לבלות בקניון עם האן סולו: פריצת הדרך שעשויה לנצח את פייסבוק וגוגל - גלובל - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לבלות בקניון עם האן סולו: פריצת הדרך שעשויה לנצח את פייסבוק וגוגל

התוכניות של דיסני לחוויות מציאות מדומה, כמו ביקור ביקום "מלחמת הכוכבים", עשויות להיות פריצת הדרך שאפילו פייסבוק וגוגל לא הצליחו לחולל ■ אולם הניסיון לחלוב את הנכסים עד תום כדי להפיק תשואה גדולה מרוקן את הנשמה והאמנות מהבידור המסחרי

תגובות
חוויית המציאות האימרסיבית של Void ,המבוססת על "מכסחי השדים". לצוד רוחות רפאים ב–20 דולר לאדם
The Void

תארו לעצמכם שאתם נכנסים לקניון ופוגשים בו את האן סולו. המבריח רב הקסם מ"גלקסיה רחוקה־רחוקה" מזמין אתכם למשקה, וכמו תמיד, מסתבך בקטטה בבר. אתם מוצאים את עצמכם מניחים את שקיות הקניות שלכם בצד, שולפים חרב אור והודפים את יריות הבלאסטר של גרידו וחבורתו. האן, כמובן, ירה ראשון.

האן סולו הוא דמות בדיונית. אפילו ביקום הבדיוני שבו הוא קיים — סדרת סרטי "מלחמת הכוכבים" — הוא כבר פגש את בוראו, באדיבות חרב האור של קיילו רן. אולם האפשרות לפגוש פנים אל פנים את הדמויות האהובות ולהילחם עמן כתף אל כתף עשויה להתגשם עוד לפני שדיסני, הבעלים של "מלחמת הכוכבים", ישיקו אטרקציות ענק בפארקי שעשועים בעוד שנה־שנתיים.

היפר־מציאות, מציאות אימרסיבית, מציאות רבודה, מציאות וירטואלית — תקראו לזה איך שתרצו. המרוץ ליישום מסחרי ומוצלח של הטכנולוגיה שמשלבת דימויים, חושים ומציאות הוא הגביע הקדוש החדש של חברות הטכנולוגיה הגדולות וענקיות הבידור. בהודעה צנועה למדי, שהתפרסמה ביום חמישי האחרון, חשפה דיסני את כוונתה להציע חווייה אימרסיבית למבקרים — "walk-through virtual-reality experience" — במרכזי הקניות שלה דאונטאון דיסני באנהיים ודיסני ספרינגס ליד אורלנדו.

שותפתה של דיסני למיזם היא חברת הטכנולוגיה ווייד — Void (ריק, או חלל), סטארט־אפ מיוטה שכבר פיתח והציג במאדאם טוסו בניו יורק חוויה דומה, המבוססת על הסרט "מכסחות השדים" שיצא לאקרנים בשנה שעברה. ב–20 דולר לאדם, המבקרים — עד ארבעה מהם בכל פעם — נכנסים לחלל דמוי דירה ניו יורקית, עוטים ציוד VR, ומנסים לצוד רוחות רפאים בעזרת אקדח פלסטיק שמתפקד כמו מארז הפרוטונים ששימש את גיבורות הסרט כדי ללכוד את הרוחות.

"האורחים ינועו בחופשיות בחוויה הרב־חושית, החברתית והבלתי־כובלת, ויהיו באינטראקציה ובקשר עם חברים, משפחה ודמויות מ'מלחמת הכוכבים'", נאמר בהודעת ווייד ודיסני, שמבטיחה לספק הזדמנות לטבול ביקום הבדיוני שיצר ג'ורג' לוקאס לפני 40 שנה כבר בעונת החגים הקרובה, כלומר בסוף 2017. דיסני לא חשפה אילו דמויות יופיעו בחוויה, וגם לא את מחיר ההתנסות בה. האטרקציה תזכה לשם "סודות האימפריה", והיא מפותחת בשיתוף חטיבת הבידור האימרסיבי — עוד שם למציאות מדומה — של לוקאספילם, ILMxLAB.

הקהל עדיין לא נוהר בהמוניו

אטרקציית "מלחמת הכוכבים" בפארק של דיסני. תיפתח רק בעוד שנה־שנתיים
Jeff Gritchen/אי־פי

עד לפני שנתיים־שלוש, השימוש בטכנולוגיה של מציאות מדומה היה נחלתם הבלעדית כמעט של גיימרים וחובבי משחקי מחשב, אך בשוליים נמצא לה גם שימוש בענפים שבהם יש לסימולטורים חשיבות רבה — כמו אדריכלות, רפואה, תיירות או אימוני טיסה ולוחמה. אלא שבבוקר אחד, במארס 2014, התעורר הענף למציאות חדשה שהכתיבה פייסבוק, כשהכריזה על רכישת יצרנית קסדת המציאות המדומה, אוקיולוס, תמורת 2 מיליארד דולר. זאת למעשה היתה ההכרזה הרשמית על תחילת עידן המציאות המדומה ועל כניסתן של ענקיות הטכנולוגיה לתחום.

לצעד הזה הצטרפו במהירות מרשימה חברות כמו סמסונג, שפיתחה את מערכת Samsung Gear VR; חברת HTC, המשווקת את מערכת HTC Vive; סוני, עםSony Playstation VR; וגוגל, שמשקפי הקרטון שלה, Google Cardboard, מיועדים להפוך כל מכשיר טלפון חכם לפלטפורמת VR להמונים. לפיתוחים אלה הצטרפו מוצרים של עוד יצרניות סלולר כמו LG 360 VR, או Huawei VR.

2015 היתה השנה שבה חברות הטכנולוגיה והדיגיטל הגדולות סימנו את משקפי המציאות המדומה (VR) כאחת הפלטפורמות החשובות לשנים הבאות, ובהתאם לכך התחילו להשקיע בהם מיליארדי דולרים. פייסבוק והמייסד שלה, מארק צוקרברג, היו המטיפים הקולניים ביותר בכל הקשור להפצת הטכנולוגיה לקהל הרחב. "אנחנו משקיעים במציאות וירטואלית משום שאנו חושבים שזו תהיה דרך המחשוב והתקשורת העיקרית אחרי הטלפונים", הצהיר צוקרברג באותה שנה. "בעתיד עדיין נישא כנראה טלפונים בכיסים שלנו, אבל גם נרכיב משקפיים שיסייעו לנו במהלך היום ויעניקו לנו את היכולת לחלוק את החוויות שלנו עם מי שאנחנו אוהבים בדרכים חדשות לחלוטין ומרשימות לעומת הדברים האפשריים כיום". לפי צוקרברג, מציאות מדומה תאפשר גם לאתרי חדשות להציע לגולשים תוכן "מרשים יותר" מטקסט, תמונות ווידאו דו־ממדי.

גם גוגל מתייחסת למציאות וירטואלית כאל פלטפורמה בעלת פוטנציאל גדול ביותר בכל הקשור לתקשורת בין צרכני הדיגיטל בשנים הקרובות, והיא הפיצה עשרות מיליוני ערכות להרכבת משקפי קרטון (גוגל קארדבורד), המיועדות לצפייה בתוכני מציאות מדומה שמוקרנים בסמארטפונים. לצד הפצת ערכות הקרטון, גוגל קידמה באמצעות יוטיוב תוכני מציאות מדומה, ועודדה מו"לים ברחבי העולם לייצר תכנים עבור הפלטפורמה הזאת. אפליקציות רבות החלו לצוץ בחנויות של אפל ואנדרואיד, וחברות רבות רכבו על הגל והציעו פלטפורמות להקרנת תכנים עבור סוגים שונים של סרטוני מציאות מדומה.

אך למרות השקעות הענק והלובי הנלהב שהמציאות המדומה זוכה להם מענקיות הטכנולוגיה, הקהל עדיין לא נוהר בהמוניו אל הפלטפורמות האלה. מכירות המשקפיים מדשדשות ופיתוח היישומים מתעכב, למרות הדחיפה המלאכותית של מפלצות הטכנולוגיה. הבעיה העיקרית עם הפלטפורמה החדשה היא הפקת התכנים. רוב התוכן שבנמצא כולל בינתיים משחקים, קליפים מוזיקליים, הצגות תיאטרון, מופעי רוק או צפייה ביעדי נופש. הדרך של ה–VR אל ההמונים לא תיסלל באמצעות ביקור וירטואלי במוזיאון הלובר בפריז או ב–MOMA בניו יורק, וגם לא דרך סרטונים באיכות בינונית ומטה.

כדי לייצר חוויה מושלמת לפלטפורמות הללו, כזו שתגרום למשתמשים את התחושה שהם באמת נכנסים לעולם אחר והופכים לחלק בלתי־נפרד ממנו, נדרשת השקעה כספית אדירה. המצלמות חייבות להיות ממוקמות במקומות הנכונים, על איכות הצילום להיות ברזולוציות גבוהות, העלילה צריכה להיות הגיונית, העיצוב חייב להיות מרהיב והדיוק מושלם. החמצה של כל אחד מהרכיבים הללו (ועוד רבים כמותם), תרחיק מיד את המשתמשים במקרה הטוב, ובמקרה הרע תגרום להם לתחושות פיזיות לא נעימות — מסחרחורות ועד בחילות וכאבי עיניים.

ההכנסות מ"מלחמת הכוכבים"

פייסבוק וגוגל לא סובלות מבעיית מזומנים, ולכאורה יש ביכולתן להשקיע כל סכום שרק ירצו בהפקת תכנים בטכנולוגיית VR, אבל הן מעדיפות לגלגל את העבודה לבעלי המקצוע — אנשי הפיתוח ויצרני התוכן. אלא שבינתיים מדובר בסוג של מעגל קסמים שלא מצליח לצבור תאוצה: ההפקות יקרות ואין מי שייצר תוכן, וכיוון שאין תוכן, אין למפתחים חומרים לעבוד עמם וגם לא מוטיבציה לקחת את התחום לשלב הבא. לכן, הגורם החשוב ביותר בנקודת הזמן הזאת עבור תעשיית המציאות המדומה הוא גוף כמו אולפני דיסני.

מציאות מדומה היא ההתפתחות המושלמת של זרועות תאגיד הבידור — מעולמות הקולנוע אל הטלוויזיה, פארקי השעשועים והדיגיטל. תוכני מציאות מדומה ממילא תופסים חלק גדל והולך מהאטרקציות בפארקי השעשועים של החברה, ועתה בשלו התנאים להפצת הטכנולוגיה לקהל רחב יותר, ולא רק למבקרים בדיסנילנד.

לצד סרטי הקולנוע בתלת־ממד ובאיי־מקס, דיסני יכולה לשלב הרפתקה מושלמת באולמות קטנים יותר, שיכולים לעבור הסבה מהירה כל כמה שבועות או חודשים לתכנים חדשים. פעם יהיה זה "מכסחי השדים", וכחלוף זמן אפשר יהיה להשתתף בחוויית "מלחמת הכוכבים". ההשקעה בציוד היא ממילא חד־פעמית, לחברה יש ניסיון רב בהפעלת אטרקציות כאלה, ומעל הכל — אפשר יהיה לגזור על כרטיס קופונים שמנים, בניגוד למצב כיום שבו קיימת סוג של תקרה למחירי כרטיסי הקולנוע.

גם הבחירה באטרקציה הסובבת סביב עלילה מסדרת סרטי "מלחמת הכוכבים" אינה מקרית, ככל הנראה. מכל המותגים הנמצאים כיום בבעלות דיסני, למלחמת הכוכבים יש את הכוח הגדול ביותר לייצר מזומנים. זהו אחד המותגים המוכרים, האהובים והמניבים ביותר שבבעלות דיסני כיום. תוכני הסדרה מותאמים לצופים ולמעריצים מכל הגילים, העולם הקולנועי שלהם הוא העשיר והעגול ביותר, ובכלל, העיסוק במדע בדיוני הוא קלאסי לתכני מציאות מדומה.

במשך השנים עמדו סרטי הסדרה בחזית הטכנולוגית של אמנות הקולנוע: החל מיישום טכנולוגיית המסך הירוק ופיתוח מצלמות ייחודיות, דרך הפקת פסקול באולפני "סקייוורק סאונד" של יוצר הסדרה ג'ורג' לוקאס, ועד יישומי פוסט־פרודקשן באנימציה ממוחשבת. אך טבעי שהשלב הבא בהתפתחות הסדרה — שנמצאת כבר כחמש שנים בבעלות דיסני — יהיה בכיוון של מציאות מדומה.

הצילה את הקולנוע — ומכרה את נשמתו

אטרקציית "מלחמת הכוכבים"
בלומברג

דיסני היא חברה מדיה ותיקה שידעה עליות ומורדות. בתריסר השנים מאז התמנה בוב אייגר לתפקיד מנכ"ל החברה, הוא הוציא אותה מהביצה שבה שקעה בתקופת קודמיו בתפקיד. אייגר הוביל את דיסני לפסגת עולם הבידור באמצעות שלוש רכישות ענק נועזות — מסוכנות, אך משתלמות להפליא. הראשונה היתה רכישת פיקסאר מסטיב ג'ובס ב–2006 ב–7.4 מיליארד דולר; השנייה היא רכישת מארוול ב–2009 ב–4 מיליארד דולר; והשלישית היתה רכישת לוקאספילם ב–2012 ב–4.06 מיליארד דולר.

כדי להצדיק את ההשקעה, לדיסני אין ברירה אלא לחלוב עד מח העצם את הנכסים הללו. התוצאה היא מבול מסודר ומתוכנן היטב של סרטים, סדרות טלוויזיה, פארקי שעשועים, מוצרים נלווים, משחקי מחשב, וכאמור — "חוויות" אימרסיביות, וירטואליות, וכל שיטה אפשרית שעדיין לא חלמו עליה שתתגלה בעתיד. יותר שהשטף הזה מסודר ומתוכנן, הוא משולב בין פלטפורמות — כל אחת מזינה את האחרת וניזונה ממנה — קרוס אובר ללא מעצורים.

המקרה של "מלחמת הכוכבים" משמש להדגים את הדרך של דיסני, וגם את השינוי המהותי שעבר בדור האחרון על עולם הקולנוע ובכלל על עולם הבידור. "מלחמת הכוכבים" נולדה בתקופה שבה דור חדש של במאים־יוצרים הגיע לבגרות. היו אלה ספילברג, לוקאס, רידלי סקוט, ומעט אחריהם ג'יימס קמרון, לוק בסון ואחרים, ששיכללו את השילוב בין חזון אמנותי להצלחה מסחרית לשיא. בזמן שיצא הסרט "אימת הפנטום", הראשון בטרילוגיית הסרטים המקדימים ב"מלחמת הכוכבים", כבר השתנה הקולנוע ללא הכר.

מאחורי השינוי הזה עומדים תהליכים גלובליים ארוכים ועצומים — פיננסיזציה של הכלכלה העולמית והסלמת המרוץ לרווח הרבעוני — וכל אלה הפכו את מה שהיה שילוב של אמנות, בידור ומסחר, למשהו אחר לגמרי. אין אולפן סרטים שהיה אי פעם נקי משיקולים מסחריים; כולם פועלים כתאגידים למטרות רווח. אולם גם בקולנוע המסחרי היתה נטייה לאפשר ליוצרים להביא את הרעיונות שלהם, לסייע להם אולי ללטש ולשכלל אותם לצורכי השאת הרווח.

בשנות ה–90 המאוחרות ותחילת המילניום השתנה משמעותית מבנה ושיטת מערכת המימון — ראו תיבה. מי שמממנים ומודדים כיום את התשואה הם בנקי השקעות וקרנות גידור, שמשקיעים בחבילות של סרטים. על המימון הזה הם מצפים לקבל תשואה, והאמנות היא רק אמצעי, אם בכלל.

שיטת ניהול היצירה השתנתה בגלל תמריצים כלכליים. באוטוביוגרפיה המשעשעת להפליא של הקומיקאית ויוצרת הטלוויזיה הבריטית ג'ניפר סונדרס, Bonkers ("מטורללת"), היא מספרת על תהליך דומה שקרה במקום לא אחר מהבי.בי.סי. בשנות ה–80 היו מנהלים ותיקים שהפילוסופיה שלהם היתה: את הקומיקאית והכותבת; תעשי מה שאת יודעת לעשות — לכתוב — ואנחנו נביא את הכסף ואת מכונת הלוגיסטיקה שתאפשר להפיק את התוכנית.

הריסון פורד וקארי פישר ב"מלחמת הכוכבים" המקורי
רויטרס

במילניום החדש, המנהלים הם צעירים, והם נמצאים בתפקיד לזמן קצר, בדרכם לתפקיד אחר בעולם הפיננסים. והם אומרים לה כמה היא נהדרת, ובאותה נשימה מסבירים לה שלפי החישובים שלהם עליה לעשות סדרה קצת אחרת מזו שהתכוונה אליה. נאמר, במקום נשים מבוגרות בכפר אנגלי נידח, אולי כמה צעירים שחורים בגטו עירוני.

"מלחמת הכוכבים" של דיסני הוא מותג שחייב להצדיק את עצמו פיננסית, ולכן דיסני תעשה כל מה שצריך כדי להנדס את הסרטים, הספרים, הפארקים וה"חוויות". בלי שום קשר לחזונו הראשון של לוקאס, "מלחמת הכוכבים" צריך לעבוד בקופות. צריך למכור בקניון. צריך לנצל את כל הטכנולוגיות החדשות.

ההנדסה של דיסני מופלאה. לחברה יש מומחיות עצומה בבידור מסחרי, ולכן התפרים של האלגוריתמים שבשנים האחרונות משמשים אולפנים רבים בהנדסת המוצרים שלהם, בכתיבת התסריטים ובהכתבת הליהוק, זוויות הצילום, וגווני הבגדים של הדמויות — אינם גסים אצל דיסני; הם נסתרים ועדינים. אבל הם נמצאים שם. היצירה אינה תוצר של מוח קודח של יוצרת או תסריטאי בעל חזון, "אוטר" קולנועי שחייב, אבל ממש חייב לספר את הסיפור שלו — היא מה שתוכנה מתוחכמת חישבה ומצאה שיעשה את הרווח הגדול ביותר.

בפעם הבאה שתראו את הדמויות של האפוס האהוב כל כך, שהתחיל כגרסה אוהבת ועתידנית שיצר חובב סרטי סמוראים, ייתכן שתצרכו אותו יחד עם מזון מהיר ואופנה מהירה. בסרט הראשון של "מלחמת הכוכבים", "תקווה חדשה", שיחקה הטכנולוגיה תפקיד חשוב ביישום החזון האמנותי. כעת היא משמשת במידה רבה יותר ביישום החזון המסחרי, ולא רק של המוצר הקולנועי הספציפי, אלא כדרך לפרוץ לדיסני נתיבים חדשים לליבו של הקהל, וליתר דיוק, לכיסו.

הרשמה לניוזלטר

הירשמו עכשיו: עשרת הסיפורים החמים של היום ישירות למייל

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם