כך נבטיח שלפייסבוק יהיו מתחרות - גלובל - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כך נבטיח שלפייסבוק יהיו מתחרות

פייק ניוז? זה לא ממש משנה למודל העסקי של פייסבוק, שמאמללת את המשתמשים יותר ויותר ■ כדי שתקום רשת חברתית שתתחרה ברצינות בפייסבוק יש לשנות את הכללים ולאפשר ניידות פרופילים בין רשתות חברתיות

6תגובות
מנכ"ל פייסבוק, מארק צוקרברג. הרשת החברתית גורמת לנו להיות אומללים
Steven Senne/אי־פי

אנחנו צריכים לדבר על פייסבוק. גוגל (או אלפבית, אם אתם מעדיפים) נמצאת בכל מקום יותר ממנה; אפל מרוויחה יותר כסף ממנה; אמזון היא איום גדול ממנה בפני כלכלת החנויות הפיזיות; ובכל זאת, יש משהו מטריד במיוחד בענקית המדיה החברתית.

אחד החששות הוא התרומה הלא בריאה של פייסבוק לדיאטת המידע שלנו. היות שמה שאנחנו רואים בפייסבוק הוא פונקציה של מה שהחברים שלנו משתפים, האתר מהדהד את הדעות הקדומות שלנו. ההשפעה הזאת מודגשת, לפחות מעט, על ידי האלגוריתמים של פייסבוק עצמה, שלמדו להראות לנו יותר ממה שאנחנו אוהבים כדי שנישאר באתר.

וישנו גם העניין של הדיוק. בין אם מה שמוצג לנו הוא אמת ובין אם הוא שקר - זה לא באמת משנה למודל העסקי של פייסבוק, אלא אם אנחנו מתחילים להראות יותר עניין בכך שלא ישקרו לנו. בינתיים, יזמי פייק ניוז הבינו שרווחי הרבה יותר להמציא סיפורים שמושכים את העין מאשר לחפש בכל יום סיפורים אמיתיים ולאמת אותם.

אנחנו גם מתחילים להבין שפייסבוק היא הווקטור המושלם לפרסומות מותאמות בקפידה המכילות הכפשות פוליטיות קשות. על כל טענה שקרית בפרסומת בטלוויזיה או על גבי אוטובוס אפשר לערער; אך טענה שקרית שמוצגת במכוון כלפי כמה אלפי בוחרים במדינות מתנדנדות תישאר שם מבלי שאיש יערער עליה, וגם איש לא יבחין בה מלבד אותם כמה אלפים שנבחרו בקפידה.

לפעמים מפריזים בחשיבותן של הבעיות האלה, והן בוודאי לא בעיות רק של פייסבוק: גם טוויטר מקטב מבחינה פוליטית; גוגל מציגה אף היא פרסומות מותאמות אישית; וצרות האופקים של פיד החדשות בפייסבוק לא מתקרבת לרמה של עמודי צהובון בריטי. אבל פייסבוק משלבת את כל אלה בחבילה בעלת כוח רב באופן מיוחד.

העובדה הלא נעימה היא שפייסבוק גורמת לנו להיות אומללים. 2 מיליארד מאתנו נכנסים אליה בכל יום בחוסר הנאה כמו מכורים. אני בספק אם אנחנו באמת מעריכים את פייסבוק, אבל אנחנו משתמשים בה בכל מקרה. במאמר ב"London Review of Books" ציין העיתונאי ג'ון לנקסטר מחקרים רבים שמצאו קשר בין שימוש בפייסבוק לקנאה ועצב, ככל הנראה קשר סיבתי. פייסבוק גם ידועה לשמצה כמבזבזת זמן וכמקור להסחות דעת.

אף אחד מהדברים האלה לא טוב, אלא אם אתם פייסבוק. אבל מאחורי כל הנזקים האלה יש עלבון אחד אחרון: אין שום אלטרנטיבה רצינית. למי שקנו את אופיס של מיקרוסופט או את האייפון של אפל היתה אפשרות לבחור במשהו אחר. אפילו בשירותים דומיננטיים כמו מנוע החיפוש של גוגל או החנות של אמזון אפשר היה באופן עקרוני להתחרות. לא יהיה קל לפתח מתחרה טובה יותר מפייסבוק, אבל מי שיצליח לא יפגר הרבה מאחוריה.

אבל ליצור רשת חברתית מצוינת זה לא מספיק כדי להדיח את פייסבוק: מקור המשיכה העיקרי של האתר הוא שכולם כבר משתמשים בו. רשת חברתית מתחרה תצטרך איכשהו למשוך קבוצות של משתמשים בהמוניהם, דבר שיהיה קשה מאוד. שתי החברות שהצליחו לעשות זאת - ווטסאפ ואינסטגרם - נקנו על ידי פייסבוק. קשה להבין למה הרגולטורים ראו את המיזוגים האלה כלא מזיקים.

בלומברג

השפעת הרגולטורים על פייסבוק מוגבלת

היעדר תחרות עשוי להסביר מדוע פייסבוק ממשיכה למשוך את תשומת לבנו על אף היותה גדולה והרסנית. חברה שלא עומדת בפניה שום תחרות רצינית יכולה להרשות לעצמה להפסיק לדאוג לגבי שמירה על שביעות רצון משתמשיה. קל לדמיין רשת חברתית טובה יותר מפייסבוק: יותר פרטיות, ממשק חלק יותר ופחות פייק ניוז. לא קל לדמיין איך מתחרה כזאת תוכל לפתות קבוצות שלמות להגר ביחד.

האם הרגולטורים יכולים לשנות את המצב? אולי. הם בוודאי יכולים היו להיות אגרסיביים יותר בבחינת מיזוגים. אבל אמצעים מסורתיים כמו רגולציית מחירים נראים פחות רלוונטיים לשירות שאחרי ככלות הכל ניתן בחינם. במקום זאת, הם צריכים לשאול את עצמם אם אפשר למצוא דרך להציג מחדש תחרות רצינית בתחום הרשתות החברתיות. לואיג'י זינגלס וגיא רולניק מאוניברסיטת שיקגו הציעו רעיון מרתק שנבנה על העיקרון של "ניידות מספרים". הרעיון מבוסס על העיקרון שלפיו כל אדם הוא הבעלים של מספר הטלפון שלו, והוא יכול לקחת אותו עמו לספקית סלולר אחרת. זינגלס ורולניק מציעים אנלוגיה: ניידות גרף חברתי. הרעיון הוא שאני יכול לקחת את אנשי הקשר שלי מפייסבוק לשירות אחר - נקרא לו לצורך העניין "זינגבוק". אני יכול לקרוא את הפוסטים שלהם מפייסבוק בזינגבוק והם יכולים לראות את הפוסטים שהעליתי לזינגבוק בפייסבוק. אני יכול לשלוח אי־מיילים מכל תוכנית או ספקית שירות לכל אחת אחרת, אז למה לא לספק קישוריות כזו בין רשתות חברתיות? אני אקבל כך כל מה שאני אוהב בזינגבוק תוך שמירה על הקשרים שלי מפייסבוק.

בפועל, יש כמה מכשולים בפני הרעיון של זינגלס ורולניק - צריך לגרום לטכנולוגיה לעבוד, למנוע רמאות ולנווט בין כל ההיתרים הנדרשים. אם חבר מחליט לעבור, למשל, לרשת בשם נאציבוק, האם הוא עדיין יקבל את תוכני הפייסבוק שלי? האם אוכל לדעת איפה רואים עכשיו את המלים שכתבתי?

אבל הרעיון של ניידות גרף חברתי נותן מענה הגון לאחת מבעיות המדיניות הכלכלית הגדולות של המאה ה-21. ענקיות הטכנולוגיה החדשות צריכות תחרות רצינית. וכדי שזה יקרה בתחום של רשתות חברתיות, צריך כללים חדשים שיאפשרו זאת.

גיא רולניק הוא מייסד TheMarker



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם