קוטלת הענקיות: התקווה במאבק נגד השליטה של פייסבוק וגוגל - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
המעצמות החדשות

קוטלת הענקיות: התקווה במאבק נגד השליטה של פייסבוק וגוגל

בשנות ה-90 היו אלה האירופים שבלמו את מיקרוסופט והענישו אותה על השמדת מתחרות ■ כעת הממונה על התחרות בנציבות האירופית, מרגרט וסטאגר, יוצאת לעימות עם ענקיות ההיי־טק האמריקאיות - והופכת לסמל המאבק בכוחן הגובר

תגובות
מרגרט וסטאגר
Virginia Mayo/אי־פי

אין זה מקרה שאירופה היא הטריטוריה שבה ניצבות מעצמות האינטרנט הגדולות — ובהן אפל, אמזון, פייסבוק ו גוגל — בפני ההתנגדות הגדולה ביותר מצד הממסד והציבור. כבר ב–1993 התחילה הנציבות האירופית, הגוף הרגולטורי של האיחוד האירופי, לחקור תלונה נגד מי שהיתה אז מלכת המחשוב האישי העולמית, מיקרוסופט, על ניצול לרעה של כוחה בשוק מערכות ההפעלה כדי להשמיד את המתחרות.

החקירה הסתיימה בהחלטה שלפיה מיקרוסופט תפצל בין מערכת ההפעלה לתוכנות אחרות, תחשוף בפני המפתחים של מתחרותיה מידע שבבעלותה — ותשלם קנס שנחשב עצום באותה תקופה, כמעט 800 מיליון דולר. בכך הקדימה אירופה בכמה שנים את ההחלטה האמריקאית להכריז על מיקרוסופט כמונופול.

כיום זוהי מרגרט וסטאגר, הממונה על התחרות בנציבות האירופית, שמובילה בעקשנות את הקרב האירופי נגד דומיננטיות מופרזת של חברות טכנולוגיה — קרב שמייצג את הגישה האירופית שלפיה חופש הפעולה של תאגידים אינו צריך לבוא על חשבון הצרכנים והתחרות. לפני כמה חודשים, זמן רב לאחר שהורתה לאפל לשלם מסים בסך 13 מיליארד יורו לממשלת אירלנד ועוררה את זעמם של רבים באמריקה, טסה וסטאגר לארה"ב לפגישות. האמריקאים אולי "לא קנו" את הגישה שלה — אך זה לא הפריע לווסטאגר. בדרכה הביתה היא צייצה בחשבון הטוויטר שלה: "מעולם לא הרגשתי אירופית יותר".

וסטאגר טיפלה בכמה תיקים נגד חברות ההיי־טק המובילות בארה"ב מאז שנכנסה לתפקיד בנובמבר 2014. במאי היא קנסה את פייסבוק ב–110 מיליון יורו על הטעיית האיחוד האירופי בעסקה שבה רכשה את ווטסאפ. ביוני היא קנסה את גוגל ב–2.4 מיליארד יורו בגין שימוש לרעה במנוע החיפוש לקידום שירות השוואת המחירים שלה. בנוסף, האיחוד האשים את גוגל בכך שהשתמשה במערכת ההפעלה אנדרואיד לקידום האפליקציות שלה ושירותים אחרים על חשבון המתחרות. חקירה זו נמצאת כעת בעיצומה.

תיקי ההגבלים העסקיים של הנציבות האירופית נגד חברות הטכנולוגיה

וסטאגר אמרה כי תפקידם של ממונים על הגבלים עסקיים הוא "לא להיות מיודדים עם בעלי אינטרסים עסקיים, ולהיות אמיצים מספיק כדי להגן על הציבור". מעט מאוד אנשים יכולים להתווכח עם אמירה זאת. לעתים קרובות מדי, רגולטורים ושומרי סף מאמצים את ראיית העולם של החברות הגדולות — על חשבון הציבור. מצד שני, קיים חשש שהנציבות האירופית מתפקדת בו־זמנית כתובעת, שופטת ותליינית בתביעות נגד חברות דומיננטיות בתחומן. בתי המשפט באירופה לא הפעילו כמעט את כוחם להגביל את סמכות הנציבות בתביעות אלה.

ייתכן שבתי המשפט באירופה יידרשו לשחק תפקיד פעיל יותר בריסון הנציבות, ויסייעו בכך לתאגידים. בתחילת ספטמבר ביקש בית המשפט האירופי לצדק מבתי המשפט בערכאה נמוכה יותר לבחון מחדש את היתרונות הכלכליים של ההחלטה נגד אינטל — שנקנסה ב–2009 ב–1.06 מיליארד יורו, על כך שניצלה את מעמדה הדומיננטי בשוק השבבים למחשבים אישיים כדי לפגוע במתחרות קטנות יותר. אולם בתי המשפט מתנהלים באטיות. יש החוששים כי כמה מהחלטותיה האחרונות של וסטאגר, שנתפשות כניצחון הציבור על חברות ההיי־טק הגדולות, יחזרו לרדוף את הנציבות, ועד אז וסטאגר כבר תתקדם לתפקיד בכיר יותר.

אוקיינוס מפריד ביניהן

כדי להעריך עד כמה החשש הזה מוצדק, יש לבחון את ההבדלים במדיניות ההגבלים העסקיים בין ארה"ב לאירופה. יש שלושה תחומים מרכזיים בתפקיד זה: פיקוח על מיזוגים; פיקוח על קרטלים; ופיקוח על חברות דומיננטיות בתחומן, או כאלה האחראיות לרוב ההיצע בשוק מסוים.

מניעת קרטלים ופיקוח על קרטלים נעשית באופן דומה באירופה ובארה"ב. אירופה חיקתה את המדיניות האמריקאית בתחום זה, למשל בהענקת החסינות לחברה שמדווחת על חברות אחרות המתאמות מחירים. הגישה של האיחוד האירופי למיזוגים, בייחוד אופקיים, שבהם מתמזגות שתי חברות המוכרות מוצרים דומים לשוק דומה, מזכירה את השיטה האמריקאית — אם כי יש מחקרים שמצביעים על גישה מקלה יותר בארה"ב.

CLODAGH KILCOYNE/רויטרס

הפער הגדול בין שתי היבשות הוא במדיניות כלפי חברות דומיננטיות — מה שידוע באירופה כסעיף 102, על שם הפסקה הרלוונטית באמנת ליסבון. שומרי הסף באיחוד האירופי חוששים יותר שחברות דומיננטיות, מהסוג שמאפיין את תעשיית ההיי־טק, יבריחו מתחרים קטנים ויותירו את הצרכנים עם מבחר קטן יותר של מוצרים ושירותים, מחירים גבוהים ושירות גרוע. שומרי הסף בארה"ב אימצו את הגישה של הכלכלן יוזף שומפטר, שהאמין כי הרווח ממונופולים מקדם חדשנות ולקיחת סיכונים, ומעודד צמיחה כלכלית. לפי גישה זו, הדומיננטיות של חברות ההיי־טק תעודד תחרות, ולא תפגע בה.

מאז שנכנסה וסטאגר לתפקיד, המחלוקת הפילוסופית והמנומסת החריפה. בריסל מאמינה כי כוחן הגדל של חברות ההיי־טק בעיצוב המדיניות, החברה והכלכלה זקוק לאיזון מצד הרגולטורים. בנציבות האירופית סבורים כי הקרב הזה חשוב ודחוף בגלל המידע הרב שצוברות החברות, שעליו יש להן מונופול שמונע מחברות מתחילות להתחרות בהן.

מנגד, רוב האנשים בעמק הסיליקון חושבים כי מדיניות התחרותיות באירופה היא לא יותר מפרוטקציוניזם במסווה, שנועד להגן על חברות הכלכלה הישנה ביבשת מפני תחרות. כשטוענים בפני וסטאגר כי היא סובלת מקנאת היי־טק מול החברות האמריקאיות, היא מיד משיבה כי אין לה דעות קדומות כלפיהן. חקירות נגד חברות רבות שאינן אמריקאיות, ובהן גזפרום הרוסית, מתנהלות אף הן מכוח חוקי ההגבלים העסקיים.

עם זאת, וסטאגר נוקטת גישה שונה בנוגע למדיניות התחרותיות, אומר רוברט מקלאוד מחברת המחקר אמלקס. קודמה בתפקיד, חואקין אלומניה, נטה להתפשר יותר. ייתכן שהוא היה תומך בהסכם פשרה עם גוגל על התביעה נגד גוגל שופינג (שירות השוואת המחירים של החברה), אומרים מקורות באיחוד האירופי. מי שכיהנה לפניו כאחראית על התחרותיות באיחוד האירופי, נלי קרוס, פוליטיקאית הולנדית לשעבר, היתה אמיצה אך נטתה לפעול לפי יועציה.

בתו של כומר לותרני

נראה כי וסטאגר מתענגת על העימותים. העקרונות שלה והקנאות לנושא מגיעים קרוב לוודאי מהחינוך שקיבלה כבתו של כומר לותרני. כסגנית ראש ממשלת דנמרק היא גנבה את ההצגה לעתים מהבוסית שלה — הלה תורנינג־שמידט. יש לה כישרון להציג נושאים מסובכים בפשטות באמצעות אמירות קליטות כמו "אירופה פתוחה לעסקים — אך לא להעלמת מסים".

בחלק מהקרבות שבהם פתחה, ענקיות ההיי־טק אכן היו צריכות לתת את הדין. כך למשל, המקרה שבו פייסבוק נקנסה ב–110 מיליון יורו על הטעיית האיחוד האירופי אינו שנוי במחלוקת, ונראה כי גם לחקירה נגד גוגל בנוגע למערכת ההפעלה אנדרואיד יש סיבות טובות.

רויטרס

אולם בתיקים אחרים שזכו לכותרות לא ברור עד כמה השתפר מצבם של הצרכנים. הנציבות טענה שגוגל ניצלה לרעה את כוחה הדומיננטי במנועי החיפוש כדי לקדם את שירותי השוואת המחירים שלה ולדרדר את שירותי החברות המתקדמות בתוצאות החיפוש, אך היא לא הציגה כיצד נמנע מהצרכנים שירות טוב יותר. גוגל מסרה החודש כי תערער על ההחלטה.

נושא המסים החסרים של אפל מסובך יותר. החוק האירופי אוסר על ממשלות לספק סובסידיות לחברה ספציפית, ולהעניק לה בכך יתרון על המתחרות. בשיאה, האכיפה של הגבלת חוקי הסיוע הממשלתי פגעה בקשרים בין ממשלות לחברות לאומיות מובילות, כמו חברות תעופה, שלעתים קרובות מפסידות ומעמיסות על תקציב המדינה. יחס מועדף מקשה על חברות טובות יותר להתחרות בהן — כך שחוקי הסיוע הממשלתי שמאפשרים תחרות חופשית הועילו לצרכנים במקרים כאלה.

התיק נגד אפל אינו מתאים להגדרה זו. הטענה המרכזית של הנציבות היתה כי ההנחה שנתנה אירלנד לאפל בתשלום מס במקור לא היתה זמינה לחברות אחרות, ולכן היא משתווה לסיוע ממשלתי. אך האם קיימת חברה מקבילה לאפל שבאמצעותה אפשר למדוד את המסים שאפל צריכה לשלם? כיצד נפגעו החברות האחרות? היכן נטוע חוסר היעילות הכרוני? האינטרס הפוליטי שעומד מאחורי התיק הזה ברור יותר מהיתרונות למדיניות התחרותיות באיחוד. המדינות הגדולות באיחוד האירופי מבקרות זה זמן רב את מס התאגידים של אירלנד, שהוא 12.5%. זהו ניסיון קלוש להשתמש בחוקי הסיוע הממשלתי כדי להשיג את מדיניות המסים שמועדפת על בריסל.

רשויות הגבלים עסקיים רבות נבהלו מפסק הדין נגד אפל. אפילו קרוס ביקרה בפומבי את השימוש בחוקי הסיוע הממשלתי. דובר הנציבות טען כי זאת תגובה צפויה ממישהי שעובדת עתה בעמק הסיליקון — קרוס חברה בצוות המדיניות הציבורית של חברת אובר. מקלאוד מעריך כי ההחלטה תבוטל בבתי המשפט.

ייתכן שגם וסטאגר חושבת כך, ומטרתה העיקרית היתה להעלות את נושא העלמת המסים של התאגידים על סדר היום. אם זו אכן היתה מטרתה — היא השיגה ניצחון טקטי חשוב, ובנוסף זכתה לחשיפה אישית גדולה. כעת היא אחת המועמדות המובילות לרשת את ז'אן קלוד יונקר כנשיאת הנציבות האירופית.

אחד מעמיתיה מתאר אותה כשומר הסף היעיל ביותר מבחינה פוליטית בשנים האחרונות — ורבים מסכימים עמו בהתלהבות או בטינה. וסטאגר מוערכת על כך שהיא מעלה את המודעות לחשיבות התחרותיות באופן שמקביליה בעולם וקודמיה בתפקיד לא עשו. ויש גם הכרה בכך שהמדיניות הפופוליסטית שלה היא כנראה מה שנחוץ לעשות כדי לטפל בכוחן הגדל של חברות הענק. עם זאת, שילוב של פוליטיקה עם רגולציה באופן כה גלוי הוא משחק מסוכן. מעמדו של הגוף המפקח על התחרותיות כבורר נייטרלי עשוי להיפגע בתהליך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#