לוגו בלומברג
בלומברג

נגוין ואן דוק סיים לפני שנתיים את לימודי התואר הראשון שלו בכלכלה באחת מהאוניברסיטאות הכי טובות בווייטנאם. כיום הוא מרוויח כ-250 דולר בחודש כנהג מונית על אופנוע בהאנוי.

דוק, שהוריו עבדו בשתי עבודות כדי שהוא יוכל להיות הילד היחיד במשפחה שירכוש השכלה אקדמית, הוא בין אלפי אזרחי וייטנאם שסיימו לימודים גבוהים ולא יכולים למצוא עבודה בתחומם, גם במצב שבו שיעור האבטלה במדינה הוא 2.3% בלבד. "באוניברסיטה קיבלנו רק הכשרה תיאורטית ולמדנו הרבה על האידאולוגיה של הו צ'י מין ועל ההיסטוריה של המפלגה הקומוניסטית", מספר דוק בן ה-25.

רוכלים בהו צ'י מין סיטי, וייטנאם
רוכלים בהו צ'י מין סיטי, וייטנאםצילום: בלומברג

בתי הספר בווייטנאם מעניקים לתלמידים כלים בסיסיים שיאפשרו להם לעבוד כפועלים בפסי ייצור, אך גם האוניברסיטאות והמכללות לא מצליחות להכשיר את הצעירים לעבודות מורכבות יותר. המשכורות עולות והייצור הבסיסי עובר למדינות זולות יותר, מה שמאיים על השאיפות הממשלתיות לקבל מעמד של מדינה בעלת הכנסה בינונית, מעמד שמוגדר לפי הבנק כמדינה בעלת הכנסה לנפש של יותר מ-4,000 דולר – כפול מההכנסה הנוכחית.

"מדינות שהצליחו לעלות בסולם הכלכלי כללו כבר חינוך מפותח כשהגיעו לשלב של כלכלה בעלת הכנסת ביניים", אמר סקוט רוזל, מומחה לכלכלת פיתוח מאוניברסיטת סטנפורד. "מדינות שלא היו במצב הזה קרסו או שנתקעו במלכודת הכנסת הביניים".

לדבריו, סינגפור, דרום קוריאה וטייוואן פיתחו השכלה גבוהה איכותית הרבה לפני שהכלכלות שלהן הזדקקו לכוח עבודה משכיל יותר. בניגוד אליהן, מדינות כמו ארגנטינה, ברזיל ומקסיקו האטו אחרי שהגיעו למעמד של כלכלה בעלת הכנסה בינונית – גם בשל השקעה לא מספקת בחינוך.

תלמידים במוסדות להשכלה גבוהה בוייטנאם לומדים במהלך השנתיים הראשונות ללימודיהם על מנהיג המהפכה במדינה, הו צ'י מין, על סוציאליזם ועל ההיסטוריה של המפלגה במקום לפתח חשיבה ביקורתית ולרכוש מיומנויות הדרושות מעובדים. לפי לשכת המסחר והתעשייה בווייטנאם, כתוצאה מכך חברות מסרבות לשלם יותר לעובדים שבדרך כלל אין להם כישורים מתאימים. שיעור האבטלה בווייטנאם בקרב צעירים עם השכלה אקדמית מגיע ל-17%.

"יש חברות זרות שמגיעות ורוצות עובדים עם כישורים טובים יותר, מנהלים איכותיים ומהנדסים", נגוין שואן טאן, חוקר בכיר בבית הספר הרווארד קנדי לממשל בהו צ'י מין סיטי. "מעמד הביניים צומח. המשפחות בווייטנאם רוצות חינוך טוב יותר. ולכן יש לחץ על המערכת הפוליטית שתיישם את זה".

עוד ועוד הורים שולחים כיום את ילדיהם ללימודים מחוץ למדינה כדי לשפר את הסיכויים שלהם בשוק התעסוקה. מספר הווייטנאמים שלומדים ביפן, כולל בבתי ספר לשפות, זינק ביותר מפי 12 בתווך שש שנים עד מאי 2016. לפי אירגון השירותים לסטודנט ביפן, מספר הווייטנאמים במדינה הגיע ל-54 אלף.

הרשויות מזהות את האתגר. "הממשלה מנסה לשפר את איכות הלימודים במכללות ובאוניברסיטאות", אמר נגוין מין תוייט, שמפקח על יישום תוכנית לימודים חדשה של משרד החינוך בווייטנאם. "אנחנו צריכים לשנות את תוכנית הלימודים כדי להפחית את ההכשרות בתחומים לא פרקטיים. אבל התהליך עדיין אטי מאוד. לא הרבה נעשה".

וייטנאם הגדילה את מספר האוניברסיטאות והמכללות ברחבי המדינה בעשור האחרון ל-450. הממשלה מתכננת להכניס למערכת ההשכלה הגבוהה 560 אלף סטודנטים עד 2020, נתון שמייצג עלייה של 8% בתוך עשור.

לפי נתוני המכון למדעי העבודה ויחסים חברתיים, אף ששיעור יודעי הקרוא וכתוב בווייטנאם הוא 97%, רק שליש מכוח העבודה במדינה סיים תיכון.

אבל קיימות סיבות לאופטימיות. בסתיו הקרוב תיפתח במדינה אוניברסיטת פולברייט וייטנאם, המוסד העצמאי הראשון ללא מטרות רווח שהקמתו אושרה במדינה והוא מקבל מימון ממשרד החוץ האמריקאי. נשיאת האוניברסיטה, תוי דאם ביצ' אמרה כי באוניברסיטה ילמדו על מרקסיזם כפי שמלמדים את הנושא באוניברסיטאות מערביות – לצד פילוסופים כמו הייגל וקאנט.

החברות שפועלות במדינה מעניקות הכשרות כדי למצוא עובדים. FPT, חברת הטלקום הציבורית הגדולה ביותר במדינה, מפעילה חטיבת הכשרות שלומדים בה 20 אלף תלמידי תיכון וסטודנטים. אינטל, שברשותה מפעל הו צ'י מין סיטי, התחייבה להוציא 22 מיליון דולר על כמה יוזמות חינוכיות.

אבל מי שנאלץ ללמוד במערכת הציבורית, השכלה יכולה להיות "בזבוז זמן וכסף גדול", אמר לו קוואנג טואן, סגן יו"ר המכון למדעי עבודה ויחסים חברתיים. "לבוגרים רבים אין מיומנויות קריטיות כמו עבודת צוות וכישורים ארגוניים כדי שיוכלו לעבוד בחברות", הוא אמר. "זה גם מעכב את הכלכלה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker