העתיד על פי "אקונומיסט": הגבולות פתוחים, הכסף זורם - וכולם נהנים

"אקונומיסט" מדמיין את העתיד: בעידן שלאחר הברקזיט וטראמפ, הגבולות בעולם ייפתחו - ויאפשרו לעובדים לעבור ממדינה למדינה, לשפר את פריון העבודה ולתרום לשגשוג הכלכלי בכל מקום ■ כתבה רביעית בסדרה

לוגו אקונומיסט
אקונומיסט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אנשים מוונצואלה חוצים את הגבול לקולומביה
אנשים מוונצואלה חוצים את הגבול לקולומביהצילום: LUIS ACOSTA/אי־אף־פי

שטר של 100 דולר מונח על הארץ. כלכלן עובר לידו. חבר שואל את הכלכלן: "לא ראית את הכסף שם?" הכלכלן משיב: "חשבתי שראיתי משהו, אבל בטח דמיינתי את זה. אם היו שם 100 דולר על הקרקע, מישהו כבר היה מרים את זה".

אם משהו נראה טוב מדי מכדי להיות אמיתי, הוא בדרך כלל לא ממש אמיתי. אבל לפעמים זה אמיתי. מייקל קלמנס, כלכלן במרכז לפיתוח עולמי, מכון מחקר למלחמה בעוני בוושינגטון הבירה, טוען ש"יש שטרות בשווי טריליוני דולר על המדרכה". שינוי מדיניות אחד יכול להפוך את העולם לעשיר פי שניים. השינוי הזה הוא גבולות פתוחים.

עובדים נהפכים להרבה יותר פרודוקטיביים כשהם עוברים ממדינה ענייה לעשירה. פתאום הם יכולים להצטרף לשוק תעסוקה עם הון רב, חברות יעילות ומערכת משפטית צפויה. מי שהתרגל לאסוף את מזונו מהאדמה עם מעדר מעץ, נוהג פתאום בטרקטורים. מי שהכין פעם לבני בוץ בידיו, מתחיל לעבוד עם מנופים ועם דחפורים. מי שעבד כספר, מצא לקוחות עשירים יותר שנותנים טיפים טובים יותר.

"עבודה היא הסחורה הכי יקרה בעולם — אבל בגלל תקנות הגירה מחמירות, רוב העבודה נזרקת לזבל", טענו החוקרים ויפול נאיק ובריאן קפלן במאמר שפירסמו ב–2015, שכותרתו: "מקרה קיצון בעד גבולות פתוחים". עובדים מקסיקאים שהיגרו לארה"ב מרוויחים עוד 150%. ניגרים ללא כל הכשרה מרוויחים עוד 1,000%.

"לגרום לניגרים להישאר בניגריה זה חסר היגיון כלכלי, בדיוק כמו לגדל גידולים חקלאיים באנטארקטיקה", טוענים קפלן ונאיק. גם היתרונות הלא־כלכליים של פתיחת גבולות הם כמעט טריוויאליים. אדם ניגרי בארה"ב אינו יכול להיות משועבד על ידי הארגון האסלאמי בוקו חראם.

היתרונות האפשריים של גבולות פתוחים מגמדים את אלה של סחר חופשי מוחלט, שלא לדבר על הסיוע הזר. ובכל זאת, בכל מקום מתייחסים לרעיון הזה כפנטזיה. ברוב המדינות הרעיון הזה זוכה לפחות מ–10% תמיכה. בעידן של הברקזיט בבריטניה ושל נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, הרעיון בלתי־אפשרי פוליטית. אבל עדיין כדאי לשאול מה היה קורה אם הגבולות היו באמת פתוחים.

צריך להבהיר, כשאומרים "גבולות פתוחים" — הכוונה היא שאנשים יכולים לעבור באופן חופשי כדי למצוא עבודה. זה לא אומר "ללא גבולות" וזה גם לא אומר "ביטול מדינת הלאום". להפך, הסיבה לכך שהגירה היא כל כך אטרקטיבית היא שיש מדינות שמנוהלות טוב יותר מאחרות.

כולם רוצים לאירופה ולאמריקה
איך תשתנה אוכלוסיית העולם אם ההגירה תהיה חופשית, לפי סקר גאלופ, 2013 *

לוותר על האוכל של סבתא

עובדים במדינות עשירות מרוויחים יותר מעובדים במדינות עניות, גם מפני שהם זוכים להשכלה טובה יותר, אבל בעיקר מפני שהם חיים בחברות שבמשך שנים רבות פיתחו מוסדות שמקדמים שגשוג ושלום. קשה להעביר את המוסדות הקנדיים לקמבודיה, אבל הרבה יותר קל להטיס משפחה קמבודית לקנדה. הדרך המהירה ביותר לחסל עוני מוחלט היא לאפשר לאנשים לעזוב מקומות שבהם הוא קיים. העוני שלהם יהיה הרבה יותר מובחן בהשוואה לאזרחי העולם העשיר, אבל הרבה פחות חמור.

אם הגבולות היו פתוחים, כמה אנשים היו עוזבים? ב–2013 העריך סקר של גאלופ כי 630 מיליון בני אדם — כ–13% מאוכלוסיית העולם — היו מהגרים בקביעות אם היו יכולים, ושיעור גדול מזה היה מהגר לתקופה קצובה. 138 מיליון היו מתיישבים בארה"ב, 42 מיליון בבריטניה ו–29 מיליון בסעודיה.

ייתכן שהמספרים של גאלופ מוגזמים. אנשים לא תמיד עושים את מה שהם אומרים שהם רוצים לעשות. כדי לעזוב את המולדת צריך אומץ וחוזק. המהגרים צריכים לנפנף לשלום לאנשים המוכרים להם, למנהגים המוכרים שלהם ולאוכל של סבתא. רוב האנשים לא היו מוכנים לוויתורים האלה, גם אם הם היו מקבלים פיצוי גדול על כך.

המשכורות בגרמניה גבוהות פי שניים מביוון, ובמסגרת חוקי האיחוד האירופי היוונים יכולים לעבור לגרמניה באופן חופשי, אבל רק 150 אלף יוונים עשו זאת מאז שהתחיל המשבר הכלכלי ב–2010, מתוך אוכלוסייה של 11 מיליון. מזג האוויר בפרנקפורט מזעזע, וכמעט אף אחד שם לא מדבר יוונית. גם אי־שוויון קיצוני בשילוב עם גבולות פתוחים לא מוביל בהכרח לעזיבה המונית. מאז 1986 מורשים אזרחי מיקרונזיה לחיות ולעבוד בארה"ב ללא צורך בוויזה. המשכורות בארה"ב גבוהות פי 20 לעומת מיקרונזיה. ובכל זאת, שני שלישים מהאזרחים נשארו במיקרונזיה.

למרות הסייגים האלה, אפשר להמר על כך שגבולות פתוחים היו גורמים למעבר המוני של אנשים. הפער בין מדינות עשירות לעניות הוא הרבה יותר מהפער בין המדינות העשירות להכי פחות עשירות בתוך אירופה. רוב המדינות העניות גם אינן מדינות איים באוקיאנוס השקט. במדינות עניות רבות שוררת אלימות והמשטר הוא פוגעני.

הגירה היא גם תלוית נתיב והיא מתחילה בטפטוף: כשאדם אחד עובר ממדינה א' למדינה ב', הוא מגיע בדרך כלל למקום שבו אף אחד לא מדבר בשפתו או לא יודע לבשל נודלס כמו שצריך. אבל למהגר השני — שיכול להיות אח או בן דוד של הראשון — יש מישהו שידריך אותו. כשהשמועה שמדינה ב' היא מקום טוב לחיות בו מתפשטת, עוד אנשים יעזבו את מדינה א'. כשהמהגר ה–1,000 יגיע, הוא כבר ימצא שכונה שלמה של בני עמו.

בני המיעוט המוסלמי רוהינגה ממיאנמר מחפשים מקלט בתאילנד
בני המיעוט המוסלמי רוהינגה ממיאנמר מחפשים מקלט בתאילנדצילום: CHRISTOPHE ARCHAMBAULT/אי־א?

הפחד אינו מוצדק

ייתכן גם שהמספרים של גאלופ נמוכים מדי. כיום חיים 1.4 מיליארד בני אדם במדינות עשירות ו–6 מיליארד בני אדם במדינות פחות עשירות. לא מופרך לדמיין שמיליארד בני אדם היו מהגרים בעשורים הקרובים אם לא היה עומד בפניהם מכשול חוקי. ברור גם שהמדינות העשירות ישתנו בשל כך באופן שאי־אפשר להעריך.

למצביעים במדינות היעד לא אכפת בדרך כלל מהגירה בשיעור נמוך, אבל הם חוששים שגבולות פתוחים לחלוטין יציפו אותם בזרים. הם פוחדים שזה יהפוך את החיים שלהם לגרועים יותר ואולי גם יסכן את המערכת הפוליטית שהפכה את המדינה שלהם לכזו ששווה להגר אליה. הם חוששים שהגירה המונית תגדיל את הפשיעה ואת הטרור, תוביל לירידה בשכר המקומיים, תפעיל לחץ בלתי־אפשרי על מדיניות רווחה, ותגרום לצפיפות בלתי־נסבלת ולהפרעה תרבותית טראומטית.

האם אנשים רבים שהיגרו מסוריה המדממת, מקונגו השסועה או מגוואטמלה הנשלטת על ידי ארגוני פשיעה הביאו עמם את הבלאגן? אפשר להבין את הפחד (ועליו משחקים פוליטיקאים רבים שמתנגדים להגירה), אבל מלבד השערות וראיות אנקדוטליות, אין הצדקה לפחד. הנה, יש מהגרים שעוסקים בפשיעה, ואפילו בטרור, אבל בארה"ב, הסיכוי של אדם זר להיכלא הוא רק חמישית בהשוואה לאדם שנולד במדינה. בחלק ממדינות אירופה, כמו שוודיה, למהגרים יש סיכוי טוב יותר להיקלע לצרות לעומת המקומיים, אבל זה גם מכיוון ששיעור הגברים הצעירים מקרבם גבוה יותר. מחקר על הגירה ב–145 מדינות, שנערך בין 1970 ל–2000 באוניברסיטת ווריק בבריטניה, מצא כי הסבירות שהגירה תפחית את הטרור גבוהה יותר מהסבירות שהיא תגדיל טרור, בעיקר מפני שהגירה מוסיפה לצמיחה הכלכלית.

האם הגירה נרחבת פוגעת במקומיים מבחינה כלכלית? עד כה, התשובה היא לא. הסבירות שמהגרים יביאו עמם רעיונות חדשים גבוהה, וגם הסבירות שהם יקימו עסק גבוהה יותר לעומת מקומיים — ורבים מהם מעסיקים מקומיים. בסך הכל, הסבירות שמהגרים יהיו תלויים בכסף ציבורי נמוכה יותר, אלא אם כן חוקים מקומיים לא יאפשרו להם לעבוד, כפי שקורה אצל מבקשי המקלט בבריטניה. זרם גדול של עובדים זרים עשוי לפגוע במידה מועטה במשכורות של עובדים מקומיים בעלי כישורים דומים. אבל מהגרים עובדים בשלל מקצועות. רופאים ומהנדסים זרים מסייעים במקצועות שבהם קיים מחסור בעובדים; מהגרים ללא כישורים מטפלים בתינוקות או בקשישים, ומאפשרים למקומיים לעסוק במקצועות מושכים יותר.

מקסיקנים בגבול ארה"ב מתאחדים עם ילדיהם
מקסיקנים בגבול ארה"ב מתאחדים עם ילדיהםצילום: MIKE BLAKE/רויטרס

אפשר להגביל את זכויות המהגרים

האם גבולות פתוחים יובילו לצפיפות מוגזמת? אולי בערים פופולריות כמו לונדון. אבל רוב הערים המערביות יכולות לבנות לגובה רב יותר מזה שהן בונות כיום, וכך ליצור עוד מרחב. הגירה המונית יכולה להפוך את העולם להרבה פחות צפוף, מאחר ששיעור הפריון צונח במהירות בקרב מהגרים, עד שהוא מתקרב מאוד לנורמה המקובלת במדינה המארחת שלהם.

האם הגירה המונית תשנה את התרבות והפוליטיקה במדינות עשירות? ללא ספק. תראו איך ארה"ב השתנתה — לטובה בעיקר — כשאוכלוסייתה זינקה מ–5 מיליון ב–1800, אז היו הרוב לבנים, ל–320 מיליון בצבעים שונים כיום. זה עדיין לא אומר שגם גלי ההגירה הבאים יהיו טובים. מהגרים שבאים ממדינות לא ליברליות עשויים להביא עמם מנהגים לא רצויים, כמו שחיתות פוליטית או חוסר סבלנות לקהילת הלהט"ב. אם יגיעו מספיק מהם, הם עשויים להצביע בעד ממשלה אסלאמית או בעד ממשלה שתגדיל את המסים לילידים כדי לפנק את החדשים.

קיימים סיכונים ברורים בפתיחה מיידית של הגבולות בלי הטמעת מדיניות נכונה שתעזור לקלוט את הבאים. אבל ניתן לטפל כמעט בכל הסיכונים האלה עם קצת חשיבה יצירתית.

אם החשש הוא שקולות המהגרים יגברו בבחירות על המקומיים ואז הם יבחרו בממשלה לא שגרתית, אחד מהפתרונות יהיה לא לאפשר למהגרים להצביע במשך חמש שנים, או עשור, או כל חייהם. זה נראה אולי חמור, אבל זה הרבה יותר נחמד מהאפשרות לא להכניס אותם בכלל. אם החשש הוא שלא ישתלם למדינה להכניס מהגרים, אפשר לגבות מהם יותר על הוויזות, להשית עליהם מסים או להגביל את יכולתם לקבל תשלומי רווחה? ניתן יהיה להשתמש בהיטלים האלה גם כדי לפקח על שטף המהגרים וכך להימנע מעליות פתאומיות וחדות בזרם המהגרים.

זה נשמע מפלה להחריד, וזה באמת כך. אבל למהגרים עדיף מצב כזה על פני שמירה על סטטוס קוו שבו הם אינם יכולים להיכנס לשוקי העבודה של מדינות עשירות, אלא אם ישלמו עשרות אלפי דולר למבריחי אנשים — וגם אז הם יוכלו לעבוד בהיחבא ולחיות תחת סיכון תמידי של גירוש. כיום עובדים מיליוני מהגרים במפרץ הפרסי, ושם אין להם בכלל זכויות פוליטיות. הם ממשיכים לבוא, למרות העובדה שאף אחד לא מכריח אותם.

"גבולות פתוחים יכולים להעשיר את הזרים בטריליוני דולרים", טוען קפלן. לדבריו, המצביע החכם צריך לחשוב איך גם הוא יוכל ליהנות מפרוסה מהעוגה. "ממשלות מודרניות משתמשות כל הזמן במסים כדי להעביר את הכסף מהצעירים לזקנים ומהעשירים לעניים. למה שלא ישתמשו במערכת הזאת כדי להעביר כסף מזרים למקומיים?"

אם עולם של גבולות חופשיים יכול להיות עשיר יותר ב–78 טריליון דולר, לא הגיע הזמן שהליברלים יהיו מוכנים לפשרות פוליטיות כדי לאפשר לכסף הזה לזרום?

פליטים מאפריקה בעיירת גבול בספרד צילום
פליטים מאפריקה בעיירת גבול בספרדצילום: JORGE GUERRERO/אי־אף־פי

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker