מיליונרים קשי יום

המהנדסים והיזמים של עמק הסיליקון שצברו מיליוני דולרים ממשיכים לעבוד קשה ולא נחים על זרי הדפנה

לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס
לוגו ניו יורק טיימס
ניו יורק טיימס

מאת גרי ריבלין

עמק הסיליקון מלא באנשים שניתן לכנותם מיליונרים ממעמד הפועלים, המגלים במפתיע כי למרות עושרם הם עדיין צריכים לעבוד קשה כמו בעבר. החיים שלהם מלאים באפשרויות הם בדרך כלל נהנים מעבודתם, והם לא צריכים לפחד מהחרדות ומהטלטלות שמדאיגות את רוב האנשים שחיים ממשכורת למשכורת.

זוהי בבואה של מעמדם הצנוע בתור הזהב החדש, שבו מאות אלפי אנשים צברו לעצמם מיליונים רבים יותר. ואולם, לא כל מיליונר בעמק הסיליקון רואה את מצבו באופן כזה.

האל סטגר, מנהל שיווק בן 51, המגדיר את עצמו כחנון, הרוויח יותר מ-2 מיליון דולר. הוא רכש את ביתו, הצופה לאוקיינוס שקט, ב-1.3 מיליון דולר. השווי שלו - 3.5 מיליון דולר ממקם אותו ואת אשתו בשני האחוזים העליונים של המשפחות בארה"ב במונחי עושר.

סלסטה ברנסקי, מהנדסת בת 49, בעלת שווי נקי של כ-5 מיליון דולר, כבר לא מדברת על כך שיש לה מספיק כסף לממן את הלימודים במכללות של שני ילדיה. שוויה של ברנסקי היה 200 מיליון דולר ב-2000, אך היא משכה רק מיליון דולר לפני התנפצות הבועה.

יחד עם שני שותפים היא הקימה חברת תוכנה ויטמין די, שבה היא עובדת שעות רבות. ואולם, לאחר התייעצות עם בעלה היא החליטה להמשיך באורח חייה הנוכחי, כדי שיוכלו להמשיך לחיות ברמה גבוהה.

מרגישים מבוישים בגלל ערימת המזומנים

רבים מהמיליונרים הקטנים חשים מבוישים, לעתים אף אשמים, בגלל ערימות המזומנים שלהם. אמנם הכישרון תרם להצלחתם, אך גם העובדה שהיו במקום הנכון בזמן הנכון. זה אחד ההבדלים הגדולים בין המיליונרים ממעמד הפועלים לבין אילי ההון, שנוטים לראות את עצמם כעמודי התווך של החברה.

איש לא יודע בביטחון כמה מיליונרים קטנים חיים בעמק הסיליקון. אין ספק שמספרם מגיע לרבבות, טוענים אלה שעובדים עם היזמים והמהנדסים באזור. ואולם, רובם עדיין מחזיקים במשרות שדורשות מהם הקרבה של שעות רבות - לא רק כי העבודה מסבה להם רגש של הישג וסיפוק - אלא כי הם גם חושבים שהם חייבים לעבוד קשה כדי להמשיך לחיות בשכונות העשירות שבהן הם גרים.

זה בהחלט נכון לגבי טוני ברבאגאלו, בן 44, שבמשך שני העשורים האחרונים צבר 3.6 מיליון דולר במניות ואופציות מחברות שעבד עבורן. אף על פי שמזלו שפר עליו, הוא ממשיך, להפתעתו, לדאוג לגבי עתידו בדומה לרוב האמריקאים.

לדבריו, המסים קיצצו 40% מהונו, כך שהונו הסתכם ב-2.2 מיליון דולר. עם השנים הוא ניסה לחיות ממשכורתו החודשית, אך לא תמיד הצליח. כדי להגביל את ההוצאות החודשיות, הוא אמנם קנה חווה הרחק מעמק הסיליקון תמורת 750 אלף דולר, סכום נמוך במושגי העמק, אך ביזבז 350 אלף דולר בשיפוצה.

כיום בני הזוג מסתפקים בהון של 1.2 מיליון דולר פלוס שווי הבית, כך שברבאגאלו עובד קשה יותר מתמיד, 70 שעות בשבוע בחברת סטארט אפ בסן פרנסיסקו.

מטוס פרטי לשכן

לרוב המיליונרים יש אפשרויות נוספות מלבד הנאה ממשכורתם הגבוהה. יש כאלה שבוחרים אפילו לצאת מהמרוץ.

זה מה שקרה למרק גייג' המהנדס ולאשתו מרדית כשעזבו את האזור ב-2005 עם נכסים בסך 3 מיליון דולר. הם קנו בית באורגון, וכעת גייג' עובד רק כשמוצע לו תפקיד מעניין.

ואולם, אותו דחף שהוביל את המהנדסים והיזמים לצבור את הונם, קושר אותם לעמק, שמזכיר פרבר לאחר מלחמת העולם השנייה, אף על פי שיש לו כבישים רחבים עם מכוניות יוקרתיות.

עמק הסיליקון מציע אפשרויות בלתי מוגבלות. לשכן שלך יכול להיות מטוס פרטי, ולאבא של החבר של הבן שלך יש מכונית פרארי מבהיקה. הפיתויים נמצאים בכל מקום.

אבל מגיעים קשיים נוספים, אומרת הפסיכולוגית מרלין הולנד, דרישות שהעשירים הקטנים לא מוכנים לקראתן. "כל האנשים מבקשים ממך כסף", היא אומרת. "אחים, הורים, קרובים אחרים, וארגונים שמחפשים תרומות. קיימת ההנחה שאם יש לך הרבה כסף, אתה יכול לתרום בקלות".

קשיים אחרים יכולים לבוא מהמעגל החברתי. ברבאגאלו, לדוגמה, זוכר כשכמה זוגות ניסו לפתות את אשתו ואותו, ללא הצלחה, לטוס ללאס וגאס לערב התרמה עם אנדרי אגאסי. בעבור אחרים זה נראה כמו מרתון ללא קו סיום.

אומברטו מילטי, מייסד של חברת מכירות מקוונות, אומר כי "המאיון העליון רצה להגיע לאלפיון העליון, והאלפיון רוצה להיות חלק מחבורה מצומצמת עוד יותר - כך שאתה מנסה להוציא את עצמך מזה, אבל זה מאוד קשה".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ