גם הם: גברים בארה"ב מחשבים מחדש את יחסם לנשים בעבודה - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

גם הם: גברים בארה"ב מחשבים מחדש את יחסם לנשים בעבודה

גל התלונות על הטרדות מיניות וקמפיין MeToo# עוררו גברים לתהות אם הם צריכים להתנהל אחרת ■ חלק מהם הקימו קבוצות לסיעור מוחות, אחרים עוברים סדנאות מקצועיות - ויש אף מי שמנסים להימנע מלהישאר לבד עם נשים במשרד

11תגובות
הפגנת גברים נגד הטרדות מיניות בלוס אנג'לס
DAVID MCNEW/אי־אף־פי

הגברים העובדים בארה"ב נמצאים בתקופה מבלבלת, לאחר שהטרדות במקומות העבודה נחשפו כמגפה לאומית. גברים רבים שואלים את עצמם אם גם הם חטאו בהטרדה או התעלמו מסימנים להטרדה בסביבתם.

אואן קנינגהאם, מנהל חברת עיצוב הפנים KBM-Hogue בסן פרנסיסקו, מתכונן בימים אלה למסיבה השנתית שעורך המשרד לקראת עונת החגים בארה"ב, ומצטמרר כשהוא חושב עליה. "צריך לבטל את המסיבה", אמר קנינגהאם, 37, עד שגברים ונשים יבינו איך להתנהג בחברה אחת.

קנינגהאם מחשיב את עצמו לפרוגרסיבי מאוד בכל מה שקשור לענייני מגדר, אבל הוא חשב על התנהגותו בעבר: "יש פלירטוט שהוא בסדר? האם ניצלתי אי פעם את הכוח שהיה לי? אני ממש תוהה".

לאחר חשיפתן של הטרדות מיניות שבציעו לכאורה אנשים ידועים מאוד, ובראשן שערוריות הארווי ויינסטין, מארק הלפרין ולואי סי.קיי, גילו גברים עובדים בתחום הצווארון הלבן עד כמה ההטרדות המיניות שכיחות. הפרסום של המקרים האלה תרם להשראה של קמפיין #גםאני (MeToo#ׂ), שבו אלפי נשים סיפרו ברשתות החברתיות על הטרדות מיניות שחוו.

בעקבות זאת, גברים רבים הסבורים שהם מתייחסים לנשים במקום העובדה באופן שוויוני, מתחילים עכשיו לבחון את התנהגותם ותוהים אם גם הם עברו את הגבול בעבודה — ואם גם עליהם אפשר לכתוב פוסט ברוח קמפיין #גםאני.

"אני לא חושב שעשיתי שום דבר פסול", אומר ניק מתיוס, 42, העובד בחברת PwC ומתגורר בסן פרנסיסקו. "אבל יכול להיות שעשיתי משהו שהתפרש לא נכון?"

בתגובה לאירועים, יש גברים שהקימו קבוצות ברשתות חברתיות בתוך מקומות עבודה או בתעשיות כדי לערוך סיעור מוחות בנושא של הטרדות. יש כאלה שאמרו שהם מתכוונים להיות זהירים הרבה יותר בתקשורת שהם מנהלים עם נשים מפני שהם מרגישים שאפשר לחצות בקלות את הקו בין חברות להטרדה מינית. גברים אחרים אינם מבינים כיצד התנהגות כזאת יכולה לקרות גם בקרב כאלה המאמינים בשוויון זכויות.

PETER PRATO / NYT

ג'ואל מילטון, 30, הוא יזם מדנוור שהקים את חברת בייקר טכנולג'יס המפתחת שירותי מכירת קנאביס. לדבריו, הוא החליט באחרונה להיות זהיר יותר בתקשורת שהוא מנהל מחוץ לעבודה, אחרי שהוא ראה את שטף הפוסטים בקמפיין #גםאני.

"כשאני שומע שמישהו בצוות שלי עורך מסיבת בריכה, אני אומר לעצמי: 'אולי לא כדאי שמנהלים יהיו שם'", מספר מילטון. לדבריו, מידע כזה צריך להופיע במדריכי התנהגות של חברות רבות. הוא אומר שהוא לא חשב על הטרדות בעבר, אבל עכשיו הוא חושב יותר על ההתנהגות שלו. "האם עשיתי משהו אי פעם?"

הכשרות בנושא ההטרדות אינן יעילות

חברות רבות עורכות זה מכבר הדרכות למניעת הטרדות מיניות בניסיון להסביר לגברים ולנשים על הנושא. ואולם בדו"ח שפורסם בשנה שעברה, הנציבות הפדרלית לשוויון הזדמנויות בעבודה (EEOC) מצאה כי הכשרות רבות בנושא היו לא יעילות, וכי במקרים רבים העובדים אינם מדווחים על הטרדות במקומות עבודה.

ג'ונתן סיגל, עורך דין שהיה חבר בצוות החקירה של הנציבות בנושא הטרדות, מספר כי הוא מקבל בזמן האחרון שאלות מוזרות מגברים בנוגע לאופן שבו הם מתנהגים בעבודה. באירוע גיוס תרומות שנערך בחודש שעבר בפאלם ביץ', פלורידה, שאל אותו אדם אם מותר לחבק אישה ואיפה צריך לשרטט את הגבול.

סיגל אומר שהוא הסביר לשואל כי חשוב לשים לב להקשר, וכי זה מגוחך להעמיד פנים שקיים גבול אפור בין חברות לתקיפה מינית. סיגל הסביר לעובדים כי יש הבדל גדול בין חיבוק לחבר ותיק לבין התגנבות מאחורי עובדת שיושבת בעמדת העבודה שלה. "אם מישהו לא מבין את זה, אולי הוא לא צריך בכלל לחבק", הוא אמר.

סיגל מעביר הכשרות נגד הטרדות מיניות, והוא מרחיב עכשיו את החלק בתוכנית שנקרא "הדרכה בטוחה". בחלק זה הוא מסביר לגברים כיצד לחנוך נשים צעירות מהם בלי להטריד אותן.

במפגש שערך באחרונה, סיפר אחד המנהלים הגברים שהשתתפו בתוכנית, שהיה לו כרטיס מיותר לאירוע ספורט ושהוא הרגיש שהוא יכול היה להזמין רק את עמיתיו הגברים. סיגל הסביר כיצד אפשר להזמין עמיתה לעבודה בלי להטריד אותה מינית. סיגל סבור כי "התשובה להטרדות אינה הימנעות מקשר עם נשים".

הגברים חוששים מהאשמות שווא

ואולם כמה עובדים מיישמים בפועל את "חוק פנס". חוק זה נודע בעבר כחוק "בילי גרהם", על שמו של המטיף האוונגליסטי, אך כיום נקרא על שמו של סגן נשיא ארה"ב, מייק פנס. סגן הנשיא אמר שהוא לא סועד לבד עם נשים שאינן אשתו ואינו מגיע לאירועים בלעדיה אם יוגש בהם אלכוהול.

הסופר השמרן שון דיוויס כתב שגברים רבים בתקשורת צריכים לציית לחוק פנס באופן קטגורי. הוא אומר שהוא תמיד יישם את החוק, ושעכשיו ארה"ב הליברלית מתעוררת ומבינה כמה חיוני להימנע מפגישות אישיות עם נשים. גם סבסטיאן גורקה, יועץ לשעבר בבית הלבן, השתמש בטיעון הזה.

"אנחנו רואים עכשיו שגברים מתרחקים מהתפקיד שאנחנו מעודדים אותם לעשות — להדריך ולהעניק חסות לנשים במקומות עבודה", אמר אל האריס, שמנהל תוכניות לקידום שוויון הזדמנויות בעבודה וכותב על הנושא כבר שנים ארוכות עם שותפתו אנדי קריימר. "חלק מהגברים חוששים שיאשימו אותם לשווא בהטרדה מינית".

לא כולם בוחרים בהתחמקות. יש גברים הבוחרים בדרך הישירה ופשוט שואלים עמיתות לעבודה אם הן מרגישות מוטרדות. פט לנצ'יוני, 52, מייסד טייבל גרופ בלפאייט, קליפורניה, שעורכת הכשרות למנהלים, אמר שהוא נוהג בדיוק כך — כלומר, שואל נשים במשרד אם הן חוששות מהטרדות.

"הגעתי למשרד ואמרתי: 'היי חבר'ה, יש לי שאלה אליכם: בעניין ההטרדות המיניות, האם אתם חוששים שזה יקרה כאן אי פעם'"? לנציוני מספר כי כולם השיבו: "לא, בגלל שאנחנו מכירים אותך. אנחנו יודעים מי אתה". לטענתו אפשר להרחיב את אימוץ הגישה שלו.

גברים אחרים אומרים שלא דיברו אתם על הטרדות במקומות עבודה, בגלל שהם כבר יודעים את מה שהם צריכים לדעת. פיליפ רונטל, סוכן נדל"ן בוולנאט קריק, קליפורניה, סיפר שהוא תומך בקמפיין #גםאני, והוסיף: "זו עיירה ליברלית. אנחנו כבר מכירים את זה".

"חברות רוצות להיות בטוחות וזהירות יותר"

יש גברים שאומרים שהם לא יודעים לאן ללכת כשהם רוצים לדבר על הטרדות במקום העבודה. ריאן אליס, סוכן מכירות בן 33 בחברת סחר מקוון מסנטה מוניקה, קליפורניה, אומר: "אני פשוט לא יודע אם מותר לנהל שיחות כאלה".

אוסטין גילברט, איש כוח אדם בחברת גיימטיים מסן פרנסיסקו, טוען שגם בתעשייה שלו גברים ניהלו שיחות פרטיות בחדרי צ'ט במקומות העבודה. לדבריו, בשיחות כאלה אפשר "לקבור" ולהסתיר הערות נבזיות. גיימטיים סגרה במהלך השנים כמה חדרי צ'אט כאלה שהיו מועדונים סגורים כמו של "מקובלים בבית ספר התיכון", אך גילברט חושש שיש עוד קבוצות כאלה.

"יש לנו מדיניות שבמסגרתה אנחנו אומרים לעובדים שאנחנו מורשים לבחון את כל התקשורת האלקטרונית שלהם", מספר גילברט, 31. "אבל בחברות קטנות בדרך כלל אין מישהו שממונה על זה".

כמה חברות חוששות שאירועים מיוחדים ורווי אלכוהול שהן עורכות בדרך כלל לקראת החגים יהיו מסוכנים השנה, בתקופה שבה נשים מעודדות לדווח על התנהגות בלתי־הולמת. שרה פרימן, סגנית נשיא לענייני תפעול בחברת הפקת האירועים 23 ליירס, שבין לקוחותיה אפשר למנות את גוגל ו־ווסט אלם, מספרת שחברות רבות נהגו לערוך את המסיבות האלה בימי חמישי או שישי, אך יש חברות המעבירות את האירועים לערבי שני או ליום שלישי אחרי הצהריים.

את הברים הפתוחים מחליפים במתחמי משחקים. אירועים שמתקיימים אחרי העבודה נהפכו למועדים לפורענות, ולדבריה, חברות רוצות "להיות זהירות ובטוחות יותר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#