יוסטון צמחה כל כך מהר, ואז בא המבול - גלובל - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

יוסטון צמחה כל כך מהר, ואז בא המבול

יוסטון, העיר הרביעית בגודלה בארה"ב, נהנתה בשנים האחרונות מצמיחה מהירה ■ מציאות זו, שהובילה גם להתפתחות של דיור בר השגה בעיר, החמירה משמעותית את נזקי הסופה: שטחי ספיגת הגשמים נקברו תחת כבישים ובטון, ולא נותרו מספיק תעלות ניקוז

10תגובות
השיטפונות ביוסטון במהלך הוריקן הארווי
THOMAS B. SHEA/אי־אף־פי

זמן קצר לאחר שזוג יזמי נדל"ן מניו יורק הקימו את יוסטון על גדות הביצה המנומנמת בשנות ה–30 של המאה ה–19, כל בית ובית עסק בעיר הוצף. ב–100 השנים הראשונות לקיומה, סבלה העיר מ–16 שיטפונות גדולים.

ובכל זאת, כנגד הסיכויים, יוסטון לא רק שרדה, אלא אף שיגשגה — והתפשטה ברעבתנות לסביבותיה עד שנהפכה לעיר הרביעית בגודלה בארה"ב, ואולי למודל הטהור ביותר לצמיחה לא מרוסנת.

הסופה הארווי פגעה במקום שבנוי על יזמות ללא גבולות, מערכות מיזוג אוויר, שנאה בוטה לרגולציה ותחושה של אפשרויות בלתי־מוגבלות.

התוצאה היתה הצלחה אמריקאית ייחודית: בירתה העולמית של תעשיית הנפט, והמקום ששלח אדם לירח, בנה את המרכז הרפואי הגדול ביותר ומהווה מופת של רב־תרבותיות — עיר שבה מדוברות 140 שפות.

ההצפה הקשה שהביאה הארווי מעוררת שאלות על אודות המגבלות של מודל הצמיחה המתמדת — האם בני האדם יכולים לכפוף את הטבע לרצונם בלי שהוא יחזיר להם בעוצמה קטסטרופלית?

לזכות תרבות הפיתוח המהיר להפליא והרגולציה הנוחה נזקפה היכולת של יוסטון לספק דיור בר השגה לתושביה העובדים — החלום האמריקאי. ואולם מומחים ותושבים אומרים כי פלישתם של קבלנים לשטחי הצפה וערבה, ששימשו כאזורי ניקוז וספיגה טבעיים ליוסטון, החמירה את האומללות שנגרמה מהסופה האחרונה.

ADREES LATIF/רויטרס

"היתה אפשרות לשמור על יותר אזורים ירוקים וליצור תשתיות ירוקות יותר במשך השנים, אבל זה לא קרה בגלל הקצב המטורף של הפיתוח", אמר פיל בדיאנט, מרצה להנדסה אזרחית וסביבתית באוניברסיטת רייס. "פרויקטי בנייה רבים נבנו עם מעט מדי שטחים פתוחים או אזורי ניקוז לשיטפונות, אמר בדיאנט. "כבר שנים יודעים איך לעשות זאת", הוא אמר. "אבל זה עולה לקבלנים יותר כסף".

כשהארווי תדעך, ותתחיל הבנייה לשיקום העיר — המציאות תהיה שונה. יחול שינוי אקלימי, שהתעשיות הגדולות של יוסטון תורמות לו, האוכלוסייה גדלה, והמשאבים המצטמצמים — וכל אלה ישחקו תפקיד גדול בשינוי פני העיר.

יוסטון משתרעת על פני חוף מישורי שטוח, שנחצה על ידי תעלות וביצות, ויושבת על אדמת חימר, שאינה סופגת מים בקלות. ממוצע המשקעים השנתי ביוסטון הוא 12.1 אלף מ"מ. כבר שנים שהתושבים המקומיים עוקבים אחרי ההוריקנים במפרץ מקסיקו בעזרת מפות מגנטיות במטבחם.

תחושה כוזבת של ביטחון

במרוצת השנים הוקמו פרויקטים רבים שנועדו להגן על העיר מהצפות. העיר גדלה במהירות לאחר מלחמת העולם השנייה, ובמאמץ לשלוט בהצפות נבנו תעלות שניקזו שני שטחי הצפה (באיו) שנמצאים בעיר, ובאיו שלישי הורחב. רשת של 1,500 תעלות באורך של 3,500 ק"מ נבנתה כדי לנקז את מי הסופות לים.

התעלות האלה סיפקו תחושה כוזבת של ביטחון. "הדבר גרם לכך שהבנייה נעשתה באופן משולח רסן וללא ביקורת", אומר בדיאנט. "לא היו חוקי ייעוד קרקע (זונינג). זה היה כמו המערב הפרוע — בנו שכונה אחרי שכונה עד שהגיעו לשפת הביצות, קרוב לתעלות".

לדברי בדיאנט, בשנות ה–80 הבינו מנהיגי העיר כי מערכת התעלות לא תוכל להתמודד עם גשם רציני: השטחים הירוקים שיכלו לספוג את רוב המשקעים מסופות גדולות היו סלולים עתה במגרשי חניה, בתים, כנסיות וקניונים.

בני העיר יוסטון חשו זאת ביוני 2001, כשהסופה אליסון פגעה במחוז האריס, והורידה בבת אחת 80% מכמות המשקעים השנתית. 22 אנשים נהרגו ו–73 אלף בתים נפגעו, והעלות הכוללת של הפגיעה ברכוש היתה 5 מיליארד דולר. מאז, מדענים הזהירו כי השינוי האקלימי יגרום לירידת גשמים מרובה ולפגיעת סופות קשות יותר במפרץ מקסיקו. כך למעשה, נהפך האקלים ביוסטון ממטרד — לאסון.

דירוג הערים הצומחות בארה"ב

במהלך אותן שנים המשיכה המטרופולין לצמוח. אף שהאזור סבל משנים קשות לאחר נפילת מחירי הנפט בשנות ה–80, האוכלוסייה של מחוז האריס, שכולל את יוסטון, צמחה יותר מכל מחוז אחר בארה"ב בשמונה מתוך תשע השנים האחרונות.

קבלנים תדלקו את הצמיחה, ועשו פחות או יותר מה שרצו באקלים הידידותי לעסקים של טקסס. ב–2015 בחן העיתון "יוסטון כרוניקל" מדגם היתרי בנייה שהונפקו לקבלנים, ומצא כי יותר ממחצית מהקבלנים לא עמדו בדרישות חיל ההנדסה למניעת הרס אזורי הצפה.

לפני שנתיים כתב אריק קיני, מדען במרכז למחקר מתקדם של יוסטון, כי 168 קמ"ר של אזורי ביצות של מים מתוקים אבדו באזור מפרץ יוסטון־גלבסטון, בעיקר בגלל בנייה ושקיעת אדמה. עוד ציין קיני כי 30% משטחו של מחוז האריס מכוסה במשטחים בלתי־מחלחלים כמו כבישים, מגרשי חניה וגגות בתים.

"צאר השיטפונות"

רוב הפיתוח בשנים האחרונות התבצע בערבת קייטי — שטחים נרחבים ממערב לעיר שבעבר כוסו בפרחי בר ועשב בר. במקומם, מי גשמים נקוו וחילחלו לאדמה, או זרמו באטיות לנחלים ולביצות.

גאווין סמית, מנהל המרכז להגנת החופים באוניברסיטת צפון קרולינה בצ'אפל היל, אמר כי חלק מהשטחים באזור נחשף יותר להצפות בגלל כמות מי התהום שנשאבו ממנו. לדבריו, הדבר גרם לאדמה לשקוע בתהליך דומה לזה שגורם ליצירת בולענים.

גם לפני הארווי, תושבי יוסטון התחילו להבין כי בעיית ההצפה מעיבה קשות על עתיד העיר — אף שהפתרונות הפוליטיים היו בעייתיים מאוד. הרגולציה חלשה מדי, טענו המבקרים. ניסיון להקים מנגנון מימון לשיפור כבישים ומערכות ניקוז עורר התנגדות בשל המסים וההיטלים שייגבו. התוכנית עמדה בפני שתי תביעות.

ואולם מאז הגיעו שיטפונות קשים — במאי 2015 ובאפריל 2016 נהרגו 16 אנשים ונגרם נזק של מיליארד דולר. "האם זה הנורמלי החדש"? שאל "יוסטון כרוניקל" ב–2016.

THOMAS B. SHEA/אי־אף־פי

הדרך קדימה אינה ברורה. במאי 2016 מינה ראש העיר סילבסטר טרנר את "צאר השיטפונות" הראשון של העיר, סטיבן קוסטלו, מהנדס ולשעבר חבר מועצת העיר. קוסטלו היה עסוק מדי מכדי להגיב לכתבה בשבוע שעבר.

ג'רלד גאלוויי, מומחה בינלאומי לניהול סיכוני שיטפונות ומדיניות מים באוניברסיטת מרילנד, אמר כי יוסטון רבתי תפיק תועלת מתכנון אזורי משותף, שיכלול שיקולי בנייה. "אבל זה לא הסגנון של טקסס", אמר גאלוויי. "הקהילות מרוחקות מדי ורבות מדי", לדבריו.

כמה מומחים אמרו כי הממשל המקומי יצטרך לרכוש בתים מאנשים שחיים באזורים מועדים להצפה, ולהחזיר את הקרקע לטבע כדי לספוג את מי השיטפונות. כפי שהוכח במקרה של קתרינה, יש התנגדות קשה למאמצים כאלה.

אם האזור יתחיל להגביל את הבנייה, יש סיכוי שהפיתויים הגדולים שמשכו אנשים ליוסטון — כמו דיור בר השגה — ייעלמו. מזה חושש ג'ואל קוטקין, חוקר אורבניות וסופר שתמך רבות במדיניות החופשית של יוסטון. "אם תכבול את התכנון ביוסטון, זה יהרוג אותה", הוא אמר. "האם תרצו לחיות באזור חם, לח ושטוח שהדיור בו יקר?"

כמו רבים אחרים, הוא מיהר לשבח את האנרגיה והאופטימיות של העיר, ואמר כי היא תתאושש. הסופר הטקסני לארי מקמרטרי, לשעבר תושב יוסטון, מסכים אתו. "יוסטון תקבל כל מי שאינו רמאי — היא מכבדת אנרגיה יותר מכל מקום אחר", הוא אמר. "יוסטון היא עיר חסונה, והיא תתגבר".

יוסטון העניקה רבות לתאגידים - עכשיו הם נחלצים לעזרתה

עוד לפני שרוחות ההוריקן הארווי דעכו, התאגידים הגדולים כבר התחילו להוציא את פנקסי הצ'קים. שברון, ענקית האנרגיה שמשרדיה ביוסטון, הבטיחה להעניק מיליון דולר לקרן הסיוע לנפגעי הארווי. כך עשו גם אקסון מוביל ודאו־כמיקל, חברות שמתקנים שלהן נפגעו בסופה.

גם חברות שאינן מזוהות עם אזור מפרץ מקסיקו תרמו: אמזון הציעה להשוות מיליון דולר בתרומות לצלב האדום; ורייזון הבטיחה 10 מיליון דולר; וולמארט, שתפסה מקום חזיתי במאמצי הניקוי לאחר הוריקן קתרינה, שלחה משאיות מלאות אספקת חירום לאזור המוכה.

עד כה הבטיחו התאגידים סיוע בסך 65 מיליון דולר, לפי הערכה של לשכת המסחר של ארה"ב מיום רביעי. זהו מספר מרשים, וסימן לכך שתאגידים מסוגלים להתעלות בזמן משבר. הוריקן הארווי הוא ככל הנראה מהאסונות היקרים בתולדות ארה"ב, לפי תחזיות ראשונות. מודי'ס אנליטיקס העריכו כי הנזק עשוי להגיע ל–50 מיליארד דולר.

BRENDAN SMIALOWSKI/אי־אף־�

הקהילה העסקית חשה מחויבות להירתם להתאוששות העיר, בין היתר משום שבשנים האחרונות יוסטון ומדינת טקסס כולה היו נדיבות לתאגידים הגדולים. הן העניקו לתאגידים הטבות מס, סובסידיות ותמריצים אחרים במטרה ליצור מקומות עבודה חדשים. יוסטון נהנתה מנוכחותם של התאגידים הגדולים, שהוסיפו המוני משרות והפכו אותה לעיר הצומחת במהירות הגדולה ביותר בארה"ב, והחברות הרוויחו מאות מיליוני דולרים.

לאור ההתגייסות נשאלת השאלה מהי המחויבות המוסרית של חברות גדולות, בעיקר אלה שהושפעו לטובה מהנדיבות הזאת, לאחר אסון גדול?

נראה כי אף שהתרומות לשיקום מהסופה גדולות, הן עדיין קטנות ביחס להטבות שקיבלו החברות. שברון קיבלה 3 מיליון דולר מקרן טקסס אנטרפרייז — תוכנית מענקים של טקסס שנועדה למשוך השקעה עסקית ומשרות. בשנה שעברה העניקה מועצת העיר יוסטון הטבת מס של 6.5 מיליון דולר לפיירוויי אנרג'י פרטנרס, המתכננת לבנות מתקני אחסון נפט תת־קרקעיים. מחוז האריס הסכים להעניק לאמזון הנחה לעשר שנים של 1.8 מיליון דולר על הארנונה בתמורה לבניית מחסן בגודל 8,500 מ"ר.

בנוסף, החוק לפיתוח כלכלי של טקסס מאפשר לחברות לקבל פטור מארנונה אם יגייסו עובדים למשרות בשכר גבוה. תקציב התוכנית היה כ–7 מיליארד דולר מאז 2002, ועשרות תאגידים נהנו ממנה. יותר מ–2 מיליארד דולר בהטבות מהתוכנית הגיעו לקופות התאגידים סביב יוסטון, כולל דאו כמיקל, שקיבלה הטבה של 443 מיליון דולר, ואקסון מוביל, שחסכה כמעט 200 מיליון דולר.

ההטבות האלה, טוענים המצדדים, משתלמות למדינה ולעיר כי הן מכניסות יותר מעלותן. ואכן, כלכלת יוסטון נהנתה מצמיחה בזכות משרות טובות. מנגד, גם הרווח של התאגידים השתפר.

סיוע לקורבנות אסון אינו מוגבל למגזר הפרטי. מיליארדי דולרים בתקציבים פדרליים, מקומיים ושל המדינות יידרשו לסייע לאזור להשתקם מההצפות. התאגידים — שלהם חומרי גלם ואספקה חיוניים — יוכלו לשחק תפקיד חשוב: לספק מגורים זמניים לאזרחים עקורים, להוביל אספקה לאזורים מוצפים ולסייע לעסקים קטנים ובינוניים. חלקם יוכלו לתרום בפרויקטי תשתיות גדולים, כמו חיזוק סכרים.

קל להיות ציניים לגבי נדבנות תאגידית, במיוחד בזמן אסון, כאשר החברות נהנות משיפור תדמיתן. עם זאת, מדובר בעסקה דו־צדדית. ההשקעה הזאת מעולם לא היתה חיונית יותר. "אם התאגידים יישארו ביוסטון במקום לעבור לאזורים פחות מועדים לשיטפונות, זה ייראה לנו שההשקעות בהם היו ראויות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם