לא רק האוליגרכים סובלים - גם הדמוקרטיה

לאחר שורה של הליכים משפטיים מזויפים פורקה יוקוס ונמכרה לממשלה - וכל זה בגלל מלחמתו האישית של פוטין באוליגרכים

לוגו אקונומיסט
אקונומיסט

זה היה בניין המשרדים ה"חכם" הראשון ברוסיה, יעיל וגדוש בטכנולוגיה החדישה ביותר. הבניין - אשר הוקם כדי לשמש מטה יוקוס, אז חברת הנפט הגדולה במדינה - הציג לראווה את הקפיטליזם הרוסי. המגדל, שצבעו כצבע הפנינה, היה מבוטח נגד רעידות אדמה, סערות ושיטפונות. הוא היה מבוטח אף נגד פשיטות משטרתיות - אך, למרבה הצער, לא כנגד שינויים פוליטיים. באפריל 2003, כאשר יוקוס נכנסה למשרדים, מישהו ספר את מספר המדרגות בין קומה לקומה: 13, מספר חסר מזל. כמה חודשים לאחר מכן דברים החלו להשתבש.

לכל הפחות, פרשת יוקוס שינתה את צורת תעשיית הנפט הרוסית על ידי כך שהעניקה בידי המדינה שליטה על מקורות אנרגיה והכפילה את נתח אחזקותיה על תפוקת הנפט הגולמי ליותר מ-50%. אך המורשת של הריסת יוקוס אינה מוגבלת רק לנפט. אם הופעתה של יוקוס ייצגה את המעבר של רוסיה מכלכלה מתוכננת לקפיטליזם הפרוע של שנות ה-90 אשר שיגשג בזכות יוזמות פרטיות, הריסתה מהווה נקודת מפנה לקראת מדינה תאגידית רודנית.

הגורם שעורר את ההתקפה על יוקוס ועל בעל המניות העיקרי בה, מיכאיל חודורקובסקי, נתון עדיין לוויכוח. האם היו אלו השאיפות הפוליטיות של חודורקובסקי, או תוכניתו למכור נתח גדול של יוקוס לאקסון מוביל? האם היתה זו כוונתו לבנות צינור נפט פרטי או חמדנותה של העלית החדשה? ככל הנראה, כל הסיבות גם יחד. מה שכן ברור הוא כי גורלה של יוקוס נחתם ברגע שוולדימיר פוטין נהפך לנשיא רוסיה ב-2000.

"אם יוקוס לא היתה קיימת, היה צריך להמציאה", אמר רורי מקפרקוהאר, מנהל בכיר בגולדמן סאקס במוסקווה. הטיעון נשען בחלקו על המורשת של שנות ה-90, שבמסגרתה השליטה על המשאבים הטבעיים עברה מהמפלגה הקומוניסטית לקבוצה של אוליגרכים, תומכי משטר בוריס ילצין. חודורקובסקי היה אחד המרוויחים העיקריים. כל מתחרה פוטנציאלי הוזהר בל יתקרב בעת שחודורקובסקי השיג את מרבית נכסי יוקוס מבלי להניד עפעף.

תהליך ההפרטה הוציא בהצלחה את הקומוניסטים מתחום הכלכלה, אך יצר רגש של חוסר צדק ברוסיה. לכן, כשחודורקובסקי החל להתנהג כבעלים החוקי והעצמאי של יוקוס, פוטין רתח מזעם.

הצאר פוטין

רצונו של פוטין לרסן את ההשפעה הפוליטית והכלכלית של האוליגרכים, מובן. פוטין יכול היה להטיל מס בלתי צפוי על האוליגרכים, או להלאים מחדש את חברות האנרגיה ולפצות את בעלי המניות. במקום זאת, פוטין השתמש במערכת המשפטית ובמערכת המיסוי על מנת לגרום לפשיטת רגל של חברה בריאה ולהעביר את השלל מקבוצת עלית אחת למשנתה - הפעם, לקבוצה המקושרת לקג"ב, המשטרה החשאית הסובייטית לשעבר.

הצארים הרוסים נהגו תכופות לסלק אריסטוקרטים לא נאמנים אשר שיגשגו תחת שלטון קודם והפקיעו את רכושם. החידוש בעניין יוקוס הוא העמדת הפנים של פוטין כי כל התהליך הוא עניין משפטי. דבר זה חתר תחת המוסדות הדמוקרטיים ופגם באמינות החוק, כתוצאה מהשימוש בו ככלי פוליטי. התקפה אחרת על רויאל דאץ'- של (לכאורה על רקע סביבתי) ומצור כלכלי על גיאורגיה, היוו רק חלק מהדפוס שהחל עם יוקוס.

לאחר משפט מזויף שנוהל על ידי שופטים מתרפסים, חודורקובסקי נשלח למחנה מאסר בסיביר ואילו יוקוס פורקה ונדחפה לקראת פשיטת רגל עקב תביעות הולכות ונערמות להחזרי מס. הנתונים לא התחברו. בדצמבר 2004, יוגנסקנפטגז, חטיבת הייצור העיקרית של יוקוס, נמכרה במכירה מזויפת עבור 9.4 מיליארד דולר לחברת קש שאחר כך נרכשה על ידי רוזנפט (כשרוזנפט הנפיקה את מניותיה בבורסת לונדון, שווי אותה חטיבה הוערך ב-60 מיליארד דולר). הסכומים השתנו מרגע לרגע, אך הנוסחה נשארה קבועה: חוקי המס העריכו שוב ושוב את שווי נכסי יוקוס הרבה מעל לשוויים האמיתי.

בעת שהנכסים האחרונים של יוקוס עמדו למכירה (בהערכת שווי הנמוכה ב-25% מהשווי האמיתי, אמר אל בריץ' מ-UBS), פשטה תחושה של השלמה עם המצב לעומת זעם קודם לכן. חברות אנרגיה רוסיות וזרות, כגון BP, אני (Eni) ואנל (Enel) האיטלקיות השתתפו במכירה על מנת לשאת חן בעיני רוזנפט וגזפרום, שומרות הסף של המשאבים הרוסיים. בנקים זרים גדולים עשו מאמץ כביר כדי להרוויח את חסדי הקרמלין. הממשלה "השאירה מספיק פירורים על השולחן" כדי לשמור על החברות הזרות מרוצות, אמר מקפרקוהאר.

מחירי הנפט הגבוהים השתיקו את כולם. משמעותם היתה, בנוסף, כי רוסיה לא חשה בהשפעה המיידית של הריסת יוקוס. ההנהלה של חברות הנפט הממשלתיות עשויה להיות פחות יעילה או שקופה לעומת חברות פרטיות, אך כאשר המחירים גבוהים, חברות אלו עדיין גורפות רווח גבוה. בעלי מניות הגישו תביעות בבתי משפט בינלאומיים, בטענה כי רוסיה הפרה את אמנת האנרגיה האירופית שעליה היא חתומה. רוסיה, מצידה, אומרת כי היא מעולם לא אישרה את המסמך.

יבגני יאסין, שר האוצר הליברלי לשעבר של רוסיה, טוען כי פרשת יוקוס גרמה לנזק מתמשך לשגשוג ארוך הטווח של רוסיה. זאת, בגלל שהיא הקשתה מאז על יצירת הון ללא חוקי בעלות על נכסים ועליונותו של החוק. הפרשה שברה את שלטון האוליגרכים אך הביאה לידי התרכזות של כוחות פוליטיים וכלכליים בידי הקרמלין. הגורמים הבכירים בקרמלין אולי מרגישים חסינים, אך כך הרגישו גם האוליגרכים והמפלגה הקומוניסטית לפניהם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker