דרכה של ארה"ב להפרטת התשתיות הלאומיות עוד רצופה מהמורות - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דרכה של ארה"ב להפרטת התשתיות הלאומיות עוד רצופה מהמורות

הנשיא דונלד טראמפ רוצה לבצע הפרטות במטרה לשפר את התשתיות בארה"ב ■ ואולם הבעיה אינה היעדר משקיעים - אלא הדרך הנכונה לבצע ולנהל את ההשקעה וההפרטה ■ רשויות שעשו זאת בצורה נכונה והחכירו תשתיות לכמה שנים הצליחו להשקיע בתשתיות נוספות

תחנת כוח של רשות עמק טנסי
בלומברג

כשדונלד טראמפ רץ לנשיאות ארה"ב, הוא הבטיח כי יעודד את המגזר הפרטי לשקם את הכבישים, הגשרים ונמלי התעופה של ארה"ב.

המודרניזציה הזאת צפויה להתחיל דווקא בשמים: ב–21 ביוני חשפו הרפובליקאים בבית הנבחרים הצעת חוק להפרטת מערכת הבקרה האווירית — מדיניות שטראמפ הכריז עליה כבר בתחילת אותו חודש. אם להאמין לממשל, זו רק אחת מבין הפרטות רבות שאמורות להגביר את היעילות ולעודד את ההשקעות בתשתיות. האם השיטה הזאת תעבוד?

בניגוד לרוב המדינות בעולם, בארה"ב מעולם לא היה דחף גדול להפרטות, בין היתר משום שארה"ב לא עברה גל הלאמות לאחר מלחמת העולם השנייה, כפי שקרה בבריטניה למשל. כתוצאה מכך, לארה"ב כמעט שאין נכסים ציבוריים כמו חברות תעופה או טלפוניה, שלרוב הן המועמדות הטבעיות למכירה. יוצאות דופן הן קרקעות שבבעלות הממשל הפדרלי, המהוות 28% מהשטח בארה"ב. דוגמה נוספת היא רשות עמק טנסי (TVA), חברת חשמל ציבורית שהוקמה כפרויקט פיתוח כלכלי לאחר השפל הגדול. נשיא ארה"ב לשעבר, ברק אובמה, השתעשע ברעיון של מכירתה במהלך כהונתו השנייה, אך לא עשה זאת.

ארה"ב גם אינה מובילה עולמית בכל הנוגע לבעלות פרטית על תשתיות. נמלי התעופה שלה, למשל, הם ברובם בבעלות ציבורית, בעוד שבערים אירופיות כמו לונדון, הבעלות על שדות תעופה היא פרטית. אף שמסילות הרכבת בארה"ב הן בבעלות פרטית, כל שירותי רכבות הנוסעים מנוהלים על ידי אותה חברה מסורבלת בבעלות ממשלתית, אמטרק. הבקרה האווירית, למשל, מקבלת השקעות מהתקציב השנתי.

כמתואר

מדינות כמו קנדה העבירו את ניהול המערכות האוויריות שלהן לגופים ללא מטרות רווח במימון עצמי, שמשקיעים בטכנולוגיה. מעקב אחר מטוסים באמצעות לוויינים במקום רדארים יאפשר למטוסים לטוס קרוב יותר זה לזה בנתיבים מסוימים, אך לדברי בוב פול מ–Reason Foundation, מכון לחקר השוק החופשי, כבר כעת ארה"ב משתרכת חמש עד עשר שנים מאחור בתחום.

חכירה לצורך השקעה

הפרטה מצליחה במקרים שבהם חברות מנהלות נכסים או שירותים ביעילות רבה יותר מהממשלה, או כשתחרות בין חברות יכולה להוריד עלויות לאורך זמן. לפעמים לחברות פרטיות קל יותר לקבוע מחירים בצורה הולמת. נמלי התעופה של ארה"ב למשל, גובים כסף ממטוסים שנוחתים בהתאם למשקל שלהם; לו היו בבעלות פרטית, הם היו מבססים כנראה את המחיר על הצפיפות במסלול, שמטוסים קטנים בדרך כלל תורמים לה רבות.

שדרוג מערכת הרכבות בפילדלפיה
Kathy Willens/אי־פי

להפרטה יכול להיות גם יתרון חשבונאי, לפחות למראית עין, בכך שהיא מונעת מהשקעות יקרות בתשתיות להגדיל גירעונות. ייתכן שזה מה שעומד מאחורי רצונו של הממשל לעודד "מיחזור נכסים", מונח שהוטבע באוסטרליה. הרעיון הוא להחכיר למשקיעים לפחות פיסה אחת של תשתיות, כמו כביש אגרה, ולהוציא את הכסף שגויס על משהו חדש.

תומכי השיטה הזאת רואים בעיני רוחם מדינות בארה"ב מחכירות חלקים ממערכת הכבישים המהירים הארצית לחברות אגרה פרטיות, ומגייסות כך סכומים גדולים להשקעות חדשות. זה לא קרה הרבה בעבר, בעיקר בשל חוק מ–1956 שאוסר על גביית כסף בכבישים בין־מדינתיים רבים. ואולם מרבית מהמערכת הזאת נמצאת כיום לקראת סוף חייה המתוכננים, ורוב הפוליטיקאים אינם מוכנים להעלות מסי דלק במטרה להחליף או לשדרג אותה, כך שהסרת האיסור על אגרות נשמעת מפתה.

השאלה אם מיחזור נכסים הוא שיטה יעילה תלויה בפרטי כל עסקה, ולפי ניסיון העבר, יש הצלחה בשני הכיוונים. ב–2006 מכרה אינדיאנה חוזה חכירה בן 75 שנה על כביש אגרה באורך של 253 ק"מ, שנמצא בצפון המדינה, ב–3.8 מיליארד דולר. את הכסף היא השקיעה בכבישים אחרים: 664 ק"מ של כבישים מהירים חדשים נסללו ו–6,400 כבישים נוספים חודשו. החברה שקנתה את זכויות האגרה אמנם שילמה יותר מדי ופשטה את הרגל ב–2014, אבל משקיעים אחרים השתלטו מאז על החוזה — והציבור הרוויח מכך.

למרות זאת, לעתים משלמי המסים עשויים להיות בצד המפסיד של העסקה ועלול להיווצר מונופול מסורבל ולא רצוי. כך למשל, ב–2008 החכירה שיקגו את מערכת המדחנים שלה לקונסורציום של משקיעים למשך 75 שנה ב–1.2 מיליארד דולר — מחיר שהיה נמוך במיליארד דולר מהערכת השווי של החשב הכללי של העיר. העלאות חדות בדמי החניה עוררו כעס בציבור, והעיר איבדה את הזכות לשנות את מדיניות החניה מבלי לפצות את המשקיעים. גרוע מכך, במקום שהכסף שגייסה המדינה יושקע בנכסים חדשים, הוא שימש לסגירת הגירעונות של העיר לטווח הקצר.

הבית הלבן צריך לא להפריע

עבודות בכביש באטלנטה
Henry Taylor/אי־פי

הימנעות מהפיתוי לבזבז את ההכנסות היא האתגר הראשון של כל הפרטה. חשוב גם שמשך חוזה החכירה יהיה נכון. על עסקות לטווח ארוך מאוד צפוי להיות משא ומתן מחודש בכל כמה שנים בשל השינויים בנסיבות, לדברי חוזה גומז־איבנז מבית הספר לממשל של אוניברסיטת הרווארד. צריך גם לשכנע את הציבור. המודל האידאלי לכבישים הוא אולי לגבות אגרות רק כשצריך לתקן אותם, אומר פול.

המדינות הן אלה שיצטרכו לקבל את ההחלטות הסופיות בנושא ההפרטות. הן מחזיקות ברוב הנכסים הרלוונטיים, כמו רשת הכבישים המחברים בין המדינות (אם כי הפיקוח עליה הוא של וושינגטון). תפקידו של הממשל הפדרלי יהיה לעזור, או פשוט לא להפריע. במהלך הקמפיין שלו התחייב טראמפ לספק הטבות מס בשווי של 167 מיליארד דולר למגזר הפרטי במטרה לעודד השקעות. באחרונה הבטיח הממשל שלו לאפשר ליותר פרויקטי תשתיות פרטיים להנפיק אג"ח פטורות ממס, כפי שערים יכולות לעשות.

ואולם הבעיה אינה היעדר משקיעים שרוצים לעשות זאת, אומר פול. קרנות להשקעה בתשתיות יקפצו על ההזדמנות להשקיע בפרויקטים בארה"ב, וכמותן גם קרנות פנסיה שמחפשות נכסים בעלי אורך חיים ממושך. הבעיה היא היעדר הזדמנויות. המקום ההגיוני ביותר להתחיל בו, אם כן, יהיה להרחיב תוכניות פיילוט קיימות. ב–1996 התחיל הקונגרס תוכנית כזו להפרטת נמלי תעופה. רק נמל תעופה אחד, בסן חואן שבפורטו ריקו, ניצל אותה בינתיים. יש תוכניות פיילוט קטנות אחרות להפיכת כבישים בין מדינות לכבישי אגרה. הבית הלבן גם אמר כי הוא שוקל לעודד מדינות להפריט נכסים באמצעות בונוסים שישלם למדינות שיעשו זאת.

הניסיון לקדם הפרטות אולי לא יצלח; הוא מעורר התנגדות בקרב גורמים פוליטיים (להצעה להפרטת הבקרה האווירית, למשל, יש מעט מדי תמיכה). אם בכל זאת יהיה גל הפרטות, התשתיות של ארה"ב בוודאי ירוויחו מכך. אבל לא כדאי לצפות שכל עסקה תצא לפועל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#