קטלוניה בדרך לעצמאות?

קלאסיקו כלכלי: כך נראה הקרב בין ברצלונה למדריד בעיניים ישראליות

מדריד: מאז המשאל הונפו אלפי דגלי ספרד במרפסות הבתים. עבור אומה שחוששת מעברה הלאומני מדובר באירוע משמעותי ■ ברצלונה: האופוריה אחרי התוצאות והשביתה הגדולה נעלמה. דגלי קטלוניה הורדו מהמרפסות ■ איך זה ייגמר?

אמיר טייג
גלעד הלרמן
מדריד וברצלונה
כריסטיאנו רונאלדו )מאחור( וליונל מסי. נציגי הליגה הספרדית הגיעו להתרשם
כריסטיאנו רונאלדו וליונל מסי בקלאסיקו, 2016 צילום: SERGIO PEREZ/רויטרס/ ס
אמיר טייג
גלעד הלרמן
מדריד וברצלונה

המחיר הכלכלי שופך מים קרים על ההתלהבות הקטלונית | אמיר טייג, מדריד

הטלוויזיה הספרדית טיפלה באירועים כמו במשחק כדורגל - הרי מה יכול להיות יותר אמוציונאלי ופופוליסטי מקלאסיקו בין מדריד לברצלונה? כבר בתחילת יום המשאל עלה קרלס פוג'דמון הקטלוני ליתרון אחד אפס על מריאנו ראחוי המדריליאנוס. כאשר הדיווחים על אלימות ולאחריהם התמונות מהרשתות החברתיות החלו לשטוף את המסך, התוצאה עלתה עוד ועוד לטובת הקטלונים בעוד ראחוי נותר עם אפס הישגים. באולפן הפתוח הדעות היו ברובן נחרצות נגד המהלך המתסיס של הקטלונים, אך ההפסד של ראחוי היה ברור לכולם.

חכמי הבדיעבד יכולים להגיד כי היה אפשר לצפות את האירועים. לאורך כל הסיבוב הנוכחי של מאבק העצמאות של קטלוניה, הציגה ממשלת ספרד עמדה קשיחה מאוד. מבחינת מדריד לא היתה שום אפשרות למשא ומתן. שרי ממשלת הימין-מרכז של ספרד הבהירו פעם אחר פעם כי המהלך של פוג'דמון אינו חוקי ומהווה למעשה מרד - ובמרד מטפלים בכוח. הבעיה היא שמולם ניצב פופוליסט לא קטן, שידע לנצל את הקיבעון 'הצדקני' של המדריליאנוס. בעולם של היום לא מספיק להיות צודק ולפעול ביושר, צריך גם לדעת כיצד להפיץ מידע וכיצד להשפיע באמצעותו. כנראה שפוג'דמון, שהיה בעברו עיתונאי, יודע משהו על פופוליזם.

למעשה, המרד הקטלוני הנוכחי די נכפה על תושבי קטלוניה וכמו במקרים רבים הוא משרת בעיקר את הפוליטיקאים הפופוליסטים. מאז ומעולם הקטלונים התנהגו כעילאיים ומתנשאים על הספרדים, אך רובם לא ממש רוצה להתפרק ולהפוך את קטלוניה למדינה עצמאית. בסקרים שנעשו על ידי ממשלות קטלוניה לאורך השנים ניתן לראות את מגמות השינוי בתמיכה בעצמאות. לפני כעשר שנים רק 15% מהקטלונים תמכו בעצמאות, אך ככל שהעמיק המשבר הכלכלי של ספרד, שיעור התמיכה עלה והגיע לשיא בשנת 2013 כשכמעט 50% תמכו בעצמאות. אך מאז, שיעור התמיכה יורד בהדרגה ככל שמצב הכלכלה הספרדית השתפר. בתחילת 2017 ירד שיעור התמיכה לקצת יותר מ-35%.

אבל אז בא פוג'דמון. כפוליטיקאי צעיר ושאפתן הוא רכב היטב על רגשי הלאומנות שתמיד היו שם. לאחר שהצליח להיבחר ב-2016 הוא היה לנשיא הראשון של קטלוניה שלא הסכים להישבע אמונים לחוקה הספרדית ולמלך. כך, הרצון להיפרדות שהיה פעם נחלתם של הקיצוניים (הימין הלאומני והשמאל האנטי ממסדי) זרם למיינסטרים.

עד יום המשאל ב-1 באוקטובר קשה היה לראות סימנים לכך במדריד. העיר עמוסת התיירים והברים התנהלה כרגיל, ובתקשורת לא ממש התרגשו מהנושא. אך כאשר הגיעו תמונות הפצועים (כ-900 או ארבעה, תלוי את מי שואלים) התעורר השד של גנרל פרנסיסקו פרנקו שעדיין רודף את האומה הספרדית - 40 שנה לאחר חקיקת החוקה וכינון הדמוקרטיה. זיכרון הדיכוי האלים של הקטלונים על ידי הפשיסטים עורר את המחלוקות מחדש בתוך החברה הספרדית. מאז המשאל הונפו אלפי דגלי ספרד במרפסות הבתים במדריד. עבור אומה שחוששת מעברה הלאומני מדובר באירוע משמעותי.

הפגנה נגד ההיפרדות במדריד
הפגנה נגד ההיפרדות במדרידצילום: JAVIER BARBANCHO/רויטרס

אז מה יקרה עכשיו? טראומת פרנקו שמחברת את מרבית הספרדים היא זו שפועלת עכשיו לעצירת הפופוליזם. המרכז המתון שלא יצא להצביע בקטלוניה ולא התלהם במדריד, החל לצאת מהבתים ולהפגין, כאשר החשש לדמוקרטיה הספרדית מאחד את כולם.

כוח נוסף שממתן בימים האחרונים את הקיצוניים הקטלונים הוא הכוח הכלכלי. התקשורת במדריד עוסקת בהרחבה במחיר הכלכלי שיספגו הקטלונים. ההחלטה של שני הבנקים הגדולים, קאישה וסבאדל לנטוש את קטלוניה במקרה של היפרדות, לצד חוסר הרצון המופגן של האיחוד האירופי לקלוט בזריזות את קטלוניה העצמאית לחיק האיחוד, שופכים מים קרים על ההתלהבות הקטלונית.

כפי שזה נראה כעת, הסיכוי שקטלוניה תהפוך לעצמאית (ללא קשר להכרזות הממשלה הקטלונית) שואף לאפס. גם אם ממשלת ספרד טעתה כאשר ביקשה לאכוף את החוק באלימות והפסידה במשחק הנוכחי, החוקה הספרדית עומדת לימינם של המדריליאנוס.

העימות העיקרי בין ברצלונה למדריד אינו לאומני-אמוציונאלי אלא כלכלי-רציונאלי, ועימותים מסוג זה ניתן ליישב במשא ומתן. הפוליטקאים הקטלונים אולי ניצחו בקלסיקו הזה אבל הליגה עוד ארוכה. הם קיבלו הרבה זמן מסך באירופה (ובספרד) ולפיכך עשויים לזכות ביתרון כלשהו (גם אם זעיר) בכל משא ומתן עתידי. מנגד, הפולטיקאים המדריליאנוס לא מראים סימני התגמשות. השאלה היחידה שתלויה ועומדת היא כמה זמן ימשיכו פוליטיקאים פופוליסטים וחסרי אחריות לשלהב את הקהל במחיר של חוסר יציבות? 

אמיר טייג הוא עיתונאי עצמאי שגר במדריד, ועוסק בין היתר בהשקעות בנדל"ן. בעבר היה עורך מדור ההיי-טק של TheMarker

התומכים בהיפרדות איבדו מומנטום | גלעד הלרמן, ברצלונה

מתנגדי ההיפרדות בהפגנה בברצלונה
מתנגדי ההיפרדות בהפגנה בברצלונהצילום: ENRIQUE CALVO/רויטרס

עצמאות קטלוניה אינה דבר חדש. החל מ-700 לספירה לערך, קטלוניה מתפקדת כיישות פוליטית עצמאית, עם שפה, חוקים ומנהגים עצמאיים משלה. עצמאות זו עברה תהפוכות רבות אבל תחושת השייכות הקטלונית נשארה חיה ובועטת, כמו גם השפה, התרבות והגאווה. ב-1938 ביטל הדיקטטור פרנקו את האוטונומיה באלימות קשה, שכללה אלפי הרוגים ועשרות אלפי מוגלים. עם סיום שלטונו ב-1977, חזרה קטלוניה וקיבלה רמה מסוימת של אוטונומיות, אך בשנים האחרונות בית הדין לחוקה של ספרד מכרסם בה בהדרגה.

המניע המרכזי לרצון לעצמאות קטלוניה הוא המניע הכלכלי. אמנם קיימים הבדלי תרבות - הקטלונים ליברליים ופציפיסטיים בהרבה משאר הספרדים - אך הם רק מניעים משניים למניע הכלכלי. כלכלת קטלוניה נמצאת במצב טוב בהרבה מכלכלת יתר ספרד, דבר שקיבל ביטוי במשבר הכלכלי של 2008, ממנו התאוששה קטלוניה מהר בהרבה.

תושבי קטלוניה מהווים 16% מתושבי ספרד ושטח האדמה שלה מהווה רק 6.3% משטח המדינה, ואולם הם מייצרים כ-20% מהתל"ג ומושכים למעלה מ-25% (!) מההשקעות הזרות. בנוסף, האבטלה בקטלוניה נמוכה משמעותית מאשר בשאר ספרד (13% בקטלוניה ו-17% בספרד). בקיצור, כלכלת קטלוניה תורמת לכלכלת ספרד הרבה מעבר לחלקה היחסי באוכלוסיה או בשטח.

אחת הטענות המרכזיות של הקטלונים, שלא הופרכה על ידי הממשלה במדריד, היא שההשקעה של ספרד בחבל היא קטנה ביותר. ראיות לכך ניתן לראות במספר חוקים ובדרך אכיפתם, בהשקעה בתשתיות כגון שדות תעופה (שדה התעופה של ברצלונה במצב מזעזע) וכו'. לכן טוענים התומכים בהיפרדות שמהלך כזה יביא לכך שהכסף הקטלוני יישאר בתוך קטלוניה, אם על ידי השקעה של המדינה בתשתיות ובחינוך ואם על ידי הורדת מיסים.

מה קרה בעיר בשבועיים האחרונים

במשך הימים שלפני ההצבעה, ביום ההצבעה וכן בימים שאחרי ההצבעה הסתובבנו אני ומשפחתי ברחובות ברצלונה, אכלנו במסעדות וביקרנו במוזיאונים, וכל זאת ללא כל הפרעה או אלימות הן מצד השוטרים, שנשארו חביבים כתמיד. ההפגנות נראו באופן כללי יותר כמו תרגיל פוליטי אקדמי מאשר מחאה אמיתית של עם מדוכא הצמא לחופש. בין המפגנים היו הרבה צעירים ולפעמים זה נראה יותר כמו קרנבל או מצעד גאווה מאשר הפגנה פוליטית.

תומכי ההיפרדות בהפגנה, ברצלונה
תומכי ההיפרדות בהפגנה, ברצלונהצילום: Felipe Dana/אי־פי

בקיצור, מרבית הברצלונאים לא לקחו את כל העניין מספיק ברצינות, דבר שהביא להפקרת הזירה הציבורית והתקשורתית והותרתה בידי תומכי העצמאות, שרכבו על גל הקיפוח הכלכלי והעצימו אותו עם רגשות לאומניים. בהעדר קולות מכנגד, הצליח נשיא קטלוניה קרלס פוג'דמון לבצע סוג של מחטף מתחת לרדאר של מרבית הברצלונאים.

ביום ראשון נראה שהכל השתנה וכל השבועיים האחרונים קיבלו פרספקטיבה. מאות אלפי אנשים, יש המעריכים מיליון, יצאו להפגין נגד ההיפרדות. זו הייתה הפגנה גדולה יותר ורועשת יותר מכל ההפגנות של תומכי ההיפרדות. נראה שתושבי ברצלונה וקטלוניה הבינו שהמשחק שמשחקים הפוליטיקאים על גבם, עלול לעלות להם במחיר כבד. חשוב להדגיש שאווירת הקרנבל נשמרה והברים והמסעדות בכל אזורי ההפגנה, שהתפרשה על פני כל מרכז העיר, היו מלאים הרבה מעבר לרגיל. כמו שאמר מישהו - יש יום שמשי ויפה בחוץ, והברצלונאים אוהבים ללכת ברגל, אז היום הם עשו את זה עטופים בדגלי ספרד.

התחושה ששוררת כרגע בעיר היא של משחק שיצא מפרופורציה. האופוריה אחרי תוצאות המשאל והשביתה הגדולה שלאחר מכן, נעלמה. אין אנשים עם דגלי קטלוניה ברחובות, אין רעש של תופים, ודגלי קטלוניה הורדו מהמרפסות. דווקא כשהעימות מגיע לשיא לקראת הכרזת העצמאות המצופה, התומכים בהיפרדות איבדו מומנטום.

איך כל זה ייגמר?

ישנם להערכתי 3 תרחישים: הראשון הוא שההפרדה תהיה חלקה, כלומר בתיאום ובמו"מ עם ספרד והאיחוד האירופי; השני - שההפרדה תתבצע חד צדדית על ידי ממשלת קטלוניה, דבר שירחיק אותה מהאיחוד האירופי; והתרחיש האחרון הוא שלא תהיה שום הפרדה והסיפור יגווע.

בשלב זה מוקדם לדעת איזה תרחיש יתממש. היו מספר הצהרות על כך שהפרלמנט של קטלוניה יכריז באופן חד צדדי על עצמאות החבל, אבל גם הפרלמנט מאוד רוצה להימנע ממהלך חד צדדי ולכן מבקש מספרד לנהל איתו משא ומתן. בכל מקרה ולכל כיוון שזה יתפתח, זה כנראה לא יקרה מהר, אז נצטרף להתאזר בסבלנות.

גלעד הלרמן הוא יזם היי-טק ונדל"ן שגר בברצלונה

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ