הצעירים רוצים לכתוב מחדש את סיפור הונג קונג - גלובל - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הצעירים רוצים לכתוב מחדש את סיפור הונג קונג

דור הטייקונים המזדקן, שבנה את כלכלת הונג קונג והפך אותה למובילה בתחומי ספנות וייצור נתפש כמי שעומד בדרכה של החדשנות הצעירה ומקורב מדי לבייג'ין ■ הצעירים רוצים לפתור את בעיות הדיור ולקבל הזדמנות להקים עסקים

תגובות
הונג קונג. "הקהילה העסקית אולי הרוויחה הרבה. אבל לרמת החיים של האדם הממוצע אין שום קשר לצמיחה בתמ"ג"
בלומברג

הטייקונים מזוהים עם סיפורה של הונג קונג המודרנית כמו שראש הממשלה המייסד לי קואן יו מזוהה עם סינגפור. לי קאשינג, משפחת צ'נג ואחרים נמלטו מהעוני, הכאוס והמלחמה בסין לטובת היציבות היחסית של הונג קונג, שהיתה אז קולוניה בריטית. עם השכלה והון מינימליים, אבל כשהם מצוידים בהרבה תושיה ושאפתנות, הם בנו אימפריות של מיליארדי דולרים ששולטות כיום בכלכלתה של הטריטוריה הסינית הסמי־אוטונומית — ובעולם כולו.

הסיפורים שלהם מעוררי השראה ומפתיעים. אבל כשכתבתי ספר על שאיפותיהם של צעירים בהונג קונג, למדתי שמעטים מהם נושאים עיניהם אל הענקים האלה, שרבים מהם נמצאים כיום כבר בסוף שנות ה–80 לחייהם. להיפך — החדשנים של העבר, שהפכו את הונג קונג למובילה בתחומים כמו ספנות וייצור, נתפשים כיום על ידי רבים כמי שחוסמים את דרכם של יזמים צעירים.

הם מאשימים אותם בכך שהפכו את הונג קונג לעיר עם הדיור הכי פחות בר השגה בעולם, אחרי שבנו בעזרת כישוריהם העסקיים אימפריות נדל"ן שמייצרות מיליארדי דולרים בדיווידנדים מדי שנה, כששטחי הדירות בעיר רק מתכווצים והמחירים עולים. כוחם של הטייקונים בכל מגזר — מתחבורה ועד קמעונות — פוגע בהזדמנויות של יזמים צעירים להקים עסקים, גם אם הם יכולים להרשות לעצמם את דמי השכירות המנופחים של המשרד או החנות.

חירות בלי דמוקרטיה

הפגנה בהונג קונג נגד המשטר הסיני
Kin Cheung/אי־פי

בהרבה מובנים, התסכול של ההונג קונגים הצעירים לגבי יוקר המחיה והירידה בניידות החברתית משקף את התלונות של צעירים בני דור המילניום כלפי האליטות גם בלונדון וניו יורק. מה ששונה לגבי הונג קונג הוא המעמד הפוליטי הייחודי שלה כטריטוריה בעלת חירויות אזרחיות רבות אבל ללא דמוקרטיה, עיר חופשית ברובה בתוך המדינה האוטוריטרית החזקה בעולם.

כשהונג קונג עברה משליטה בריטית לשליטה סינית ב–1997, בייג'ין הבטיחה שהעיר תשמור על "מידה גבוהה של אוטונומיה" וזכויות כמו חופש הביטוי במשך 50 שנה. 20 שנה לאחר מכן, הדור שצמח בתקופת השליטה הסינית חש שסין לא מקיימת את הבטחותיה, עם החרפה מתמדת בהתערבות בחיים בהונג קונג — מחטיפה של מוכרי ספרים שביקרו את המפלגה הקומוניסטית ועד לשליטה הדוקה יותר בתקשורת, באמנות ובפוליטיקה.

הצעירים האלה גדלו עם קשרים רופפים יותר משהיו להוריהם לסין או למורשת הבריטית. הם חשו שהם הילידים הראשונים של הונג קונג, ודחו את הזהות הסינית שהם מאמינים שנשלטת על ידי בייג'ין.

התסכול שלהם מופנה גם כלפי הטייקונים ההונג־קונגים, ששומרים על השפעה חסרת פרופורציות במערכת הפוליטית הדמוקרטית למחצה. הם בוחרים את המנהיג של העיר (שהתואר שלו, בהתאם לכך, הוא מנכ"ל) ומושיבים במועצה המחוקקת את תומכיהם. במקום לשאוף ללכת בעקבות משפחות כמו לי או צ'נג, רבים מאשימים אותן בכך שמכרו את עתידם לבייג'ין.

לי קאשינג
Bobby Yip/רויטרס

החלטתי לתת לטייקונים המושמצים לדבר בשם עצמם, ויצאתי לראיין את המיליארדרים הצעירים של הונג קונג. אבל הבעיה עם מיליארדרים מנותקים שדואגים רק לעצמם היא שהם נוטים להיות מנותקים ולדאוג רק לעצמם. כמעט אף אחד מהם לא הסכים לפגוש אותי, שלא לדבר על להתראיין לציטוט. בסופו של דבר, היה רק אחד אמיץ — או טיפש — מספיק לעשות זאת. אף שהוא רק בן 36, קורות החיים של לאו מינג־וואי ארוכים ומרשימים מאוד. לאחר שעבד כמדריך טיסה, עורך דין, אנליסט פיננסי וחוקר באקדמיה, הוא התמנה להיות יו"ר צ'ייניס אסטייטס, קבוצת הנדל"ן של משפחתו, וראש נציבות הצעירים של ממשלת הונג קונג.

למי שמכיר את הסיפור של אביו, ג'וזף לאו, ברור מדוע לאו הצעיר רוצה להיות עצמאי. לאו האב נמלט מהחוק במקאו השכנה, שם הורשע בשוחד ב–2014. הוא גם ידוע כמי שקנה כמה מהיהלומים היקרים ביותר בעולם והודיע על פרידה מבת זוגו במודעות בעמודים הראשונים של העיתונים המקומיים. התדמית של לאו הצעיר צנועה הרבה יותר והוא היה פתוח באופן מפתיע לגבי האתגרים שעומדים בפני האליטה של העיר. מי שהתבגרו בשנים שחלפו מאז העברת השליטה לסין גדלו בוואקום של זהות, אמר, ואת החלל הזה מילאה זהות חזקה יותר של הונג קונג.

רק העשירים יכולים לקנות בית

הרווחים מתחלקים בצורה לא שוויונית

המאמצים של בייג'ין וממשלת הונג קונג להרצות לצעירי הונג קונג על הגדולה של סין או ההזדמנויות הנהדרות שמוצעות להם מעבר לנהר השנזן צפויים ליפול על אוזניים ערלות משתי סיבות. ראשית, המפלגה הקומוניסטית ובעלי בריתה מקרב הממסד ההונג קונגי, מתקשרים בתדירות של תעמולה שההונג קונגים לא מקבלים היטב. שנית, הרווחים מהמהפך הכלכלי של סין לא מחולקים בצורה שוויונית בהונג קונג. "הקהילה העסקית אולי הרוויחה הרבה", אומר לאו. "אבל לרמת החיים של האדם הממוצע, לעלייה בשכר של האדם הממוצע, אין שום קשר לצמיחה בתמ"ג".

חלק מהטייקונים הצעירים האחרים, שהסכימו לדבר אתי רק באופן אנונימי, אמרו בפשטות כי אפשר יהיה להרגיע את חבריהם הפחות עשירים בקלות אם יינתן להם דיור זול יותר — שאותו כמובן הם רוצים שהחברות שלהם יבנו, כל עוד הממשלה תסבסד זאת.

לאו הוא היחיד שמוכן להודות שהתסכול של הדור הצעיר בהונג קונג הוא מעבר לעניינים חומריים. הקהילה העסקית של הונג קונג צריכה יותר דוברים כמו לאו כשהדור המבוגר של הטייקונים יצא מהתמונה. צ'נג יו־טונג, הפטריארך של משפחת צ'נג, מת בשנה שעברה. לי קאשינג נאלץ להדוף שמועות על כך שיפרוש בקרוב. וסיסי טונג, שאחיו טונג צ'י־ווה מונה על ידי בייג'ין למנכ"ל הראשון של הונג קונג ב–1997, הסכים למכור את קבוצת הספנות המשפחתית לחברה שבבעלות ממשלת סין.

הונג קונגים מבוגרים נעצבים נוכח הליכתם של האנשים שבנו את הונם במו ידיהם. אבל הצעירים, שחשים מנוכרים מההיסטוריה הפלוטוקרטית הזאת, רוצים לכתוב את הסיפור שלהם בהונג קונג בתקופה של אי־ודאות גוברת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם