חברות הטכנולוגיה בראו לעצמן עולם חדש, מופלא ונטול מסים - גלובל - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

חברות הטכנולוגיה בראו לעצמן עולם חדש, מופלא ונטול מסים

ענקיות האינטרנט העלו את תכנוני המס שלהן לדרגת אמנות, אבל מדינות העולם מתחילות לשנות את החוקים ■ ב–OECD מנסים לגבש הסכמה בינלאומית על כללים חדשים, אבל הפוליטיקאים במדינות רבות אינם מוכנים לחכות - ונחושים להציג הישגים מהירים

4תגובות
מטה גוגל בקליפורניה
Michael Short / בלומברג

פעם, מיסוי היה עניין פשוט יותר: כל מלך היה אחראי על הממלכה שלו, והיה בסמכותו לגבות בה מסים כראות עיניו. אבל בעולם שבו הגבולות היטשטשו, והכלכלה הדיגיטלית מוחקת במהירות את מה שנותר מהם — גביית המסים נהפכה לסוגיה מאתגרת יותר.

הגלובליזציה המואצת של מאה השנים האחרונות איפשרה לתאגידים רב־לאומיים להעביר את רווחיהם בין מדינות תוך שימוש בתכנוני מס, ולעתים הם אף טוענים כי אינם אמורים לשלם מס בשום מקום. כך נוצרו "הכנסות נטולות מולדת" (stateless income), שתפחו והלכו עם השנים. בארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח (OECD) העריכו לפני כמה שנים כי בשל הפרצות בחוקי מס החברות, ממשלות העולם מפסידות מסים בסך 100–240 מיליארד דולר בשנה, השקולים ל–4%–10% מהכנסותיהן ממסי חברות.

עלייתה של הכלכלה הדיגיטלית מחריפה את הבעיה. כיום, תשלומים עוברים בלחיצת כפתור מארנקיהם של לקוחות בפתח תקוה לשירותי אינטרנט ששרתי המחשב שלהם ממוקמים בבריסל, אבל מופעלים מרחוק על ידי יזמים מסן פרנ­סיס­קו. אז איזה "מלך" יכול לגבות את המסים על כך?

נוכח הסוגיה הזאת, פעלו בשנים האחרונות המדינות המפותחות לקידום רפורמה בחוקי המס. ב–2015 הציג OECD דו"ח ובו 15 עקרונות לטיפול בפרצות המס, המכונים כללי BEPS. בשל החשיבות הגוברת של האינטרנט בחיינו והתחזית שהחשיבות הזאת רק תגבר, אין פלא שהכותרת לעיקרון מספר 1 ברשימה היא "לטפל באתגרי המס של הכלכלה הדיגיטלית". הדו"ח מ–2015 מנה מאפיינים של הכלכלה הדיגיטלית שמייחדים אותה, בכל הנוגע למס, ממגזרים מסורתיים יותר, ובראשם מוביליוּת — קלות התנועה של מידע ושל "סחורה" דיגיטלית, כמו קבצים ואפליקציות, וגם של המשתמשים ושל העסקים עצמם, שיכולים לשווק את מרכולתם לכל העולם, מכל מקום בעולם, לעתים בלי להשאיר טביעת רגל מיסויית.

דוגמה סכמטית לתכנון מס של תאגיד טכנולוגיה רב־לאומי

כיום פועל מטעם OECD צוות שמטפל בנושא מיסוי הכלכלה הדיגיטלית (TFDE), ואמור להשלים את עבודתו עד 2020. העבודה כללה שימוע ציבורי, שבו קיבל הצוות באחרונה התייחסויות של מומחי מס וגם של עסקים שחוששים כי גובי המסים יתדפקו בקרוב על דלתותיהם — כמו חברות הכלכלה השיתופית Airbnb ו–BlaBlaCar, שירות המוזיקה ספוטיפיי וגם חברות ותיקות כמו סוני.

בתאגידים הרב־לאומיים חוששים מהיוזמה הצוברת תאוצה לחייב חברות שהכנסותיהן השנתיות עולות על 750 מיליון יורו לדווח על ההכנסות בכל מדינה בנפ­רד. במקביל, בקיץ האחרון נודע כי כמה שרי אוצר באירופה תומכים בהטלת מס על המחזור של חברות אינטרנט כמו פייסבוק וגוגל בכל מדינה — למרות החשש שהן ינצלו את מעמדן כדי לגלגל את המס על הלקוחות. האיש שהופקד על קידום רפורמת המס העולמית — פסקל סנט־אמאן, ראש המרכז למדיניות מס של OECD — אמר בתגובה לכך שהרעיון של השרים "טיפשי למדי", בין היתר מפני שהוא עשוי להביא לכך שייגבה מס מחברות מפסידות. עם זאת, הוא הוסיף כי ייתכן שהדבר יהיה הכרחי פוליטית, ולו כפתרון ביניים, כל עוד הדיונים בתגובה הגלובלית המוסכמת מתמשכים.

בינתיים יש מדינות שאינן יושבות על הגדר: הודו גובה מאז יוני 2016 היטל מיוחד (equalization levy) בשיעור 6% על הכנסות של חברות זרות מפרסום מקוון, ושומרת לעצמה את הזכות להרחיבו גם לסוגים אחרים של פעילות כלכלית. בבריטניה הוטל ב–2015 מס בשיעור 25% על רווחים מסוימים שמועברים למקלטי מס, ואוסטרליה נקטה צעד דומה ב–2016. שמו הרשמי של המס הבריטי הוא Diverted Profits Tax, אבל הוא מוכר יותר בשם "מס גוגל".

תמיד טוב שיש אחות באיי הבתולה

מתחילת העידן הגלובלי, יכלו עסקים לשווק את מוצריהם ללקוחות במדינות רבות. לעתים הדבר היה כרוך בהקמת מפעל מקומי במדינת היעד — ואז הממשלה המקומית נהנתה מהצמיחה הכלכלית הכרוכה בכך ומהמסים שגבתה מעובדי המפעל ומהספקים, ועל המוצרים שהוא מייצר. עם זאת, במקרים רבים הסחורה יוצרה במדינה אחת ושווקה למדינה אחרת בלא צורך בנוכחות פיזית של החברה המשווקת. במרבית המקרים, ההכנסות מפעילות כזאת אינן מחויבות במס במדינת היעד.

הלוגו של פייסבוק במרכז סטארט-אפים בפריז
Philippe Wojazer/רויטרס

המציאות הזאת נעשית כואבת יותר לרשויות המס כשמדובר בעסקים דיגיטליים, שאותם קל יותר לנהל באופן ריכוזי. אם חברת מחשוב ענן עולמית רוצה למכור שירותים לעסקים ישראליים, אין לה צורך להקים "מפעל" בישראל, שישלם מס חברות, או להחזיק כאן יבואן. גם שרתי המחשב יכולים להיות בחו"ל, ולרוב לא ישולם על השירותים מע"מ. במקרה כזה, היה צפוי שההכנסות של החברה ימוסו במדינת המוצא שלה — אלא שזה לא תמיד המצב.

באמצעות תכנון מס מתוחכם, יכולות חברות להציג את פעילותן לשלטונות המס במדינות שונות באופן שאינו משקף באמת את התפלגות העסקים, הנכסים והסיכונים בין המדינות. עסקים שמעוניינים לנצל את הפרצות בחוקי המס מבקשים למעשה לשכנע כל אחת מהמדינות כי החלק המהותי של פעילותם נעשה במקום אחר.

לדוגמה, אם חברה בינלאומית מפעילה מנוע חיפוש פופולרי ומת­פרנסת ממכירת מודעות שמוצגות לגולשים, היא תבקש למכור מודעות כאלה לעסקים מקומיים בכל אחת מהמדינות שבהן היא פועלת — ובהן ישראל. החברה עשויה לטעון בפני רשות המסים בישראל כי היא לא באמת מוכרת כאן חוזי פרסום, אלא רק מפעילה סוכנים שמתווכים בין הלקוחות לחברה אחות שלה, שיושבת באירלנד. החוזים, תטען החברה, נחתמים מול בעלי תפקידים באירלנד, וההכנסות מהם זורמות לאירלנד — ולכן אין בסיס לחייב אותה במס החברות בישראל, ששיעורו כיום 24%.

התכנון אינו נגמר כאן: באיר­לנד תנסה החברה לטעון, למשל, שהאלגוריתם הקובע איזו מודעה תוצג לאילו גולשים הוא רכושה של חברה אחות שלישית, שמקום מושבה באיי הבתולה הבריטיים — ושחוזה שנחתם עמה מחייב לשלם לה תמלוגים על השימוש בו. התמלוגים האלה למעשה מאפסים את רווחי החברה באירלנד, וכך היא אינה צריכה לשלם את מס החברות האירי, ששיעורו 12.5%. ומה עם החברה האחות באיי הבתולה? לזאת יש אמנם רווחים גבוהים, אבל למז­לה, באיי הבתולה אין מס חברות.

רשויות המס בכל מדינה מודעות ל"משחק" הזה, אבל חוקי המס אינם מאפשרים להן לפעול נגדו. למעשה, לפחות בחלק מהמקרים החוקים נחקקו בכוונה כדי לעודד אותו, למשל כדי שאירלנד תוכל ליהנות ממס ההכנסה על שכרם של העובדים שיועסקו בה, גם אם הכנסותיה ממס חברות יהיו זעומות. הלחץ הבינלאומי לרפורמה במערכת המס הביא את איר­לנד לשנות את דרכיה, והיא הכריזה על חיסולו ההדרגתי של תרגיל המס העיקרי שהוציא עליה את קצפן של מדינות אחרות, "האירי הכפול". עם זאת, כפי שחשף באח­רו­נה "ניו יורק טיימס", אפל, למשל, לא נותרה אדישה. היא חיפשה — וגם מצאה — תרגילים חדשים.

הפארק הלאומי באיי הבתולה
National Park service

מחדדים את החוקים

"עד כה חיינו בעולם שבו תכנון מס אגרסיבי היה נסבל, ואף נהפך לנורמה", אמר לפני שנתיים סנט־אמאן מ–OECD בראיון ל–TheMarker. "אני חושב שהיה צורך בקריאת השכמה — שממ­שלות יגידו שזה לא הגיוני, ושצ­ריך לעצור את זה".

אחד הצעדים שעליהם המליץ OECD למדינות העולם הוא עדכון של הגדרת המושג "מוסד קבע" בדיני המס. מוסד קבע הוא נציגות קבועה של חברה במדינה כלשהי, וההגדרה המדויקת שלו באמנות המס בין מדינות קובעת למעשה באיזו מידה חברה רב־לאומית יכולה לפעול בכל מדינה בלי לשלם בה מס — למשל, אם חברה שאין לה מפעל, אבל יש לה משרד שמועסקים בו אנשי שירות לקוחות ומכירות, תחויב במס.

המלצת OECD היא להדק את הכללים, כך שכל חברה שמנהלת במדינה כלשהי פעילות שהיא חלק בלתי־נפרד מהמודל העסקי שלה (למשל, משא ומתן על חוזי פרסום במקרה של פייסבוק, או הפעלת מחסן מקומי במקרה של אמזון), תיחשב בעלת מוסד קבע במדינה זו — ותשלם בה מס. ההמלצה הזאת היא אחד הגורמים העומדים ברקע לחוזר שפירסמה רשות המסים בישראל ב–2016, שהיה הצהרה על כך שהיא סבורה שגם לה מגיע נתח מהכלכלה הדיגיטלית.

PAUL FAITH/אי־אף־פי

מלבד הניסיונות להגדיל את גביית המסים מחברות הטכנולוגיה, ישנן גם יוזמות להציע "גזר" בדמות שיעורי מס נמוכים יותר. אירלנד מציעה הטבות לחברות שיעבירו אליה קניין רוחני, אפילו ישראל החליטה על צעד דומה, ובארה"ב פועל הנשיא דונלד טראמפ להפחתה של מס החברות.

"אם שיעור מס החברות בארה"ב אכן יירד ל–20%, היא תהפוך ליעד אטרקטיבי לחברות רבות, לרבות לשם מיקום נכסים בלתי־מוחשיים של קבוצות רב־לאומיות", אומר ד"ר עוז חלבי, שותף ומנהל מחלקת המיסוי האמריקאי במשרד עורכי הדין פרל כהן צדק לצר ברץ בניו יורק. חלבי מדגיש כי הצעדים שננקטים נגד תכנוני המס הבינלאומיים פוגעים גם בפעילות לגיטימית, וסבור כי סופו של המאבק עדיין רחוק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם