השנה שבה ענקיות האינטרנט נאלצו להתחיל לקחת אחריות - בעולם - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
המעצמות החדשות

השנה שבה ענקיות האינטרנט נאלצו להתחיל לקחת אחריות

חברות כמו פייסבוק וגוגל נאלצו ב-2017, בתחילה בלית ברירה לאחר ביקורת פנימית וממשלתית, להודות באחריותן על ההשפעה שיש להן על המתרחש בעולם האמיתי ■ אך כעת הן צריכות לדאוג לפתרון הבעיות שיצרו - גם במחיר של פגיעה ברווחיות שלהן, שהגיעה השנה לשיא

תגובות
הפגנה נגד גוגל בברלין
HANNIBAL HANSCHKE/רויטרס

זו היתה שנה נוראית לתעשיית הטכנולוגיה. אולי נשמע משונה לומר זאת על תקופה של רווחי שיא. ב–2017, חברות הטכנולוגיה האמריקאיות הגדולות המשיכו לגרוף כסף, להגדיל את מספר המשתמשים ולהרחיב את השליטה שלהן בחיינו עד לרמה שכבר כמעט נדמית דיסטופית. זאת היתה השנה שבה אמזון פיתחה שיטה שבה שליחיה יכולים להכניס את עצמם אלינו הביתה, ואפל המציאה טלפון נייד שאפשר לפתוח את הנעילה בו בעזרת הפנים.

ואולם מתחת לכל ההצלחה הזאת נמצא שינוי מונומנטלי באופן שבו חברות טכנולוגיה מתמודדות עם העולם. בעוד חמש או עשר שנים, נראה את 2017 כנקודת מפנה. מדוע? משום שהשנה, לראשונה, ענקיות ההיי־טק התחילו לקבל בלית ברירה את העובדה שיש להן מידה של אחריות לעולם שמחוץ לאינטרנט. ההיקף של האחריות הזאת הוא כבר עניין אחר לגמרי.

עם פלטפורמת טכנולוגיה מגיעה גם אחריות לעולם האמיתי. פלטפורמות הן הפרסים הנוצצים של עולם הטכנולוגיה. הסיבה לכך שחמש חברות הטכנולוגיה הגדולות בארה"ב במונחי שווי שוק — אמזון, אפל, פייסבוק, אלפבית ו מיקרוסופט — הן גם חמש החברות הגדולות בארה"ב מכל סוג, היא שהן מחזיקות באבני היסוד האלה של הכלכלה הדיגיטלית, בין אם אלה מערכות הפעלה, חנויות אפליקציות, רשתות חברתיות, שרתי ענן או תשתיות משלוחים ולוגיסטיקה.

חישבו על הפלטפורמות האלה ככבישים, מסילות הברזל והנתיבים הימיים של כלכלת המידע — חלק חיוני שכל עסק או אדם שלא חי בבקתה בהרים לא יכול להימלט ממנו.

במשך שנים, על אף כוחן הגובר, לא היה פיקוח רב על הפלטפורמות האלה, ולעתים קרובות דחו בביטול את הטענות לגבי מידת ההשפעה שלהן על העולם האמיתי. האתוס היה שפלטפורמות האינטרנט לא באמת אחראיות על האופן שבו אנשים משתמשים בהן. הסלוגן של עמק הסיליקון יכול היה להיות: "אנחנו רק מייצרים את הטכנולוגיה, איך אנשים משתמשים בה זה כבר סיפור אחר".

ב–2017, כל זה השתנה. בתחילה בלית ברירה ולאחר מכן בהתלהבות מופגנת, החלו חברות פלטפורמה כמו פייסבוק לקבל חלק מהאחריות על האופן שבו הן משפיעות על העולם האמיתי. הן לא הרחיקו לכת כפי שכמה מהמבקרים היו רוצים — אבל בהרבה מובנים הן שינו את הטון ואת ההתנהלות, מה שמעיד כי הן חשבו שוב על העמדה שלהן.

בלומברג

תשובות מוכנות מהספר כבר לא עוזרות

אפשר לטעון שלא היתה להן ברירה. בשנה האחרונה, הואשמו רשתות חברתיות ומנועי חיפוש בכך שחתרו תחת גופי החדשות, שימשו כתיבות תהודה והפיצו מידע מוטעה, שנאה, מיזוגניה והרבה חוסר נעימות חברתית באופן כללי. היתה גם, כמובן, הסאגה המתמשכת לגבי חלקן של החברות במאמצי התעמולה של רוסיה — שהובילו לחקירה בקונגרס.

ועלו גם שאלות גדולות יותר לגבי מי מייצר את הפלטפורמות ומי מרוויח מהן. תעשיית הטכנולוגיה מנוהלת ברובה על ידי גברים, ואין בה כמעט גיוון גזעי או מעמדי. פוסט שפירסמה המתכנתת סוזן פאולר לגבי תרבות של הטרדות מיניות ושנאת נשים בחברת שיתוף ההסעות אובר עורר תנועה שלמה של נשים בעולם הטכנולוגיה, שנכללה בהמשך בתנועת MeToo# העולמית.

אילי טכנולוגיה רבים מן הסתם לא היו מוכנים לשאלות הרציניות יותר שהחלו להיות מופנות כלפיהם לפני שנה. כשמנכ"ל פייסבוק, מארק צוקרברג, נשאל על חלקו של האתר בבחירות 2016, ימים ספורים אחרי ניצחונו של דונלד טראמפ, הוא נתן תשובה מספר הכללים הישן של פייסבוק: זה "רעיון מטורף למדי", אמר, שמידע מוטעה בפייסבוק "השפיע על הבחירות בצורה כלשהי".

מאז הטון הזה נעלם. צוקרברג התנצל על דבריו, ובעת פרסום הדו"חות האחרונים של החברה, הוא הציב את המשימה החברתית שלה בראש סדר היום. "הגנה על הקהילה שלנו חשובה יותר ממקסום רווחים", אמר למשקיעים. כמה בכירים אחרים בתעשייה השמיעו התחייבויות דומות. מנכ"ל אפל טים קוק אמר לאנדרו רוס סורקין מ"ניו יורק טיימס" כי לאפל יש "אחריות מוסרית" לנסות לרפא את הפצעים החברתיים והכלכליים של ארה"ב.

מארק צוקרברג
מתוך עמוד הפייסבוק של צוקרברג

הלחץ מצד הציבור והנבחרים עבד

נכון, יכול להיות שכל ההתבטאויות האלה הן רק עניין שיווקי. אבל אני רוצה להאמין שהשינוי הזה משקף דרך חדשה שלהן לנווט בעולם, מכמה סיבות.

ראשית, העובדים דורשים דרך חדשה. העובדים בעלי השכר הגבוה של עמק הסיליקון נמשכו לשם בגלל ההבטחה לשנות את העולם, ובשנה האחרונה המורל של רבים מהם התערער. בחלק מהמקרים הם דוחפים את הבוסים לשינוי.

שנית, בראשונה זה שנים, יש לחץ אמיתי מצד חברי קונגרס —שכבר הניב פרי בכמה מקרים. כך, למשל, הפסיקו ענקיות הטכנולוגיה בחודש שעבר להיאבק בחוק של הקונגרס שמאפשר לקורבנות של סחר בבני אדם לתבוע אתרים שתומכים בסחר כזה. בתקופה אחרת, היו החברות מתנערות מאחריות — הן הרי לא אחראיות לאופן שבו בני אדם משתמשים בשירותיהן, זוכרים? לא הפעם.

אבל אף אחד לא יודע באמת מה משמעות המלה "אחריות". אם השינוי הגדול של 2017 הוא שחברות הטכנולוגיה מקבלות כעת חלק מהאחריות על ההשפעה של הפלטפורמות שלהן על העולם, הרי שהתעלומה הגדולה של 2018 ואחריה היא איך בדיוק האחריות הזו תיראה.

צוקרברג אמר כי הוא מוכן לסכן את רווחיות החברה כדי לשפר את הקהילה. פייסבוק בוחנת עכשיו רעיונות חדשים להפיכת פיד החדשות שלה לפחות מפלג ופחות מועד למידע מוטעה, ולקדם את מה שהיא מכנה קשרים חברתיים בעלי משמעות. פייסבוק גם בוחנת מערכות שלדבריה יפקחו בצורה הדוקה יותר על פרסום, בתקווה למנוע משחקנים זרים להשתמש ברשת הפרסום שלה כדי להשפיע על מערכת בחירות.

בתגובה לביקורת מצד עובדים לשעבר בפייסבוק על כך שהטכנולוגיה שלה עלולה להיות ממכרת, אמרה החברה השבוע כי היא ערכה מחקר מקיף בנושא ו"משתמשת בו כדי לעדכן את צוות פיתוח המוצר שלנו".

נדרשים מאמצים נחושים יותר

אבל מה אם המאמצים המוקדמים האלה לא יטפלו בבעיות? מה אם פייסבוק תגלה שכשהיא מציעה לאנשים פיד חדשות פחות מקוטב העניין באתר שלה יורד באופן דרמטי ומשפיע על רווחיה? או מה אם השינויים ישפיעו באופן לא פרופורציונלי על אידיאולוגיה פוליטית מסוימת על פני אחרת — האם פייסבוק תדבוק באחריות גם כשהיא מסתכנת בכך שיטילו ספק באובייקטיביות שלה? כל התרחישים האלה לא מוצגים סתם בשביל הכיף. הנקודה היא שקשה יהיה לפתור את הסוגיות האלה.

"בדיוק כפי שעשתה תעשיית המזון המוכן בשנות ה–50, פייסבוק וגוגל מושכות משתמשים בגלל הנוחות שלהן, אבל מזינות אותם בתפריט שיגרום להם נזקים בטווח הארוך", אמר רוג'ר מקנמי, מוזיקאי ומשקיע הון סיכון. "אי־אפשר לטפל בבעיה בגיוס עובדים; אפשר יהיה לתקן אותה רק באמצעות שינוי האלגוריתמים בדרכים שיפחיתו משמעותית את הרווחיות".

או חישבו למשל על שאלת הגיוון. שאלתי את אלן פאו — מנכ"לית רדיט לשעבר שהפסידה בתביעת אפליה מגדרית נגד קרן ההון סיכון קליינר פרקינס קופילד אנד באיירס — מה דעתה על מאמצי התעשייה לטפל בסוגיה הזאת השנה. "הייתי נותנת לתעשייה ציון כמעט טוב", השיבה פאו, כיום מנהלת גיוון והכללה במכון קאפור להשפעה חברתית. "מנהלים עושים את המינימום האפשרי כדי לטפל בבעיות ורחוקים מלעשות את כל מה שצריך כדי לפתור את הבעיה".

לדבריה, היא מקווה למאמצים נחושים יותר שיובילו לשינוי מוחלט של התרבות בחברות הטכנולוגיה ויגרמו למנהלים לשאת באחריות. "זה אומר לפטר את כל האנשים שמעורבים בכישלונות, מהמנכ"ל ועד למנהלי משאבי האנוש ולדירקטוריון בחלק מהמקרים", אמרה פאו.

דבריהם של פאו ומקנמי ממחישים את הבעיה האמיתית של התעשייה. ברגע שאנשים יבינו שהם אחראים לפתרון הבעיות שנגרמו במה שהם בנו, יצופה מהם באמת לפתור אותן — אפילו אם הפתרונות יקרים או מנוגדים לאינטרסים העסקיים.

אז כן, 2017 היתה שנה נוראה לתעשיית הטכנולוגיה. אם הבעיות לא ייפתרו, 2018 תהיה אף גרועה יותר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#