במוקדם או במאוחר, הפוליטיקאים יתעוררו להוריקן הארווי משלהם - גלובל - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

במוקדם או במאוחר, הפוליטיקאים יתעוררו להוריקן הארווי משלהם

סופות והצפות נעשות נפוצות יותר ויותר בשל שינויי האקלים ■ מדינות מתפתחות כמעט שאינן מבוטחות מפני נזקי סופות, ומדינות מפותחות משלמות סכומי עתק לנפגעים ■ מה אפשר לעשות? לבנות אגני ניקוז, לאכוף תכנון ערים קפדני, וגם להנפיק "אג"ח אסונות"

תגובות
מכוניות בהצפות. יוסטון היא דוגמה קיצונית לדרך שבה דברים יכולים להשתבש. יזמי נדל"ן הזינו את הצמיחה המהירה, ואלפי מבנים אושרו לבנייה באזורים מועדים להצפות
THOMAS B. SHEA/אי־אף־פי

ממדי ההרס שהותיר אחריו ההוריקן הארווי יתבררו רק כשיירדו המים וייחשפו המכוניות ההרוסות, הבתים המלאים בבוץ והגופות של האנשים שטבעו. בזמן כתיבת שורות אלה, כשהגשם שטף את טקסס זה היום השישי ברציפות, ההוריקן הארווי כבר נחשב לסופה ההרסנית ביותר בתולדות ארה"ב.

מחוז האריס בטקסס, הכולל את העיר יוסטון, נשטף ביותר מ–4.5 טריליון ליטר של מים ב–100 שעות בלבד — משקעים בעומק השווה לגובהו של ילד בן שמונה.

גורלה של העיר הרביעית בגודלה בארה"ב זוכה לתשומת לב עולמית, אבל יוסטון לא לבד. בהודו, בנגלדש ונפאל, מתו השנה בהצפות מונסון לפחות 1,200 בני אדם, ועוד מיליונים איבדו את בתיהם. גשמי זלעפות ומפולות בוץ הביאו השנה למותם של יותר מ–1,000 בני אדם בסיירה לאון, והמספר המדויק כנראה לא ייוודע לעולם. בכל העולם ממשלות צריכות להתמודד עם איומי הצפות. בסופו של דבר, הן ייאלצו להתמודד עם שינויי האקלים. לכן חשוב לתקן את המדיניות הממשלתית קצרת הרואי, המשמרת את התמריצים שגורמים להחמרה בהצפות.

החדשות הטובות הן שסופות והצפות גרמו להרבה פחות מקרי מוות מבעשורים האחרונים, הודות למערכות התרעה מתקדמות יותר ולבניית מקלטים ותעלות. סופת הציקלון שהכתה בבנגלדש ב–1970 הרגה 300–500 אלף בני אדם, בעוד הסופה החמורה ביותר שהשתוללה ב–2007 הרגה 4,234 בני אדם. החדשות הרעות הן שסופות והצפות עדיין מהוות כמעט שלושה רבעים מאסונות הטבע הקשורים למזג אוויר, והן נהפכות לנפוצות יותר ויותר. לפי חברת ביטוח המשנה מיוניק רה, מספר הסופות האלה בעולם עלה מכ–200 ב–1980 ליותר מ–600 בשנה שעברה. הארווי היתה הפעם השלישית מאז 1979 שבה מכה ביוסטון סופה של "פעם ב–500 שנה".

בו בזמן, הסערות וההצפות הופכות ליקרות יותר. לפי אחת ההערכות, מספר האנשים שהתגוררו בבתים שהיו תחת איום הוריקן ב–2010 גבוה פי שלושה ממספרם ב–1970. מספר זה צפוי לגדול אף יותר כי אנשים רבים יותר עוברים לערי חוף. לפי האו"ם, בין 1995 ל–2015, סופות והצפות גרמו לנזקים של 1.7 טריליון דולר. ארגון הבריאות העולמי מעריך כי במונחים ריאליים, המחיר העולמי שגובים הוריקנים צומח ב–6% בכל שנה. ההפסדים כתוצאה מהצפות באירופה צפויים לזנק פי חמישה עד 2050.

אחת הסיבות להתרבות הסופות היא ההתחממות הגלובלית. התדירות והחומרה של הוריקנים משתנות באופן טבעי, אבל בעשור האחרון סבלה ארה"ב ממספר חריג של הוריקנים. המגמה העולמית הבסיסית דומה למה שניתן לצפות משינויי אקלים. מי הים, שנעשו חמים יותר, מתאדים במהירות גבוהה יותר, והאוויר, שהתחמם גם הוא, יכול להכיל יותר אדי מים, מה שמוביל לשחרור אנרגיה כשהאוויר מתעבה במערכת מזג אוויר — דבר שהופך את הסופות לאלימות ומעצים את הגשמים הנלווים אליהן. עליית מפלס הים צפויה להיות מורגשת במיוחד במפרץ מקסיקו, ותוביל להחרפת הסופות וההצפות. הארווי היה הוריקן הרסני במיוחד, מכיוון שהוא התחזק בפתאומיות לפני שהכה בטקסס ב–25 באוגוסט, ובמשך ימים אחדים המטיר כמויות עצומות של מים לפני שחזר למפרץ. המודל הזה תואם את התחזיות של עולם חם יותר.

כלבים מפונים מבתיהם ביוסטון
Godofredo A. Vasquez/אי־פי

תכנון עלוב

גם לתכנון העלוב של הערים יש יד בדבר. ביוסטון כמעט אין מגבלות על שימושי קרקע, והעיר היא דוגמה קיצונית לאופן שבו דברים יכולים להשתבש. יזמי נדל"ן הזינו את הצמיחה המהירה של יוסטון — תוספת של 1.8 מיליון תושבים מאז 2000 — אבל הצמיחה הובילה לכך שאזורי חוף רבים שספגו עד אז את הגשמים כוסו בבטון. לפי "טקסס טריביון" ופרו־פובליקה, ארגון שמממן עיתונות חוקרת, מאז 2010 אושרו במחוז האריס יותר מ–8,600 מבנים באזורים שבהם יש סיכוי גבוה מ–1% להצפות בכל שנה נתונה. יזמי הנדל"ן אמורים לבנות אגני ניקוז שאליהם יופנו המים, אבל החוקים נאכפים בקושי. מאחר שהמפות לא מעודכנות, מוצפים שוב ושוב גם מבנים שלכאורה הוקמו מחוץ לאזורים המועדים להצפות.

כישלונות הממשלה רק תורמים לנזק. מדינות מתפתחות אינן מבוטחות נגד אסונות טבע. לפי חברת ביטוח המשנה סוויס רה, מתוך הפסדים של כ–50 מיליארד דולר שנגרמו ב–2014 באסיה מהצפות, ציקלונים ואסונות אחרים, רק 8% היו מבוטחים. לפי חישובי הבנק להסדרי סליקה בינלאומיים (BIS), אסונות הטבע החמורים ביותר גורעים 2% מהתמ"ג של המדינה הנפגעת מהם.

בארה"ב יש בעיה הפוכה: הממשל הפדרלי מסבסד את פרמיות הביטוח של בתים פגיעים. תוכנית ביטוח ההצפות הלאומית (NFIP) נאלצת ללוות כסף מאחר שהיא אינה מצליחה לגבות הכנסות שיספיקו לכיסוי הסיכונים וההפסדים שלה. לפי הסוכנות הפדרלית לניהול אסונות, בתים שמוצפים שוב ושוב מהווים רק 1% מהנכסים של NFIP, אבל 25%–30% מתביעות הפיצויים נסבות עליהם. בחמש מדינות, וטקסס ביניהן, יש יותר מ–10,000 משקי בית כאלה, ומספרם בארה"ב כולה מטפס ב–5,000 בכל שנה. מדובר במספרים שעשויים לחנוק את הביטוח.

צריך לערוך מבחנים לממשלות

מה אפשר לעשות? ההצפות רק מחזקות את הטענות התומכות בניסיונות לצמצם את שינויי האקלים, המאיימים להפוך אזורים גשומים לרטובים יותר, ואזורים מוכי סופות לסוערים יותר. גם מי שמפקפק במדע, טוב יעשה אם יחשוב על מלחמה בהתחממות הגלובלית כעל מדיניות שתסייע לתעשיית הביטוח, אם יתגלה קשר בין שינוי האקלים לריבוי ההצפות.

בכל מקרה, זה לא יקרה במהירות, גם אם כל המדינות, כולל ארה"ב, יחתמו על הסכמים בינלאומיים. ולכן, פוליטיקאים צריכים ללמוד באופן מיידי מהאירועים ביוסטון. הערים צריכות להתגונן מפני שיטפונות, ולהגן על אגני הניקוז שלהן, כמו הביצות המקיפות את כלכתה והאגמים שמסביב לפוקהרה שבנפאל.

צריך גם לעדכן את מפות אזורי השיטפונות. מהנדסים אזרחיים מתחננים לתקציבים ונאבקים בביורוקרטיה, אבל הם אלה שצריכים לבנות תעלות ולאכוף את חוקי הבנייה לפני שיהיה מאוחר מדי. NFIP צריכה להתחיל לגבות פרמיות במחיר השוק, ומדינות מתפתחות צריכות להנפיק "אג"ח אסונות". כל הצעדים האלה ישמשו מבחנים לממשלות על אופן הפיקוח שלהן ויכולתן להתמודד עם הלובי החזק של בעלי הבתים ושל הקבלנים. פוליטיקאים וגורמים רשמיים שייכשלו במבחן יהיו חייבים להבין, במוקדם או במאוחר, שהם יתעוררו להוריקן הארווי משלהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם