הופכים רפש לזהב: כך ילדים בני 12 מרוויחים כסף משיגעון די מלוכלך - גלובל - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הופכים רפש לזהב: כך ילדים בני 12 מרוויחים כסף משיגעון די מלוכלך

אם הילדים שלכם מכינים בבית גושים צבעוניים וחלקלקים - אתם לא לבד: שיגעון הסליים כבר סחף את העולם ■ בני נוער בארה"ב מוכרים אותו באינטרנט ומפרסמים סרטוני הדרכה להכנה עצמית ■ הסליים מניב הכנסות של מאות אלפי דולרים

9תגובות
סליים
Emily Ber / NYT

"כל העניין בסליים הוא הרעש", אומרת גולדי ברונסון, תלמידת כיתה ה' מלוס אנג'לס. "רוב האנשים אוהבים את הרעש".

כשברונסון בת העשר אומרת סליים (slime, רפש או ריר), היא מתכוונת לחומר הדביק שהאמריקאים מכירים כל כך טוב — זהו הרפש הירוק שנשפך מדליים על אורחים בתוכניות של ניקולודיאון, זה מה שמקיאים ביל מארי וחבריו ב"מכסחי השדים" וזוהי הבלילה החלקלקה בפחיות הפלסטיק הקטנות שחברת הצעצועים מאטל התחילה למכור בסוף שנות ה–70.

הפעם, זהו סליים תוצרת בית, והוא מגיע במגוון צבעים ומרקמים — אוורירי, נוצץ, מחוספס — ומשמיע קולות משעשעים. "כיף לשחק בו", אומרת ברונסון, ומוסיפה כי המשחק בסליים משחרר מתחים וכי "זה כמו לערוך ניסוי מדעי בבית". ילדים כמו ברונסון הפכו את הסליים הביתי לעסק.

יש שוק סליים משגשג בארה"ב, ועל הביקוש הזה עונים ילדים בני 8–12, בני נוער או צעירים שמוכרים אותו בבית הספר או באינטרנט, בדרך כלל דרך האתר אטסי. רבים מהם מפרסמים סרטונים באינסטגרם שבהם אפשר לראות אותם דוחסים, מערבלים ומועכים את החומר. ההאשטאג slime# מופיע ב–3.5 מיליון פוסטים באינסטגרם, ולפי אטסי, מספר החיפושים של המלה באתר זינק ב–9,000% מאז אוקטובר.

ביוטיוב יש המון סרטוני הדרכה. הפופולריים ביותר זוכים במיליוני צפיות, מפרסמים את יוצריהם ומושכים עסקות חסות.

הדבק הנוזלי נחטף מהמדפים

אף שחברת ויאקום, החברה האם של ניקולודיאון, מחזיקה בזכויות על כל המוצרים הקשורים לסליים, לרבות בגדים וספרים, המונח סליים משמש גם את מי שמייצרים אותו בבית, ובינתיים ויאקום לא נקטה צעדים משפטיים נגדם.

הרכיבים לסליים הסטנדרטי הם דבק לבן נוזלי וחומר ניקוי ביתי בשם בוראקס (Borax), או נתרן בוראט. כדי להעניק לחומר צבע, ריח ומרקם, יצרני הסליים מוסיפים צבעי מאכל, אבקה נוצצת, שמן תינוקות, עמילן תירס וג'ל גילוח. באחרונה נפוצו בקהילת יצרני הסליים תלונות על מחסור בדבק נוזלי של אלמר'ס, והחברה אישרה כי מכירות הדבק הלבן ודבק הנצנצים שלה זינקו מאז אמצע השנה שעברה. בדצמבר, המכירות כבר הוכפלו, ואף יותר מכך. בתגובה על השיגעון, אלמר'ס מפרסמת כעת מתכוני סליים באתר שלה, וכמוה גם מייקלס, רשת חנויות לחומרי מלאכה.

בחודשים האחרונים ברונסון וחברתה הכינו בבית סליים ומכרו אותו לחבריהם לספסל הלימודים. רוב הלקוחות הם תלמידי כיתות ד'־ו'. "אנחנו שואלים אם הם רוצים מרקם אוורירי או נמתח", מספרת ברונסון, ומוסיפה שיש להן מדיניות מחמירה של זמני אספקת המוצר, והן מספקות אותו בתוך יום או יומיים מרגע ההזמנה: "אנחנו כמו אמזון פריים". ברונסון מעריכה כי הן מכרו כבר 30 גושים של סליים בעלות של 5 דולרים כל אחד. בעבור גושים גדולים יותר הן גובות 10 דולרים, ועל גלון — 25 דולר (אם כי עדיין לא היתה להן עסקה גדולה כל כך).

מלכת הסליים: "הוצאתי את ההורים לפנסיה"

מי שאחראית לטרנד הזה, לפחות בחלקו, היא קרינה גרסיה, מלצרית לשעבר בת 23 שידועה כיום בשם "מלכת הסליים". גרסיה התחילה לפרסם סרטוני הדרכה ביוטיוב לפני כמה שנים, ובהם הראתה כיצד ליצור עבודות יצירה כמו קישוטים לציוד הלימודי. בסתיו 2015 היא הגיעה לסליים. "החלטתי לעשות משחק חושי", היא אומרת, "משום שזה מה שילדים אוהבים. הם אוהבים פלסטלינה וכל חומר שניתן למעוך".

סליים לא היה באופנה כשגרסיה התחילה לייצר אותו, ולדבריה, עדיין לא היו סרטוני הדרכה ביוטיוב. גרסיה צילמה את עצמה מכינה מתכונים שונים של סליים, — והסרטונים נהפכו ללהיט. שבעה חודשים אחרי שפירסמה את סרטוני הסליים, היא התחילה להרוויח מהם כסף. זמן קצר לאחר מכן, היא כבר פירנסה את עצמה, את הוריה ואת אחיה, והכל — מסליים.

בימים אלה הסרטונים שלה מושכים מיליוני צפיות. הפופולרי ביותר, "100 פאונד של סליים", הגיע ליותר מ–17 מיליון צפיות.

קארינה גרסיה
Emily Ber / NYT

מה שמייחד את גרסיה מאחרים הוא שהיא אינה מוכרת את הסליים שלה. הרווחים שלה מגיעים מחוזי פרסום ומחסויות של חברות כמו קוקה קולה ודיסני. שווי החסויות של סרטוניה נע בין 30 אלף דולר ל–60 אלף דולר. היא עובדת בין שלושה לארבעה ימים בשבוע על הסרטונים, ומכניסה בכל חודש יותר מ–100 אלף דולר, לדבריה. "בחודש טוב מאוד ההכנסה יכולה להגיע ל–200 אלף דולר".

במארס קנתה גרסיה דירה עם שישה חדרי שינה בריוורסייד שבקליפורניה, ארה"ב. הסטודיו שלה משקיף על בריכת שחייה וג'קוזי, ובקרוב ייבנה בסמוך גם בית אורחים. הבית כולל גם אולם קולנוע וחדר משחקים. הוריה ואחיה מתגוררים אתה. "הוצאתי את ההורים שלי לפנסיה", היא אומרת. "זה באמת מטורף. אני לא יכולה להאמין, ושואלת את עצמי, 'איך זה קורה?'"

כעת גרסיה מפתחת קו של ערכות להכנת סליים, וכותבת ספר מתכונים שכולל, בין היתר, מתכונים להכנת סליים קפה ארומטי וסליים צ'יטוס חריף — שמכיל צ'יטוס אמיתי (אך כמובן אינו מיועד למאכל).

אליסה ג'ייגן, בת 15 מטורונטו, קנדה, שוקדת גם היא על ספר מתכוני סליים שיתפרסם בנובמבר. היא משווקת את הסחורה שלה באינסטגרם תחת השם craftyslimecreator@ ומוכרת אותה באטסי תחת השם Crafted by Alyssa.

בקיץ האחרון התחילה ג'ייגן לייצר סליים בהתלהבות גדולה כל כך עד שאמה התלוננה על כך. "היא אמרה לי: 'את חייבת להפסיק לייצר סליים', 'יש לך יותר מדי סליים בכל החדר'", היא מספרת. אבל במקום לזרוק את הסליים לזבל, היא הכינה תוכנית עסקית. אמה, עאליה סינג, הסכימה לתוכנית, והשתיים חקרו את ענייני הלוגיסטיקה והשילוח.

הן בחרו באטסי משום שג'ייגן לא רצתה לעצב אתר משלה, וסינג אהבה את העובדה שלקוחות משלמים דרך הפלטפורמה.

בינתיים מכרה ג'ייגן 982 חתיכות. המחירים שלה נעים בין 6 ל–12 דולר, ורוב לקוחותיה הם מקליפורניה ומצפון־מזרח ארה"ב. "אני מחפשת את העסקה הטובה ביותר שאני יכולה להשיג ללקוחות שלי תוך עשיית רווח", היא אומרת. את רוב ההכנסות שלה היא משקיעה, וחוסכת חלק מהן ללימודים באוניברסיטה — שם היא מקווה יום אחד ללמוד מינהל עסקים.

ג'ייגן נעזרת בכלים האנליטיים של אטסי כדי לדעת מתי הפופולריות של האתר שלה עולה, וכמה צפיות יש לכל מוצר. כדי לאזן בין העסק, הלימודים בבית הספר ותחביב הרובוטיקה שלה, היא מצלמת את הסרטונים בסופי שבוע ובחופשות. אמה מציינת כי העסק לא נועד להרוויח, אלא לספק לבתה הזדמנות ללמוד כיצד לנהל עסק.

"אני לא חושבת מתי תגיע הדעיכה"

על ההתלהבות מסליים מעיבות מפעם לפעם תקריות שונות. במארס, למשל, נכוותה נערה ממסצ'וסטס כוויות בדרגה שלישית כשהשתמשה בנתרן בוראט לייצור סליים. בעקבות התקרית, כמה ילדים הפסיקו לייצר סליים, ואחרים התחילו להשתמש בכפפות ובמסכות. גרסיה הפסיקה להשתמש בנתרן בוראט, ובמקומו היא מערבבת אבקת סודה לשתייה, חומר לעדשות מגע ודבק. סינג מספרת כי ערכה מחקר לגבי נתרן בוראט, והגיעה למסקנה שאין בו שום חשש לבטיחות של בתה.

פלח השוק של בני הנוער נוטה להיות הפכפך, וכמו שיגעונות חולפים אחרים — גם שיגעון הסליים צפוי לדעוך. למרות זאת, היצרנים הצעירים אינם מודאגים. "אני חושבת שבסופו של דבר הסליים ידעך", אומרת ג'ייגן. "אבל בינתיים הוא חזק. מה שיהיה יהיה". גרסיה אופטימית. "איני חושבת על הדעיכה שלו", היא אומרת.

עם זאת, שתיהן מגוונות את פעילותן, ומייצרות גם כדורי מתח העשויים מג'ל, שצוברים פופולריות באטסי. "גם אם הטרנד של הסליים ייפסק — הכל בסדר", אומרת גרסיה. "אני אעבור לעשות משהו אחר בתחום 'עשה זאת בעצמך'. אבל זה יהיה מבאס, כי אני אוהבת סליים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#