כל הסיבות מדוע אסור לצמצם את מאזן הבנק הפדרלי - גלובל - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כל הסיבות מדוע אסור לצמצם את מאזן הבנק הפדרלי

הבנק הפדרלי הכריז על תוכנית צמצום המאזן – אך לא הודיע מה היעד הסופי של התוכנית

2תגובות
ג'נט ילן, יו"ר הבנק הפדרלי, במסיבת עיתונאים לאחר ההכרזה על התוכנית לצמצום המאזן
בלומברג

כצפוי הבנק הפדרלי הכריז ב-20 בספטמבר כי הוא יחל בהיפוך תהליך רכישת הנכסים שנעשה במהלך ולאחר המשבר הכלכלי ב-2008. החל מאוקטובר הבנק המרכזי של אמריקה יפסיק להשקיע מחדש את כל הכספים שיקבלו מנכסים שיחלו להיפרע. כתוצאה מכך, מאזן הבנק שעומד על 4.5 טריליון דולר, יצטמצם בהדרגה.

עם זאת הבנק הפדרלי לא סיפק רמזים כלשהם לגבי מטרת היעד של המאזן, כלומר עד כמה יש לצמצם את המאזן. זוהי שאלה חשובה, מפני שישנם טיעונים חזקים להשארת המאזן בגודלו הנוכחי. למעשה, אולי עדיף שהבנק הפדרלי לא יצמצם אותו בכלל.

רוב הפרשנים רואים במאזן העצום, שהוא תוצאה של מדיניות ההרחבה הכמותית, גורם יוצא דופן לעידוד הצמיחה. נראה כי ג'נט ילן, יו"ר הבנק הפדרלי, מסכימה עם טענה זו. במסיבת העיתונאים שנערכה לאחר הכרזת הבנק הפדרלי היא אמרה כי יש לצמצם את המאזן מכיוון שאין בו צורך יותר לעידוד הצמיחה הכלכלית. אולם, הטענה כי המאזן הגדול של הבנק הפדרלי מעודד צמיחה אינה עובדה מבוססת. היא מתבססת על תאוריה חלשה - בן ברננקי, יו"ר הבנק הפדרלי לשעבר, אמר תמיד כי ההרחבה הכמותית עובדת בפועל אך היא לא עובדת בתאוריה.

בעוד שרוב המחקרים הראו כי ההרחבה הכמותית גרמה לירידה בריביות לטווח ארוך (תשואות אג"ח), ייתכן שהיא עבדה בכך שאותתה לשווקים כי הבנק הפדרלי רציני בכוונתו להשאיר את הריבית ברמה נמוכה למשך הרבה זמן, או בכך שסייעה לשווקים הפיננסים במהלך משבר האשראי. אם כך, מאזן הבנק הפדרלי כיום לא מעודד את צמיחת הכלכלה. נראה כי השווקים לא הגיבו לאיתותי הבנק הפדרלי בחודשים האחרונים כי תוכנית צמצום המאזן תחל בקרוב.

כיצד עלינו לחשוב על הגודל הנכון של המאזן? דרך אחרת לחשוב על ההרחבה הכמותית היא כפעילות ששינתה את פרופיל מועדי הפירעון של אג"ח הממשלתיות. הבנק הפדרלי רכש אג"ח של ממשלת ארה"ב והחליף אותן בעתודות בנקאיות. עתודות אלו הן בסך הכל סוג אחר של מחויבות ממשלתית. בדיוק כפי שמשרד האוצר האמריקאי משלם ריבית על אג"ח ארה"ב, כך הבנק הפדרלי משלם ריבית על העתודות הבנקאיות. הבנק הפדרלי והאוצר מייצגים את אותו לווה: הממשל הפדרלי. ההבדל המהותי בין השניים הוא שעתודות הבנק הן למצח וניתן לפדות אותן באופן מידי – במילים אחרות זה כסף. לעומת זאת, לאג"ח יש מועד פירעון שמוגדר בחוזה.

כך, הגודל האולטימטיבי של מאזן הבנק הפדרלי תלוי פרופיל מועדי הפירעון הטוב ביותר לחוב הממשלתי, ברגע שמשלבים את המחויבויות של הבנק הפדרלי ומשרד האוצר האמריקאי. אם הכסף יעיל יותר מאג"ח, אז הבנק הפדרלי סיפק שירות יעיל על ידי החלפת האחד בשני. והכסף הוא אכן יעיל יותר. במחקר שפרסמו ב-2016, רובין גרינווד, סמואל הנסון וג'רמי סטיין נטען כי עתודות הבנק השופעות עזרו לייצוב הכלכלה. הם ציינו את הביקוש המשתולל למכשירים פיננסים שדומים לכסף בשווקים: מ-1983 עד 2009 אג"ח ממשלת ארה"ב לשבוע הניבו, בממוצע, תשואה נמוכה ב-0.72% מהתשואה על אג"ח ארה"ב לשישה חודשים. לשם השוואה ההבדל בין התשואה על אג"ח ארה"ב לחמש שנים והתשואה על אג"ח ארה"ב לעשר שנים הוא פחות מ-0.5%.

החוקרים טענו כי כשהממשלה לא מצליחה לענות על הביקוש הגבוה, השוק הפרטי מתערב על ידי הנפקת חובות לטווח קצר מאד כמו ניירות ערך מסחריים מגובים בנכסים. זה מערער את היציבות הפיננסית, בגלל שחובות כאלה נוטים להיות מסוכנים יותר. אחת הסיבות למשבר ב-2008 היתה השקעה עודפת של הקרנות הכספיות בחובות לטווח קצר.

אם כך, מדוע לא לייצור הרבה עתודות בנקאיות שיענו על הביקוש לכסף? אחת הבעיות היא סיכוני הריבית. ככל שפרופיל הפירעון של החוב הממשלתי קצר יותר, כך תהיה העלאת הריבית יותר בלתי צפויה וכואבת למשלם המסים. בפועל זה פועל כך: כדי להעלות את הריבית, הבנק הפדרלי חייב לשלם באופן מידי יותר ריבית על העתודות שהוא יצר, אך הוא לא יקבל תשואה גבוהה יותר על האג"ח הממשלתיות שברשותו. כך, העלאת ריבית בלתי צפויה יכולה בסופו של דבר לאיים על יכולת הפירעון של בנק מרכזי עם מאזן גדול. משלם המסים ייאלץ למלא את החסר.

אחד הפתרונות לבעיה, שבו דנו החוקרים, הוא מבנה "משקולת" לחוב הממשלתי. זה אומר שילוב של מחויבויות שונות לטווח קצר, שמיטיבות עם השווקים הפיננסים, וחובות לטווח ארוך מאד, שמגנות מפני סיכוני העלאת הריבית. הבנק הפדרלי יכול ליישם מבנה חוב כזה על ידי רכישת אג"ח לטווח בינוני, וכך לקחת אותן מידיו של הציבור. קרוב לוודאי שזה מהלך טוב יותר מאשר שהאוצר יישם בעצמו מבנה "משקולת" לחוב הממשלתי, זאת מפני שבשונה מעתודות בנקאיות האוצר חייב להנפיק מחדש אג"ח ממשלתיות לטווח קצר במכירה פומבית.

למרבה הצער, יש סיכוי קטן שהבנק הפדרלי ישקול מהלך כזה. מאזן הבנק שוני במחלוקת. משקיפים רבים אינם רואים במחויבויות של הבנק צורה נוספת של חוב ממשלתי ובמקום זה טוענים כי הוא "מעוות" את שוק אג"ח ממשלתיות. מבקרי הבנק הפדרלי טוענים כי הריבית שהוא משלם על העתודות הבנקאיות היא למעשה סובסידיות לבנקים. הם אינם מבינים שאם הבנק מסייע לאג"ח ממשלתיות הם ירוויחו ריבית גם עליהן.

הכוחות הפוליטיים שפועלים בנושא זה יעזרו לקבוע את נקודת הסיום של צמצום מאזן הבנק הפדרלי. הבנק יזדקק ליותר נכסים מכפי שהיו לו לפני המשבר, בגלל עלייה בביקוש למטבע, נטל נוסף שהוא חלק מתפקידו של בנק מרכזי. כרגע יש 1.5 טריליון דולר במטבעות במחזור, לעומת 800 מיליון דולר במטבעות לפני המשבר הפיננסי. על מנת לשמור על המערכת הפיננסית מוכנה להעלאות ריבית, שלמעשה עובדת על ידי העמסת העתודות על הבנקים ואז תשלום ריבית עליהן, הבנק יזדקק ככל הנראה לעוד טריליון דולר בנכסים. הבנק הפדרלי עשוי לחזור ולהשתמש בשיטה שבה השתמש לפני המשבר הכלכלי, אז שמר על רמה נמוכה של עתודות.

באיזו שיטה להשתמש ומה יהיה גודלו הסופי של המאזן? אלו שאלות שעליהן יצטרך להשיב יו"ר הבנק הפדרלי הבא שימונה על ידי טראמפ, וייתכן וזו תהיה ילן. כלכלנים מאז ימי מילטון פרידמן ציינו את היתרונות של כלים כמו עתודות בנקאיות. הבנק המרכזי צריך לוודא שיישארו הרבה כאלה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#