הנשים החזקות בעולם העסקים, האקדמיה והבידור: כך גברים יכולים לעצור את ההטרדות

שריל סנדברג, גלוריה סטיינם ואשלי ג'אד מסבירות כיצד גברים יכולים להיות חלק מהפתרון של בעיית ההטרדות המיניות ■ "תאר לעצמך שפשוט היינו אומרות 'תפסיק', והגבר היה מפסיק. לאינטראקציות הבין־אישיות הזעירות האלה יש כוח לשנות את המציאות"

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
שריל סנדברג
שריל סנדברגצילום: בלומברג

כבר כמה שבועות נשים מדברות באופן גלוי על הטרדות ותקיפות מיניות — בלהט, ברהיטות ולעתים אף בדמעות — ואנחנו הגברים, לשם שינוי, שומרים על שתיקה.

ייתכן שהדבר עדיף על התנשאות בנוסח: "פעם ראיתי תוכנית על זה, והבעיה האמיתית היא...". ואולם גברים יכולים להיות הרבה יותר ממשקיפים פסיביים, וההתחלה הנכונה היא להשתפר ביכולת ההקשבה שלהם. שאלתי כמה נשים חכמות וחזקות כיצד גברים יכולים להיות חלק מהפתרון.

הראשונה שאליה פניתי היא העיתונאית גלוריה סטיינם, שהדגישה בפני כי גברים יכולים לצאת בגלוי ולהבהיר כי הרעפת תשומת לב מינית לא רצויה על אדם אחר היא דבר שאין לעשותו. "בכל פעם שגבר מתייחס לנשים ולגברים כאחד — בני אדם אינדיווידואלים שלבם, רוחם ופעולותיהם הם בעלי ערך עבורו, ולא רק לפי איך שהם נראים או מה מקומם בהיררכיה — אנו מדגישים את הקשר בינינו, במקום את הדירוג", אמרה לי סטיינם. "לאבות יש הזדמנות לשפר את המצב הקיים עם בנותיהם — ולהראות להן כבר מילדות שהן ראויות להקשבה. עמיתים יכולים להפסיק להעיר על הופעתן החיצונית של נשים בעבודה, כפי שלא יעשו זאת לגבר. זו לא פיזיקה גרעינית, בסך הכל מדובר באמפתיה".

שריל סנדברג, סמנכ"לית התפעול של פייסבוק, אמרה לי שהיא מתכווצת במקומה בכל פעם שגברים מכונים "בעלי ברית" (allies) בכנסים, כאילו מצופה מהם להתגייס לעזרת נשים כטובה. למעשה, היא ציינה, לכולם יש אינטרס לחסל את ההטרדה והאפליה. צוות עבודה של גברים ישיג תוצאות טובות יותר אם יכלול נשים שיחושו שהן זוכות לכבוד ולביטחון.

סנדברג מדגישה משהו שאני מאמין בו בכל לבי: אנו זקוקים לא רק להדרכות בנושא איך להיות רגישים יותר, אלא גם לשאת באחריות. משמעות הדבר היא לפטר לא רק את הגברים שמטרידים מינית, אלא גם את הגברים והנשים שנתנו לזה לקרות.

"אנשים צריכים לדעת לא רק שאסור להם לעולל מעשים כאלה, שאסור לשתוק כשמישהו בסביבתם עושה אותם. מי שמתעלם — נושא באחריות", אמרה סנדברג. "אם אתם יודעים שמשהו קורה ולא עשיתם דבר למנוע אותו, בין שאתם גבר או אשה — במיוחד כשאתם בעמדת כוח — אתם גם אחראים לכך".

גלוריה סטיינםצילום: Charles Sykes/אי־פי

פיטורים של אדם אחד יעבירו מסר חזק יותר בארגון מאשר 10,000 שעות של הדרכה בנושא.

גברים נוטים לא להאמין לסיפורי הקורבנות, ואחד ההיבטים המכוערים ביותר של שערוריית הארווי ויינשטין היו המאמצים למקד מחדש את האשמה בנשים שנפגעו ממנו — שלא דיברו קודם או פנו למשטרה. הנטייה לבייש את הקורבנות היא בדיוק הסיבה לכך שנפגעות אינן מתלוננות. האשמה היא בתוקפים, לא במותקפים.

אחד הקולות האמיצים ביותר היה של השחקנית אשלי ג'אד, שהיתה הראשונה לספר על מעלליו של ויינשטין. שאלתי אותה איך גברים יכולים לעזור.

"גברים שמוכנים לנהל דו־שיח עם משפחותיהם וחבריהם, ומוכנים להפריע להערות סקסיסטיות, בדיחות והתנהגות לא ראויות — זה הכרחי לשינוי", היא אמרה. "צריך ללמוד לאפשר לנשים לדבר, ולהיות פתוח ונכון ללמוד, זה קריטי. תאר לעצמך שפשוט היינו אומרות 'תפסיק', והגבר היה מפסיק? לאינטראקציות הבין־אישיות הזעירות האלה יש כוח לשנות את המציאות".

תוצאה לא רצויה אחת של הפתיחות החדשה בנושאים אלה היא שבוסים גברים לא רוצים לצאת לארוחת ערב או משקאות עם עובדות, ומקשים בכך על נשים לבנות יחסים חברתיים עם בכירים ולזכות בקידום. ביקשתי מרוזבת' מוס קנטר, מרצה בבית הספר למינהל עסקים בהרווארד, לדבר על הנושא, והיא אמרה שהפתרון ברור. "יותר נשים בכל עמדות הכוח", היא אמרה. "ולא רק כעלה תאנה".

אשלי ג'אדצילום: EDUARDO MUNOZ/רויטרס

לא רק בעיה של נשים

אני בטוח שיש גברים שקוראים את הטור הזה ומגלגלים את עיניהם. בטוויטר הגיב מישהו לגינוי שפירסמתי בהערה עוקצנית: "יש לך בכלל זין?" ואולם אנו הגברים חייבים להבין שאין שום דבר גברי בתקיפה מינית.

יחסים בין בני אדם הם דבר מסובך. אנחנו יצורים מיניים, ובלתי־נמנע שיהיו גבולות דקים ואי־הבנות. סקר של ABC ושל "וושינגטון פוסט" גילה כי 54% מהנשים בארה"ב מדווחות כי קיבלו פניות מיניות לא נאותות ולא רצויות — כך שמדובר בבעיה לאומית, ואתגר לכולנו. זכויות האזרח לא נועדו "רק לשחורים", השואה לא היתה "בעיה יהודית", והטרדה מינית ואפליה הן לא "בעיה של נשים".

כשגברים אומרים, "כאב לנערה צעירה, אני מרגיש...", זה נשמע כאילו אכפת מנשים רק למי שיש לו בנות. או שעמיתותינו הן ילדות קטנות. בואו נחליף את הפרדיגמה: "כבן אנוש, אני רוצה שבני אנוש אחרים יקבלו יחס הוגן והגון, ולא יחס מכבד פחות מזה שנותנים לקילו בשר באיטליז".

שאלתי את רעייתי, שריל וודאן, מה עצתה לגברים, והיא היתה תמציתית: "לחץ חברתי על כל גבר, להתייחס לנשים טוב יותר". בואו נקשיב לה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker