אפילו בדאבוס מודים: הריכוזיות גורמת לאי-שוויון - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

אפילו בדאבוס מודים: הריכוזיות גורמת לאי-שוויון

חבר הוועדה המארגנת של הפורום הכלכלי העולמי כתב מאמר שבו טען שעידן הנאו-ליברליזם הגיע לסופו, ומקבלי ההחלטות צריכים לראות איך אפשר להגדיל באמת את התחרות

2תגובות

"מאז המהפכה האגררית, פיתוחים טכנולוגיים הניעו כוחות מנוגדים של דיפוזיה וריכוזיות", כתב סבסטיאן בקאפ, חבר הוועדה המארגנת של הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס במאמר שכותרתו היתה "סופו של הנאו-ליברליזם?"

בקאפ הסביר: "דיפוזיה מתרחשת כאשר בעלי הכוח הישנים מאבדים מהפריווילגיות שלהם; ריכוזיות קורה כשהכוח של בעלי השליטה של הטכנולוגיות החדשות מתרחב. המהפכה 'התעשייתית הרביעית' תהיה יוצאת דופן מבחינה זו". כלומר, דיפוזיה מובילה לחלחול של ההון לשכבות נוספות באוכלוסייה, וריכוזיות מובילה להצטברות של ההון בידי בעלי הכוח – החדשים או הישנים.

אי–פי

לפי בקאפ, המתח בין שתי התופעות גובר בכל שכבות הכלכלה. הגידול העצום בסחר בשנות ה-90 וה-2000 הוציא מיליוני בני אדם מעוני; והגלובליזציה ביחד עם הידע ההוני אפשרו למדינות להפנות משאבים למקצועות בעלי שכר גבוה יותר – וכך גברה הדיפוזיה.

אבל בו בזמן היו בשוק חוק חזקים של ריכוזיות – ומגזרים חשובים כמו הפיננסים וטכנולוגיית המידע החלו לגרוף נתח גדל מהרווחים. בקאפ מביא לדוגמה את המצב בארה"ב, שבה מגזר הפיננסים מעסיק רק 4% מהעובדים, אבל גורף 25% מכלל הרווחים התאגידיים – כלומר, יותר הון נשמר בידיים של פחות אנשים. בנוסף, 10% של החברות הרווחיות ביותר בארה"ב, רווחיות פי שמונה מהחברה הממוצעת בארה"ב. בשנות ה-90 הרווחיות היתה גבוהה רק פי שלושה. כלומר, ניתן לראות בבירור שתופעת ריכוזיות ההון בידיים של מספר מצומצם יחסית של אנשים רק גוברת. ומכאן הדרך להגידול באי-שוויון קצרה.

מחקר שערך סיזר הידלגו במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) במדינות שבהן ירדה הריכוזיות המגזרית בעשורים האחרונים, כמו בדרום קוריאה, הראה שנרשמה ירידה משמעותית באי-שוויון. ולהפך: בנורווגיה, שמשמשת דוגמה למדינה שבה עלתה הריכוזיות המגזרית, נרשמה עלייה גם באי-שוויון.

מחקר שנערך בסטנפורד מראה שפערי השכר מאז שנות ה-70 נרשמו בעיקר בין חברות – ולא בין תפקידים שונים בחברות. כלומר, מגזרים מסוימים שצוברים יותר הון – יכולים לשלם יותר לעובדים שלהם, אבל מגזרים אלה מעסיקים יחסית מעט עובדים. הכלכלנים ניקולס בלום ודיוויד פרייס מסטנפורד טוענים שזה מקור כל האי-שוויון בארה"ב.

בקאפ כותב שהנתונים האלה הם תוצאה של הנאו-ליברליזם שצץ החל משנות ה-70 – אז הממשלות לא חששו מחברות ענק שיצברו יותר מדי כוח, אלא מכך שהן יצטרכו להגן על חברות שלא יהיו תחרותיות מספיק. המיזוגים והרכישות בתקופה הזו גברו, והרגולציה שנהגתה אחרי השפל הגדול פחתה.

לכן, כותב בקאפ, מקבלי ההחלטות צריכים להתנגד לריכוזיות המוגזמת, שעשויה אולי לגרום לחברות לגרוף רווחים ביעילות – אבל בשל גודלן ועוצמתן גם לאגור אותם ולהשקיע פחות – תוך כדי שהן מנפחות את הריכוזיות ואוגרות עוד ועוד הון. כדי לעשות זאת, יש לחוקק חוקים חדשים ותמיכה בחברות שיעודדו תחרות ואפילו לשנות את חוקי הפטנטים כך שמתחרים חדשים יוכלו להיכנס לתחום.

"השאלה היא לא 'כמה גדול זה גדול מדי', אלא איך אפשר להבין בין 'גדול טוב לגדול רע'. התשובה נטועה ביחס שבין אגירת ההון ליצירת ההון", כותב בקאפ. הוא מוסיף כדוגמה ליכולת להגדיל את התחרותיות את היכולת של מקבלי ההחלטות לתמוך בפריחה של סטארט-אפים כדי שיהפכו למתחרים רציניים. "העידן הנאו-ליברלי סיים את ימיו. עכשיו צריך להגדיר מה יחליף אותו"", חתם בקאפ.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#