כדי להשיב את האמון בו - הקפיטליזם צריך לתת יותר כוח לבעלי המניות - בעולם - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כדי להשיב את האמון בו - הקפיטליזם צריך לתת יותר כוח לבעלי המניות

100 מיליון בעלי המניות בארה"ב יכולים להפוך את העולם לטוב יותר ■ הטכנולוגיה מאפשרת להם להצביע בהחלטות הקשורות באחזקותיהם, כמו הגדלת מושבי המטוס והפחתת מיקור החוץ ■ חברות שיגדילו את השפעתם של בעלי המניות, ולא רק את רווחיהם - ייטיבו עם הציבור

אסיפת בעלי מניות של וולמארט
אי־פי

לקפיטליזם האנגלו־סקסי היה עשור קשה: מאשימים אותו בהגברת האי־שוויון והאי־יציבות הפיננסית; במרדף בלתי־פוסק אחרי יצירת רווח לבעלי מניות, שהוביל חברות גדולות לפעול בדרכים שפעמים רבות הופכות את העולם למקום גרוע יותר; בכך שהמושבים במטוסים נהפכו לקטנים יותר; שחברות אנרגיה מזהמות את האוויר; שתאגידים רב־לאומיים מעבירים משרות למיקור חוץ; ושחברות בעמק הסיליקון מתחמקות מתשלום מס. רבים סבורים שממשלות צריכות להפעיל יותר בקרה על עסקים פרטיים, אבל מה אם התשובה לירידה בלגיטימציה של תאגידים היא דווקא לתת לבעלי המניות יותר כוח — ולא פחות?

האפשרות המסקרנת הזאת מופיעה במאמר של אוליבר הארט מאוניברסיטת הרווארד ולואיג'י זינגלס מאוניברסיטת שיקגו. הטיעון שלהם מורכב משני חלקים. הראשון הוא שקפיטליזם של בעלי מניות צריך להיות רחב יותר, כך שחברות ישאפו למקסם את שביעות הרצון שלהם, ולא רק את הרווחים שלהם. השני הוא שטכנולוגיה תאפשר לחברות להבין בצורה מעמיקה יותר מה בעלי המניות רוצים באמת.

יותר מ–100 מיליון אמריקאים משקיעים בשוק המניות — באופן ישיר או באמצעות קרנות. הכסף שלהם מושקע, אבל הדעות והערכים שלהם בדרך כלל זוכים להתעלמות.

שיעור המניות המוחזקות בבעלות ישירה של אנשים פרטיים

עד לא מזמן, השתתפות מאסיבית בשוק המניות נחשבה חיונית לכלכלת שוק בריאה. לפי הטיעון, כדי שהאדם הממוצע יתמוך בקפיטליזם, הוא צריך שיהיה לו נתח ישיר בשוק. בשנות ה–60 אנשים פרטיים החזיקו באופן ישיר יותר מ–80% מהמניות האמריקאיות ויותר מ–50% מהמניות הבריטיות. מרגרט תאצ'ר הפריטה חברות בריטיות בשנות ה–80 והשתמשה בקמפיינים טלוויזיוניים כדי למכור מניות לציבור. המטרה שלה היתה להביא "בעלות, הון ועצמאות" למיליוני עובדים.

אבל איפשהו בדרך החלום הזה הלך לאיבוד. ההשקעות של רוב האנשים מנותבות על ידי מנהלי השקעות — אנשים פרטיים מחזיקים בבעלותם הישירה רק 40% מהמניות האמריקאיות ופחות מ–20% מהמניות בבריטניה. כמה חברות ענק שמנהלות כספים דומיננטיות מאוד בתחום. לפי חוקי החברות בארה"ב, לכל בעל מניות מותר להגיש הצעות לסדר היום, גם אם הן אקסצנטריות; אבל בפועל מדובר בדמוקרטיה למראית עין בלבד, ומי ששולט בעניינים הם הטכנוקרטים. מנהלי נכסים רואים את המשימה שלהם במקסום שווי השוק של תיקי ההשקעות של הלקוחות, ומצפים כי החברות יניבו רווחים מקסימליים.

לואיג'י  זינגלס
Chris Lake

מאז חברות זכו לפריבילגיה של עירבון מוגבל בשנות ה–50 של המאה ה–19, התעורר דיון לגבי המחויבות שלהן לחברה (society). במאמר שפירסם ב–1970 הכלכלן מילטון פרידמן, הוא טען כי מחויבותה היחידה של חברה היא לשורת הרווח. אבל זה לא קר ונוקשה כמו שזה נשמע. לרוב בעלי המניות יש שילוב של מטרות פיננסיות ואמונות אתיות. חברה רעבה לרווחים יכולה להיות חלק ממערכת שדוגלת בשילוב הזה. החברה מייצרת רווחים שיכולים לממן מטרות "אתיות" של בעל המניות: למשל, תרומות למוסדות צדקה או מסים שהולכים לממשלה שמספקת רשת ביטחון חברתית.

לרוע המזל, כפי שמציינים הארט וזינגלס, חלוקת האחריות הזו לא תמיד עובדת. אם סופרמרקט מרוויח ממכירת תתי־מקלע לאנשים מעורערים נפשית, אין פעולה שבה מחזיקי מניות יכולים לנקוט כדי להקל על המצב במקרה של הרוגים. ואם הממשלה אינה מתפקדת מספיק כדי לייצר מדיניות קוהרנטית, ייתכן שאין דרך לקזז את הנזקים שחברות גורמות להם כשהן רודפות אחרי הרווח, כמו פיטורים מאסיביים בעיירה כלשהי.

אוליבר הארט
Michael Dwyer/אי־פי / מי?

לפעמים הדרך היחידה למקסם את טובתם של בעלי המניות היא על ידי הסתכלות מעבר לרווחים. מחברי המאמר טוענים כי חלק מהפרשנויות של החוק האמריקאי מעניקות לחברי הדירקטוריונים יותר מקום לתמרון מכפי שמקובל לחשוב. הצעד הבא הוא לגלות מה בעלי המניות רוצים. טכנולוגיה יכולה לעזור בעניין הזה, ולאפשר לאנשים פרטיים להצביע לגבי המניות שקרנות פנסיה ומשקיעים מוסדיים אחרים מחזיקים בעבורם.

הסכנה: קקופוניה נטולת משמעות

מחברי המאמר מעוניינים שבעלי המניות יקבעו את הכיוון הכללי של אסטרטגיית החברה. הם לא מפרטים, אבל דמיינו 100 מיליון אמריקאים פותחים אפליקציה של "דמוקרטיית בעלי מניות" בטלפונים שלהם. סבתות מגראנד רפידס ובוקרים מקולורדו אולי יצביעו באסיפה כי מטוסים של דלתא איירליינס יספקו יותר מקום לרגליים, אקסון תשלם מחיר גבוה יותר על פחמן כשהיא תפיק נפט, יבמ תעביר משרות מדלהי לדטרויט ואפל תשלם מס גבוה יותר מהשיעור הנוכחי של 18%. זו תהיה דמוקרטיית בעלי מניות שמזכירה משאלי עם, ומסונכרנת יותר עם מה שאמריקאים רבים חושבים — אבל גם מסוכנת יותר.

מילטון פרידמן
אי־פי

יש שני סיכונים עיקריים. הראשון הוא שהקול המשולב של עשרות מיליוני בעלי המניות ייהפך לקקופוניה נטולת משמעות שאף דירקטוריון לא יוכל להתמודד אתה. כפי שאמר אנדרו קרנגי, הטייקון הסקוטי־אמריקאי בן המאה ה–19: "במקום שבו מוחזק מספר אדיר של מניות, העסק של כולם הוא העסק של אף אחד". המלכודת השנייה היא שבעלי המניות יצליחו להפיק קול ברור מספיק, אבל הוא יהיה קול טיפשי, הפכפך או מרושע. לרוב האנשים אין הרבה ידע על הפרטים הטכניים של ניהול חברות גדולות. בעולם ההשקעות, מחזיקי מניות קמעונאים מכונים לפעמים "כסף טיפש", בגלל הנטייה שלהם לקנות ביוקר ולמכור במחיר נמוך.

כפי שדמוקרטיה פוליטית עובדת רק עם איזונים ובלמים, הדבר נכון גם לגבי דמוקרטיה של בעלי מניות. הארט וזינגלס אומרים שכדי שהצעה תגיע להצבעה דיגיטלית על ידי כל בעלי המניות, היא תצטרך לגייס תמיכה של 5% לפחות בהתחלה. אמצעי ביטחון נוסף יהיה שהצבעת בעלי המניות מן המניין לא תהיה מחייבת. הדירקטוריונים יהיו חייבים להתחשב בהם, אבל לא יהיו חייבים לציית. אנשים גם יוכלו להשקיע באמצעות קרנות ממוקדות (single–issue funds), שהן זהות לקרנות רגילות, אבל מבטיחות לתמוך במטרה מוגדרת היטב — שחברות ישלמו משכורות גבוהות יותר, למשל, או להקטין את זיהום האוויר שהן גורמות.

קפיטליזם ישיר כזה נראה אולי רחוק שנות אור, אבל חברות עסקיות התפתחו בצורה עקבית כדי להתמודד עם לחצים חברתיים. השתתפות מוגברת של בעלי מניות פרטיים יכולה להיות בדיוק מה שהקפיטליזם זקוק לו כעת כדי להשיב את האמון בו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#