נהר שורץ תנינים, נמר בשירותים, 535 דולר ללילה - וזו לא הסיבה לכך שעיני הנוסעים יצאו מחוריהן - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

נהר שורץ תנינים, נמר בשירותים, 535 דולר ללילה - וזו לא הסיבה לכך שעיני הנוסעים יצאו מחוריהן

לאחר דורות שבהם סיורי ספארי נשלטו על ידי גברים, גילו באחת החברות במדינה הדרום אפריקאית כי העסקת נשים מדריכות משתלמת יותר ■ כלי רכב שננהגו על ידי נשים צרכו פחות דלק, דרשו פחות תיקונים ושרדו זמן רב יותר ■ במהרה התגלו יתרונות נוספים - וכיום אותה חברה מעסיקה נשים בלבד

14תגובות
בוצוואנה פארק לאומי צ'ובה
JOAO SILVA / NYT

בבוקר רעמו כלי רכב בפארק הלאומי צ'ובה בבוטסוואנה. מדריכים במדים חלפו על פנינו ברכבי שטח. איש ידידותי בלנדקרוזר עצר לשוחח עם ראש הקבוצה שלנו. הוא שאל איפה היינו ואילו חיות כבר ראינו. הנוסעים שלו, שנראו נרגשים, סקרו את נוף הדלתא עטור השיחים והעצים במשקפות, וניהלו שיחות ערות. כשהבחינו מי מוביל אותנו, עיניהם יצאו מחוריהן. בניגוד לשאר המדריכים שפגשנו, שלנו היו נשים.

באותו יום במאי, בתחילת עונת היובש של 2016, הבחינו משתתפים בטיולי ספארי בפארק העצום שיש עוד נשים מאחורי ההגה בצי מכוניות בצבע חאקי, שנושאות את השם צ'ובה גיים לודג' (Chobe Game Lodge) באותיות בצבע זהב ואדום.

מדריכות הספארי, שגילן נע בין שנות ה–20 המוקדמות לאמצע שנות ה–40, זוכות תמיד למבטים משתוממים. נדיר לראות באפריקה נשים במקצוע שנשלט על ידי גברים. אפילו בבוטסוואנה המתקדמת, מדינה יציבה בדרום אפריקה, הידועה במיזמי התיירות האקולוגית שלה, רק שיעור נמוך של נשים בחר בקריירה הקשה הזאת. מדובר בהתחייבות במשרה מלאה: המדריכים גרים באתרי הספארי עצמם ועובדים שעות ארוכות. בנוסף, הם בסיכון גבוה בגלל חיות הבר.

לאתר הצנוע הזה יש חשיבות מיוחדת בהיסטוריה של בוטסוואנה: צ'ובה גיים לודג', שנמצא בפארק הלאומי הראשון של בוטסוואנה, מעסיק את הצוות הראשון באפריקה שמורכב כולו מנשים.

HILLARY RICHARD / NYT

המדריכות בצ'ובה מנתצות את הנורמות המגדריות, אומרים מומחים בבוטסוואנה. "בתור מדריכות ספארי, הן פורצות כמה גבולות שהקיפו נשים בעבר", אומרת דברה דרהם, אנתרופולוגית בקולג' סוויט בריאר בווירג'יניה, שחוקרת את בוטסוואנה מאז 1986. "זמן קצר לאחר עצמאותה מבריטניה, לפני 50 שנה, הכירה בוטסוואנה בכישרון ובפוטנציאל של נשים".

ההחלטה להעסיק נשים בלבד נבעה משיקולים מעשיים: המנהלים הבחינו בדפוס חוזר. כלי רכב שנשים נהגו בהם צרכו פחות דלק, דרשו פחות תיקונים ושרדו זמן רב יותר. הנשים פשוט נהגו טוב יותר, וגם חסכו לחברה כסף.

המדריכות הצטיינו - והלודג' רצה עוד

הכל התחיל ב–2004, כש"המכון להכשרה לחיי בר בבוטסוואנה", קולג' ממשלתי שמספק תעודות הסמכה למדריכי ספארי, שאל את צ'ובה גיים לודג' אם יש להם משרות פנויות לשתי מדריכות צעירות. הדרכה בבוטסאוונה היא מקצוע יוקרתי; המועמדים חייבים להשלים קורס שכולל התמחות במחנה ספארי, מבחנים להערכת כישורי ההתבטאות באנגלית ומבחנים לכישורי למידה. לאחר ששתי המדריכות הצעירות הצטיינו בעבודתן בצ'ובה, המנהלים ביקשו מהמכון לשלוח בוגרות נוספות. באותה תקופה היו פחות מעשר נשים בתחום בבוטסוואנה כולה. כיום יש 50. צ'ובה מעסיקה כשליש מהן — 17 מדריכות — והאחרות מפוזרות במחנות ספארי ברחבי המדינה.

יאזמה מורמונג, 37, נהפכה למדריכה ב–2007, שנתיים לאחר שראתה לראשונה פיל בביקור אצל דודה הביולוג. מורמונג, שמכנה את עצמה קוני, התחילה לעבוד בצ'ובה בתקופה שבה המחנה העסיק גם גברים.

קנא מואטסה, 32, המכונה ניאו, התחילה את הקריירה שלה במחנה אחר בסוואנה של בוטסוואנה לפני תשע שנים. "הייתי האישה הראשונה והיחידה בין מדריכים גברים. הם מעולם לא הפלו אותי. זו היתה הפעם הראשונה שבה נהגתי בלנדקרוזר, והפעם הראשונה שבה החלפתי צמיג. הבחורים עזרו לי לעבוד", היא נזכרת בבת צחוק.

פארק צ'ובה

הדברים לא תמיד התנהלו על מי מנוחות. הנשים חוו לא מעט התנגדויות. מדריכים גברים בחברות אחרות פיקפקו ביכולתן, והביעו זאת בעיקר בהקנטות ובצחוק, אומרות הנשים. גם האורחים, שחששו לבטיחותם, הטילו ספק ביכולתן לעשות דברים כמו להחליף גלגלים כבדים שהתפנצ'רו, להתמודד עם בעלי חיים תוקפניים, ולמצוא את נקודות התצפית הטובות ביותר. המדריכות לא לקחו את כל הספקות האלה ללב. הן הבינו את מקור החששות לאור החידוש שבמצב, אך זכו במהרה להכרה בתחומן.

"במובנים רבים הן היו צריכות לעבוד קשה יותר כדי להוכיח את עצמן, כך שקיבלנו מהן יותר בתור מדריכות", אומר ג'יימס וילסון, מנהל השיווק של צ'ובה.

לדברי ג'ון אייבס, בריטי שמנהל את צוות המדריכות, "הן פיתחו עור עבה, והן יודעות לעמוד על שלהן. המדריכות לא פראייריות".

חופשת לידה מהספארי

יש יותר דמיון משוני בין מדריכים למדריכות בספארי. כולם עוברים אותה הכשרה מעמיקה ומקבלים אותו שכר. הימים מתחילים ומסתיימים בחשיכה, מארבע וחצי בבוקר ועד לאחר שקיעת החמה. כולם בחרו בקריירה הזאת מאותן סיבות — אהבת חיי הבר והתשוקה לעבוד בטבע. עם זאת, המדריכות בצ'ובה דורשות גמישות רבה יותר מעמיתיהן הגברים. מאחר שכולן אמהות, הן מקבלות חופשת לידה ויוצאות לחופשות משפחתיות ארוכות יותר.

JOAO SILVA / NYT

נשים יולדות בגיל צעיר בבוטסוואנה המסורתית, שבה דורות של משפחות חיות ביחד באותו הכפר. המדריכות בצ'ובה חורגות מהנורמה. הן אומרות כי המשפחות תומכות בקריירה שלהן, אולם מודות כי הוריהן וכמה מקרוביהן הקשישים אינם מבינים את בחירתן. "שמתם לב ששפים רבים הם גברים? זה היפוך תפקידים", אומרת מורמונג.

באמצע היום עוברת מורמונג מנהיגה בלנדקרוזר להשטת סירה של 7 מטרים. היא מתמרנת את אחת מהסירות החשמליות של הלודג' במורד נהר צ'ובה, השורץ תנינים והיפופוטמים שיכולים להיות קטלניים, לכיוון אזור אחר בסוואנה שמסתובבים בו פילים.

מוקדם יותר באותו יום ניסתה קבוצת פילים ללמד שני גורים לשחות במים הרדודים. אחד מהם קפץ למים תוך שהוא פולט קריאה רמה. האחר סירב להיכנס, ולבסוף החליק במורד הגדה על בטנו, לאחר שאמו דירבנה אותו בעזרת החדק שלה. בשעות אחר הצהריים העדר נעלם, ובנהר נותר רק פיל זכר בודד, שהתרחץ להנאתו.

מורמונג ניווטה במומחיות את הסירה בעקבות סירות אחרות, כך שלא עוררה נתזים. עברנו ליד רצועת קפריבי (רצועת אדמה צרה הנמצאת בין בוטסוואנה לאנגולה וזמביה) הבולטת מנמיביה. חצינו בין המים הטריטוריאליים שלה לאלו של בוטסוואנה, וחזינו בלהקות של בבונים ואינספור חבצלות מים.

תעשיית התיירות של בוטסוואנה מתמקדת בעיקר בשימור. בלודג' יש מפעל מיחזור שמטפל ב–95% מהאשפה שהוא מייצר, מערכת טיהור מים סגורה ומפעל גז ביולוגי. הבניין עצמו בנוי מבקבוקי זכוכית ממוחזרים. בנוסף לסירות החשמליות, הדומות לאסדות שטוחות, יש למחנה לנדקרוזר חשמלי אחד ושלושה לנדרוברים חשמליים. בכוונת המנהלים להמיר בעתיד את שבעת הלנדקרוזרים הנותרים לכלי רכב חשמליים.

JOAO SILVA / NYT

בהמשך היום נסענו בדרכי עפר בפארק הלאומי. מורמונג נהגה בלנדרובר החשמלי, ששייט לו בדממה. עשרות אימפלות עמדו בדרכינו עם גופן העדין והאלגנטי שצבעו חום ולבן. הן אפילו לא שמו לב לכלי הרכב השקט.

מורמונג נהגה בדרכי חול לתוך יערות שבהן צנחה הטמפרטורה תחת חופת העצים. החול, שצבעו צהוב, אדום וכתום, הקשה על הנהיגה, אפילו בעבור רכבי שטח. כשהוא נתקע, מורמונג שילבה להילוך אחורי, וניסתה זווית שונה, במקום לתקוף את הדרך מלפנים. היא נשארה רגועה, ונראתה כמי שכבר התנסה בתמרונים דומים. במהלך הנסיעה הצביעה על גולגלות של חיות שנותרו לאורך המסלול, וציינה את סיבת המוות: צבוע (נהרג בקרב) ופיל (מת מזקנה), והראתה עקבות של נמר או אריה, שחצו את סימני הצמיגים שבדרך.

העצים נשאו עקבות של פילים — עלים מפוזרים על הקרקע, גזעים מקולפים וחרוצים בסימני ניבים, וגזעים שנעקרו ממקומם תחת משקל של כמה טונות. במהרה פגשנו את החשודים במקווה מים. שישה פילים חצו את היער בטור; שני גורים מאובטחים באמצע השיירה כשהם מנסים לאחוז בזנב אמהותיהם בחשש. הפילון הקטן יותר נראה כבן שישה שבועות והגדול כבן שלושה חודשים. פילה נוספת, שנשארה להשתכשך, עמדה בנהר. פאניקה אחזה בה והיא מיהרה להצטרף למשפחתה. מורמונג הסבירה בפני פוקר: "בני עשרה הם בעייתיים".

בהמשך עצרנו למשקה שקיעה — מסורת ספארי משמחת מהתקופה הבריטית. המדריכות הפכו את כלי הרכב לשולחנות בעזרת שמיכת פיקניק, שכלל חטיפים, אגוזים, בשר ציד מיובש, בייגלה ותרמוסים מקוררים עם משקאות אלכוהוליים ולא אלכוהוליים.

המדריכות שיעשעו את המבקרים בסיפורי הרפתקאות על נמרי פרא, שארבו להן בעצים או נכנסו לשירותים בפארק. ממרחק נשמעו בבונים קוראים זה לזה, מאותתים אחד לשני על המזון שהמבקרים צפויים להשאיר בתחומם. לפתע, הקריאות שלהם נהפכו לאזהרות.

"אני שומעת מהומה, אז בואו נזוז", אמרה מורמונג בשלווה, אבל נעה במהירות הברק. שעת הדמדומים היא שעת הציד של בעלי החיים.

JOAO SILVA / NYT

מתייחסות לבעלי החיים כאל עמיתים

ב–1968 נהפך האזור המגוון הזה לפארק הלאומי הראשון של בוטסוואנה. כיום יש בו את אחד הריכוזים הגדולים של פילים באפריקה. הודות לשפע חיי הבר והקרבה לשדה התעופה, צ'ובה הוא יעד פופולרי למבקרים מכל העולם. שטח הפארק — 11,600 קמ"ר — מוגן ומפוקח היטב. לשדה התעופה מגיעות טיסות ישירות מיוהנסבורג שבדרום אפריקה השכנה, ולינה באחד מ–42 חדריו של בית ההארחה שפועל במקום, ששופצו לאחרונה, עולה החל מ–535 דולר לאדם ללילה.

בתוך גבולות הפארק חייבים המדריכים להישאר על כבישי העפר בלבד. הפארק מלא בג'ירפות, זברות, אנטילופות, פילים, בפאלו, היפופוטמים, תנינים וציפורים, שבהם יכולים המבקרים להיתקל בסבירות גבוהה. מחוץ לפארק הלאומי, למדריכים יש גמישות רבה יותר במעקב אחר חיי הבר. מדריכים עם כישורי גששות מופלאים, יכולים להתבונן בטביעות רגלי החיות ולקבוע מי יצר אותן, מתי ולאיזה כיוון הן המשיכו.

רבים מהאורחים טוענים כי המדריכות מצטיינות במיוחד בגששות. הן שופעות ידע ויודעות לזהות בעלי חיים רבים שלעתים קרובות מוחמצים בסיורים אחרים. לדברי המדריכות בצ'ובה ולדברי אנשי צוות אחרים, מדריכים בבוטסוואנה מצטיינים במרדפים מהירים, בעוד המדריכות מיומנות יותר בפרטים ובנוחות של הקבוצה. הנשים מקבלות שבחים לצד ביקורת על הגישה המתונה יותר שלהן למרדף אחרי בעלי חיים. גם כשהן יודעות שיש בעלי חיים בסמוך, הן ניגשות אליהם בצורה רגועה ולא ישירה, כך שהמבקרים זוכים לחוויה הרצופה בהפתעות נעימות, ולא למרדף באדרנלין גבוה.

JOAO SILVA / NYT

בנסיעה לפני עלות השחר, גומוטסנג מודיבו, 41, עוצרת מחוץ לשערי הלודג', בזמן שמדריכה אחרת נכנסת פנימה. פנינית (ממשפחת התרנגולאים) מזגזגת בריצה בזמן שאנו נוסעים דרך אדמות הסוואנה. בקולה השקט מזמזמת מודיבו "תרנגולות צ'ובה" בכל פעם שהיא רואה פניניות, וצוחקת למראה הריצה המבוהלת שלהן. היא שרה "פילים" כשאנחנו מבחינים בעבי העור.

נהוג לנופף לשלום כשעוברים על פני אנשים בצ'ובה, אבל נהגים מנופפים ביתר התלהבות כשהם מבחינים במודיבו, שמעריכה כי היא מכירה 80% מהמדריכים בפארק. מוד, כפי שמכנים אותה, אומרת כי עמיתיה עודדו אותה מאוד כשהצטרפה למקצוע לפני תשע שנים, "חוץ מכמה הערות גסות".

היא נוהגת לאזורים השקטים יותר של הפארק, כדי להגיע לשם לפני מכוניות אחרות. אנחנו עוצרים בהשתאות לנוכח הג'ירפות, ההיפופוטמים, הבפאלו, האנטילופות והבבונים. היא מצביעה על ציפורים אקזוטיות שלא היינו מבחינים בהן: קלאו, תור הצווארון, ושרקרקים קטנים.

ביום שטוף שמש ושקט בצפון הפארק התעופפו פרפרי דנאית מלכותית סביב ג'ירפות שגמעו מבורות מים עם צווארן הארוך. מודיבו רואה עצמה כמיודדת עם בעלי החיים שהיא רואה מדי יום. היא רואה בהם עמיתים. "הלו, תנין", היא קוראת לעבר הטורף שאורכו שלושה מטרים, מעמדת הנהגת בלנדקרוזר שנוסע במקביל לגדת הנהר.

חזירי יבלות בדרך לבקתות; בבון בחדר האוכל

בצ'ובה גיים לודג' לא חסרות חיות במרחק נגיעה. בדרך לחדרי בבוקר חלפתי על פני משפחה של חזירי יבלות, ובארוחת הבוקר ראיתי את השף רודף אחר בבון זכר ומגרש אותו מאוהל המזנון, לאחר שזה התכבד במגש הפירות.

מבנה הלודג' הוא מעין נווה מדבר בלב הפארק, עם דלתות כפולות שנפתחות ללאונג' עם קשתות, ספות מרופדות ושלל פינות אישיות. האריחים הצבעוניים על הקירות מתכתבים עם הנוף. בכל פינה יש הפתעה, כמו "שביל התהילה" — גשר עץ מוגבה שמתפתל מהלודג' לאורך הנהר ומגיע למקום שפוקדים אותו פילים. הצוות זוכר את שמות האורחים והעדפותיהם לאחר שיחה אחת בלבד.

JOAO SILVA / NYT

המפקח על הגנים ומדריך האקולוגיה בצ'ובה הוא אלברט נדרקי, שהיה בצוות ההקמה של הלודג' ב–1971. ב–65 שנותיו במדינה, חלו בפארק ובלודג' שינויים רבים, שאת כולם הוא רואה כחיוביים. נדרקי, שזוכר כיצד אליזבת טיילור וריצ'רד ברטון בילו את ירח הדבש שלהם בלודג', הוא חובב אקולוגיה וטכנולוגיה נלהב, באופן שאינו אופייני לאנשים בגילו. הוא גאה במיוחד במדריכות של הלודג'.

"יש לנו שוויון מגדרי בבוטסוואנה", הוא אמר. "אנחנו רוצים שנשים וגברים יעשו אותה עבודה. הנשים טובות מאוד בהדרכה ובהסברים. זו שיטה טובה מאוד".

בערב אחד, בסיור השקיעה, מורמונג מדברת במכשיר הקשר בקול מהוסה עם אדם שעונה לה בסטסוואנה, השפה המדוברת ביותר בבוטסוואנה אחרי אנגלית. קול שלישי מצטרף. מורמונג לא חושפת את סודה, ומנווטת את הלנדקרוזר בזהירות למפגש דרכים ודוהרת אל מחוץ ליער. ההבעה שעל פניה נעה בין שעשוע לדאגה.

היא שומרת על שלווה בנסיעה על שביל שחוצה את הדרך הראשית, ונכנס לדרכי חול לכיוון הנהר. כמה כלי רכב חונים ליד הגדה. היא מתמרנת סביבם ולוחשת למדריכים. כולם שותקים, אבל יש תחושת שמחה ומוזרה באוויר. פתאום צץ מולנו ראש בהיר ומפהק — לביאה. היא התעוררה בזמן לארוחת הערב. לידה לביאה נוספת היושבת כמו ספינקס, כפותיה הענקיות לפניה, מתחממת בקרניה האחרונות של השמש, ומביטה בנו בעין חצי עצומה.

יש אריות בפארק. הם גולת הכותרת שלו, עם רעמותיהם המרשימות. מדריכים אחרים עקבו אחריהם במשך ימים ללא הצלחה. אולם כאן, על דיונת חול תלולה שכמעט נחבאת בצלו של עץ, נחו בנות זוגם, שקטות, מלאות ביטחון ועוצמה.

תוחלת החיים של נשים ברוב העולם היא גבוהה במקצת מזו של גברים, אולם בבוטסוואנה (ובמדינות נוספות באפריקה) המגמה הפוכה: נשים חיות 52.6 שנה בממוצע, וגברים 56.3 שנה. שיעור הפריון בבוטסוואנה הוא 2.56 לידות לאישה - נתון נמוך ביחס לעולם השלישי, ואפילו ביחס לישראל, שבה שיעור הפריון הוא 3.09 לידות לאישה. שיעור ההשתתפות של נשים בכוח העבודה במדינה הוא גבוה - 74% - כמו בהרבה מדינות אפריקאיות, שם העוני והיעדר ביטחון סוציאלי מחייבים את הנשים לצאת לעבוד.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#