיבד את כל כספו בהונאת הפונזי הגדולה אי פעם, או שסתם מרגיש צורך להביע את תסכולו ממנהל הקרנות הסורר - יכול למצוא את מבוקשו בבובת "ברני רסק אותי" (Smash Me Bernie).

במחיר של 99.95 דולר בלבד יכול האזרח הממוצע, או המשקיע שהפסיד את כל כספו, לרכוש את הבובה, שמגיעה עם פטיש ייחודי שבאמצעותו אפשר לרסק אותה. הבובה מגיעה בדמותו של מיידוף, הלבושה בבגדי שטן אדומים ומחזיקה קלשון בידה.

וזה לא הכל: משחק מקוון חדש בשם Made Off מאפשר לשחקנים ליצור הונאות פונזי וירטואליות עם תשואות של בין 5% ל-20% בשנה. עם זאת, כסף אמיתי אינו מעורב במשחק, אלא רק נקודות, התקפות בעולם הווירטואלי של חברת Cellufun, היצרנית שלו.

כדי לטפח את הונאת הפונזי הווירטואלית, נדרשים שחקנים למשוך משקיעים וירטואלים מקרב חבריהם המקוונים. אם הם לא מצליחים לגייס מספיק חברים חדשים כדי להמשיך את ההונאה, מוכרזים השחקנים כפושטי רגל.

היזם אנתוני ראסל מוכר כבר כמה שנים צעצועים לכלבים בדמויות פוליטיות. בין הדמויות המזוהות יותר עם המשבר אפשר למצוא את נשיא ארה"ב לשעבר ג'ורג' וו. בוש, דמות של ברוקר חמדן וכמובן - בובה בדמותו של ברני מיידוף.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ