המשבר מאחד לבבות, התאוששות מולידה טינה

קשה להאמין כי ה-G20 יוכלו להתמיד בשיתוף פעולה

יוני סער
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יוני סער

כשמדברים על המספר 3, יש שתי תפישות עולם סותרות: לפי הראשונה, הכל מגיע בשלשות, ואילו לפי השנייה, הפעם השלישית מביאה מזל (או צרות). בסוף השבוע שעבר נפגשו מנהיגי 20 הכלכלות הגדולות בעולם לפסגה השלישית שלהם בשנה אחת. עבור ה-G20, ארגון שמעולם לא נפגש ברמת ראשי מדינות או ממשל עד כה, מדובר בהישג. כשחושבים על זה, הם גם לא נקראו להציל את הכלכלה העולמית מקריסה.

בשתי הפגישות הקודמות שלהם, הסכימו המנהיגים להפסיק את חילופי ההאשמות, ופעלו יחדיו על מנת להוציא אותנו ממנו. זהו הישג בלתי מבוטל, מכיוון שהוא כלל מדינות מסין הקומוניסטית ועד ארה"ב הקפיטליסטית, וכל הגוונים הפוליטיים שבדרך היכולת שלהם לתאם ולשתף פעולה צוינה שוב ושוב כאחת ההתקדמויות הגדולות ביותר של פסגות בינלאומיות.

באוקטובר שעבר, בפגישתם בוושינגטון, המדינות התעלמו מהעובדה שהנשיא דאז, ג'ורג' וו. בוש, יפנה את כסאו תוך חודשים ספורים, והרכיבו תוכנית, לה קראו "תכנית הפעולה של וושינגטון". כשהגיעה פסגת לונדון בתחילת השנה, כבר הושקעו טריליוני דולרים, והמנהיגים נפגשו על מנת לתאם כיצד מתפקדת התוכנית הפומפוזית שלהם. הם כיווננו וביצעו תיקונים קטנים, ונתנו עוד כסף לקרן המטבע הבינלאומית (IMF), והמשיכו לשתף פעולה. לא היתה להם ברירה. אך מה יהיה כעת, כאשר אסיה כבר הצליחה לנתק עצמה מהצמידות לצמיחה בארה"ב ובאירופה?

כולם מסכימים כי עוד מוקדם להביא לסיומן את תוכניות התמריצים המאפשרות לכלכלות המפותחות להמשיך להתקיים. כולם אפילו מסכימים כי הבנקים זקוקים לרפורמה רגולטורית נוקשה - וכן, זה אפילו כולל את הבונוסים המרושעים. הבסיס לכל זה הוא ההצהרה כי "לא ניתן לזה לקרות בשנית".

אך השאלה היא האם הם יכולים להמשיך להסכים. צרפת, למשל, נחושה לבצע רפורמה רגולטורית חריפה יותר מבריטניה למשל. לבריטניה יש הרבה מה להפסיד, אם בירת הפיננסים של אירופה, הסיטי של לונדון, תסבול מרגולציה עודפת. כריסטין לגארד, שרת האוצר של צרפת, אמרה לי שהגבלת הבונוסים לבכירי מגזר הבנקאות היא צעד סמלי המעיד כי העסקים כבר אינם כרגיל. רק באמצעות קביעת מערכות ממשמעות ורגולטוריות נוכל לקרוא לעולם הפיננסי לסדר, היא אמרה. השקפה כזו כמובן מנוגדת לזו של כמה מהמשתתפים בפסגה בוושינגטון.

ה-G20 מוצא עצמו כעת כקבוצת נוסעים שחולצו מספינה טובעת. כאשר אסון מרחף מעל ראשם, כל סוגי הנוסעים, מעובדי חדר המכונות ועד לסועדים על שולחנו של רב החובל, שותפים לצחוק, לידידות ולאהבה. אך כעת, כאשר הרצון הטוב שבא יחד עם הצורך בחילוץ מתחיל להתפוגג, היריבויות הנושנות צפות אל פני השטח, והאידיאולוגיות הפוליטיות שהונחו בצד מאומצות מחדש.

בוושינגטון, ה-G20 הצליח לשמור על שיתוף הפעולה, אף כי החיכוכים החלו להיראות - לא היתה להם ברירה, כיוון שהמשבר טרם הסתיים. אך בטווח הארוך, כאשר נשיאות ה-G20 תעבור מבריטניה לדרום קוריאה, יש לי כבר ספק כי יוכלו להתמיד בכך. משברים מניבים שיתוף פעולה, אך ייתכן כי התאוששות מולידה טינה. קשה לבנות על פסגה מוצלחת נוספת בפגישה הבאה ומעבר לה.

ריצ'רד קווסט הוא הפרשן הכלכלי של CNN. תוכניתו החדשה, "Quest Means Business", תשודר מדי ערב ב-21:00 שעון ישראל.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker