האיש שרוצה לנקות את אילינוי ולא מתנצל על כך שהוא עשיר - גלובל - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ראיון TheMarker

האיש שרוצה לנקות את אילינוי ולא מתנצל על כך שהוא עשיר

מושל אילינוי ברוס ראונר, מיליארדר רפובליקאי שעשה את הונו בניהול קרן השקעות פרטית, מתכנן לרוץ לבחירה מחדש ב-2018 ■ בפניו עומדת משימה קשה במיוחד: אילינוי סובלת ממסורת ותיקה של שחיתות, בית הנבחרים במדינה דמוקרטי, וחברי מפלגתו לא מבינים למה הוא תומך במימון הפלות

תגובות
ברוס ראונר
אייל טואג

"אני לא מתנצל על הכסף שלי. עבדתי קשה בשבילו. הסבים שלי גרו בקרוואן. עבדתי קשה והצלחתי מאוד. ניהלתי קרן הון סיכון, הכסף שהושקע בה היה כספי פנסיונרים, קרנות פנסיה של שוטרים ומורים, ועשיתי להם תשואה כפולה מזו של השוק. אשתי ואני תורמים, בעיקר לחינוך. היא עבדה בתעשייה לפני כן, אבל היא מקדישה עכשיו את חייה לניהול עמותה שמעניקה חינוך בגיל הרך לילדים ממשפחות מעוטות יכולת".

כשאתה המושל של מדינה שהכלכלה שלה מפגרת בצמיחתה אחרי המדינה כולה, ושנחשבת למושחתת במיוחד, אתה נדרש לעתים לנימה מתגוננת. אבל שאלה אחת שמושל אילינוי, ברוס ראונר, לא היסס לענות עליה את התשובה הנ"ל, בנימה של גאווה, היא על עושרו הרב. תמונתו של ראונר התנוססה בסוף אוקטובר בראש כתבה של "אקונומיסט" על המרוץ לתפקידי מושל בארה"ב, שלדברי המגזין הנכבד, "נהפכו לתחרויות בין בג'יליונרים (כך במקור). המרוץ לבחירות באילינוי, שהפריימריז שלהן יחלו רק במארס 2018, הוא בדרך להיות היקר ביותר בהיסטוריה של המדינות בארה"ב, יותר מהמרוץ בקליפורניה ב–2010 בין מג ויטמן לג'רי בראון, שבו הושקעו 280 מיליון דולר". המאמר מתאר גם איך מועמדים פרשו לאחר שגייסו קרוב למיליון דולר, כי הסכום רחוק מלהספיק להתמודדות. בבחירות ב–2014, שבהן ניצח ראונר, התמודדו במדינות אחרות אנשי עסקים עשירים נוספים, כמו טום פולי (קונטיקט), סקוט הונור (מינסוטה) וג'פרי מקורמיק (מסצ'וסטס).

ראונר הוא מושל אילינוי מאז ינואר 2015. הוא רפובליקאי במדינה דמוקרטית — שבה הצביעו רוב הבוחרים עבור הילרי קלינטון בבחירות לנשיאות בשנה שעברה, ובבית הנבחרים יש רוב דמוקרטי. ראונר, 60, היה יו"ר קרן ההשקעות הפרטיות GTCR, שבה עבד במשך יותר מ–30 שנה, לאחר שסיים את לימודיו בהרווארד. בקרן השקיעו קרנות פנסיה של הממשל המקומי, כולל זו של אילינוי. לאחר שפרש מ–GTCR ב–2012, הקים קרן הון סיכון בשם R8 קפיטל פרטנרס. הוא ואשתו עוסקים בפילנתרופיה, בתחום החינוך בעיקר. ראונר הוא בוגר לימודי כלכלה ו–MBA מדרטמות והרווארד, ובעלים של חלק מקבוצת הפוטבול פיטסברג סטילרס.

דו"חות המס שהגיש ראונר מראים כי הכנסתו ב–2016 היתה 91 מיליון דולר, רובה מרווחי הון. ב–2015 דיווח על הכנסה של 188 מיליון דולר, שעליה שילם ביחד עם אשתו מס של 50 מיליון דולר. הוא אינו מקבל משכורת כמושל, ו–50 מיליון דולר מתקציב המרוץ שלו לתפקיד המושל הגיע מכיסו הפרטי.

ואולם ראונר אינו סבור שהכסף הוא הגורם המכריע בפוליטיקה האמריקאית: "האנשים שמוציאים הכי הרבה לא תמיד מנצחים; יש אפילו קורלציה הפוכה. הכסף חשוב, אבל הוא לא מכריע".

אפשר להתווכח על כך — משום שגם אם ויטמן עשירה מבראון, מחיר כרטיס הכניסה למרוץ לתפקיד מושל, לקונגרס, לבתי נבחרים של המדינות, שופטים, תובעים כלליים — הולך ועולה. מאז החלטת בית המשפט העליון בארה"ב בפסיקה בעד העמותה סיטיזנס יונייטד נגד ועדת הבחירות הפדרלית, הבחירות בארה"ב נהפכו למשחק עתיר הון.

"סיטיזנס יונייטד זה רק תירוץ. אני חושב שזה עניין של חופש ביטוי", משיב ראונר. "יש הרבה כסף בפוליטיקה, אבל הוא מגיע גם מאיגודים מקצועיים. אחד התסכולים שלי מהמצב באילינוי הוא שלתאגידים שיש להם חוזים עם הממשל של המדינה, אסור לתרום כסף. אבל לאיגודי עובדים כן מותר לתרום".

בעיני ראונר, העובדה שהוא כבר עשה את הכסף שלו במגזר הפרטי, היא יתרון. "אני יכול לעשות מה שאני מאמין בו. אני לא צריך לדאוג לפרנסה; אני יכול לפעול לטובת הטווח הארוך. אני כן תומך במגבלת הכהונה המקובלת בארה"ב — אחרי שמונה שנים אני צריך לפרוש — ושתי המפלגות תומכות בה".

ראונר הוא חדש בפוליטיקה של אילינוי, שהעיר הגדולה בה, שיקגו, היא אחת הערים הגדולות בארה"ב ובעלות השפעה פוליטית רבה. המונח "הפוליטיקה של שיקגו" נהפך שם נרדף לפוליטיקה קשוחה ומושחתת לעתים, אף יותר מזו של וושינגטון. הנשיא לשעבר, ברק אובמה, הגיע משיקגו לפוליטיקה הארצית, ובסדרה "האישה הטובה" מתוארים מאחורי הקלעים של משרדי המושל והתובע הכללי של המדינה. "לא צפיתי בסדרה, אבל אשתי ראתה אותה", אומר המושל ראונר.

התושבים בורחים
הירידה בגודל האוכלוסייה
באילינוי, באלפים
מקור: מרשם האוכלוסין, אילינוי
2014 2015 2016
-37.5
-28.5
-12

נלחם על הבית - ובאיגודי העובדים

חודש לפני ביקורו השיק ראונר את הקמפיין לבחירתו מחדש. בסרטון מופיע ראונר גבה הקומה — 1.93 מ', רוכב על אופנוע הרלי דיווידסון. במסע הבחירות הקודם שלו הוא דיבר על השחיתות באילינוי. הפעם הוא רוכב בודד בנוף קודר, כפרי, עירוני ופרברי, שנראה נטוש ומוזנח. סיסמת הבחירות שלו היא "הבית הוא משהו שראוי להילחם עבורו".

וראונר אכן נכון למלחמה. כשנבחר לתפקידו, אילינוי סבלה מדירוג אשראי הנמוך בארה"ב, וגירעון של 100 מיליארד דולר בהתחייבויות הפנסיה. יתר על כן, מדינת אילינוי סובלת מפיגור כלכלי קשה אחרי ארה"ב כולה. כמדינה שהיא מרכז תעשייה וחקלאות ענקי, מהווה צומת דרכים גיאוגרפי עם עיר גדולה וחשובה במרכזה, עם אוניברסיטאות מובילות וכוח עבודה משכיל, היא סובלת מביצועים כלכליים חלשים במיוחד. ב–2006–2016 צמחה כלכלתה בממוצע ב–0.4% בשנה בלבד, לעומת 1.3% בשנה עבור ארה"ב כולה. האבטלה בה גבוהה בהרבה מהממוצע הארצי — 6.8% לעומת 4.1% בשאר ארה"ב. כמו כן, הרגולציה באילינוי נחשבת למכבידה ביותר מכל המדינות בארה"ב.

שיקגו
רויטרס

מבקריו של ראונר מציינים כי תחת הנהגתו, המצב לא השתנה הרבה. בית הנבחרים של אילינוי הוא דמוקרטי, וראונר הוא מושל רפובליקאי, כך שיוזמות שלו נתקלות בהתנגדות גדולה.

איך אתה מיישב את הסתירות: מושל רפובליקאי במדינה דמוקרטית, תמיכה במטרות ליברליות ומלחמה בעבודה המאורגנת?

"אני שמרן במובן התקציבי, ומתון בנושאים החברתיים — יש לי גישה דו־מפלגתית — אני עובד בשביל האנשים", הוא עונה. "אני רוצה עובדים עם יושרה וכישרון, לא שיוך פוליטי. אשתי דמוקרטית, אגב, והיא בכל זאת אוהבת אותי. היא אומרת שהיא הצביעה עבורי, אבל אני לא בטוח", הוא מסיים בחיוך.

מצד אחד, ראונר סייע לדמוקרטים במדינתו להדוף הצעת חוק של חברי מפלגתו לאסור מימון בכספי הציבור לביצוע הפלות, ואף הרחיב את הגישה להפלות לנשים שזכאיות לביטוח מדיקייד (ביטוח בריאות למעוטי יכולת) ולעובדות המדינה.

מצד שני, ראונר הוא תומך נלהב של "הזכות לעבוד" — שם הגג לתנועה הפועלת לצמצם את כוחם של האיגודים המקצועיים בארה"ב. ראונר הוציא עם כניסתו לתפקיד צו האוסר על איגודים מקצועיים לחייב את כל העובדים בארגונים שבהם יש איגוד להיות חברים בהם ולשלם להם דמי חבר, וחטף בתגובה תביעה, שככל הנראה היתה המטרה שאליה חתר. הקרב הזה מתנהל עכשיו בבית המשפט העליון, והכרעתו עשויה לשנות את פני העבודה המאורגנת בארה"ב. "אם נזכה, כל מדינה תוכל להעביר חוקי 'הזכות לעבוד'", מסביר ראונר.

במאמציו להפחית את הגירעון באילינוי ולצמצם את הביורוקרטיה הממשלתית הקשה, הוא פנה לאיגודים שבהם חברים עובדי הממשל המקומיים, והציע להם לשלם בונוסים לעובדים לפי פריון עבודה. "זה מה שהעובדים רוצים", הוא אומר לנו. "אבל יש באילינוי 25 איגודי עובדי ממשל, וכולם חסמו אותי. אם נוכל לעשות זאת, נוריד את הוצאות ממשל ונוכל להוריד מסים, שגבוהים במיוחד באילינוי. היריבים הפוליטיים שלי רוצים להעלות מסים על העשירים כפתרון, אבל זה רק יבריח עובדים".

כלכלת אילינוי נגועה בשחיתות

על פניו, נשמע ראונר כמו חוליה נוספת בשרשרת של מושלים שמרנים שקיעקעו את זכויות העובדים בשאיפתו לאיזון התקציב. עם זאת, במציאות של אילינוי, קשה להתווכח עם טענותיו שהמבנה הנוכחי של הממשל והכלכלה נגוע בשחיתות קשה, ושיריביו הפוליטיים שקועים עמוק עד צוואר בה.

התחייבויות פנסיה לא ממומנות של אילינוי
במיליארדי דולרים

האיש שראונר חוזר ומזכיר כדוגמה לשחיתות של שיקגו ואילינוי הוא מייקל מדיגן, יו"ר בית הנבחרים של המדינה. מדיגן, בן 75, מכהן זה 34 שנה כיו"ר בית הנבחרים, למעט הפסקה של שנתיים. מדיגן הוא בעל פירמת עורכי דין גדולה, מדיגן אנד גטצנדנר, שהתמחותה היא הגשת ערעורים על שומות מס רכוש — להפחית את חשבון המס של לקוחותיו. בד בבד, מדיגן הוא מחוקק בכיר שמקדם זה שנים מיסוי גבוה. "זו ממש מערכת מושחתת", אומר ראונר. "הוא קובע את מדיניות המס, ויש לו חברה שעוסקת בערעורים על מס רכוש. אנשים כאלה עושים כסף מהכוח הפוליטי שלהם".

החודש הקדיש "אקונומיסט" כתבה לנושא ניגוד העניינים החריף שבו לוקים מחוקקים כמו מדיגן ונציגים אחרים מהמפלגה הדמוקרטית. מ–2008 עד יוני 2016 הצליחה הפירמה של מדיגן להפחית את חשבון המס של לקוחותיה בלפחות 70 מיליון דולר. "אף שאילינוי נשלטת על ידי דמוקרטים, מערכת המסים על הנדל"ן שלה נהפכה לרגרסיבית להפליא לאחר פקיעתה של בועת הנדל"ן ב–2008", נכתב ב"אקונומיסט". למדיגן יש בעצם אינטרס להעלות מסים כדי שהפירמה שלו תוכל לספק שירותי ערעור עליהם, והלקוחות שלו הם, כמובן, העשירים ביותר במדינה.

בפברואר 2017 פירסמה סוכנות רויטרס תחקיר גדול שכותרתו "האיש מאחורי הפיאסקו התקציבי של אילינוי". המאמר מונה את כל הצעדים שנקט מדיגן שתרמו למשבר התקציבי של אילינוי. ב–1994 סייע מדיגן למושל הרפובליקאי דאז, ג'ים אדגר, להיבחר מחדש, בגלל שהמתמודדת הדמוקרטית היתה יריבה שלו. במסגרת ההסכם בין מדיגן לאדגר נחקק סעיף שהבטיח הגדלת הפרשות לפנסיה — ללא שימומנו בפועל. אחת ההשלכות של חוק אדגר היו תביעה שהגישה רשות ני"ע של ארה"ב נגד מדינת אילינוי ב–2013, בטענה כי זו זייפה את הנתונים של גירעון הפנסיה כלפי מטה, ובכך הטעתה את בעלי האג"ח של המדינה. חוק אדגר היה זה שאיפשר לדחות את דיווח עלויות הפנסיה לעתיד — טענה רשות ני"ע.

בתחקיר של רויטרס נכתב: "אילינוי היא מעבר לפושטת רגל. היא המדינה הראשונה זה שמונה עשורים ללא תקציב. לפי התחזיות היא תרשום השנה גירעון תקציבי של 5.3 מיליארד דולר וחייבת לספקים 10.8 מיליארד דולר. מערכת הפנסיה שלה, שמשרתת 815 אלף עובדי מדינה וגמלאים שלה, היא בעלת יחס תקצוב של 37.6%, הנמוך בארה"ב לצד זה של קנטקי, נכון ל–2014. ההתחייבויות הלא ממומנות לפנסיה הגיעו ל–129.8 מיליארד דולר ביוני 2015, לעומת 2.5 מיליארד דולר ב–1971, השנה שבא הצטרף מדיגן לבית הנבחרים. מאות פוליטיקאים באילינוי שותפים במידה מסוימת לאשמה בפיאסקו התקציבי. עם זאת, כיו"ר, מדיגן נתן חסותו או תמך בכל חוק שהמדינה חוקקה שנוגע לפנסיות והוא מוביל את הדיונים בתקציב מדי שנה".

כריס נות' בתפקיד מושל אילינוי ב"האישה הטובה", סדרה שתיארה את הפוליטיקה של שיקגו
CBS Television Distribution

עוד דיווח דייב מקיני, כותב התחקיר ברויטרס, כי בסעודה שנערכה לכבודו של ראונר לאחר בחירתו ב–2014, ניגש אליו מדיגן והגיש לו כרטיס ובו שמות חמשת המושלים שכיהנו במקביל לכהונתו כיו"ר בית הנבחרים. המסר לראונר היה ברור — מדיגן יישאר שם גם אחרי שראונר כבר לא יהיה מושל.

"אילינוי היא המדינה עם הכי הרבה איגודים", אומר ראונר. "אני לא נגד איגודים. אני כן נגד ניגוד עניינים. האיגודים תורמים כסף וגם קולות למועמדים פוליטיים. זה משהו שנמשך זמן רב. עובדי המדינה באילינוי מקבלים את השכר הכי גבוה מכל עובדי מדינה בארה"ב. חוקי הפנסיה שלנו מאפשרים לאנשים לפרוש בשנות ה–50 לחייהם ולהמשיך לקבל משכורות. הם גם מורשים למצוא עבודה חדשה אחרי הפרישה. אנשים שהשתכרו 70 אלף דולר בשנה פורשים ומקבלים 200 אלף דולר בשנה.

"מדיגן הוא היריב העיקרי שלי", אומר ראונר. איגודי עובדי הציבור מממנים אותו. יש בעיות דומות גם בניו יורק, ניו ג'רזי, קונטיקט וקליפורניה — במדינות שיש גירעונות גדולים תמצאי שהאיגודים חזקים. אצלנו אין שום הגבלות על שביתות, אז המורים שובתים כל הזמן".

ראונר מציין שהוא המושל הראשון שלא קיבל תרומות מהאיגודים ולא קיבל מהם כסף בשום צורה. "היו פה ארבעה מושלים שהלכו לכלא", הוא מזכיר. רוד בלגויביץ' הוא אחד מהם. "בלגויביץ' דרש מעובדי המדינה להיות חברים באיגוד, ובתמורה העלה להם את השכר", מספר ראונר.

בלגויביץ' הורשע בשחיתות ושוחד — הוא תיכנן למכור את המושב בסנאט שהתפנה על ידי אובמה למרבה במחיר — ונדון ל–14 שנות מאסר. גם ג'ורג' ריאן, מושל לשעבר במדינה, הורשע ב–2006 בפשע מאורגן ושוחד, ונדון לשש שנות מאסר וחצי. עוד שני מושלים קודמים הורשעו בהונאה. חבר קונגרס של המדינה הורשע בהונאה; המושל אוטו קרנר הורשע ונכלא על שוחד; מזכיר המדינה פול פאואל הורשע בשוחד; חשב המדינה אורוויל הודג' הורשע במעילה, והרשימה נמשכת.

"פי שניים רגולציה מבמדינות שכנות"

כמנכ"ל קרן GTCR, ראונר מצא נוסחת קסם להצלחה: הוא היה רוכש עסקים שהתקשו לגרוף רווחים בשווקים מקומיים, ממנה להם מנכ"לים מעולים, מממן רכישות גדולות של חברות בתעשייה בשווקים אחרים, ומנפיק את החברות בהצלחה. דוגמה לכך היתה קניית בתי הלוויות בבעלות משפחתית, וצירוף עסקים נלווים אליהם: פרחים, יצרני ארונות מתים, בתי קברות. "תעשיית ההלוויות חסינה למיתון", הוא הסביר. כך היתה גם תעשיית הכביסה עבורו. "אנשים חייבים לכבס את התחתונים גם במיתון", אמר.

באילינוי, כך נראה, ראונר מעדיף לעשות כביסה ולא קבורה. המדינה סובלת מבריחת אוכלוסייה. ב–2014–2016 סבלה מעזיבת אוכלוסייה הגדולה ביותר מכל המדינות בארה"ב, וכעת מתגורר בה מספר התושבים הנמוך ביותר זה עשור.

מהם הצעדים לתיקון המערכת המושחתת שאתה מתאר?

"אחד הדברים הוא הרגולציה. באילינוי יש פי שניים כללי רגולציה מאשר במדינות השכנות לה. הרגולציה הזאת לא הופכת את מקומות העבודה לבטוחים יותר — היא רק מאפשרת לעורכי דין להרוויח יותר. חשבתי אפילו לעשות קמפיין שבו אני משתמש במושלים של המדינות השכנות — הם יופיעו בפרסומות ויגידו תודה לבית הנבחרים שלנו, על העבודה הטובה שעשה בלהעביר עסקים אליהם.

"הקמתי מועצה לתחרותיות, שבה נבחנת כל הרגולציה במטרה לבטל את הכללים שאינם הגיוניים. עד כה ביטלנו 15% מהם, ואנחנו רוצים לחסל 25% עד סוף הכהונה.

"דבר שני, יש לנו חטיבות ממשלתיות יותר מבכל מדינה אחרת בארה"ב — יותר מ–7,000 החל במועצות מקומיות ועד מועצות למיגור יתושים. כולן נגועות במקורביזם ושחיתות. הכסף מהמדינה מפרנס את הביורוקרטיה של החטיבות והולך למנגנונים שלהן במקום לבתי ספר ולחיזוק הכלכלה.

"הקמתי מועצה שבה חברים נציגים משתי המפלגות. הבעיה היא שגם לרפובליקאים וגם לדמוקרטים יש חברים בכל הגופים האלה, וקשה לעשות את זה. עד כה המלצנו לבטל 27 חטיבות, והצלחנו להעביר בחקיקה ביטול של 11", הוא נאנח. "הייתי רוצה לבטל עשרות מדי שנה.

"יש לנו צוות מעולה בממשל, והשגנו הרבה. אף שהיה רוב גורף לדמוקרטים בבית הנבחרים, ואף שבבחירות לנשיאות המדינה בחרה במועמדת הדמוקרטית, הצלחנו לקחת מהדמוקרטים בבית הנבחרים של אילינוי שישה מושבים".

מה אתה חושב על אווירת הקיטוב שנוצרה בפוליטיקה האמריקאית בשנים האחרונות?

"הרטוריקה הנוכחית מגיעה לנקודת רתיחה. צריך למתן את הרטוריקה ולהתנהג בכבוד הדדי. אפשר לא להסכים, אבל לעשות זאת בצורה מכבדת, להקשיב, למצוא פתרונות ולהפסיק להאשים זה את זה. לממשל טראמפ יש אתגרים רבים: אנחנו זקוקים לרפורמה בהגירה ובמס, ועלינו לשפר מרכיבים בממשל. הרבה אנשים מתוסכלים ממה שקורה בקונגרס".

"לא הייתי בעיר בעולם שיש בה יותר אנרגיה מאשר תל אביב"

ראונר הגיע החודש לישראל לנסיעה רבת פנים, לדבריו. הוא אוהד ישראל, אשתו יהודייה, והמשפחה כולה ביקרה כאן בעבר בנסיעה פרטית. הפעם נפגש ראונר עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר החינוך נפתלי בנט, השר לביטחון פנים גלעד ארדן וראש עיריית ירושלים, ניר ברקת.

הוא הגיע מהפגישה עמם נלהב מאוד. "אני מעריץ של ראש הממשלה. אהבתי מאוד את בנט, ארדן וברקת". הוא אומר שבנט וברקת, כמוהו, הם אנשי עסקים שעשו את הונם במגזר הפרטי ומשם עברו לתרום את כישרונותיהם בפוליטיקה. בכוונתו לחזור לישראל עם מומחים ללוחמה בטרור, שילמדו: "המציאות היא שנידרש להתמודד עם הטרור שנים רבות — צריך להתמודד עם זה בצורה מתוחכמת יותר, וישראל היא המובילה במלחמה נגד טרור", אומר ראונר.

הסיבה העיקרית לבואו הוא חיזוק הקשרים הכלכליים. "אביב (עזרא, הקונסול בשיקגו) ואני רוצים שתהיה טיסה ישירה מנמל התעופה אוהייר בשיקגו, לתל אביב. נפגשתי כבר עם שר התיירות יריב לוין בשיקגו".

הבשורה העיקרית העולה מביקורו היא שאפתנית לא פחות: אילינוי הכריזה על מיזם להקמתו של מרכז מחקר אוניברסיטאי גדול בשיקגו — DPI (Discovery Partners Institute). במיזם ישתתפו נורתווסטרן, אוניברסיטת אילינוי ואוניברסיטת שיקגו. "את מכירה את האוניברסיטה שנבנית בניו יורק בשיתוף הטכניון? אז אנחנו רוצים כזה דבר, והמקום הראשון שאנו פונים אליו לשיתוף פעולה הוא ישראל. נפגשנו, אני ובכירים מאוניברסיטת אילינוי, עם ראשי אוניברסיטת תל אביב, העברית, הטכניון ובן־גוריון, וביקרתי בהדסה, כדי לבדוק אפשרות לשיתוף פעולה במחקר".

המשלחת של המושל חתמה על מזכר הבנה עם ארבע אוניברסיטאות בישראל. "לא נעשה את כל הארבע בו־זמנית, אבל נתחיל בחילופי סטודנטים, חילופי מרצים, וזיהוי של פרויקטי מחקר משותפים".

המרכז החדש יתמקד בשלושה תחומי מחקר: טכנולוגיית מידע — ניתוח נתונים; מזון וחקלאות, כי "אנחנו סל הלחם של ארה"ב", מסביר המושל, "החקלאות היא הבסיס של כלכלת אילינוי"; ובריאות ומדעי החיים. חברת הנדל"ן רילייטד מידווסט תרמה שטח אדמה ליד ה"לופ" של שיקגו, במרכז העיר.

ראונר רוצה ליצור אקוסיסטם, בדומה לזה שיש סביב האוניברסיטאות בעמק הסיליקון ובישראל, "כמו שיש סביב הטכניון, שמרצים וסטודנטים ממנו הקימו חברות, כך גם האוניברסיטאות בשיקגו. לצד האוניברסיטה החדשה יישבו שם מעבדות, קרנות הון סיכון — אני מקווה שלפחות אחת מהאוניברסיטאות הישראליות ישתתפו בזה. המחקר מגיע לא כולו מהפקולטות — אלא מתאגידים ועסקים שרוצים לפתור בעיות, והם ישלמו על המחקר. 37 חברות פורצ'ן 500 נמצאות באילינוי, בעיקר בשיקגו, והן מאוד מעוניינות בזה — לארי אליסון מנכ"ל אורקל; פייפאל, יוטיוב, ילפ, טסלה ונטסקייפ — כולן חברות שנוצרו בשיקגו, ומעסיקות מאות אלפי עובדים בארה"ב. בשיקגו יהיה לסטודנטים הכל. אם אתה גאון תוכנה בן 19, אתה עובד כל הלילה, ואז רוצה ללכת למועדון ג'אז בשתיים בבוקר, לאכול אוכל נהדר, מאיסלנד נגיד, ושיהיה שדה תעופה סמוך — אז אתה צריך עיר כמו תל אביב או שיקגו".

איך התקבלה ההצעה שלך בישראל?

"יש התלהבות רבה מאוד. ידעתי שיתלהבו. ישראלים מבינים מה אנחנו רוצים לעשות יותר משהאמריקאים מבינים. לא הייתי בעיר בעולם שיש בה יותר אנרגיה מאשר תל אביב: צעירים, איכות החיים, וקשרים בין אנשים שמחליפים רעיונות ביניהם. אני תומך גדול בישראל, זאת אחת הדמוקרטיות הגדולות בעולם, שנמצאת בסביבה עוינת ומסוכנת, ואני חושב שההצלחה של ישראל משמעה הצלחה של העולם. היה לי הכבוד לעזור לקדם חקיקה נגד BDS. אסרנו על קרנות הפנסיה שלנו להשקיע בחברות שתומכות ב–BDS, ואף סייענו לזהות חברות שמשתתפות בחרם ומנסות להסתיר זאת עבור הממשלה פה. יש גל עולה של אנטישמיות בעולם. אני מאמין — אף שכשאמרתי את זה אחד השרים שלכם צחק — שההגנה החזקה ביותר היא התקפה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם